פג:
הכותב לאשתו פרק תשיעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בוצינא
טב מקרא. לא כפי' הקונטרס דפירש דשניהן מין דלעת
בעורר. כשבא חברו זה להחזיק בחלקו מיד עמד וערער על המתנה
ז א
א)
ב)
הן דהא קישואין מתרגמינן בוצינא וקרא היינו דלעת
ואמר לא נתתי לך את השדה ודין ודברים בעלמא אמרתי לך שלא
ג)
אריב עמך: אבל בעומד. יום או יומים ואח"כ ערער לא דהשתא
כדמוכח בפ' הנודר מן המבושל וקישואין ודילועין שני מינין
❖
ד)
הוא דקא הדר ביה ולמדוהו לטעון כך: ותימא ליה מכל מילי סליקת
הן כדתנן במס' כלאים נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא
ה) ו)
ז)
נפשך. כיון דאוקמת דבלשון זה יכול
אחת ובלבד שיהא נוטה שער שורה
ח)
מוסף רש"י
להסתלק למה אינו מסולק מן הכל:
זו לכאן ושער שורה זו לכאן ודלעת
❖
בעורר אבל בעומד
מגופה של קרקע קנו
ט)
יד בעל השטר על התחתונה. כל
גדולה וחשובה יותר מקישואין אלא
בוצינא טב מקרא.
מידו אמר אמימר הלכתא מגופה של קרקע
המוציא שטר על המוחזק בדבר מה
שמאחרת להתבשל והקישות ממהרת
קנו מידו אמר ליה רב אשי לאמימר בעורר
גליון הש"ס
שמפורש בשטר יכול לתבוע עליו ואם
לבשל ומשל הדיוט כך הוא שאדם
או בעומד למאי נפקא מינה לכדרב יוסף
גמ' יד בעל השטר.
השטר סתום מורידים אותו לפחות
אוהב הקישות יותר שיהנה בה מהרה
אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא
תוס' ד"ה
שבמשמעות השטר. וכאן הבעל בא
ממה שהוא אוהב דלעת ולהמתינה
מיתה וכו' מסתכנת
לי: אם כן למה כתב לה וכו': ותימא ליה
בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה
אע"פ שהיא טובה יותר. ר"ת ח):
בלידה.
מיתה שכיחא. שמא משום דרוב
מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי $ יד בעל
דברים לאכול פירות ולירש ואם
❖
השטר על התחתונה ואימא מפירי אמר אביי
תמכור מכרה בטל וזו מוציאה עליו
פעמים $ מסתכנת בלידה:
מכירה
לא שכיחא. שקשה לה
שטר שכתבת לי דין ודברים אין לי
בוצינא טב מקרא ואימא מירושה אמר אביי
(סוכה נו: וכעי"ז תמורה
ט.) וחכמים עשו חיזוק
בנכסייך ולשון סילוק הוא זה והוא
למכור משום שבח בית
הגהות הב"ח
מיתה שכיחא מכירה לא שכיחא וכי מסליק
אביה: רב אשי אמר בנכסייך ולא
לדבריהם יותר משל
יכול לטעון ודאי לשון סילוק הוא אבל
(א) תוס'
תורה.
איניש נפשיה ממילתא דלא שכיחא
❖
בפירותיהן. (א) למאי דלית ליה לרב
לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים
(זבחים קא.)
ממילתא דשכיחא לא מסליק איניש נפשיה
וזו היא המכירה אבל כל זמן שלא
אשי יד בעל השטר על התחתונה
רב אשי אמר בנכסייך ולא בפירותיהן
תמכור אוכל פירות: ואימא מפירי.
