פב:
האשה שנפלו פרק שמיני
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהו
דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה כו'. הא פשיטא
נעשית כאשתו. דכתיב לאשה קרא יתירא: אשה הקנו לו. ליבם זה
לז א
א)
ב)
מן השמים אין עליו לכתוב לה שטר נישואין: מאי וכן לא יאמר.
דכשיבמה מותר לבא עליה ביאות הרבה כמו שירצה ולית
ג)
פשיטא מי גריעה אשתו מיבמתו: התם הוא. גבי יבמתו קאמרינן
לן למימר מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה בביאה ראשונה דסברא
ד)
שולחנו: דלא כתב לה. כתובה האי יבם
שלא ייחד לה מעות לפני
הוא דלא אמר רחמנא ויבמה כדי לגרשה לאלתר אבל בנישואי אחריני
ה)
לח ב
דליכתוב בה נכסים: דקנאי. כבר:
אימא תיקום באיסור אשת אח:
התם הוא דלא כתב לה דקנאי
ודקנינא. שאני עתיד לקנות. הלכך
מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה
❖
לט ג ד
כו'. מתוך פירוש הקונטרס
איכא איבה דלא סמכה דעתה שלא
ו)
והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח קא
יאבדו המעות: גירשה אין. הוא
משמע דבאשתו כיון שכתב לה אם
משמע לן ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה
מ ה
1
דאמרינן אין לה אלא כתובה ואם
יאבדו חייב לשלם והוה אמינא דיכול
לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו:
תורה אור השלם
בא למכור מן השאר ימכור: לא
לייחד קא משמע לן דאפילו הכי אינו
בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה
מ ו
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
גירשה. לא ימכור כלום: קא משמע
יכול לייחד דכיון דסבורה דלית לה לא
❖
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
הראשון: מאי טעמא אשה הקנו לו מן
לן כדרבי אבא. דלעיל אם ישראל
סמכה דעתה אע"ג דאית לה הויא
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
השמים ואי לית לה מראשון אית לה
הוא מגרשה בגט ומחזירה. ואם תאמר
בעילתו בעילת זנות כדמוכח באע"פ
א
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
תוספות רי"ד
משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:
וקשה לרשב"א
מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
דמשמע בריש אע"פ
אחראין התם עצה טובה הוא דהא
לא יאמר לה הרי כתובתיך: מאי וכן מהו
מהו דתימא מצוה דרמא
דברים כה ה
ב
עליה רחמנא עבד תיקום
דבאשתו כשמייחד לה מטלטלין סתמא
גבי אשתו נמי תנן הכי אבל מהך
דתימא התם הוא דלא כתב לה דקנאי
עליה השתא באיסור אשת
אין אחריותן עליו אע"ג דכתב לה
משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה דאי
ודקנינא אבל הכא דכתב לה דקנאי ודקנינא
אח קמ"ל ואימא ה"נ א"ק
מוסף רש"י
דקנאי גבי אין עושין כתובת אשה
לא למאי קתני לה אי משום היא גופה
ולקחה לו לאשה כיון
אימא סמכה דעתה קמ"ל: גרשה אין לה
ג
אשה הקנו לו. מן
שלקחה נעשית כאשתו עי'
מטלטלין בשלא קיבל עליו אחריות
פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא
השמים.
אלא כתובתה: גרשה אין לא גרשה לא קא
בפ' החולץ: ובלבד שתהא
ועוד הקשה דמה מפסדת יבמתו
ודאי לדיוקא דיליה תנייה למידק הא
וכו'. מ"ט אשה הקנו לו מן
משמע לן כדרבי אבא: החזירה הרי היא
לא גירשה לא: מאי קא משמע לן.
כשמייחד לה דכי היכי דבאשתו קאמר
ד
(יבמות לט.)
השמים ואין עליו לכתוב
ואי לית לה מראשון.
לה כתובה ואי לית לה
ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה: החזירה
ביבמה: תנינא. לה באשתו ומאי
כשייחד לה סתם ונאבדו חייב לשלם
(שם)
מראשון תקינו לה משני
יבמתו נמי כשייחד לה סתם ונאבדו
אולמיה דיבמתו דאיצטריך למיתנייה:
מאי קא משמע לן תנינא המגרש את
ותיקן כל נכסיו
ה
כדי שלא תהא קלה בעיניו
דלית לה כתובה מיניה. אלא על נכסי
חוזרת על נכסי בעלה הראשון
אחראין לכתובתה.
