בתולה נשאת
פרק
ראשון כתובות
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב נחמן אמר שמואל חכמים תיקנו כו'. משמע דכתובה
חכמים תקנו לאשה כו'. כלומר אי הואי כתובתה דאורייתא לא
נב א
א)
ב)
דרבנן וכן בהאשה רבה גבי אין לה כתובה
הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה אבל כתובתה חכמים תיקנוה
ג)
קאמר מאי טעמא תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו
הם אמרו והם אמרו הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף
ד)
נג ב
בטענת פתח פתוח: א"כ. שבידו להפקיעה: מה הועילו חכמים
להוציאה כו' אלמא סתמא דהש"ס סבר דכתובה דרבנן וקשה דנהגו
ה)
ו) ז)
בתקנתן. שתקנו לה כתובה: חזקה
לכתוב בכתובה כסף זוזי מאתן דחזו
ח)
אין אדם טורח בסעודה כו'. אין
ליכי מדאורייתא ואור"ת דסמכינן
❖
איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל משום
נד ג
לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת
ארשב"ג דמתני' דפרק בתרא
רבי שמעון בן אלעזר $ א חכמים תקנו להם
דמייתי לה נמי בסמוך דאמר נותן לה
שאם היה שונא אותה מתחילה לא
לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה
נה ד
תורה אור השלם
ממעות קפוטקיא דקסבר כתובה
היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד
מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח
נו ה ו
דאורייתא ח) וקי"ל כרשב"ג במשנתנו
סעודתו חנם אלא היה מגרשה
1. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
❖
מצאתי נאמן א"כ מה הועילו חכמים
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל
מתחילה: אלא מן הזיבורית. אם
ועוד אור"י דלא קיימא לן כר"נ
כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
בתקנתם אמר רבא חזקה אין אדם טורח
❖
באת לגבות כתובתה ויש לו עידית
דאשכחנא רב אשי דהוא בתראה
שמות כב טז
בסעודה ומפסידה תנא הואיל וקנס חכמים
וזיבורית ובינונית אינה יכולה לומר
דפליג עליה כדמתרץ לקמן ברייתא
תוספות רי"ד (המשך)
הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית קנסא
תן לי עידית או בינונית בשוויה אלא
תני כל שלא מושמש אינו
שהוא מוחזק בה אבל
גליון הש"ס
אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה יתן:
יכול לטעון טענת בתולים אלמא
מאי קנסא אלא אימא הואיל ותקנת חכמים
להוציא ממון ממנה אינו
ב
גמ' חכמים תקנו להם.
[מאי קנסא. כלומר מאי פשע דקא
נאמן בטענתו. וכתב רבינו
דחייש לשמא משקר ולא אמרינן
ו)
הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית רבן
יצחק ז"ל חזינן לגאון
קנסינן ליה]: מן התורה. מכסף
חזקה אין אדם טורח בסעודה
❖
שמעון בן גמליאל אומר כתובת אשה מן
דקאמר ה"מ לענין מנה
ישקול כדלקמן: כסף ישקול. במפתה
ומפסידה וכן פי' רבינו יצחק בן רבינו
מאתים אבל לתוספת לא
התורה ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל
מהימן וטעמא דמסתבר
נאמר: כמוהר הבתולות. האמור
מאיר דרב אשי פליג אדרב נחמן והא
הכי והתניא 1 כסף ישקול כמוהר הבתולות
הוא דלא תקינו רבנן אלא
מוסף רש"י
דאמרינן בהאשה רבה
במאנס את הבתולה קנסו
מנה מאתים אבל תוספת
שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות
הכתוב נ' כסף בשביל מוהר בתוליה:
מ"ט תקינו רבנן כתובה ה"פ
בסעודה.
איהו כתב לה מנפשיה
(יבמות קז.) כסף ישקול
הלכך לא מהימן: תנא
כזה מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה
שיהא זה כמוהר הבתולות. הקיש
מ"ט תקינו רבנן כתובה היכא דתקינו
ג
כמוהר הבתולות.