תימה אמאי קתני שאם מכרה ונתנה
❖
תוספות רי"ד
בנכסייך ולא לאחר מיתה: רבי יהודה אומר
קיים בדיעבד לכתחילה נמי תמכור:
מסלק נפשיה שלא יאכל פירות בחייה
פירי פירות דוקא. ואפי' לא כתב
לטובתי וכך כתב גם ר"ח
לעולם הוא אוכל פירי פירות: תנו רבנן אלו
והוא פחות שבכולן אבל אם תמכור
ז"ל דכל האי סוגיא אליבא
תוספות רי"ד (המשך)
עד עולם נסתלק כאילו כתב
שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי
הן פירות ואלו הן פירי פירות הכניסה לו
דרב דאמר ירושת הבעל
עד עולם אבל אין לפרש דאי פירי
לירש אם תמות בחייו יהא מכרה בטל
דמתני' דאמר ה"ז אוכל
דרבנן ומ"ה יכול להסתלק
קרקע ועשתה פירות הרי הן פירות מכר
פירות לאו משום גריעותא
ממנה אבל אי הות
ויירשנה: בוצינא טב מקרא. בוצינא
פירות דווקא עד עולם לא מהני דהא
פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות הרי
דאורייתא לא היה יכול
דלשון דין ודברים הוא
מסיק אם תמצא לומר פירי פירות
דלעת קטנה קרא דלעת גדולה. והאומר
אלא משום דלא פריש
להסתלק ממנה. וכדרבא
הן פירי פירות איבעיא להו לרבי יהודה פירי
דווקא עד עולם למה לי הא קמ"ל
לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי
ממאי סילק ואמרי' ידה על
דאמר רבא האומר א"א
פירות
דוקא או דלמא עד עולם דוקא או
בתק"ח כגון זו שומעים
התחתונה כדנפרש לקמן
דכיון דכתב לה פירי פירות כמאן
או המתן עד שיגדילו וקח גדולה טוב
אינה יכולה לומר לו מן
לו. פי' מביא ראיה שאע"פ
דלמא תרוייהו דוקא אם תמצי לומר פירי
דכתב לה עד עולם דמי משמע דעד
לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה
הכל נסתלקת והלכך מה
שלא באת לידו יכול
פירות
דוקא עד עולם למה לי הא קמ"ל כיון
עולם פשיטא ליה טפי דמהני אפילו
יולד יום. אף כאן חביבה עליו אכילת
להסתלק ממנה מאי כגון
לי קנו מידו ומה לי לא
זו אהיכא קאי אדר"ה א"ר
קנו אלא אברייתא קא
דכתב
לה פירי פירות כמאן דכתב לה עד
כשנאמר פירי פירות דווקא:
פירות שהוא תדיר ומיד מביטול מכר
דאר"ה א"ר יכולה אשה
מבעיא ליה דקתני דלא
הוה
אמינא עד עולם אפירות.
שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא
עולם דמי ואם תמצי לומר עד עולם דוקא
שתאמר לבעלה א"נ וא"ע
אמר כלום וטעמא משום
פי' דקסבר רב מזוני עיקר
גריעותא דלישנא היא מי
תמכור: ואימא מירושה. סליק נפשיה
פי' בקונטרס דהוי עד עולם
פירי פירות למה לי הא קמ"ל אע"ג דכתב
אמרי' לא קנה בחליפין
ותיקנו מע"י לבעלה משום
לא בשנה ראשונה ולא בשניה וקשה
והוא הפחות שמא לא תמות בחייו
לה פירי פירות אי כתב לה עד עולם אין אי
איבה והלכך יכולה אשה
הללו כלום [דהא] לא
לר"י דמה לי ראשונה ומה לי שניה
אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא
לומר כלום תקנו חכמים
אמר עליהן אלא לשון דין
לא לא ואם תמצי לומר תרוייהו דוקא תרתי
ודברים א"ד אין חליפין
אלא להנאתי ולטובתי
ועוד דאפי' רבי יהודה מודה דפירות
תמכור ויפסיד אכילת פירות שהוא
א"א בהנאה זו אלמא
באין אלא לדבר שיש
למה לי צריכא דאי כתב לה פירי פירות ולא
עכשיו: מכירה לא שכיחא. שאין אשה
גופייהו לא אכיל לעולם ואפילו לא
יכול אדם להסתלק ממה
בו ממש שזה קונה את
כתב לה עד עולם הוה אמינא פירי פירות
רוצה למכור נכסי בית אביה: רב אשי
כתב לה עד עולם אלא דין ודברים
הסודר ומקנה לו את החפץ
שתקנו חכמים לטובתו.
