האשה
שנפלו
פרק שמיני כתובות
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה. ואם תאמר והא
דלמא. בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין
לזה:
א)
א
לאשר אשם לו. לאשר הקרן שלו ולא כתיב לאשר נושה בו:
אלא.
דתנן בהכותב מי שמת והניח אשה ובעל חוב
ב)
ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו
להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה דלא אשכחן תנא דאית ליה
לד ב
ג)
תרי חומרי בכתובה שהרי היא מדברי סופרים חדא דמטלטלי משתעבדי
לכושל שבהם ומפרש בגמרא לכתובת אשה משום חינא ולמאן דאמר
ד)
ה)
לה וחדא דגביא מבעל חובו של מת
נמי לכושל שבראיה אם היתה כתובת
ו)
מדרבי נתן אלא חדא מהנך חומרי
אשה כושל היה מודה או אם לא היה
❖
דלמא רבי נתן היא דתניא ר' נתן אומר
לה ג
ז)
הוה ליה למיתני בה אי כרבי מאיר
בעל חוב כלל היו נותנין לאשה ואי הוה
א מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו
אי כר' נתן וכיון דתנא תרוייהו לא
מפרשינן דהתם לא מן הדין אלא מצוה
מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן
1
תורה אור השלם
קבלה מרבו כן ומאליו שנאה מי
ליתן לכושל שבהם הוה ניחא ואפי' אי
לו ד
לאשר אשם לו אלא לא אשכחן תנא דמחמיר
שסידר הברייתא ולא סמכינן עלה
דינא הכי יש לומר דשאני התם דאין
1. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם
תרי חומרי בכתובה אלא אי כרבי מאיר אי
אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת
במידי: ולא ידענא מאי היא. לא הייתי
היורשין מוחזקין מן הפקדון והמלוה
❖
אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ
כר' נתן אמר רבא א"כ היינו דשמענא ליה
יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה:
לכך אין צריך לדרבי נתן תדע דלא
יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר
לאביי דאמר זו אינה משנה ולא ידענא מאי
פומבדיתאה רמאה. שאחרי כן חזר
חשיבי מוחזקין דהא אי הוו חשיבי
אָשַׁם לוֹ: במדבר ה ז
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
היא: ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא
מוחזקין לא הוו מטלטלי דידהו
בו. פומבדיתאי קרי להו רמאי כדאמרי'
תוספות רי"ד (המשך)
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
משתעבדי לכתובה או לב"ח אבל הכא
בעלמא נרשאה נשקיך
מחסיא בעא אחוה למיפסלה בגיטא מיניה
לא עשה כלום: וחכ"א
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
פירות המחוברים לקרקע
הרי היבם מוחזק מאותה מלוה שהרי
מני ככיך פומבדיתאה לוייך שני
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
אמר ליה מאי דעתיך אי משום נכסי אנא
שלו ואמאי והרי כל
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
הוא החייב ואפי' היו אחרים חייבין
אושפיזיך [ובחזקת הבתים
בנכסי פליגנא לך אמר ליה מסתפינא דעבדת
נכסיו אחראין לכתובתה
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
הוה חשיב יבם מוחזק דבמקום אחיו
כמו כן תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא]:
דברים כה ה
פי' והמחוברים לקרקע
לי כדעביד פומבדיתאה רמאה אמר ליה
כקרקע הן. תני שלה. ואי
פלוג מהשתא. החזק בחלקך מעכשיו
קאי לכך צריך דר' נתן:
אי בעית פלוג לך מהשתא אמר מר בר רב
קשיא מ"ש הא מנ"מ
פומבדיתאה
רמאה. ואם
ואע"פ שאינה עכשיו קנויה לך עד
דאמרו רבנן שהן שלו ולא
מוסף רש"י
אשי אע"ג דכי אתא רב דימי אמר רבי
תאמר ומה
שאכנוס או שאחלוקד) לכשאכנוס ואזכה
קשיא לן והכא אמרי' תני
ונתן לאשר אשם לו.
שלה ומאי אלים טובא
יוחנן האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא
בכולן זכה אתה בחלקך על פי
רמאות עשה הא אמר רב יוסף לא
שיעבוד דאין ליבמה
שהחזקתיך מעכשיו: קנה לאחר
הוי זביניה זבינא ועוד דמה תיקן בכך
תהיה קנויה לך אלא לאחר שלשים יום
על נכסי בעלה או כח
שלשים. במשיכה זו: ואפי' עומדת
דאמר איפלוג מהשתא ואומר רבינו
לאשה בנכסים השתא נ"מ
לאחר ל' יום קנה ואפי' עומדת באגם התם
שהן קנויין קנין גמור
באגם. שאינה ברשות הלוקח: התם.
יצחק דלעיל חזר בו הפומבדיתאה
בידו הכא לאו בידו והא כי אתא רבין א"ר
לאשה אמרו חכמים פירות
(פסחים לא. וכעי"ז לעיל
ולא רצה ליתן אחר שיבם והא דקאמר
הוא דקונה לאחר שלשים משום דבידו
יט.) מלמד שמגרשה
המחוברים לקרקע אע"פ
יוחנן לא קני לא קשיא ב הא דא"ל קני
בגט.
