פא:
האשה שנפלו פרק שמיני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולטעמיך. דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים
כל שכן דהוה ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה לכך
לב א
א)
נראה לר"י לפרש מקחו בטל משעת טריפה וג' שדות לאו למעוטי
אמאי מהדרת אדר' אבא לאותובי מברייתא אותיב ממתני': ומשני
שאר נכסים אלא אפי' ג' שדות מקחו קיים עד שעת טריפה א] ויש
ממתניתין לא מותיבנא דמתני' איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא
ב)
לג ב
עצה טובה שלא תאבד כתובתה: על השלחן. הן מעות שהוא משתמש
ליישב פי' הקונטרס דמקחו בטל משמע דבטל לאלתר ובחזקת הבתים
ג) ד)
❖
ה)
בהן אם הוא שולחני: הכי נמי דלא
ה"פ למעוטי מאי דלא
ו)
מצי מזבין. בתמיה הא אוקימנא ה)
מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי
ואי סלקא דעתין נתנה כתובה לגבות מחיים
ז)
אילימא למעוטי שאר נכסים דלא
לההיא באותן שלש שדות. אבל מי שלא
ח) ט)
נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין
תוספות רי"ד
❖
תטרוף לגמרי כל שכן דהויא לה איבה
כתב ולא ייחד מוכר הכל ואינה יכולה
ולטעמיך ולותבה ממתני' לא יאמר לה הרי
בהם זכה אם קדם היבם
והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים
לעכב עליו וטעמא משום דכתב לה
וזכה בהם ה"ה שלו ואם
כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל
דאין מקחו בטל לאלתר דמילתא
דקנאי ודקנינא ומיהו כשימות או
קדמה היא וזכתה ה"ה
הגהות הב"ח
נכסיו אחראין לכתובתה התם עצה טובה
שלה. ולקמן בפ' הכותב
יגרשנה טרפה לקוחות: עצה טובה.
דפשיטא היא דאין מקחו בטל אלא
(א) תוס'
מפרש דוקא אם קדמה
קא משמע לן דאי לא תימא הכי סיפא
שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא
באותן ג' שדות דהא כל אדם מוכר
ותפשה מחיים דבעל מהני
דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי
כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת:
קרקעות המשועבדות וממילא ידענא
לה תפישתה אבל תפישה
לאחר מיתה לא מהני לה
אלא דרבי אבא קשיא. אדמגרש לה
כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל
דדוקא באותן שלש שדות קתני דמקחו
וה"ה של יבם ואם
בטל ומשום למעוטי שאר נכסים דאין
נייחד לה שהרי גירושין גנאי הן לשניהם
נכסיו אחראין לכתובת אשתו אי בעי ליה
קדמה ותפשה מחיים א"י
לגבות מהן שהיבם מעכב
מקחו בטל לא אצטריך ליה לאוקומא
אלא ודאי טעמא דלא ניתנה כתובה
לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין אלא עצה
שרוצה ליבמה אלא בזה
❖
להגבותה מחיים: משום איבה. המייחד
באותן ג' שדות אבל קשה לרשב"א
טובה קמשמע לן הכא נמי עצה טובה קמ"ל
זכתה דכולהו קיימי קמה
דהיכי מצי למימר דפשיטא ליה דבשאר
לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן
לגוביינא ואין היבם יכול
אלא דרבי אבא קשיא דרבי אבא נמי לא
ליקח מהן אלא ילקח
נכסים אין מקחו בטל הא מקמי
איבת עולם ביניהם דסברה עיניו
הגהות מהר"ב
קשיא משום איבה ההוא גברא דנפלה ליה
בהן קרקע והוא אוכל
דמוקמינן לה התם באותן ג' שדות
נותן בגירושין אבל זה שמגרש על
פירות: כנסה וכו'. פי'
רנשבורג
יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למפסלה לה
הוה ס"ד דמיירי בשאר נכסים אע"ג
מנת שיחזיר ידעה דלא עשה אלא
דמשעה שמת עמדו כל
דקתני מקחו בטל: ואם איתא נייחד
א] תוס'
הנכסים ברשותה לגבות
בגיטא מיניה א"ל מאי דעתיך משום נכסי
למכור ופקעה לה איבה: דנפלה ליה
מהן: לא יאמר לה וכו'.
לה שיעור כתובה כו'. הואיל וחשבת
יבמה. דמצוה בגדול לייבם: בעא
אנא בנכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון
א
פי' כדי שיוכל למכור
אחוה. הקטן ממנו: למיפסלה בגיטא.
