פו:
הכותב לאשתו פרק תשיעי
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינה
מגורשת מדרב ושמואל. הרבה יש לתמוה היכי פשיט
מכין אותו. קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים: והלכה והניחתו
לח א ב
א) ב)
ג)
כו'. ועודנו שם לאחר שלשים: והוא שצבורין. גבי מתניתין דקתני
מדרב ושמואל דבעי למימר דצידי רה"ר כרה"ר והא רמי בר
ו)
ד)
הקודם זכה אלמא רה"ר לא קני ליה לבעלים מידי אלא א"כ מגביהו
חמא גופיה מיבעי ליה בצידי רה"ר מכלל דבהניחתו ברה"ר פשיטא ליה
לט ג
ה) ו)
הילכך לאחר שלשים לאו ברשותה הוא דליהוי גירושין חיילי: צידי
דאינה מגורשת וי"ל דדייק מסיפא דמילתיה דמדקאמר דבסימטא
ז) ח)
ט) י)
רה"ר. סמוך לכתלים שאין דרך בני
לא מהני תפיסה מכלל דבצידי רה"ר
❖
אדם לעבור שם ולהתחכך בכותליםז):
מהניא מיהו לאיכא דאמרי מדמה
מכין אותו עד שתצא נפשו: בעא מיניה
צידי רה"ר לסימטא: וצידי רה"ר
מתני' חנוונית. למכור יינו ופירותיו
מ ד
רמי בר חמא מרב חסדא הרי זה גיטיך
כרה"ר דמו. תימה דבריש אלו נערות
בחנות: משביעה. שלא עיכבה בידה
מוסף רש"י
ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום
כלום: אפוטרופיא. להכניס ולהוציא
אמר דלענין מיקנא קני
❖
מא ה ו
הובא בסוף המסכת.
והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו
אדרבה
מגורשת
בצידי רה"ר:
פירותיו ולשכור פועלים ולישא וליתן:
אמר ליה אינה מגורשת מדרב ושמואל
גמ' ע"י גלגול קאמר. דשמעיה לת"ק
מדרב נחמן כו'. מדלא קאמר אדרבה
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו והוא שצבורין
תוספות רי"ד (המשך)
דאמר משביעה על האפטרופסות
מגורשת מדרב ושמואל גופייהו דאמרי
ומונחין ברשות הרבים וצידי רשות הרבים
בסימטא לא מהני תפיסה מכלל
ולא על פילכה ועיסתה ואפילו ע"י
חולק הרב בפסקיו בפ' אבות
מב ז
נזיקין ואומר אי לית לי' ללוה
כרשות הרבים דמו אדרבה מגורשת מדרב
דפשיטא ליה דסימטא עדיפא לענין
גלגול שבועת אפטרופסות דכיון
זוזי ואית לי' מטלטלי מגבי'
קנין טפי מצידי רה"ר אבל אגם וצידי
דשבועת אפטרופסות דרבנן ח)[דהא לא
נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
לי' מטלטלי ולא טרחי' לי'
למכור מטלטלי ליתן לו זוזי
רה"ר בעי לדמויי אהדדי אלמא לענין
קטען ליה תובע טענת ברי אלא רצוני
האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תהיה
מג ח
אלא שמין לו מטלטלי כנגד
שתשבע לי לא מגלגלין על ידה] שבועה
קנין סימטא עדיף מאגם וקשה לרשב"א
קנויה לך עד לאחר שלשים יום קנה ואפילו
חובו) ודוקא במטלטלי הוא
אחריתי ואתא ר' אליעזר למימר היכא
דלעיל בשילהי האשה שנפלו
דאמר הכי דאי לא מזדבין
עומדת באגם מאי לאו היינו אגם והיינו
❖
ליה הכא ממטי להו לדוכתא
דהושיבה חנונית מיגו דמישתבעה
אמר רבי יוחנן האומר לחבירו משוך
צידי רשות הרבים לא אגם לחוד וצידי
אחריתי ומזבין להו ויהיב לי'
אאפטרופסות משתבעה נמי על ידי
פרה זו ולא תיקני עד לאחר שלשים
דמי אבל בקרקע לא דאי ל"ל
רשות הרבים לחוד איכא דאמרי אמר ליה
גלגול על פילכה ועיסתה דמגלגלין
קנה אפילו עומדת באגם וא"כ כל
זוזי ולא מטלטלי וא"ל ארעא
תוספות רי"ד
ל"א ללוה זבין קרקע דידך
מגורשת מדרב נחמן וצידי רשות הרבים
ט)מדרבנן: או לכתחלה קאמר. דאפי' לא
שכן אם היא עומדת בסימטא והיכי
א
שמחלו או שנפרע ממנו
והב לי שמי שהוא דחוק
אמר ר' יוחנן לעיל דתפיסה מהני
מינה אפוטרופיא משביעה על פלכה
כאגם דמי אדרבה אינה מגורשת מדרב
קודם שמכרו ללוקח הו"ל
למכור קרקע אם לא יזלזל
שהרי אפוטרופסת היא: בכפיפה.