להוציאה: לא יאמר לה
האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה
וכו'. וכן לא יאמר וכו'.
בעלה הראשון: היו כותבין כו'. ולא
דאחריות כתובתה עליהם ורבינו יצחק
מחזירה מהו דתימא אשתו הוא דאיהו
מאי וכן פי' אטו גריעא
פירש התם הוא דלא כתב לה כלומר
היו משעבדים נכסיהן לאחריות
אשתו מיבמתו מ"ד התם
כתב לה כתובה מיניה אבל יבמתו דלא
הכתובה: ולא היו נושאין נשים.
אי לא תנא אלא רישא הוה אמינא
הוא דלא כתב לה דקנאי
איהו כתב לה היכא דגרשה ואהדרה אימא
(שבת יד:)
ודאיקנינא. פי' דלא כתב
דטעמא כדבעינן למימר לקמן דלא
שלא היו רוצות לינשא להם אמרו
הדרן עלך האשה
לה כתובה שיכתוב לה
כתובתה מיניה קא משמע לן: אמר רב
❖
ייחד לה ליבמה כדי למכור שאר
לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות
שנפלו
דקנאי ודאיקנינא הלכך לא
יהודה בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים
נכסים דאינו יכול למכרם כיון דלא
כלום שהיורשין יצניעו מעות של
סמכא דעתה שמא יאבדו
המעות אבל הכא דכתב
ירושה: בבית חמיה. בבית בעלה:
ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין
כתב לה דקנאי אבל באשתו לא שייך
לה דקנאי ודאיקנינא אימא
תוספות רי"ד (המשך)
עשירות. שכתובתן מרובה: קלתות.
לומר שלא יוכל למכור מהאי טעמא
נשים עד שבא שמעון בן שטח ותיקן כל
סמכא דעתה קמ"ל שאסור
לאדם לייחד מטלטלין
כותבין כל נכסי אחראין
דהא כתב לה דקנאי:
כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת
נכסיו אחראין לכתובתה: תניא נמי הכי
קא משמע לן כרבי אבא. שאינו
לכתובת אשתו: גירשה
לכתובה. תנ"ה בראשונה
בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך
בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים
אין לה כתובה. גירשה
היו כותבים לבתולה
טווי: עביט. למימי רגלים: טלי
יכול למכור בנכסי אחיו כלל
אין לא גירשה לא קמ"ל
ר' ולאלמנה ק' והיו
ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין
כדר"א פי' כדאמרינן לעיל
מזקינים ולא היו נושאים
כתובתיך וצאי. לפי שהיתה מיוחדת
וא"ת והא מרישא שמעינן לה דתנן
שאין היבם רשאי למכור
נשים התקינו שיהיו
נשים התקינו שיהיו מניחין אותה בבית
לכך: כל נכסי אחראין. ולא ייחד
הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע
לה
מכל נכסי אחיו אך אם
מניחין כתובה בבית אביה
אביה ועדיין כשהוא כועס עליה אומר לה
כו' וכיון דצריך לקנות אם כן אי
כתובה במטלטלין:
יגרשנה: החזירה הרי וכו'
וכשהיה כועס עליה א"ל
מאי קמ"ל תנינא המגרש
לכי אצל כתובה התקינו
לכי אצל כתובתיך התקינו שיהיו מניחין
אפשר לו למכור וי"ל דאי מרישא
הדרן עלך האשה
את האשה והחזירה ע"מ
שיהיו מניחין אותן בבית
ה"א דוקא כנגד כתובתה אבל כל
אותה בבית חמיה עשירות עושות אותה
כתובתה הראשונה הוא
חמיה עשירות עושות
הנכסים לא קמ"ל ממשנה יתירא:
מחזירה פי' שאינו נותן לה
אותה קלתות של כסף ושל
קלתות של כסף ושל זהב עניות היו עושות אותה עביט של מימי
אבל יבמתו דלא איהו כתב לה
כתובה אחרת וה"נ היבם
זהב עניות עושות אותה
רגלים ועדיין כשכועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי עד שבא שמעון
כיון דשקלה כתובתה
עביט של מ"ר. פי' וכ"ז
כו'. תימה וליתני ההיא
מנכסי בעלה כשגירשה
היה עושים מפני שלא
בן שטח ותיקן שיהא כותב לה ו כל נכסי אחראין לכתובתה:
דהכא ולא ליתני ההיא דלקמן דאשתו
ועכשיו שהחזירה אין לה
היו רוצים לשעבד נכסיהם
אלא אותה כתובה. מ"ד
וכדי שיוכלו למוכרם אם
הדרן עלך האשה
שמעי' מק"ו דיבמתו וי"ל דשמא הוה
אשתו הוא דאיהו כתב לה
יצטרכו ולא ימנעו לקוחות
אמינא סברא איפכא:
כתובה ומ"ה לא כותב לה
מפני האשה שיש לה
בתחלה היו כותבין לבתולה מאתים כו'. פירוש היו מיחדים לה כתובה ולא היה אחריות הכתובה על כל הנכסים אם יאבדו אלו
כתובה אחריתי אבל יבמתו
עליהן שיעבוד כתובתה.
