הכותב לאשתו פרק
תשיעי כתובות
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסבר
רב תנאו קיים והא איתמר כו'. ואע"ג דבפרק הזהב
על מנת שאין לך עלי דין אונאה. אמכור לך חפץ זה: יש לו עליו (א).
ח
א)
א
ב) ג)
דמתנה על של תורה הוא אל תונו : ורב סבר אם מתה
מוקי רב נפשיה אפי' כר' יהודה דאמר בדבר
ד)
לא יירשנה. דקסבר ירושת הבעל דרבנן ולא עשו חזוק לדבריהן
שבממון תנאו קיים דעד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא דידעה
ה)
ט ב
כשל תורה: הא בדרבנן. כגון זה שהתנה שלא יאכל פירות: ורב
וקמחלה הכא מי ידע דמחיל הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע
ו)
ז)
סבר. אפי' תנאי הפירות נמי בטל
דמחיל שהרי אינו ברור לו שהיא
ח)
דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל
תמות בחייו שמא הוא ימות בחייה
וסבר רב תנאו קיים והא איתמר האומר
ורב
לכך פריך שפיר: סבר דאפי'
תורה וכ"ש הירושה שהיא של תורה:
לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה ארב אמר
י ג
בדרבנן תנאו בטל. פירש בקונטרס
האי כטעמיה וכהילכתיה הוא.
יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו
דהיינו בפירות וקשה לר"י דא"כ רב
סבירא ליה לרב כטעמיה דרבן
אונאה אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל
דלא כחד דהא במתניתין אפילו לר'
שמעון דמתנה על של תורה תנאו
דאמר המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו
ט)
בטל וכהילכתיה דאם מתה יירשנה:
יהודה מהני תנאה בפירות והיינו משום
יא ד
י)
בטל ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן
יחזיר לבני משפחה. ביובל: וינכה
דלא שכיחי כדאמרי' בריש פרק אע"פ
גמליאל סבר מתה יירשנה ורב סבר מתה לא
כ)
להם מן הדמים. קס"ד יחזירם להם
ונראה לפרש בדרבנן היינו
❖
בדמים קלים: אמאי יחזיר. ירושה
יירשנה האי מטעמיה ולא כהילכתיה הוא
בעלמא בשום דבר דהוי מדרבנן:
משום
פגם משפחה לישקול דמי
אינה חוזרת ביובל כדאמרי' בבכורות
אלא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר
❖
וליהדר. תימה לרשב"א
: משום פגם משפחה. גנאי
הגהות הב"ח
אם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דאילו רבן
הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם
דא"כ מאי איריא ביובל אפי' בלא יובל
(א) רש"י
שמעון בן גמליאל סבר בדאורייתא תנאו
❖
אונאה והם יקברו בקבורת אחרים: דמי קבר
נמי דע"כ ביובל איירי דאי בלא יובל
תוספות רי"ד (המשך)
בטל הא בדרבנן תנאו קיים ורב סבר אפילו
אשתו. שחייב הוא בקבורתה:
קאמר דמחזיר א"כ אמאי איצטריך
בדרבנן תנאו בטל האי כטעמיה וכהילכתיה
והניח אשה וב"ח ויורשין
כדתניא. לוקח בית הקברות מחזירו
ליה לרב למימר דסבירא ליה דירושת
והיתה לו מלוה או
מוסף רש"י
הוא ורב מוסיף הוא אלא הלכה כרבן שמעון
על כרחו: וקוברים אותו בעל כרחו.
הבעל דאורייתא הו"ל למימר דרבנן
פקדון ביד אחרים ר"ט
של לוקח: אלא לא גרסי': מתני'
המוכר קברו.
אומר ינתן לכושל שבהן
בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה ולאו
ועוד דאיובל מיתנייא וצריך לומר
ר"ע אומר אין מרחמין
ינתנו לכושל שבהן. בגמרא מפרש
דליכא פגם משפחה עד היובל שאז כל
מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר
בדין אלא ינתנו ליורשים
מאי ניהו. ואף על גב דלא משתעבדי
הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר
(רשב"ם ב"ב ק:) מעמדו.
י)
שכולן צריכין שבועה ואין
ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מה
היורשין צריכין שבועה
שהם קבורים בשל אחרים:
מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא
שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר ירושת
(בכורות נב:)
הניח פירות תלושין מן
לכתובת
אשה. תימה דהא
לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי
הקרקע כל הקודם בהן
הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם
סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד
תנן בבכורות בפרק
זכה בהן זכתה אשה יותר
כשל תורה ורב סבר ירושת הבעל דרבנן
(רשב"ם ב"ב שם)
על כתובתה וב"ח יותר
הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו
יש בכור דאין אשה נוטלת
וקוברין אותו בעל
על חובו המותר ר"ט
והתנן רבי יוחנן בן ברוקא אומר היורש את
ונותנין לבעל חוב ולכתובה שנתחייב
בראוי ומלוה חשבי ליה רבנן ראוי
כרחו. (בכורות
אומר ינתן לכושל שבהן
אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להן מן הדמים
שם)
בהן המת מחיים: ינתנו ליורשים.
