פד:
הכותב לאשתו פרק תשיעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולרבי
עקיבא תפיסה לא מהניא כלל. פי' ר"ת דקשיא ליה דתנן
ור"ע תפיסה לא מהניא כלל. לשון שאילה הוא זה: אמר ר"נ. מהניא
יב א
א)
ב) ג)
היכא דתפס מחיים של מת. והכי גמר לה רב נחמן מרביה: דמנחי
בפרקין לעיל גבי שומרת יבם קדמה היא זכתה
היכא. הנך פירות דקא"ר טרפון דבשעת מיתה לא זכו בהן יורשין אלא
כו' אע"ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה מ"מ מהניא תפיסה אטו
יג ב
ד) ה)
יזכה בהן הקודם: בסימטא.
מי נימא דמתני' דלא כרבי עקיבא אמר רבא אמר רב נחמן והוא
קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ובני
ו)
ז)
שתפס מחיים פירוש דמהניא תפיסה
אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק
ח)
מחיים דבעל אפי' לר"ע דההיא שעתא
ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב
ור"ע תפיסה לא מהניא כלל אמר רבא אמר
יד ג
הדעת מסתלקין לשם: אבל בסימטא
לא שייכא שבועה ולא קרינא ביה הבא
רב נחמן א והוא שתפס מחיים ולרבי טרפון
לא. א"ר טרפון כל הקודם זכה דכיון
ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא
דמנחי היכא רב ושמואל דאמרי תרוייהו
טו ד
ט)
דמקום הראוי לקנין הוא כדאמרינן
בשבועה וכיון דאין צריכין שבועה זכו
י) כ)
והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים אבל
❖
בעלמא
דמשיכה קניא
במה שבידם ומתניתין דלעיל גבי יבם
בסימטא לא ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי
התם אפי' למ"ד ברשות הרבים לא
כאילו תפסה בחיי הבעל דבמקום אחיו
טז ה
תרוייהו אפי' בסימטא דון דייני כר' טרפון
קניא אין זה מקום הפקר וזכו בהן
קאי הלכך קדמה היא זכתה ומיהו משמע
גליון הש"ס
ואהדריה ר"ל לעובדא מינייהו אמר ליה רבי
בריש אלמנה לקמן דלא
יורשין משעת מיתה והמחזיק בו שם
❖
תוס' ד"ה מיגו וכו' אחר
כמחזיק בו בביתם: ואהדריה לעובדא.
יוחנן עשית כשל תורה לימא בהא קמיפלגי
מהניא תפיסה לכתובה אפילו מחיים
שנתקנה.
❖
סבר לה כרבי עקיבא דלא מהניא
דבעל כמו שאפרש בסמוך ומ"מ יש ליישב
דמ"ס טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר טעה
תפיסה: עשית. דברי ר"ע כאילו הן
פירוש ר"ת דנהי דלא מהניא תפיסה
תוספות רי"ד
בדבר משנה אינו חוזר לא דכ"ע טעה בדבר
ב
מחיים דבעל משום דלא ניתנה כתובה
הלכה למשה מסיני שחזרת מעשה ב"ד
משנה חוזר והכא בהא קמיפלגי מר סבר
מה שגבה: ובעי ולר"ע
הגהות הב"ח
ליגבות מחיים מ"מ כיון דתפיס מחיים
דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה
תפישה לא מהני כלל. א"ר
הלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו ומר סבר
(א) תוס'
אר"נ והוא שתפש מחיים. פי'
אבל משנעשה ונגמר הדין אין לנו
מהניא לבעל חוב ואפי' לר"ע בחיי היבם
הלכה אפי' מרבו ואיבעית אימא דכ"ע הלכה
קודם שימות שעדיין לא זכו
לחזור: בדבר משנה. דקיי"ל הלכה
נמי מהניא תפיסה ובקונט' פי' דלשון
❖
בהם היתומים אבל משמת
כר"ע מחבירו ולא מרבו והכא בהא קמיפלגי
כר"ע היכא דיחידאה פליג עליה ואע"ג
שאלה היא וממתני' דלעיל לא מצי למיפרך
כל היכי דקיימי ברשות יתמי
קיימי ולא מהני בהו תפישה.