רב יוסף כו' לא משום שהיה צריך
היה להקנותה לו משעת משיכה הלכך
שחנטו ברשות האשה כיון
מעכשיו הא דלא אמר ליה קני מעכשיו בעו
שנגמרו ברשות הבעל הן
לאותו מעשה אלא לפי ששייך עליו
מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי
שלו נכסי היבמה שאין
התם
מיניה מעולא יבם ואח"כ חילק מהו לא עשה
בידו הכא לאו
שימלאו ל' יום: הכא לאו בידו. לחלקם
אותו הדין:
ומחזירה.
לה בהן אלא שיעבוד
ולא כלום חילק ואח"כ יבם מהו לא עשה
בידו. פירש בקונטרס הלכך כי אמר
לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה
בעלמא וגופה הם של יבם
לא כ"ש שיהיו הפירות
ולא כלום מתקיף לה רב ששת השתא יבם
הלכך כי אמר ליה נמי לכשאכנוס זכה
ליה נמי לכשאכנוס זכה מעכשיו לאו
המחוברים של יבם י"ל
מעכשיו לאו מידי הוא דקיימא לן
מידי הוא דקיימא לן כרב יוסף
ואח"כ חילק לא עשה ולא כלום חילק ואח"כ
שאינו דומה אכילת פירות
דהכא לאכילת פירות
כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה
דפסקינן לקמן הלכתא כוותיה ואפי'
יבם מבעיא שני מעשים הוו כי אתא רבין
דהתם דהתם מאי דאכיל
לקמן בשמעתין. ואפילו אית לן יבם
אית לן יבם ואח"כ חילק מה שעשה
(יבמות ח:
אמר ר"ל בין יבם ואח"כ חילק בין חילק
בעל פירי לא הוי מן
❖
ואחר כך חילק מה שעשה עשוי
עשוי השתא מיהא לאו בידו הוא
וכעי"ז שם יט: לט.)
דינא אלא בתקנת חכמים
ואח"כ יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא
ג
וכיון שנגמרו הפירות
השתא מיהת לאו בידו: והא כי אתא
וקשה לרשב"א דמאי שנא מדאמר
ברשותו תקנו לו שיאכל
עשה ולא כלום: וחכ"א פירות המחוברים
כו'. גבי משיכת פרה קאי ופריך דר'
רב בפ"ק דבבא מציעא ו)
הכל גם העלוי שיש
תוספות רי"ד
לקרקע שלו: אמאי
והא כל נכסיו אחראין
יוחנן אדרבי יוחנן: קני מעכשיו.
שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה לך
על המחובר ואין לנו
להקשות על תקנת חכמים
ההוא גברא דנפלה ליה
וערבאין לכתובתה אמר ריש לקיש תני
לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך
מעכשיו קנה אע"ג דלאו בידו וי"ל
אבל אכילת פירות דהכא
יבמה במתא מחסיא
מעכשיו: שני מעשים הוו. ומי ששאל
דרב סבר אדם מקנה דבר שלא בא
שלה: כנסה הרי
היא כאשתו: למאי
הוא מן דינא ולא משום
בעי אחוה למיפסל'
זו לא שאל זו ולא שמע האחרון את
לעולם ולא קיימא לן הכי דפסקינן
תקנה דהא מדידיה קאכיל
בגיטא מיניה א"ל
הלכתא אמר רבי יוסי בר' חנינא לומר
וכיון דמן דינא אמרי'
מה דעתך משום נכסי
בפרק אף על פי כרבי
הראשונה שלא נשאלו יחד בבית
ד שמגרשה בגט ומחזירה מגרשה בגט פשיטא
ולא מן תקנתא אמאי
בנכסים פליגנא לך אמר
יוחנן הסנדלר:
המדרש לגירסא בעלמא אלא ע"פ
בעי יבם למזכי בעלוי
מסתפינא דלמא עבדית
מהו דתימא 2 ויבמה אמר רחמנא ועדיין
הא
דאמר מעכשיו והא דלא אמר
מעשים שאירעו נשאלו: והא קתני
המחובר שהוא משועבד
לי כפומבדיתא רמאה. פי'
יבומין הראשונים עליה לא תיסגי לה בגט
לאשה ושפיר קאמר ר"מ
שחזר בו ובטל קנינו. א"ל
מעכשיו. לא דמי לאומר לאשה
כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה.
להכי א"ל תני שלה.