הואיל וכן דכתובתה תיקון
הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה
כגון באלמנה שלא תהא קלה בעיניו
מן התורה רבן שמעון בן גמליאל אומר
חכמים היא לא תגבה אלא
להלן נ' אף כאן נ' ומה כסף האמור
להוציאה ה"נ תקינו שלא יהא לה כדי
(לקמן
מן הזיבורית. פי' אם באת
כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא
כט: וכעי"ז לח:) שיהא
לגבות כתובתה ויש לו
כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן
שתהא קלה בעיניו להוציאה:
מדברי סופרים איפוך ומאי חזית דאפכת
זה. כמוהר
עידית בינונית וזיבורית אין
חזקה
אין אדם טורח כו'. תימה
שקלים דלא תימא מעות: מכאן
הבתולות,
ומוהר
יכולה לומר תן לי עידית
בתרייתא איפוך קמייתא הא שמעינא ליה
סמכו. מדקרי לה מוהר: נותן לה
הבתולות.
תינח באשת כהן או
או בינונית ובשוויה אלא
לרבן שמעון בן גמליאל דאמר כתובת
כזה. (שם
זיבורית נותן לה ובשוויה:
ממעות קפוטקיא. בפרק בתרא
בפחותה מג' דמיתסרא עליה הילכך
ושם) ממעות קפוטקיא.
רשב"ג אומר כתובת אשה
אשה מדאורייתא דתנן רבן שמעון בן
כיון דמפסידה נאמן ולמ"ד נמי לקמן
תנן נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא
מן התורה. ומי ארשב"ג
❖
גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא
(לקמן קי:)
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה
נותן לה ממעות א"י שהן קלות נשא
הכי והא תניא כסף
ישקול כמוהר הבתולות
ואי בעית אימא כולה רבן שמעון בן
אין לה כתובה כלל ניחא דהשתא נמי
אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י נותן
מכאן סמכו חכמים
מפסידה שהרי מקח טעות הוא אבל
לה ממעות א"י מנין הכתוב בכתובה
גמליאל היא וחסורי מיחסרא והכי קתני
לכתובת אשה מן התורה.
תוספות רי"ד
רשב"ג אומר כתובת אשה
למ"ד יש לה כתובה מנה לא מפסיד
דאזלינן לקולא רשבג"א נותן לה
מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן
אמר ר"נ אמר שמואל
אינה מה"ת אלא מדברי
מידי אלא שבא להפסידה מכתובתה
ממעות קפוטקיא שנשתעבד בהן
התורה כתובת אלמנה אינה מדברי תורה
משום ר"ש ב"א חכמים
סופרים. איפוך ומאי חזית
כשאר מלוה דקסבר כתובה דאורייתא:
מנה אבל הסעודה לא מפסיד ואמאי
תקנו להם לבנות ישראל
דאפכית בתרייתא איפוך
אלא מדברי סופרים שרבן שמעון בן גמליאל מהימן ונראה דלא מהימן:
לבתולה מאתים ולאלמנה
קמייתא. דהא שמעינן ליה
אסבוהו כופרי. הלקוהו מלקיות
מנה. והם הימנוהו שאם
לרשב"ג דאמר כתובת
אומר כתובת אלמנה אינה מדברי תורה
הואיל
ותקנת חכמים היא לא
במקלות חריות של דקל שיש בהן
אמר פתח פתוח מצאתי
אשה דאורייתא פי' דתנן
אלא מדברי סופרים ההוא דאתא לקמיה
תגבה כו'. תימה דר"מ
עוקצין כמין קוצין כדאמרינן בסוכה
נאמן א"כ מה הועילו
בפ' בתרא דמכילתין נשא
חכמים בתקנתם. א"ר
אשה בא"י וכו' רשב"ג
דרב נחמן אמר ליה פתח פתוח מצאתי
ואימא כופרא דרכיה דרכי
אית ליה לקמן בפרק אע"פ
חזקה אין אדם טורח
אומר נותן לה ממעות
נועם כתיב ז): מברכתא חביטא ליה.