מר סבר רבי טרפון רבו הוה ומ"ס חבירו הוה
כדפירשתי התם (א) :
דלאו במשנה ממש תנינא לה אלא
דון דיינא כר"ט ואהדריה ר"ל
והוא
מוסף רש"י (המשך)
שתפס מחיים. נראה לפרש
שמעתא דאמוראי הוא אמרי' בסנהדרין
ואיבעית אימא דכולי עלמא חבירו הוה והכא
לעובדא מינייהו משום דהל'
דבבעל חוב איירי דבכתובה
דחוזר דאמרינן התם אפילו
כר"ע דתפיסה לא"מ לא
בהא קמיפלגי מר סבר הלכה איתמר ומר
מכאן שייך לעמוד הבא
לא קנה.
מהני. קריבי' דר"י תפש פרה
טעה בדרב ושמואל אמר ליה אין: הלכה
לא מהניא תפיסה לרבא דהכא אפי'
סבר מטין איתמר קריביה דר' יוחנן תפוס
דיתמי מסימטא אתא לקמיה
אתמר. הלכה כר"ע מחבירו: מטין
מחיים כדמסיק רב יעקב משמיה דרבא
דר"י אמר ליה שפיר תפסתוה
פרה דיתמי מסימטא אתו לקמיה דר' יוחנן
אתמר. מטין ההוראה לכתחילה אחר
(ב"מ י.) קאקי
כרבינא דהתם
דאמר
אתו לקמיה דר"ל א"ל זילו
אמר להו שפיר תפסתוה אתו לקמיה דרבי
חיורי.
אהדור אתו לקמיה דר"י א"ל
לא אמרו דמהניא תפיסה במטלטלין
ר"ע ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן
משלחי גלימי
מה אעשה שכנגדי חלוק עלי
שמעון בן לקיש אמר להו זילו אהדור אתו
עובדא: קריביה דר' יוחנן. קרוביו:
אלא למזונות אבל לכתובה מפקינן
דאינשי.
למימרא דהדר ביה ר"י לגביה
לקמיה דרבי יוחנן אמר להו מה אעשה
זילו אהדור. דס"ל כר"ע דתפיסה
ובתפיסה מחיים איירי דאי בתפיסה
ר"ל: ההוא בקרא דיתמי
(גיטין עג.) והוא
דתפישי בע"ח תורא מיני'
דלאחר מיתה לאו כלום היא: שכנגדי.
שכנגדי חלוק עלי ההוא בקרא דיתמי דתפסי
דלאחר מיתה היכי בעי התם מר בר
שתפסה מחיים.
בע"ח אמר מחיים תפיסנא
שקול כמותי: בקרא דיתמי. שומר
רב אשי למימר דאפי' בכתובה לא
תורא מיניה בע"ח אמר מחיים תפיסנא ליה
לי' ובקרא אמר לא"מ תפיס
(לעיל פד:) ממולאי.
ליה אתו לקמיה דר"נ א"ל
בהמותיהם: דתפוס תורא מיניה.
מפקינן וכן משמע בהלכות גדולות
ובקרא אמר לאחר מיתה תפסיה אתו לקמיה
אית לך סהדי דלאחר מיתה
בעל חוב של מת תפסו בבית השומר:
דמחיים איירי דפירשו התם דהיינו
דרב נחמן אמר ליה אית לך סהדי דתפסיה
תפסיה. א"ל לא [א"ל] מיגו
הגודרות. בהמה דקה על שם גדרות
טעמא דלא מהניא תפיסה בכתובה
די"ל לקוח הן בידי יכול
אמר ליה לאו אמר ליה מגו דיכול למימר
ג
נמי לומר מחיים תפיסני' ליה
צאן : אין להן חזקה.