בסימטא דר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש
מק"ט שמכר לו שטר בטל
הרבה בשויו א"י למכור
ושמואל מאי לאו היינו רשות הרבים והיינו
בחזקת שהוא קיים ואינו
הלכך אין כופין אותו למכור
בתוך קופה אחת: שפיר. דאמרה ליה
דאמרי תרוייהו אפילו בסימטא:
צידי רשות הרבים לא רשות הרבים לחוד
ב
חייב לשלם לו אלא הדמים
ולהפסיד כ"כ. אלא יורדים
האומר
לחבירו משוך פרה זו
הואיל ומשבעת לי על פילכי איני יכול
וצידי רשות הרבים לחוד: מתני' ג המושיב
שמכרו ולא יותר וכ"ז פירש
לנכסיו ושמין קרקע בדמי
כו'. בדאמר לו מעכשיו
לסבול קפדנותך: מאי נפקא לה מינה.
על מימרת הא דאמ' שמואל
הלואה ויהבינן ליה למלוה
את אשתו חנוונית או שמינה אפוטרופיא
המוכר שטר חוב לחבירו
ומסתלק בקרקע ומ"ה תמה
הרי נתחייבת לו שבועה ומה יקשה לה
מיירי כדאוקי לעיל בסוף האשה שנפלו
ועל מימרת א"ל ר"נ לא
ר"פ על ר"ח וא"ל בודאי הוא
הרי זה משביעה כל זמן שירצה ר' אליעזר
גלגול זה אם לא עיכבה כלום: הואיל
וגבי גט נמי דבעי רמי בר
איכא דליסבי' עצה. פי' דהאי
דבר זה ששמעתי דאמריתו
אומר אפילו על פילכה ועל עיסתה: גמ'
וקא דייקת בתראי. אינך אוהב ומאמין
חמא איירי נמי בדאמר מעכשיו דאי
דאמר מרימר מאן דדאין
משמי' דרבא דכייפינן ללוה
דינא דגרמי מגבי' ביה כו'
ואמרי' ליה זיל זבין את
אותי ולא מצינא דאידור בהדך: הרי
איבעיא להו ר' אליעזר על ידי גלגול קאמר
לא אמר מעכשיו כיון דאין הגירושין
לא קאי אלא על המוכר
והוא השיבו דל"א הכי שאין
שלא פטר. שלא כתב לה נדר ושבועה
אלא לאחר שלשים היה צריך שיהיה
או לכתחלה קאמר ת"ש אמרו לו לרבי
עצמו שמחל אבל היורש
זה מן הדין שנכוף את
שמחל פטור מלשלם אע"פ
הלוה למכור אלא ב"ד שמין
אין לי עליך: נדר. שנודרת לו יאסרו
אז בחצירה וקשה דהיכי פשיט מדרב
אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה אי
שגרם הפסד לחבירו) ומאן
לו קרקע למלוה ומסתלק
ושמואל דהתם מאי מעכשיו איכא
עלי כל פירות שבעולם אם עיכבתי
אמרת בשלמא לכתחלה שפיר אלא אי
דלא דאין דינא דגרמי מגבי
בקרקע וזה המעשה ששמעת
ונראה דהכי פשיט כי היכי דהתם
משלך כלום כדאמר במסכת גיטין
ביה דמי נייר בעלמא כלומר
דהו"ל מעות והיה תולה ביד
אמרת ע"י גלגול מאי נפקא לה מינה
שלא מכר לו אלא הנייר
עובד כוכבים שהי' אומר של
אע"ג דמן הדין דמשעת מיתת האב
נמנעו מלהשביעה התקין ר"ג הזקן
וה"ה בידו. כפיא רפרם
עובד כוכבים הם והוא הלוה
דאמרה ליה כיון דקדייקת בתראי כולי האי
הנכסים בחזקת יתומים בכל מקום
שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו
לר"א ואגבי' לי' כשורא