דלאו איהו כתב לה כתובה
ועדיין כשהוא כועס עלי'
המעות והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים שלא היו רוצות לינשא שהיו יראות שמא יצניעו היורשין אותם מעות שיחדו
היכא דגרשה ואהדרא
אומר לה טלי כתובתיך
לה לכתובתה התקינו שיהו מניחין אותה בבית אביה שאין היורשין יכולין להצניען ומה שלא תיקנו מתחלה ליתן לידה אותן מעות כמו
אימא ניתקין ונכתוב לה
וצא. פי' מפני שהיתה
כתובה אחריתי מיניה
מיוחדת ומוכנת לו הי'
שתיקנו בסמוך כשהיו עושין מהן קלתות היינו משום דאין דרך ליתן לה מעות לשמור אבל כלים רגילה היא לשמור א"נ ו) לא ממש היה
קמ"ל. תניא בראשונה
קל בעיניו להוציאה התקין
נותן מעות ומיהו אין כל כך המעות ברשותה כמו הקלתות שנותנת בהם חפציה והם כל שעה אצלה ולא היו היורשין יכולין להצניעם
היו כותבין לבתולה
שמעון בן שטח שיכתוב
כמו המעות ואפילו היו יכולין להצניען כמו המעות אינן רשאין דכשרואין אותן ניכר לכל שהוא שלה וכן פירש ר"ח שהיו נותנים לה
מאתים זוז ולאלמנה מאה
כל נכסי אחראין לכתובה.
והיו מזקינין ולא היו
פי' ולא לייחד לה
ועדיין כשהיה כועס עליה אומר לה לכי אצל כתובתיך שבתחילה לא היה אומר לה שפעמים כשהיה דחוק למעות היה מפייסה ומלוה
נושאים נשים. פי' לא
מטלטלין לכתובה ומה
לו והוא משלם לה אבל עכשיו אינם ברשותה ולא היה נהנה מהם כלל התקינו שיהו מניחין אותם בבית חמיה והיתה עושה מהן
היו כותבין בכתובותיהן
ששנינו לעיל בפ' נערה
קלתות וכשהיה דחוק למעות ביותר היתה משאלת לו למשכנם ועדיין כיון שלא היה אלא ריוח מועט כשכועס הרבה אומר לה טלי
שיעבוד נכסים שיהיו
לא כתב לה כל נכסי
נכסיהם אחראין לכתובת'
דא"ל אחראין לכתובה
כתובתיך וצאי עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהיו כל נכסיו אחראין ולא היה מייחד לה כלום וסומכת על כל נכסים שעתה
היה
וע"י כך אם היה הבעל
חייב מפני שהוא תב"ד
עביט
של נחושת גרסינן. שנותנין בו ענבים ומוליכן
למעצרתא ודוגמתו
בפרק איזהו
נשך
קשה עליו להוציא
מעות וליתן לה:
מוכר נכסיו הית' מפסדת
זהו ב"ד של שמעון בן
ועל העביט של ענבים כן נראה לרבינו תם:
כתובתה או אם מת ולא
שטח ובימיו נשנית משנה
תפשה מחיים לא היו
זו: (לא) [ולא] יאמר לה
הדרן עלך
האשה
היורשים פורעים אותה
הרי כתובתיך מונחת על
דכיון שלא היה בה
השלחן ואע"פ שכתב לה
אחריות נכסים כלקוחות דמי לכל מילי ומפני זה מזקינין ולא היו נושאים נשים עד שבא שמעון בן שטח והתקין שיהיו
כל נכסי אחראין לכתובה אסור לייחד לה מטלטלין כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה עיין בריש פרק קמא דמכילתין: