הכותב לאשתו פרק
תשיעי כתובות
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכותב
הכותב.
לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות
אם כן למה כתב לה כו'. בגמרא מפרש טעמא: הכי
א א
א) ב)
ג)
כו'. והא דתנן בחזקת הבתים ולא לאיש
גרסינן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות.
ד) ה)
ובגמ' מפרש אלו הן פירי פירות: שמתנה על מה שכתוב בתורה.
חזקה בנכסי אשתו ופריך בגמראל) פשיטא כיון דמשתעבדא ליה לפירא
ב ב
דקסבר ירושת הבעל דאורייתא ובבבא בתרא נפקא לן מהאי
פירא הוא דקא אכיל לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך
ו)
ז)
קראי) לשארו הקרוב אליו ממשפחתו
לאו דוקא דא"כ אכתי משעבדי ליה
ג ג
ח)
הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך
וירש אותה האי וירש אותה יתירא
לפירא אלא לא חש להאריך ואיירי
ט) י)
א
ד ד ה
הוא לדרשא שהאיש יורש את שארו
דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך
כ) ל)
הרי זה אוכל פירות בחייה ואם
❖
ובפירותיהן: דין ודברים אין לי
ושארו זו אשתו. ואע"ג דשארו דקרא
מתה יורשה אם כן למה כתב לה דין ודברים
ה ו ז
בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותך.
לאו אשתו היא דהא כתיב ביהי) ונתתם
אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים ב כתב
ברוב ספרים גרסי' ובפירי פירותיהן
את נחלתו לשארו וליכא למימר שתירש
מוסף רש"י
לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן
ו ח
וצ"ל דסתם לן כרבי יהודה וא"ת
האשה את בעלה דהא ממשפחתו
❖
לעולם אוכל פירי פירות.
הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה
תפשוט מהכא בגמרא דעד עולם
כתיב י) מיהו גבי קרא יתירא דוירש
יורשה ר' יהודה אומר לעולם אוכל פירי
לאו דוקא מדלא תנא ליה ושמא לא
אותה דרשינן הכי ונתתם את נחלתו
תוספות רי"ד
פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי
חש להאריך אלא לסתום כר' יהודה:
לקרוב אליו ממשפחתו שארו וירש
ואין
לי עסק בה. וא"ת דאמרינן
אותה האיש יורש את אשתו: וכל
הכותב לאשתו דין ודברים
בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד
(לעיל נו.) האומר לחבירו.
המתנה כו'. אבל פירות תקנתא
אין לי בנכסיך ה"ז אוכל
בהשולח גבי
עולם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך
ג
פירות בחייה ואם מתה
דרבנן היא ומצי לאתנויי עלייהו:
המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא בן
ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך
יורשה א"כ למה כתב לה
(כריתות כד: וכעי"ז גיטין עז.)
גמ'
תני ר' חייא האומר לאשתו.
חורין וצריך גט שחרור ואם כתב לו
ואין לי עסק בה.
שאם מכרה ונתנה קיים.
אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו
(גיטין עז.)
כתב לה דין ודברים אין
אונו זהו שחרורו מאי אונו אמר רב
ולא תני כותב דאשמועינן דבאמירה
יורשה רשב"ג אומר ד אם מתה יירשנה מפני
לי בנכסיך ובפירותיהן ה"ז
ששת דכתב ליה לכשתברח ממנו אין
בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום
אינו אוכל פירות בחייה
שמתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה
קנין וכתיבה: וכי כתב לה מאי הוי.
לי עסק בך משמע דאין לי עסק בך
ואם מתה יורשה ר"י אומר
על מה שכתוב בתורה תנאו בטל: גמ' תני
(רשב"ם
לעולם הוא אוכל פירי פירות
וכל שכן אמירה: האומר לחבירו. כגון
הוי לשון טוב ונראה לרשב"א דאין
ב"ב מג.) לא אמר כלום.
עד שיכתוב לה דין ודברים
לי עסק בך הוי כמו שאומר לו הרי
שדה של שותפין ואמר האחד לחברו
רבי חייא האומר לאשתו וכי כתב לה
ה
(כריתות כד:)
אין לי בנכסיך ובפירותיהן
את לעצמך הילכך גבי עבד שיכול
אחד מן הלשונות הללו [בין בכתיבה
ובפירי פירותיהן עד עולם.
הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין
(גיטין עז.)
כתב לה דין ודברים א"ל
בין באמירה]: לא אמר כלום. דאין
לזכות בעצמו קני אבל שדה איך יזכה
ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה
בנכסיך ובפירותיהן ובפירי
כדרב
כהנא כו'. ואם
כאן לשון מתנה: בכותב לה ועודה
בעצמו:
פירותיהן בחייך ובמותך אינו
וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום אמרי
ארוסה. ודאי מי שהקרקע שלו
תאמר היכי מייתי ראיה דמהני לשון
אוכל פירות בחייה ואם מתה
דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה
אינו יורשה רשב"ג אומר
ו
דין ודברים שהוא לשון גרוע דלמא
ובא ליתנו לחבירו צריך לשון מתנה
אם מתה יירשנה שהתנה
כדרב כהנא דאמר רב כהנא ז נחלה הבאה
כל הנהו דמייתי מיירי בלשון טוב ואי
ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה
(רשב"ם ב"ב מט.)
על מה שכתו' בתורה וכל
לאדם ממקום אחר אדם מתנה
עליה שלא
אפשי בה דמייתי הוי לשון טוב
בנכסים ומתנה עמה שלא יזכה בהן
המתנה על מה שכתוב בתורה
תנאו בטל: תני רבי חייא
יירשנה וכדרבא דאמר רבא האומר אי
כדמוכח בפרק בתרא דכריתות
לכשישאנה ואין צריך לשון מתנה שהרי
האומר לאשתו. פי' דבאמירה
אין לו עכשיו רשות בהן: ממקום
ויש לומר דמדקאמר נחלה הבאה
אפשי בתקנת חכמים כגון זו
שומעין לו
בעלמא בלי שום כתיבה
וכל קנין מסתלק. ואי קשיא
אחר. שאינה ירושת אבותיו אלא
לו לאדם דווקא ולא שבאת לו כבר
רב דאמר
מאי כגון זו כדרב הונא אמר
וכי מאחר דבדיבור בעלמא
משמע דבלשון גרוע מיירי דבלשון
ע"י מעשיו תבא לו כגון נחלת אשתו
רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר
מסתלק למהדר ביה הא
טוב אפילו באת לו כבר יכול להתנות
הבאה לו ע"י נשואין שלו דהואיל
אוקימנא לה לקמן בכותב לה
לבעלה איני ניזונת ואיני עושה אי הכי
ועודה ארוסה וכיון שמתחלה
עליה ולר"י נראה דאלשון דין ודברים
ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן והוא
התנה עמה ואח"כ נשאת
אפילו נשואה נמי אמר אביי נשואה ידו
אין צריך להביא ראיה דמהני
בא למחול עליה מוחל וכדרב הונא:
לו ע"ד כן נשאת לו שלא
כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה נפקא
בתקנת חכמים. שתיקנו לטובתי
דמסתברא הוא דמהני היכא דלא
יזכה בנכסים הלכך בדיבור
בעלמא סגי לן שע"ד אותו
מינה לשומרת יבם איבעיא להו קנו מידו
ואינה טובה לי: כגון זו. לקמן מפרש
באה לידו כמו בעלמא לישנא מעליא
הדיבור נשאת לו שלא יזכה
אהייא אתמר: מאי כגון זו. אהיכא
אלא מייתי ראיה דלא תיקשי למאי
מהו אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו
בנכסים. וכי כתב לה הכי
אמרה רבא: כדרב הונא. אמזונות
דאוקמה בכתב לה ועודה ארוסה
מאי הוה והתניא האומר
רב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו
ח
לחבירו דין ודברי' אין לי
היכי מצי מקני לה והא קיימא לן
שתיקנו לאשה תחת מעשה ידיה ואי
אמר אביי מסתברא מילתא דרב יוסף
על שדה זו ואין לי עסק
דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
אמרה אי אפשי בתקנה זו שתיקנו
בה וידי מסולקת הימנה
בעורר
ואף על גב דרבי ינאי דמוקי לה
חכמים לטובתי שחשו לכל הנשים
לא אמר כלום אלמא מצי
(רשב"ם ב"ב
א"ל מדין ודברים סליקי
בכותב לה ועודה ארוסה סבר בהאשה רבה דאדם
זימנין דלא ספקי להו מזונות במעשה ידיהן ותקנו להן מזונות ומעשה
בכותב לה.