לה כאילו גבתה והחזירה לו:
שאר הנכסים שלא נתנה
דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה
ולטעמיך. פירוש דלא אסקת
כתובה ל"מ אלא כל
לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין
❖
זביניה זביני דתניא מי שמת והניח שומרת
נכסיו של מת אחראין
כדאמרינן ו) בפ"ק דיבמות: משום
אדעתך טעמא
לכתובה וא"י למכור מהן
יבם והניח נכסים במאה מנה אף על פי
נכסי. קשה בעיניך שאכניסנה שלא
דאיבה לותבה ממתני' דמשמע הכי
כלל (והרב אומר שאין
שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל
הטעם כי לא ניתנה כתובה
לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת
אזכה בנכסי אחי כדתנן
מוסף רש"י
לגבות מחיים דהכא ביבם
נכסיו אחראין לכתובתה אמר ליה אביי וכל
על השלחן כדי למכור השאר אלא כל
הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:
דאמר
מטלטלי
קמיירי וקי"ל דניתנה
היכא דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא
משעבדי לכתובה.
פליגנא לך. כאילו אני חולץ לה ולא
נכסיו אחראין לכתובתה ואינו יכול
כתובה לגבות מחיים דיבם
והטעם הוא מפני שאסור
אטול אלא כמוך: כיון דאמור רבנן.
הוה זביניה זביני והתנן בית שמאי אומרים
למכור שום דבר:
לייחד לה כתובתה כדי
אלא
עצה טובה קמשמע לן.
שומרת יבם אין היבם רשאי למכור
תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור אלו
שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה): גירשה אין לה
כדאמרי' לקמן בשמעתין מי שמת
פי' בקונטרס שמא יאבדו
ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים שלחוה
(לעיל פ:)
אלא כתובתה והוא יכול
והניח שומרת יבם כו': אע"ג דזבין כו'.
המטלטלין ונמצאת שלא בכתובה וצריך
(קדושין
לקמיה דר' חנינא בר פפי שלחה כדרב יוסף
למכור השאר אבל כ"ז
ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו
לכתוב כתובה אחרת וזה אינו אלא
סה:)
שלא גירשה אינו רשאי
אמר אביי אטו ר' חנינא בר פפי כיפי תלה
למכור מכל נכסי אחיו
וקנו מידו הרי הוא כמוכר: כיפי.
לר' מאיר דאמרח) אסור לאדם להשהות
כדפרישית: וכן לא יאמר
לה שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב
את אשתו שעה אחת בלא כתובה
נזמים. כלומר במה ייפה והנאה את
אדם וכו'. אין דין אחריות
נחומי שלחה כדאביי ואי אמר בה רב יוסף
ונראה לר"י עצה טובה שלא תהא
דבריו ומה טעם נתן בה כששלחה:
דיבמה כדין אחריות
דאשה שדין אחריות
טעמא אחרינא שלחו לי נפק רב יוסף דק
שלחה כדאביי. דהיכא דזבין זביניה
קלה בעיניו להוציאה ולרשב"א נראה
דיבמה הוא שמעכבן ע"י
זביני: ומת. הנושה המלוה: לא
דגבי אשתו הויא עצה טובה שאם ייחד
ואשכח דתניא הרי שהיה נושה באחיו ומת
מלמכור ודין אחריות
יאמר. היבם המחויב המעות: הואיל
לה מטלטלין לא יוכל להוציאה לכך
דאשה הוא לשיעבוד שאם
והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ושאני
מכר שיש לה לטרוף
ואני יורש. שאכניס את אשתו ואזכה
טוב לו שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובה
יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהן
מלקוחות. תניא רבי אבא
בנכסים: החזקתי. בחוב זה ולא אשלמנו
ויוציא הכל ולבסוף דמסיק טעמא
אומר שאלתי את סומכוס
קרקע והוא אוכל פירות א"ל אביי דלמא
עוד: דטבא ליה עבדו. עצה טובה
דרבי אבא משום איבה הויא טעמא
הרוצה שימכור בנכסי
דטבא ליה עבדו ליה א"ל תנא תני מוציאין
אחיו כיצד יעשה אם כהן
דמתניתין נמי משום איבה בין ביבמתו
שיהיה הקרקע קיים לו עולמית ולא
הוא יעשה סעודה ויפייס
לא
ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה הדור
בין באשתו: יאמר הואיל ואני
יוציא המעות בהוצאה: תנא תני
ואם ישראל הוא יגרש בגט
שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי
יורש החזקתי. וא"ת ולמחול לנפשיה
מוציאין. דמשמע על כרחו: אינה
ויחזיר. פי' וכיון שגירשה
פקע מעליו דין יבמה
משנה. לא נישנית משנה זו בבית
אמר להו הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר
דהא אמרי'ט) המוכר שטר חוב לחברו
וה"ה ככל אשה דעלמא
וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל
המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה
רב נחמן זו אינה משנה מאי טעמא אילימא
שיכול למכור ואין לה אלא
ב
שיעבוד לטרוף הלקוחות
במידי: דלמא ר"מ היא. במתני'ז) דקתני
וי"ל דשאני הכא דאינו יורש אלא מכחה
משום דהוו להו מטלטלי ומטלטלי לכתובה
אם לא תמצא בני חרי:
אי נמי כר' מאיר דדאין דינא דגרמי
גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן
לא משעבדי דלמא רבי מאיר היא דאמר
ההוא גברא דנפלה ליה
ומגבי ביה דמי שטרא מעליא כדאמרי'
קרקע ואפי' לא תפסה אלמא משעבדי
יבמה בפומבדיתא בעא
מטלטלי משעבדי לכתובה ואלא משום
אחוה למיפסלא מניה
לכתובתה ואפי' לא קיימא לן כר"מ
לקמן :
בגיטא א"ל מה דעתך
דאמר לה את לאו בעלת דברים דידי את
ודלמא
דטבא ליה עבדו ליה.
בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן
משום נכסי בניכסי פליגנא
דלמא
דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם
פירש בקונטרס שתהא
לך פי' וקנו מידו שיחלוק
עמו אמר ר"י כיון דאמור
הקרן קיימת ויאכל פירות וקשה דלא סגי דלא אשמועינן אלא בנכסי משנה היא: אלא. להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה משום
רבנן לא ליזבן אי זבין לא
אחיו ונראה דטבא ליה עבדו ליה דהיינו דהוי שלום בית טפי [שתהא דמצי אמר לה לאו בעלת דברים דידי את ממך לא לויתי אלא מאחי:
הוי זביניה זבינא. דתניא
בטוחה] יותר לפי שלא כתב לה דקנאי ודקנינא אי נמי דלא זילי נכסי
דלמא
מי שמת והניח שומרת
יבם והניח נכסי' בק'
כל כך כשיש לה הרבה מנכסי בעלה הראשון שתטול כתובתה מהן ולא יהיו יראין הלקוחות שתטרוף מהם ואם תאמר ונימא נמי שלא
מנה אע"פ שאין כתובתה
רבי
יהיה מכר מהאי טעמא משום דטבא ליה עבדו ליה וי"ל דמשום טובתו לא נפסיד ללקוחות: מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי
אלא מנה לא ימכור שכל
לכתובה. אומר ר"ת דלא אמר ר"מ לגבות מיתמי אלא דוקא מיניה ויבם במקום אחיו קאי והוי כמו מיניה וכן משמע בכמה דוכתין
נכסיו אחראין לכתובתה.
פי' כיון דלגוביינא קיימא
דבמיניה פליגי וליכא למימר דלר"מ [מטלטלי] דיתמי נמי משתעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי דא"כ אפי' לית לן דרבי נתן דין הוא שתגבה
קמה אין יכול למכור
ממנו כאילו הוו מקרקעי ועוד דהשתא מלוה דעדיפא דמודו רבנן דגבי מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה מודה ר"מ דמטלטלי דיתמי
ומה שתפש קנין לחלוק
עם אחיו קנינו בטל
לא משתעבדי ליה כתובה דגריעא דלרבנן אפילו מטלטלי דידיה לא משתעבדי כ"ש דלר"מ לא משתעבדי לה מטלטלי דיתמי וא"ת דבפרק
שאין הנכסים ברשותו
נושאין על האנוסה תניא יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה כיצד כו' וקאמר הא מני ר"מ היא דאמר מטלטלי
אלא ברשות היבמה:
דיתמי לא גביא כדפרישית (א) כ"ש ממטלטלי דמקבל מתנה דאלים טפי כדמשמע
משתעבדי לכתובה והשתא הא אפילו ממטלטלי
ביש נוחלין דדייק השתא בירושה
דאורייתא אלמנתו ניזונת מתנת שכיב מרע דרבנן לא כל שכן משמע אבל מתנת
בריא דהויא דאורייתא אינה ניזונת אלמא גריעא
ירושה ממתנת
בריא וי"ל דההיא דיבמות איירי
במתנת שכיב מרע
דגריעא מירושה:
לא