דכתובה דאורייתא ובפ'
אמר ליה רב נחמן אסבוהו כופרי מברכתא
בסעודה ומפסידה. פי'
קפוטקיא פי' נשתעבד
זונות העיר הזאת ששמה מברכתא
הניזקין אמרי' דקסבר
המורה אין לחוש שיטעון
בהן כשאר מלוה דקסבר
חביטא ליה והא רב נחמן הוא דאמר מהימן
כך אלא באמת שאם היה
כתובה דאורייתא. עי'
חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות
ר"מ דכתובת אשה בבינונית משום
מהימן ומסבינן ליה כופרי רב אחאי משני
שונאה מתחילה לא היה
בסו"פ: ההוא דאתא
מאחר שהוא בקי בפתח פתוח: בחור
חינא וכיון דהויא דאורייתא דינה
טורח בסעודה לכונסה
לקמיה דרב נחמן אמר
ד כאן בבחור כאן בנשוי ההוא דאתא לקמיה
בעידית כדנפקא לן בריש ב"ק
לא מהימן ומסבינן ליה כופרי על שמעיז
ומפסיד סעודתו חנם אלא
פתח פתוח מצאתי אמר
דרבן גמליאל אמר ליה פתח פתוח מצאתי
מתחלה [היה] מגרשה
להו ר"נ אסבוהו כופרא.
פניו. נשוי מהימן ולא מסבינן ליה
וכולן כאבות לשלם ממיטב דאתיא תחת
והגאון פי' אימתי הבעל
פי' הלקוהו בחריות של
אמר ליה ה שמא הטיתה אמשול לך משל
כופרי: הטה. כשהגיע לפתח ביתו
נתינה ישלם כסף ואמאי הפקיעו דינה
מהימן כששניהם טוענים
דקל שיש בהן עוקצין כמין
למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך
ברי על הפתח הבעל
קוצין: מברכתא חביטא
הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח
ועוד דלא מישתמיט תנא בשום מקום
אומר פתח פתוח מצאתי
ליה. פי' זונות מופקרות
וכשמטין אותו לצדדין נפתח: איכא
באישון לילה ואפילה היטה מצאו פתוח לא
דאית ליה כתובת אשה ממטלטלי
והיא טוענת לא כי אלא
היו חבוטות לו שמכיר
דאמרי. בלא מתכוין לא שכיח הטיה
אלא לר"מ כדאמרינן בכל דוכתין
היטה מצאו נעול איכא דאמרי הכי אמר ליה
פתח נעול מצאת ותרווייהו
בפתח פתוח. והאר"נ
טענו טענות ברי אז הבעל
האומר וכו' נאמן. נאמן
ולא אמרי' שמא הטה אלא כך בדקו
הא מני ר"מ היא דאמר
שמא במזיד הטיתה ועקרת לדשא ועברא
ו
מהימן אבל אם היא
ומספינן ליה כופרא. רב
מטלטלי משתעבדי לכתובה ולמ"ד
שמא במזיד הטית ועקרת לדשא ועברא
אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם
מודה ליה אין פתח פתוח
אחא משני כאן בבחור
עקרת הדלת והבריח: הטה במזיד.