נפשאי. פי' שנים הם שותפים
מג. עיי"ש)
מקנה מכל מקום מייתי ראיה לדידן דקי"ל דאין אדם מקנה מדרב
ידיהן לבעל אני איני צריכה לכך מעונגת אני ואי אפשי לעשות מלאכה
ועודה ארוסה.
בשדה ואומר א' לחבירו
אמצא לי מזונות או יש לי אומנות יקרה יתר על כדי מזונותי: אי הכי.
א' מג' לשונות הללו לא
כהנא שיכול להקנות בכה"ג ולבסוף מייתי ראיה דרבא ליתן טעם
אמר כלום שהרוצה להקנות
דיכול להתנות אף על פי שלא בא לעולם דכיון דלטובתו תיקנוה
דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול עליה אמאי אצטריך
(גיטין
שדהו לחבירו צריך שיכתוב
דבי רבי ינאי לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה אפילו נשואה נמי: ידו
יכול לומר אי אפשי באותה טובה ובמילתיה דרבא לחודא לא סגי
עז.)
לו לשון מתנה לא לשון
סילוק. שי"ל לא סלקתי עצמי
כידה. והרי הוא כשותף בהן וכיון שנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין
בלא מילתיה דרב כהנא דממילתיה דרבא לא שמעי' שיכול להתנות
אלא שלא אערער עליך שום
מועיל בה לשון דין ודברים: נפקא מינה לשומרת יבם. כלומר לענין דין
בדבר שלא בא לעולם אע"ג דקאי על מילתיה דרב הונא דאיירי
תביעה על חלקך ואין זה
במזונות שלא באו לעולם התם אינו חידוש במה שאין לה מזונות
ודברים לא פליגי דבין ידו כידה ובין ידו עדיפא מידה אין מועיל בה
לשון מתנה וזכוי שיתן לו
חלקו במתנה ואע"פ שהלך
דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה וכשרוצה חוזרת בה ולא קא
לשון דין ודברים לסלקו ופלוגתא דאביי ורבא לענין שומרת יבם איצטריך.
חבירו והחזיק לא עשה כלום
משמע לן רב הונא אלא שיכולה להפקיע מעשה ידיה מבעלה וא"ת
וביבמות אפליגו בה אביי ורבא בפרק החולץ גבי מתני' דפ'
וה"נ לא (מהני) [מבעיא]
בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בכותב לה ועודה ארוסה
דלעיל בהאשהכ) שומרת יבם שנפלו לה נכסים דקתני מתה מה יעשה
באמירה אלא אפילו בכתיבה
(רשב"ם ב"ב
לא יהא כלום אמרי דר"י
בכתובתה כו' ואיפליגו בית שמאי וב"ה ואוקי אביי פלוגתייהו בשנפלו
מידי דהוה אשאר כסות ועונה דלרבי יהודה בדבר
מט.) נחלה הבאה לאדם
בכותב לה ועודה ארוסה.
לה כשהיא תחתיו דבעל בחיי בעל הראשון קסבר אביי ידו כידה לפיכך
שבממון תנאו קיים ורבי מאיר נמי לא פליג אלא משום דקסבר
ממקום אחר.
פירוש בוודאי מי שהקרקע
(גיטין עז.)