אי בעית פלוג מהשתא
אלא בחליצה קא משמע לן מחזירה פשיטא
הרי את מקודשת לי לאחר שלשים
והמחובר לקרקע כקרקע ולא דמו
שאע"פ שהיה נותן [הדין]
אמר מר בר רב אשי
מהו ולא בא אחר וקידשה בתוך שלשים
כר"מ החליטוה חכמים
אע"ג דכי אתא רב דימי
למחוברין דנכסי מלוג דהתם פירא
לה שכיון שלוקחת בהן
אמר רבי יוחנן האומר
יום דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות אע"פ שלא אמר מעכשיו
תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירי נינהו דגמרי
[קרקע] והוא אוכל פירות
לחבירו משוך פרה זו ולא
כדאמרינן בפרק האומר בקידושין דבכסף ודאי לא בעינן
ברשותיה אבל הכא קרנא ופירא דידיה הוא ושיעבודא הוא דאית לה
אין הבעל נפסד כלום ואינו
תקנה לך אלא לאחר ל'
רוצה לדקדק כמה הן שוין
יום קנה לאחר ל' יום
עלייהו ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן פירא הוא
מעכשיו שאם לא תתקדש לו חייבת לשלם והוי כאילו הכסף בעין
בלא פירות: כנסה ה"ה
ואפילו עומדת באגם התם
לאפקועי שיעבודא: תני שלה. ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין
לאחר שלשים אבל הכא גבי משיכה אם לא אמר מעכשיו לא קנה
וכו' למאי הלכתא אר"י
בידו והכא לאו בידו. פי'
ואכספים ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובת': שמגרש' בגט ומחזירה.
לאחר שלשים יום דבשעת קנייה כבר פסקה המשיכה ורב נמי דאמר
ב"ח לומר שמגרשה בגט
שעדיין לא ייבם ולא זכה
ומחזירה. מגרשה פשיטא
בנכסים ואין לו כח בהן
תרי מילי אשמעינן מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה ואשמעינן שאם
בפרק קמא דבבא מציעא שדה זו לכשאקחנה ממך קנויה
מ"ד ויבמה אמר רחמנא
עכשיו כלום. ואת"ל שאם
רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה: עדיין יבומין הראשונים עליה.
לך מעכשיו קנה היינו (מעכשיו) משום דסתם קניית שדה הויא בשטר
עדיין יבומים הראשונים
ייבם תחלה ואח"כ חלק
ולכך צריך מעכשיו שמא יאבד השטר או יקרע ולא יהיה בעולם
אע"פ שלקחה דהכי כתיב ולקחה ויבמה: קמ"ל. דנעשית כאשתו ומלאשה
ה)
עליה ולא תסגי לה בגט
זכה היכא דחלק תחלה
אלא תבעי נמי חליצה
קודם שייבם לא זכה והא
דרשינן ליה לקמן והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות :
בשעת קנייה ואע"ג דרב מספקא ליה באומר מעכשיו ולאחר ל'
קמ"ל: מחזירה פשיטא
כי אתא (ר"ד) [רבין] אר"י
אי תנאה הוי אי חזרה הוי במעכשיו לכשאקחנה קנה דהא דקאמר
נעשית
לא קנה לא קשיא הא
לכשאקחנה היינו משום דאינה שלו עתה ואינו יכול להקנותה אלא לכשיקחנה ועוד כיון דקאמר מעכשיו לבסוף ליכא לספוקי במידי
דא"ל קני מעכשיו הא
דלא א"ל קני מעכשיו:
ואם תאמר ור' יוחנן דהכא מאי קסבר אי חזרה הוי אמאי קנה דכיון דחזר בו הא בטל מעכשיו ואי תנאה הוי אמאי בעינן שתהא
בעו מיניה מעולא ייבם
עומדת באגם דהכי משמע בהכותב דדוקא בעומדת באגם קנה דאפילו עומדת ברשות מקנה נמי דהא קנה מעכשיו
ואח"כ חלק מהו א"ל לא
כיון דתנאה הוי ולא חזר בו עד לאחר שלשים וי"ל דר' יוחנן לטעמיה דלית ליה תנאה הוי ולא חזרה הוי אלא מעכשיו מתחיל הקנין ואינו
עשה כלום. פי' שאין לו
כח ליבם [למכור] בנכסי
נגמר עד לאחר שלשים וכן אית ליה בהאומר בקידושין ולהכי צריך שתהא בסוף שלשים באגם שהוא מקום הראוי למשיכה ובהאשה
אחיו מפני שהן עומדים
והתלושין
כל הקודם זכה. ואם תאמר בשלמא קדם הוא זכה דקסבר דמטלטלין לא משתעבדי
רבה הארכתי: ז)
לגוביינא ליבמה כדאמרן
וכ"ש חלק ואח"כ ייבם
לכתובה כדפירש בקונטרס אלא קדמה איהי אמאי זכתה לר' עקיבא דאמר לקמן דאין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין ואית
כי אתא רבין אמר ר"ל
ליה דאפילו קדמה היא לא זכתה כדמוכח התם בגמרא וי"ל דהתם דלגבות אפילו קדמה איהי לא זכתה אבל הכא שאין לה אלא
בין ייבם ואח"כ [חלק]
ויבמה אמר
רחמנא.
וליכא למימר ואימא הכי
נמי דאיצטריך ויבמה לכמה דברים:
שיעבוד בעלמא לא
חשו ולקמן הארכתי:
בין חלק ואח"כ ייבם
מהו