הכותב לאשתו פרק
תשיעי כתובות
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אית
לך סהדי דתבעתינהו מחיים. וא"ת ואמאי צריכה סהדי ניהמני
לא קנה. דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה: תפסוה אינהו.
יז
א)
א
שאף הם נושים בו מעות: ממלח מלוחי. מנהיגה בעוגין שלה שקורין
לדידה במיגו דאי בעיא אמרה לקוחין הן בידי דאע"ג דקיי"ל
ב)
דאין אותיות נקנות במסירה וצריכה מסירה ושטר לקיחה ה"מ לקנות
ריימ"ש בלע"ז. ממלח שקורין ווירני"ר בלע"ז לשון וייראו המלחים :
ג) ד)
יח ב
אנא קנינא כולה. הנהגתי בריאה משל
חבירי: מחריפותא דנהרא.
החוב אבל לקנות הנייר קני
בלא שטר הואיל והיא מוחזקת בו והך
ה)
ו) ז)
לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא
איתתא לא היתה חוששת אלא לקנות
כסימטא אלא מזה חטפנוה שהיה
מלוגא דשטרי בלא החוב מדקאמרה
לא קנה תפסוה אינהו רב פפא מימלח
יט ג
ח)
מוליכה באמצע הנהר שכל הספינות
מחיים תפיסנא ותפיסה מחיים לא
ט)
מלוחי רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה
י)
מהניא לגבות החוב דלא עדיפא
הולכות שם והוי כרה"ר: קאקי. $אווזים:
באשלא מר אמר אנא קנינא לה לכולה ומר
כ ד ה
כ)
חיורי. על שזקנים היו: משלחי גלימי
ממסירה אלא דע"י כך היתה יכולה
ל) מ)
אמר אנא קנינא לה לכולה פגע בהו רב פנחס
דאינשי. מפשיטין טליתות האנשים:
לדחוק היורשים שיפרעו היורשין מה
בר אמי אמר להו רב ושמואל דאמרי
מסקי ביה. נושים בו: בי חוזאי. אנשי
שהיה חייב לה במה שלא תחזיר מלוגא
כא ו
נ)
תרוייהו והוא שצבורין ומונחין ברה"ר אמר
אותה מדינה: סיטראי. מצד אחר היינו
דשטרי והוי כמו משכון ואומר ר"י דלא
❖
כב ז
להו אנן נמי מחריפותא דנהרא תפיסנא אתו
חשיב מיגו הואיל ועכשיו אינה יכולה
נושים בו מלוה על פה ומחמת אותה
מלוה נחזיק בהם: לענין שלומי שליח.
לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיורי משלחי
לטעון לקוח הוא בידי שכבר אמרה
למשלח: מאי. מי הוה פושע שהחזיר
מחיים תפיסנא ומשום דאי בעיא
גלימי דאינשי הכי אמר רב נחמן והוא
גליון הש"ס
כג ח
אמרה לקוחין הן בידי בשעה שאמרה
המעות עד שלא קבל מהם השטר:
שתפסה מחיים אבימי בריה דרבי אבהו
רש"י ד"ה קאקי. אווזים.
לתקוני שדרתיך. והיה לך לדקדק
מחיים תפיסנא לא מהימנא השתא
הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד
בתקנתי: דהוו מפקדי גבה. מאבי
דבאותה שעה שאמרה מחיים תפיסנא
חמא בריה דרבה בר אבהו אזל פרעינהו
כד ט
יתומים: מלוגא דשטרי. תיק מלא
סבורה היתה שהיא טענה מעולה ולא
❖
כה י
אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סיטראי
שטרות: מחיים תפיסנא להו. בחוב
היתה יודעת שהיא צריכה לטעון
נינהו אתא לקמיה דרבי אבהו א"ל אית לך
❖
שהיה חייב לי החזקתי בהם: הוי תפיסה
דתבעינהו מינה מחיים מדלא טענה
סהדי דפרעתינהו אמר ליה לא אמר ליה
דלאחר מיתה. שכל זמן שהיה חי היו
מעצמה וראיה מסוף פרק זה בורר
הגהות הב"ח
א
פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה
גבי ההיא איתתא
מיגו דיכולין לומר לא היו דברים מעולם
(א) גמ' במאתין
לעזי רש"י
❖
דנפק שטרא מתותי ידה ואמרה ידענא
וכי אמרי' תפיסה מחיים כגון שראהו
יכולין נמי למימר סיטראי נינהו לענין שלומי
ריימ"ש. משוטים.
בהאי שטרא דפרוע הוא ולא הימנה
קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו
❖
שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי א"ל שקול
וירני"ר. להשיט, לנווט.
ולא היו פקדון בידו: דאיחייבא שבועה.
ר"נ משום כיון דאתחזק בבי דינא פי'
שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא
מוסף רש"י
שראינו השטר בידה אי בעיא קלתיה
שהיה אדם תובעה ממון והיא כופרת:
❖
לא משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם
ב
הובא בעמ' הקודם
בת רב חסדא. אשתו של רבא: לשבועה
לא אמרי' אע"פ שאם אמרה פרוע
תוספות רי"ד (המשך)
דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: גההיא
אשכנגדה. התובע אותה ישבע ויטול
הוא קודם שראינו השטר בידה היתה
ל"ש ולא לעוותי ולא דמיא
איתתא דהוו מיפקדי גבה מלוגא דשטרי אתו
נאמנת במיגו דאי בעיא קלתיה השתא
כדתנן ואלו נשבעין
כל עיקר לחנוני על פינקסו
תוספות רי"ד
דלוי הו"ל למיעבד אבי
יורשים קא תבעי ליה מינה אמרה להו מחיים
ונוטלין שכנגדו חשוד על השבועה:
שראינוהו בידה אין נאמנת עוד דהשתא
תפשוה אינהו. פי' הי' חייב
דארי' ואסתרתקי' לנפשי'
זימנין. פעם אחרת: כבת רב חסדא.
לית לה מיגו ועוד ראיה מדתנן בפרק
תפיסנא להו אתאי לקמי' דרב נחמן אמר לה
ולא לעוות לממון דשמעון
להן אתו לקמיה דרבא א"ל
קאקי חוורי משלחי גלימא
ולא דמיא נמי לאומר לשנים
שבועת הדיינין מנה לי
שהאמנת לחשוד את האשה על השבועה:
אית ליך סהדי דתבעוה מיניך מחיים ולא
דאינשי הכי אר"נ והוא שתפס
צאו וקדשו לי את האשה
דקים לי בגוה. דלא משקרא: קרענא
בידך ואמר לו הן למחר אמר לו נתתיו
יהבית ניהליה א"ל לא א"כ הוי תפיסה דלאחר
דהתם תרין
מחיים. פי' מפני שהיו זקנים
[בקידושין מג:]
ס"ד. וכי אחד נאמן להוציא שטר חתום
לך פטור ופריך בגמרא מינה
קראם קאקי חוורי: ההיא
והכא לוי לחודא ואינו נ"ל
מיתה ותפיסה דלאחר מיתה לא כלום היא
איתתא דתפסה תורא דיתמי
דבריו כלל. שאין חילוק
מיד המחזיק בו אפוקי ממונא הוא ותרי
למ"ד המלוה חברו בעדים צריך לפורעו
בדין זה לחנוני כלל דכי
מסימטא אתא יתמי קתבעי
ד ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא
בעדים והא הכא כיון דתבעי' בעדים
בעינן: מרענא. ולא אזדקק לגבות באותו
לה בדינא לקמיה דר"נ. א"ל
היכי דאמר ללוי לתקוני
דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה
שטר ומקרע נמי לא קרענא ליה: כתבו
כמאן דאוזפיה בעדים דמי וקתני פטור
מחיים תפיסנא א"ל אית לך
שדרתיך ולא לעותי ה"נ
סהדי דמחיים תפסית א"ל
נימא לחנוני בעי לך למפרעי'
דחשודה אשבועה אפכה רבא לשבועה
לי זכוותא. שבאתי לדין ונפטרתי הימנו
ומאי קושיא שאני הכא דמהימן במיגו
בסהדי אלא כיון שלא א"ל
לא א"ל תפיס לך לא"מ
בשבועתי: ממולאי. בית עלי שהן כרותי
דאי בעי אמר אתמול להד"מ אלא ודאי
אשכנגדה זימנין הוו יתבי קמיה רב פפא ורב
ותפיסה דלא"מ לאו כלום
בעה"ב לא מחייבינן לי'
מיגו למפרע לא אמרינן:
ימים. ולי נראה ממולאי גבנונים בעלי
הוא. פי' מש"ה לא הימנה
והכא נמי ל"ש ומעשה
אדא בר מתנא אייתו ההוא שטרא גביה א"ל
מרענא לשטרא אפומיה. פי' ר"ח
דאבימי משום דמדכר לי'
ר"נ לומר מחיים תפיסנא ליה
מומין שאינן חיין כשאר בני אדם לשון
רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא א"ל
משום דלא הויא מציא למימר
שטרא ואי לא הוה מדכר
שקל מוליא ושדי בנצא :
בפ' שבועת הדיינין
לקוח הוא בידי שהגודרות
ליה לא הוה מחייבינן לי':
איכא איניש אחרינא בהדי' דמר א"ל לא א"ל
אשרתא. לשון חוזק כמו יישר כחך
דכל מרענא דבהש"ס
ההיא איתתא דאפקדוה גבה
אין להן חזקה והכא לא
אע"ג דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא א"ל
הוי מסיר לבקרא כאידך
מלוגא דשטרא אתו יורשין
: אשרתא דשטרי. קיום השטר
לגבי שטר היינו שצריך בעל השטר
דלעיל והלכך אם לא תביא
וקתבעי לי' מינה. פי' תיק
רב אדא בר מתנא ולא יהא רב פפא כבת רב
לישבע קודם שיגבה והלשון משמע כן
שכותבין דיינין במותב תלתא הוינא ואתא
מלא שטרי חובות א"ל מחיים
ראיה דמחיים תפסה ליה
חסדא בת רב חסדא קים לי בגווה מר לא קים
לא מהימנא וכגון שראוהו
תפסיניה להו אתי לקמי' דר"נ
מדלא מסיק לא מיקרע קרעינן ולא
פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו
עדים ת"י והכירו אותו שהיה
א"ל אית לך סהדי דתבעי
ואשרנוהו וקיימנוהו: דניחוו. שיעידו זה
לי בגוויה אמר רב פפא השתא דאמר מר
מיגבא מגבינן ביה כדאמרינן באלו
מינך מחיים ולא יהבתיה להו
של יתומים דאל"ה מיגו
כתב ידי: ה"נ מיחזי כשיקרא. לכתוב
נערות האי שטרא ריעא
קים לי בגוויה מילתא היא כגון אבא מר ברי
דמ"ל להד"מ מ"ל נמי מחיים
א"ל לא א"ל א"כ תפיסה
תפיסני': מכל הני ילפי'
דלא"מ ותפיסה דלא"מ לאו
לא מגבינן ביה מ)(ולא מיקרע קרעי'
נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה: ופרעו.
דקים לי בגוויה קרענא שטרא אפומיה
כלום הוא. פי' שכ"ז שהיה
דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא
בו ביום: אינו חוזר ולוה בו. אפי' בו ביום
ליה) וא"ת למאי הלכתא אמר רב פפא
קרענא ס"ד ה אלא מרענא שטרא אפומיה
משתעבדי ולא מהני בהו
חי היה פקדון בידו וה"ה
ואע"ג דלאו מוקדם הוא שהרי ביום
דמרעינן ליה אי לשבועה כדפירשנו
תפיסה לאחר מיתה אלא
כמונחין ברשותן וכי אמרינן
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא
מחיים אבל השתא תקינו
תפיסה מחיים כגון (שראוהו)
הלואה נכתב: שכבר נמחל שעבודו.
אפי' לא מהימן כבי תרי יתחייב שבועה
[שראתה אותו] קרוב למות
רבנן במתיבתא דמטלטלי
דרב ביבי בר אביי ו אמר להו ההוא בע"ד
הבא ליפרע כדתנן במתני' עד
משפרעו בטל השטר ונמצאת מלו' השני'
דיתמי משתעבדי בין לכתובה
ותפסה משלו מטלטלין לשם
תיתי ותישתבע במתא אפשר דמיכספא
מלוה על פה ואינו גובה מן הלקוחות:
א' מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא
(א)
בין לבע"ח ואע"ג דלא תפיס
חוב ולא היה פיקדון בידה:
ודאית שמוציאין מכאן ואמרי
כלל: אבימי בריה דר"א הוה
ומודיא אמרה להו כתבו לי זכוותא דכי
בשבועה וי"ל דרב פפא קאמר אפילו
כשיקרא
ז
מסיק ביה זוזי בי חוזאי
אמאי לעיל גבי ההוא בקרא
יהא קרוב שאינו בר עדות כמו בת רב
משתבענא יהבי לי אמר להו רב ביבי בר אביי כתבו לה אמר רב פפי
שדרינהו ביד חמא בריה
דיתמי אמר ר"נ מיגו די"ל
חסדא שלא היתה בת עדות ודקא א"ל
לקוח הוא בידי י"ל נמי
דרב"א אזל פרעינהו א"ל הבו
משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מוליתא הא אמר רבא האי
לי שטרא א"ל הני סטראי
מחיים תפיסנא ליה והכא
נמי לרב פפא איכא איניש אחרינא
אשרתא דדייני דמיכתבא מקמי דנחוו סהדי אחתימות ידייהו פסולה אלמא
נינהו כלומר מצד אחר היה
במלוגא דשטרא לא אמר
בהדי מר צ"ל שהיה רב פפא קרובו
מיגו ש"מ דאין אותיות נקנית
חייב לי אלו ששלח לי והקרן
מיחזי כשיקרא ה"נ מיחזי כשיקרא וליתא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר
של בעל השטר או של נתבע להכי ליכא
של שטר עדיין לא שלח לי
במסירה עד שיכתוב עליהן
היה ר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ואפי' רבנן לא פליגי להימניה אפילו לשבועה נ):
אייתי קרנא וניתן לך שטרא
שטר ומ"ה לא מהימנא
דאי אמרה לקוחין הן בידי
אתא לקמיה דר"א א"ל אית
אלמא מיחזי כשיקרא. והתם
עליה
דר' מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות
ח
ט
לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא
אמרי' לה אחזי שטרך דאין
מודו
ליה דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר
א"ל מיגו די"ל להד"מ י"ל
אותיות נקנות במסירה ואין
נמי מיחזי כשיקרא
י
זו הוכחה (דהתם) [דהכא]
סטראי נינהו. ולענין שלומי
ולוה
בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו אבל למיחזי
שכתבו לה פלונית נשבעה ונפטרה
שליח מאי אמר ר"א חזינן
משמע לישנא שהדבר ידוע
מפלוני ונתנוהו ביד שליש שיתן לה
כשיקרא
אי א"ל שקול שטרא והב
בעדים שהיה פקדון אצלה
זוזי משלם הב זוזי ושקול
מחיים ומ"ה אמר דאפקדוה
לאחר שבועה ומה שלא כתבו לה
גבה דמשמע שהדבר ידוע
שטרא לא משלם ולא היא
אם תשבע פלונית תפטר דלא הוה מיחזי כשיקרא היינו משום שלא להצריכה עדים היום או למחר:
בין כך ובין כך משלם דא"ל
שכן היה ולא אמרה ההיא
חדא איתתא דהוות נקיטא מלוגא
לתקוני שדרתיך ולא לעוותי
דשטרא והיא היתה טוענת דמחיים תפיסנא להו בחובי אחרי שהיה בידי. וא"ל ר"נ ההיא תפיסה לא מהני כאן
ור"ח ור"י ז"ל אמרו טעמא דאידכר ליה שטרא אבל לא אידכר לי' שטרא וגם לא הזהירו אל תפרענו אלא בפני עדים
אלא בסתם שדר בהדי' אע"ג דפרעי' בלא סהדי לא מחייב. כדתנן לענין חנוני ופועל שניהם נשבעים ונוטלים מבעה"ב
שבתורת פקדון (באו לידה והשתא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר) היה בידך. דכל היכי דקיימו ברשות מרייהו
הנה החנוני נתן בלא עדים ולא מחייבו וכך נ"ל עיקר כדבריהם. אבל רב נחשון גאון ז"ל נשאל ראובן הי"ל על שמעון
קיימא עד דאית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבת להו ובמיגו לא מהימני למימר לקוחין הן בידי דהא
איכא סהדי שבתורת פקדון באו לידה. והשתא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר שאין עדים האיך באו לידו. אמרי'
פ' דינרים בלא שטרא שדרינהו עם לוי ואתא לוי וא"ל עשיתי שליחותך ולאחר ג' ימים א"ל ראובן לשמעון הב לי
פ' דינרים דאית לי עלך וא"ל שדרתינון לך עם לוי וא"ל להד"מ ואתא לוי ואמר יהבתינון לך וראובן אמר לא יהבית
שאינו נאמן לומר לקוחין הן בידי דאמרי' מסתמא ודאי בתורת שאלה ושכירות באו לידו. ולא כ"ש דלא מהימן לומר
לי היכא דינא. והשיב הכי חזינא דדינא על לוי לאוקמיה דינרים גבי ראובן ואי לא מוקים ליה אורחא דראובן על
לקוחין הן בידי הכא דאיכא סהדי דבתורת פקדון באו לידה אבל לעולם אם אין ידוע בעדים שבפקדון באו לידה ה"נ דהות
מהימן ע"י מיגו דאותיות נקנות במסירה עיין בערך כ"א
בס"ה שהוכחתי מכמה
ראיות שאותיות ניקנות
שמעון ואורחא דשמעון על לוי וכדר' אבימי ברי' דר"א ול"ש שום מדעם דקאמרי בין כך ובין כך משלם דא"ל