כמו בבעל חוב משום דלא ניתנה כתובה
(ערובין כה: וכעי"ז יבמות עו.)
(ב"מ קט.)
והאר"ל הגודרות אין להן
לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים
לגבות מחיים ומיהו למזונות תקנו
אין המחזיק בהם יכול לומר לקוחין
חזקה ש"ה דמסורין לרועה.
תפיסנא ליה והאמר ר"ל הגודרות אין להן
רבנן כמו שתקנו שמוכרת שלא בב"ד
הן בידי שמא מצאן והכניסן בביתו
ד
פי' אין להן חזקה דאמרינן
כשהיו מהלכין הכניסן לביתו
חזקה שאני תורא דמסירה לרועה דבי נשיאה
לפי שדרכן להלך בשדות: חשו.
לצורך מזונות ור"ח פי' לקמן דהא דא"ל
אבל אי מסירן לרועה יש
שם האיש: שכיב. הלוה: ארבא.
רב יעקב לרבינא הכי אמרינן משמיה
תפוס אמתא דיתמי מסימטא יתיב ר' אבהו
להן חזקה ויכול לטעון לקוח
ספינה: א"ל. יימר לשלוחיה זיל
דרבא כוותך אינו דהא אמר רבא
הוא בידי וההוא תורא הוי
ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רבי
מסיר לבקרא: דבי נשיאה
תפסה: התופס לבעל חוב. שליח
גופיה התם לקמן זילו והבו
אבא גבייהו אמר להו שפיר תפסיתוה אמר
תפסי אמתא דיתמא מסימטא
לה לההיא דתפסה כסא דכספא
התופס מטלטלין של לוה לצורך בעל
יתיב ר"א ור"ח ור"י נפחא
להו ר' אבא משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו
חוב: במקום שחב לאחרים. שמפסיד
לכתובתה ואומר ר"י דלאו ראיה היא
ויתיב ר"א גבייהו. א"ל
להו והא דון דייני כר' טרפון ואהדריה ריש
שפיר תפסתוה א"ל ר"א
דאיכא למימר דההיא תפיסה דכסא
בעלי חובין אחרים בתפיסתו:
משום דבי נשיאה נינהו
לקיש עובדא מינייהו יימר בר חשו הוה מסיק
לא
דכספא הויא ברשות יתומים ושמא
מחניפתא להו לדינא הא
ביה זוזי בההוא גברא שכיב ושביק ארבא א"ל לשלוחיה זיל תפסה ניהליה אזל
דייני כר"ט ואהדרי' ר"ל
סבורין היו להפסידה מזונות ע"י
לעובדא מינייהו: רב יימר
תפסה פגעו ביה רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע אמרו ליה את תופס לב"ח
תפיסה זו לכך נראה דהכא בבעל חוב
בר חשא הוה מסיק זוזי
איירי ורבינו חננאל פסק לקמן דכמר
במקום שחב לאחרים ואמר רבי יוחנן ההתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים
(רשב"ם
בההוא גברא שכיב ושביק
ב"ב קלז: וכעי"ז שם קנא.)
ארבא א"ל לשלוחיה זיל
בר רב אשי קיי"ל דאמר בין לכתובה
לא מילי מוליתא.
תפסי ניהליה פגעו ביה ר"פ
בין למזונות מה שתפסה תפסה דבכולי
(ערובין כה:)
ור"ה בריה דר"י אמרו ליה
שפיר
תפסתוה. תימה לפי מה דתרצינן לעיל
הש"ס קיי"ל כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיורי ח):
את תופס לבע"ח במקום
שח"ל במטלטלים והאר"י
מר סבר מטין איתמר משמע דלכתחילה עבדינן כר"ע והיכי קאמר להו הכא שפיר תפסתוה ושמא זה חשיב כמו דיעבד כיון דכבר תפסוה:
אית לך סהדי דתפסיה. לא גרסי' דלאחר מיתה אלא כיון דאית ליה סהדי דתפסיה מיניה ובעל כרחו גזלה תו לא מצי למיטען לקוח
(ב"מ קט.)
התופס לבע"ח במטלטלים
❖
במקום שחב לאחרים לא קנה
ויתיב
רבי אבא גבייהו. משמע הכא דסבר רבי אבא דעבדא כמטלטלי דמי ואע"ג דבפ' יש נוחלין
הוא בידי:
את
שלח ר' אבא הלכה גובין מן העבדים הא אמרינן התםט) במסקנא דאין גובין איתמר: תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים. כאן
מוסף רש"י
משמע דאע"ג דעשאו שליח דאמר ליה זיל תפסה אפ"ה לא קנה ולא כמו שפירש בקונטרס בפ"ק דב"מ דדוקא בשלא עשאו
(רשב"ם
שליח לא קנה: ואמר רבי יוחנן כו' לא קנה. וא"ת דאמרינן בפ"ק דב"מ ר"נ ורב חסדא דאמרי תרוייהו המגביה מציאה לחבירו
טעה בדבר משנה.
ב"ב קלז:) אשרתא.
י)
לא קנה חבירו מ"ט דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים והתופס כו' לא קנה וא"כ ר' יוחנן דאמר התם המגביה מציאה לחברו
(לעיל כא:)
(לקמן ק.)
קנה חברו סבר דהתופס לבעל חוב קנה וי"ל דשאני גבי מציאה דאיכא למימר מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה משא"כ הכא:
מיגו דיכלי למימר לא היו דברים מעולם יכלי למימר כו'. $אחר שנתקנה שבועת היסת איירי דשליח נוגע בעדות והוי מיגו טוב אבל
(סנהדרין ו.)
כ)
(שם לג.)
קודם שנתקנה שבועת היסת דשליח אינו נוגע בעדות דמיגו דמצי אמר הדרתינהו ללוה מצי נמי אמר פרעתינהו למלוה כדאמרינן
חוזר.
בריש פ"ב דקידושין לא הוי מיגו דלא חציפי להכחיש את העד כיון שאינו נוגע בדבר כדמוכח גבי נסכא דר' אבא בפ' חזקת הבתים
(שם)
דלא מהימן למימר דידי חטפי במיגו דאי בעי אמר לא חטפתי: לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. דוקא משום דהזכיר לו
(גיטין כו:)
ליקח שטר או בתחילה או בסוף דאית ליה לאסוקי אדעתיה וליקח מהם השטר קודם אבל אם לא הזכיר לו לקיחת השטר ולא אמר לו טפי אלא
דמיכתבא מקמי דנחוו
(שם ו.)
הב זוזי פטור דמצי אמר את מהימנת להו ולא אמרת לי שקול שטרא כדאמרינן גבי חנווני על פנקסו בריש ב"מ דחנווני אומר לבעל
סהדי כו'.
הבית אנא שליחותך עבדי מה אית לי גבי שכיר אף על גב דמשתבע לי לא מהימן את מהימנת ליה דלא אמרת לי הב ליה בסהדי:
אית
(לקמן ק.) הלכה
(לעיל כא:) אפילו מצאו באשפה.
כרבי עקיבא. (ערובין מו:) מחבירו. (פסחים כז.) שכנגדי. (לעיל
נד:) הגודרות. אין להן חזקה.
(גיטין כו:) שטר שלוה בו. ופרעו. אינו חוזר
(גיטין כ:) התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים.
ולוה בו. (גיטין כו:) שכבר
נמחל שעבודו.
(שם) (ב"מ יז.) אבל למיחזי כשיקרא לא חיישינן.
(ב"מ י. וכעי"ז גיטין יא:)
(גיטין כו:)