דאורייתא אמאי לא גבי ממטלטלי
מצאת אבל תחתיך נאנסתי
כאן בנשוי בחור לא
שהוא מהלך באישון לילה ואפילה היטה
ונסתפחה שדך או מוכת
מהימן ומספינן ליה כופרי
במתכוין ובכח: וכבסו. שהיו
כמו ניזקין כיון דמהתם ילפינן וי"ל
עץ אני ואית לי כתובה
נשוי מהימן ולא מספינן
במזיד מצאו פתוח לא היטה במזיד מצאו
דטעמא שלא יפרשו מהן בני אדם אם
טיפי הדמים מכוסים בשכבת זרע:
ואיהו אמר שמא עד
ליה כופרי: ההוא דאתא
נעול ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל
יצטרכו למכור עידית או מטלטלים
גיהוץ
שלא ארסתיך והיה מקחי
לקמיה דר"ג א"ל פ"פ
מקח טעות כיון דאיהי
מצאתי. א"ל שמא הטית
בר רבי אמר ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם אמרה לו רבי בתולה הייתי
וחשו כדי שיקפצו עליהן בני אדם:
טוענת ודאי ואיהו ספק
אמשול לך משל למה
נותן
לה ממעות קפוטקיא. תימה
אמר להם הביאו לי אותו סודר הביאו לו הסודר ושראו במים וכבסו
אינו נאמן כדאמר לקמן
הדבר דומה לאדם שמהלך
לר"י מה ריוח הוא לה שנותן
דפסק שמואל הלכתא
באישון לילה ואפילה
ומצא עליו כמה טיפי דמים אמר לו
לך זכה במקחך אמר ליה הונא
כרבן גמליאל דאמר דאשה
הטה מצאו פתוח לא
לה מאותם המעות מ"מ אינו נותן לה
מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי אנן
נמי נעביד הכי אמר ליה
נאמנת ולא קשיא דשמואל
הטה מצאו נעול. פי'
אלא שוה נ' שקלים ואם היינו אומרים
אדשמואל דלא דמי תרתי
בהגיעו לפתח ביתו הסגור
גיהוץ
דלעולם צריך ליתן לה שקלים
טעניתא להדדי דהכא טענו
ויש בו המעכבו מלפתוח.
ברי וברי והתם טענו
וכשמטין אותו לצדדין
שעומדין שם בקפוטקיא נ' שקלי קפוטקיא ובארץ ישראל
נ' שקלים של ארץ ישראל הוה ניחא כדאמרינן גבי ה' סלעים דפדיון בכור
ברי ושמא ואית לה מיגו
נפתח. ואי קשיא היכא
בפ' יש בכור לישדר מר תילתא אחרינא
דאוסיפו עלייהו ושדר להו מיהו אין נראה דהתם כשהוסיפו בכל מקום
וחזקה. פי' מיגו דאי
שריא ליה. והא אמרן לעיל
בעי אמרה מוכת עץ אני
האומר פ"פ מצאתי מהימן
הוסיפו אבל כשמוסיפין במקום אחד אין נראה שבכך תשתנה מדה דאורייתא ומיהו בירושלמי דפירקין גרסינן אמתניתין דכתובה
תחתיך ולא פסלה נפשה
לאוסרה עליו. תשובה אי
מאתים רבי מונא בשם שמואל אמר בשקל הקדש רבי אבא בר בונא אמר מטבע יוצא וכן מסקי התם כמה אמוראי:
מכהונה וכו' וחזקה דגופה
הוה מהדר ליה ברי לי
מברכתא חביטא ליה.
פירוש הלקוהו שמוציא ש"ר על בת ישראל שהרי משקר וכי זונות חבוטות לפניו שיהיה בקי הלכך לא
דבתולה נולדה: וראיתי
שלא הטיתי הוה אסורה
כתוב בה"ג דאי עביד
עליו. אבל כיון דשתיק
מהימן והא אמר רב נחמן מהימן ומשני מהימן ומסבינן ליה כופרי ורב נחמן דאמר אסבוהו לא משום שלא היה
בעל סעודה רבתי דינא
הרגיש ר"ג מתוך דבריו
מאמינו אלא היה מאמינו ואמר להלקותו לפי שחשוד על הזנות ורב אחא משני כדסבירא לן מעיקרא דלא מהימן ואיירי בבחור ועי"ל
הוא דשקיל אודינא מן
כמספקא ליה ואין טענתו
בניחותא מברכתא חביטא ליה אף על פי שהוא נאמן הלקוהו לפי שחשוד על
הזנות והאמר רב נחמן נאמן ולא פירש להלקותו ומשני
האשה מטעם רבה ואינו
טענה ברורה ולפיכך שריא
נ"ל דעד כאן לא האמינוהו
עליה:
מהימן ומסבינן ליה ורב נחמן
לא איירי
במלקות רב אחא אמר לעולם
נאמן דאמר רב
נחמן
היינו בלא מלקות ובנשוי:
אלא להפסידה כתובתה
בתולה