המכר או המתנה ועל
ה"נ כל דין נכסי מלוג
הוא דלא אכיל אבל פירא דפירי פירות
אמר. אין לך אלא דקדוק הלשון:
אין לי בנכסייך ובפירותיהן מדלא
בין פירות בין ירושה
גופה של קרקע קנו מידו
בנכסייך. אמר לה אבל לא בפירותיהן
פליג אלא בפירי פירות אלא הכי
אכיל להכי איצטריך עד עולם ואי כתב
ומתנה גמורה היא אבל
תיקון חכמים הוא שתיקנו
ובעודן שלה קאמר לה דהא בנכסייך
פירושא הוה אמינא עד עולם אפירות
רבינו האי גאון ור"י זצ"ל
לטובתו של בעל ויכול
לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות הוה
הוא להסתלק מהן. א"ה
פרשו דאברייתא בכותב
קאמר ולא לאחר מיתה שבטל שמה
שבחייה ובמותה לא יאכל פירות להכי
אמינא לעולם אפירות קאי להכי איצטריך
לאשתו ועודה ארוסה קאי
אפילו נשואה נמי. פי'
מעליהן: איבעיא להו לר' יהודה. דתנא
איצטריך פירי פירות לומר דלא יאכל
וכפתרון המורה נ"ל דאי
כיון דטעמא דמילתא
פירי פירות: איבעיא להו כתב לה דין ודברים
תרתי ובפירי פירותיהן עד עולם:
לעולם לא פירות ולא פירי פירות:
הוא משום דהוי תקנת
כפתרונם היכי אמר ר"י
אין לי בנכסייך ובפירי פירות מהו שיאכל
וקסבר ירושת הבעל דרבנן ועשו
חכמים שתיקנו להנאתו
מדין ודברים קנו מידו
פירי פירות דוקא. בהאי לישנא לחוד
הא אהני האי לישנא
ואדם יכול להסתלק ממנה
פירות מפירי פירות סליק נפשיה מפירי לא
חיזוק. וא"ת בפירות
סגי לאסתלוקי מפירי פירות ומפירי
אמאי אוקמי' ר"י בכותב
מיהא לפירות כדאוקימנא
סליק נפשיה או דלמא מכל מילי סליק
לה ועודה ארוסה אפילו
למתניתין בכותב ועודה
דפירי פירות ולא בעי עד עולם ואי
אמאי תנאו קיים לכ"ע וי"ל דבפירות
נשואה נמי. אמר אביי
ארוסה. והכי הול"ל
נפשיה פשיטא דמכל מילי סליק נפשיה דאי
כתב בפירותיהן עד עולם ולא כתב
דלא שכיחי לא עבדו רבנן חיזוק
נשואה ידו כידה. פי' וכיון
מפירות קנו מידו ולא
כדאמרי' בריש אע"פ אבל
בפירי פירות לא אסתלק מפירי פירות:
אמרת מפירי פירות סליק נפשיה מפירי לא
שידו כידה הו"ל לנכסים
מגופה של קרקע
ברשותו וכיון שהנכסים
ומדקאמר מדין ודברים
או דלמא עד עולם דוקא. ובעד עולם
ירושת הבעל שכיחא דנכסי צאן ברזל
סליק נפשיה כיון דאכלינהו לפירות פירי
ברשותו צריך ליתן לשון
קנו מידו ש"מ שאין זה
שכיחא טפי מנכסי מלוג דאפילו
תליא מילתא ובפירי פירות לא בעי
פירות מהיכא וליטעמיך הא דתנן רבי יהודה
מתנה ואין לשון סילוק
הקנין מועיל לו כלום. ורב
למיכתב ואי כתב מפירי פירות ולא
ליתומה ט)עניה אין פוחתין מחמשים זוז:
מועיל בהם רבא אמר
צמח גאון ורב נחשון גאון
אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות כו' כיון
ז"ל מפרשי' דאנשואה קאי
ידו עדיפא מידה. ונ"מ
כתב עד עולם לא איסתלק מפירי
וסבר
לשומרת יבם. פי' לענין
וזה הפתרון יתכן דדין
דאכלינהו לפירי פירי פירות מהיכא אלא בדשיירא הכא נמי בדשייר: רבן
דפירי פירות או דלמא תרוייהו דוקא:
הנשואה ככל אדם שהוא
דין ודברים לא פליגי
שמעון בן גמליאל אומר כו': אמר רב הלכה כרבן שמעון בן גמליאל
עד עולם למה לי. למיתני מתני' הואיל
שותף עם חבירו בשדה:
דבין ידו עדיפא מידה
ובין ידו כידה אין מועיל
א"כ למה כתב לה דין
ולא מטעמיה מאי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה אילימא
ולא צריך למיכתביה: הא קא משמע
ודברים אין לי בנכסיך
בה לשון סילוק אלא
לן כו'. והכי קאמר עד שיכתוב ובפירי
הלכה כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רשב"ג סבר
לשון (כתובה) [מתנה]
וכו'. ותימא ליה מכל מילי
פירותיהן היינו עד עולם: פירי
ולא נ"מ אלא לש"י דתנן
סליקת נפשך. פי' כיון
מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים וקסבר
א
ש"י שנפלו כו'. ואיפלגו
דאוקמת דבלשון זה יכול
פירות למה לי. למיתני מתני' ליתני
ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה
ב"ש וב"ה בנכ"מ שבש"א
להסתלק בעודה ארוסה
בפירותיהן עד עולם הואיל וביה
אם מתה יחלוקו יורשי
למה אינו מסתלק מן
וסבר
תליא והוא לשון פירות ופירי פירות:
הבעל דהיינו היבם עם
הכל אמר אביי יד בעל
יורשי האב וכו' כדלעיל
השטר על התחתונה שכיון
הא קא משמע לן כו'. אין ודאי לא בעי למכתב מיהו אי לא תני הוה אמינא דאי כתב פירי פירות הוה ככותב עד עולם להכי
ואוקי אביי פלוגתייהו בפ'
שהשטר סתום אנו מורידין
תני למימר דאפילו כתב פירי פירות בעינן עד עולם: תרתי למה לי. למיכתב בשטר: לעולם אפירות קאי. לא אוכל הפירות
החולץ שנפלו לה כשהיא
אותו לפחות ממשמעותו
תחתיו דבעל וקסבר אביי
ואימא מפירי סליק נפשיה
לעולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות אבל פירי פירות אוכל: הכי גרסינן וליטעמיך דקתני רבי יהודה אומר כו' כיון דאכלתינהו
ידו כידה כשמת ונפלה
מגופא לא סליק נפשיה
לפירות ולא גרסינן דאכלינהו: אלא בדשיירא גרסינן הכא נמי בדשייר. אם לא אכלן ומכרן ולקח בהו קרקע ועשתה פירות סילק נפשו
לפני יבם ומתה עד שלא
פי' שיותר הוא חשוב
מהן ולא מן הראשונים: ורב סבר תנאו קיים. כרבי יהודה דאמר ז) גבי מקדש את האשה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה בדבר
נתיבמה יורשיה ויורשי
הגוף מן הפירות. אמר
הבעל באין לירש זה
אביי בוצינא טב מקרא.
שבממון תנאו קיים והכא אמאי יירשנה דקסבר רב ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להיות תנאו בטל:
מכח אחותו וזה מכח
פי' הפירות מצוין תדיר
על והגוף או תמכר או לא
אחיו לב"ש חלוקה עדיפא
ולב"ה חזקה קמייתא עדיפא ופליג רבא אדאביי ואמר דאם נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל כ"ע ידו של בעל עדיפא
תמכור והלכך המכר הוא הגרוע: ואימא מירושה סליק נפשי' ממכירה לא סליק נפשיה פי' שהיא תוכל למכור
מידה וכשמת אע"ג דגריע יד היבם מיד הבעל הו"ל ידו כידה והוא זוכה בנכסים והוא יורשה הכל שבחזקתו
נכסיה מיד ותפסידנו הפירות והגוף א"כ הירושה גרוע מן המכר. אמר אביי מיתה שכיח מכירה לא שכיח וכי
עומדים ומתני' דנפלו לה כשהיא ש"י. עי' בפסקי בפ' החולץ (והרב פי' נ"מ לש"י בענין אחר ועי' הפסק לקמן
מסלק איניש נפשיה ממילתא דל"ש. פי' שאין עשויה למכור בנכסי אביה. רב אשי אמר בנכסייך ולא בפירותיהן
בהל' מי שמת והניח אשה ובע"ח אי הל' כאביי דידו כידה או הל' כרבא דידו עדיפא מידה). איבעיא להו קנו
בנכסייך ולא לאחר מיתה. פי' רב אשי דייק לישנא אמאי לא איסתלק מפירות ומירושה מסתמא עד שיפרש.
מידו מהו רב יוסף אמר מדין ודברים קנו מידו ור"נ אמר מגופא של קרקע קנו מידו אמר אמימר הל' מגופא
דכי אמר דין ודברים אין לי בנכסייך הכי משמע מגוף מסתלק אבל לא מן הפירות וגם כ"ז שהן נכסייך. אבל
של קרקע קנו מידו פי' המורה דאברייתא דלעיל קאי דתניא האומר לחבירו וכו' אבל במתני' לא מהני קנין ליפות
לא"מ בטל שמה מעליהן הלכך מסתמא לא נסתלק אלא אם מכרה ונתנה: ר"י אומר לעולם הוא אוכל פ"פ וכו'.
כחה דהא באמירה ובלא
לשון
מתנה סגי לאסתלוקי אפילו מגוף הקרקע
היכא דפריש וכדקתני סיפא וטעמיה
אלו הן פירות ואלו הן פ"פ הכניסה לו קרקע ועשת לו
פירות ה"ה פירות מכר
הפירות ולקח מהן קרקע