אותם שישתכר בהן למחצה
לא מצינא דאדור בהדך ת"ש הרי שלא
מתני'
אינו יכול
שהם אפ"ה אם הם ברשות הרבים
וגובה כתובתה:
לצלמי. פי' בא לדין לפני
לשליש או לרביע ומ"ה
ר"א וסבבו רפרם בראיות
כפוהו למכור קרקעו ולפרוע
פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה
להשביעה. בגמ' מפרש מהי שבועה
לא קנו יתמי ה"נ היכא דאמר לה הרי
עד שהסכים לו ר"א ודקדק
לו ולא גרסינן הוא עשה שלא
פטרה: אבל משביע הוא את יורשיה.
זה גיטיך מעכשיו ולא תתגרשי בו עד
והושיבה חנוונית או שמינה אפוטרופיא
בתשלומו שישלם לו הכל
כהוגן לפיכך עשו לו שלא
לאחר שלשים דמן הדין יש לה לזכות
אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו
כאשר ידקדק הלוקח לקנות
כהוגן דכהוגן וכדין עשו לו
הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה
ד
קורה לצור בה צורות שבורר
שהרי הי' לו זוזי והי' מבריחן
בגט מיד לאחר ל' יום בכל מקום שהוא
כתובתה נשבעים שבועת יורשין
חנוונית ולא מינה אפוטרופיא אינו יכול
ישרה וחלקה. אמר אמימר
מבע"ח ואי גרסי' לי' י"ל
אפילו הכי ברה"ר אינה מגורשת:
המפורשת במסכת שבועות
משמיה דר"ח האי מאן
שאותו העובד כוכבים כפר
להשביעה רבי אליעזר אומר אע"פ שלא
רבי
אליעזר אומר על ידי גלגול.
שבועה שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא
דאיכא עליה כתובת אשה
ולקח מעותיו ע"פ שהודה
הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא הרי
ובעל חוב וא"ל ארעא וא"ל
ואמר כי הם של עובד
לא כפירוש שפירש הקונטרס
אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין
זוזי ב"ח מסלקי' לי' בזוזי
כוכבים ונשאר עכשיו בלא
זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אשה
שטרותיה ששטר כתובתה פרוע: ואת
דת"ק סבר דאין מגלגלין בשבועה
ואשה מסלקי' לה בארעא
זוזי ואעפ"כ כפו אותו למכור
שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי
הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה
הא כדיניה והא כדיני'. פי'
שמפני שמתחלה עשה שלא
דרבנן דהא בפ' כל הנשבעין
שב"ח הלוה זוזי ע"ד שישלם
כהוגן ותלה אותן ביד עובד
בעלה על פילכה ועל עיסתה אמרו לו אין
מסקינן דמגלגלין בדרבנן
לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות
לו זוזי אבל האשה לא
כוכבים להבריחם מבע"ח
וליכא מאן דפליג אלא טעמא דת"ק
תובעין אותו נשבעין אף הן שבועת
אדם דר עם נחש בכפיפה שמע מינה
נתנה כלום וכל הסמך שלה
ועכשיו שנשאר בלא זוזי
לכתחלה שמע מינה: מתני' כתב
הוא על הקרקע ואי ליכא
עשו לו חכמים נמי שלא
היורשין: אבל יורשיו משביעין אותה.