כשמת ונפלה לפני יבם ומתה עד שלא נתיבמה יורשיה ויורשי הבעל
מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ויש לומר דהכא מיירי
שלו ובא לתתו לחבירו צריך
שיכתוב לשון מתנה ולא
שניהם באים לירש זה מכח אחותו וזה מכח אחיו לבית שמאי חלוקה
באומר לה שלא דרך תנאי אלא אומר לה דין ודברים אין לי בנכסיך
(רשב"ם
לשון סילוק שלא יועיל כלום.
עדיפא ולבית הלל חזקה קמייתא עדיפא לפיכך נכסי מלוג בחזקת
ועוד דלאשה איבעי לה לאתנויי ומתני הבעל והוה ליה פטומי
ב"ב מט:) אדם מתנה
ומתני' בכותב או באומר לה
עליה. (גיטין
יורשי האב ופליג רבא אדאביי דאמר אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דכולי
מילי בעלמא והשתא מייתי מדרב כהנא דנהי דמכח תנאי לא
בעודה ארוסה עד שלא נשאת
מהני מכח סילוק בעלמא מועיל: קנו מידו מהו. פירש
עז.) שלא יירשנה.
וזכה בנכסים ומתנה עמה
עלמא ידו של בעל עדיפא מידה וכשמת עמד אחיו ליבמה במקומו והרי
שלא יזכה בהן לכשישאנה
בקונטרס דאברייתא קאי וקשה לר"י דמה יש להועיל שם קנין
הוא כמותו ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשיה בהן כלום ומתני'
וא"צ כאן לשון מתנה שהרי
אין לו עכשיו רשות בהן
דב"ש דנפלו לה כשהיא שומרת יבם: קנו מידו מהו. אברייתא דהאומר
שהרי למי מקנה אותה והלא לכ"ע מפקר לה ונראה לר"י
(ב"ב שם) וכדרבא.
וכדרב כהנא דאמר רב כהנא
דאנשואה קאי דאמרינן דידו כידה אי מהני לה שום קנין או לא:
לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי אבל אמתניתין לא מהניא
נחלה הבאה לו לאדם ממ"א
בוצינא מתנה עליה שלא יירשנה.
קנין ליפות כחה דהא באמירה בלא לשון מתנה סגי לאסתלוקי אפילו
פי' שאינו ירושת אבותיו
מגופה של קרקע היכא דפריש כדקתני סיפא וטעמא דמתני' דאמר ה"ז אוכל פירות לאו משום גריעותא דלשון דין ודברים הוא אלא משום דלא
אלא ע"י [מעשיו] תבא לו
פריש ממאי סליק נפשיה ואמרי' ידה על התחתונה כדמפרש לקמן ואינה יכולה לומר מן הכל נסתלקת הילכך מה לי קנו מה לי לא קנו אלא
כגון נחלת אשתו הבאה לו
אברייתא קא בעי לה דקתני לא אמר כלום וטעמא משום גריעותא דלישנא הוא: מהו. מי אמרי' לא הקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה
ע"י נשואין הללו. והואיל
ומשום תקנה דידיה תיקון
אלא לשון דין ודברים או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה
(שם) האומר
רבנן שיירשנה והוא בא
של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא: מדין ודברים קנו מידו. מה שפירש על הקנין קנו מידו והוא לשון דין ודברים ואינו כלום:
אי אפשי בתקנת חכמים.
למחול מוחל. דדוקא בירושה
כגון זו.
בעורר
שהוא מן התורה אין יכול
(שם) (גיטין שם) שומעין לו. להסתלק ממנה עד שלא תבא לידו שהאומר מה שאירש מאבא מ"ל לא אמר כלום וכמו שאין יכול
(גיטין שם) למכור כך אין יכול להסתלק ממנה עד שלא תבא לרשותו ואי הות ירושת הבעל דאורייתא לא הוי מצי
(ב"ב שם) מאי כגון זו. (גיטין שם) מסתלק ממנה עד שלא תבא לרשותו אבל משום דהוא מדרבנן יכול להסתלק ולומר א"א בתקנה זו שתיקנו
(ב"ב שם)
כדרב הונא אמר רב.
(ב"ב שם) איני ניזונת. ואיני עושה. (לעיל נח:)
(גיטין עז:)