בפרק יש נוחלין
ר"ע אומר אין מרחמים
(ב"ב שם) משום פגם
בדין אלא ינתן ליורשין
ולא מהניא תפיסה: שכולן צריכין
והוינן בה מאי קסבר אי קסבר ירושת הבעל
וצריך לחלק דדוקא גבי בכור חשיבה
משפחה.
שכולן צריכין שבועה ואין
שבועה. דתנן בפירקין ט) הבא ליפרע
מלוה ראוי ולא לכתובת אשה:
דאורייתא אמאי יחזיר ואי דרבנן דמים מאי
היורשין צריכין שבועה.
לכתובת אשה משום חינא.
פי' מטלטלי דיתמי לא
מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
עבידתייהו ואמר רב לעולם קסבר ירושת
משתעבדי לכתובה ולב"ח
פירש ר"ח שימצאו
וכל זמן שלא נשבעו אין להם רשות
הבעל דאורייתא וכגון שהורישתו אשתו בית
ואילו היה ביד היתומים
הנשים חן בעיני האנשים ויהיה להן
בהם ואין אנו יודעין אם יש להם
לא היו גובים מהן
הקברות משום פגם משפחה אמור רבנן
(שם) משום חינא.
אלא עכשיו בעבור שאינן
קופצים יותר וכן משמע בערוך
עליו כלום הלכך משמת המת זכו
ברשותן ואלא הן ביד
לישקול דמי וליהדר ומאי ינכה להן מן הדמים
בהן היורשין וברשותן הן: כל הקודם
ובירושלמי וכן משמע לקמן בפ' אלמנה
(גיטין לה.
אחרים (פי') כדקתני והיה
❖
דמי קבר אשתו כדתניא המוכר קברו ודרך
בהן זכה. קדמו יורשין זכו ואין
דפריך למ"ד משום חינא
ב
וכעי"ז לקמן צז:)
מלוה או פקדון ביד אחרים
ר"ט אומר שמוציאין אותן
קברו מעמדו ומקום הספידו באין בני משפחה
מוציאין מידם דמטלטלי דיתמי לא
יורשים מאי חן איכא ומשני שירשתה
מיד אחרים וינתנו לכושל
משתעבדי לב"ח ולכתובה קדם אחד
בתה או אחותה פי' שאף היא צריכה
וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה
שבהן. פי' לשפל שבכולן
תוספות רי"ד
מהן האשה או המלוה זכה הוא דר'
שיקפצו עליה בני אדם ולפי' הקונטרס
ור"ע אומר אין מרחמין
רב לטעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא קאמר וליה
בדין בעבור שהוא שפל
ועשתה פירות ה"ה פ"פ:
לא סבירא ליה: מתני' מי שמת והניח אשה
טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה
נמי יש לפרש דכיון שרואות בתה
אלא ה"ה בחזקת היורשין
כתב רבינו האי ז"ל דהל'
מהניא: זכתה אשה יתר על כתובתה.
ואחותה שכך בקל באה להם כתובה
בכ"מ שהן שכולן צריכין
כר"י. ואינו נ"ל דכ"ז שלא
ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד
נשאות יותר ברצון לאנשים ואל תתמה
אם קדמה ותפסה ויש יותר מן
שבועה ואח"כ גובין ועד
איפסקא הל' בהדיא לא
אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
שלא נשבעו אין להן כח
שבקי' כללא דיחיד ורבים
דהכא יפה כח האשה מכח בעל חוב
הכתובה או קדם בעל חוב ותפס ויש
לגבות אבל היורשין זוכין
הל' כרבים ואע"ג דבעל
רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין גאלא ינתנו
בהן יותר על חובו: המותר ינתנו
משום חינא ולענין זיבורית תנן בהניזקין
מיד בנכסיהם ואין דבר
הגמ' [מבעיא] אליבא
ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין
לכושל שבהן. זה בעל השטר שידו
מעכבן הלכך כל היכא
דידיה כך דרך האמוראים
דבעל חוב בבינונית
דאיתנהו ברשותייהו קיימו
לחקור בדברי התנאים
צריכין שבועה הניח פירות תלושין מן הקרקע
על התחתונה ואם יבואו ליד היתומים
וכתובת אשה בזיבורית וגירעו כחה
וכאילו היה תחת ידן (כמו)
לעמוד על סוף דעתם
שוב לא יוציא מהם לא אשה ולא בעל
מכח בע"ח משום דיותר ממה שהאיש
כל הקודם בהן זכה בהן זכתה אשה יותר
שאין כח בהן להוציא
ומ"ה לא שבקינן לכללא
ד
חוב: גמ' להוצאה ניתנה. ואינה
מידן. ואם הניח פירות
ולמיפסק הל' כוותיה:
רוצה לישא אשה רוצה לינשא ולא
מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו המותר
תלושין קסבר ר"ט כ"ז
רשבג"א אם מתה יירשנה
חשו משום חינא לעשות דינה בבינונית
קיימת בעין דמחסרא גוביינא ומש"ה
רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן רבי
שלא נכנסו ליד היורשין
וכו'. פי' קסבר רשב"ג
כבעל חוב דאין לדמות תקנת חכמים
אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא
כל הקודם זכה ואם זכה
ירושת הבעל דאורייתא
עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו
כדנפקא לן בפ' י"נ מוירש
האשה או הב"ח יותר על
דיתמי: אבל פקדון דאיתיה בעיניה
זו לזו כענין שמצינו משקי בי מטבחיא
דינה ינתן לכושל שבהן
אותה מלמד שהבעל יורש
ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין
אימא כו'. דכל היכא דאיתיה ברשותא
דכן שהקילו שלא להרבות טומאה
את אשתו אבל תיקון
ור"ע אומר ינתנו ליורשין:
צריכין שבועה: גמ' למה לי למיתני מלוה
דיתמי איתיה: לכושל שבראיה. למי
במקדש ולענין כמה דברים החמירו
פירות דהיא מדרבנן תנאו
מאי לכושל שבהן ריב"ח
אומר כושל שבראי'. פי'
קיים. אמר רב הל'
למה לי למיתני פקדון צריכא דאי תנא מלוה
יותר כדאמרינן בפסחים כ):
ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף
כרשב"ג דאם מתה יירשנה
המאוחר לגבות ולטרוף
לקוחות הקודמים לו: לכתובת אשה.
ולרבי מן הלקוחות זהו בע"ח
בהא קאמר רבי טרפון משום דמלוה להוצאה
ולאו מטעמיה דאילו
היא קרויה כושל שאין דרכה לחזר
ור"י אמר כתובת אשה
רשב"ג סבר ירושת הבעל
ניתנה אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא מודי ליה לרבי עקיבא ואי
דאורייתא ותנאו בטל ורב
משום חינא והיא הכושל
אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו
תנא הא בהא קאמר רבי עקיבא אבל בהך אימא מודי לרבי טרפון
סבר ירושת הבעל דרבנן
שאין דרכה לחזר אחר
קרקע: משום חינא. שימצאו האנשים
ותנאו בטל דחכמים עשו
הלקוחות: ומקשה ור"ע
צריכא: מאי לכושל רבי יוסי ברבי חנינא אומר לכושל שבראיה רבי
חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן
חיזוק לדבריהם [יותר]
מאי ארי' מותר כלהו נמי
יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינא כתנאי ר' בנימין אומר לכושל
משל תורה. ואין הלכה
דיורשין הוי פי' כיון דאמר
שלא תדאגנה להפסיד כתובתן: והוא
כרשב"ג דאמר המתנה
ר"ע נכסי בחזקת יורשין
שבראיה והוא כשר רבי אלעזר אומר לכתובת אשה משום חינא: הניח
כשר. והדבר כשר והגון לעשות כן:
עמ"ש בתורה תנאו בטל.
קיימי כל מה שתפשו
פירות התלושין: ורבי
עקיבא מאי
איריא
מותר כולהו נמי דיורשין הוו
דקי"ל הלכה כר"י דאמר
שלא כדין תפשו דכל
כולהו נמי דיורשין הוו. כיון דטעמא
בדבר שבממון תנאו
היכי דקיימו הוו דיורשין
אין הכי נמי ואיידי דאמר רבי טרפון מותר תנא איהו נמי מותר
דר' עקיבא משום דלא נשבעו הוא
קיים. ולא כרב דאמר
ואמאי לא פליג אלא
כי תפסי נמי אמאי זכו הרי זכו בהן
ור"ע
בדרבנן תנאו בטל דהא
במותר בלחוד. ומהדר
אמר רב כהנא נחלה
אה"נ ואיידי דאמר ר"ט
יורשים משעת מיתה ונכסי דיתמי קא
מותר אמר איהו נמי מותר
הבאה לאדם ממ"א מתנה
תפסי: ואיידי דאמר ר' טרפון מותר. אהדר ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה ולעולם
בכולהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן ליה מיניה:
עליה שלא יירשנה. עיין
פי' כמה שאמר ר"ט ענה
ור"ע ר"ע אבל לדידיה לא שני
בס"ה: מתני' מי שמת
ליה בין מותר לכל