דאמרה ליה כיון דדייקת כולי האי לא
ה
אלא חדא ארעא. פי' שלא
כהוגן וכפוהו למכור קרקעו
מצינא דאידור בהדך ירושלמי מאי
אם נתאלמנה והיא או יורשיה נפרעין
לה נדר ושבועה אין לי עליך אין יכול
יספיק לשניהם לב"ח יהבינן
ויפרע למלוה. א"נ האי עשו
טעמא דרבנן אם אתה אומר כן אין
מן היתומים צריכים שבועה שהרי לא
ליה לאשה לא יהבינן לה
לו שלא כהוגן לאו דוקא
להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה
ו
יותר משהאיש רוצה לישא
אלא ה"ק לי' מה שנראה
שלום בבית לעולם שברה כלים מאי
פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה
אשה רוצה להנשא וכגון
לך שעשו לו שלא כהוגן
ואת הבאים ברשותה ז נדר ושבועה אין
בחייו: לבאין ברשותי. אם אמכור נכסי
את עביד לה כשומרת חנם או כשומרת
שנכתבו ביום א' שאין אדם
מפני שהיה לו מעות ולעולם
לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך
ואת באה ליפרע מלקוחות: הלכה
שכר מסתברא אפילו כשומרת חנם
קדמה שאילו היו ב' ב"ח
כדין וכהוגן עשו לו. א"ל
היו חולקים ועכשיו שהן
ר"כ לר"פ לדידך דאמרת
אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא
מקבר בעלה כו'. זו שפטרה בעלה מן
אינה אם אין את אומר כן אין שלום
אשה וב"ח נדחית האשה
פריעת ב"ח מצוה אמר לא
נדר
ושבועה אין
בבית לעולם:
השבועה והכי תני בהדיא בתוספתאי)
את הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעין
מלפניו וזו היא א' מקולי
ניחא לי למיעבד מצוה מאי
לי עליך ועל יורשיך. בירושלמי מפרש
דאהך שפטרה קאי: לבית אביה.
כתובה אבל אם קדמה האשה
ובפ' שום היתומים אמר ר"פ
אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה נדר
אפילו יום אחד היא קודמת
פריעת ב"ח מצוה היא עליו
שלא נתעסקה שוב בנכסים: על
כגון שנתן לה רשות לעשות יורשיה
ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים
לגבות. א"ל ר"פ לר"ח ודאי
לפרוע חובו ולאמת דבריו.
העתיד לבא. על עסק שלאחר מיתה
אפוטרופין ואת הבאים ברשותך צריך
אמריתו משמיה דרבא האי
דכתיב הן צדק הן שלך
ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך
שלא עיכבה בידה כלום דהשתא נכסים
לפרש שאר בני אדם נכרים שעשאתן
מאן דמסקי ביה זוזי ואית
צדק ויתמי לאו בני מיעבד
אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא
ליה ארעא דא"ל זיל זבין והב
מצוה נינהו ואין נזקקין להן
דיתמי נינהו ולא מהניא בהו פטור
אפוטרופין מחמת שנתן לה רשות תימה
לי' א"ל ההוא תולה מעותיו
עד שיגדילו א"ל [תנינא]
הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא
דידיה: על שעבר. על עסק שבחיי
אמאי נקט נדר דנדר לא שייך אלא
ביד עובד כוכבים הוה הוא
בד"א שלוקה מ' חסר א'
בעלה: גמ' שבועה מאי עבידתה.
הבאים ברשותה הלכה מקבר בעלה לבית
עשה שלא כהוגן לפיכך עשו
במצות ל"ת אבל מצות עשה
באלמנה כדמוכח בהשולח
ח
לו שלא כהוגן פי' הלוה
כגון שאומרים לו עשה סוכה
אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית
דתיקן ר"ג שתהא נודרת כו' ועליך לא
איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה
והמזיק אין דינן שוה דלגבי
ואינו עושה עשה לולב ואינו
שייך אלא בגרושה ויש לומר דאיידי
או ליורשיו דקתני דכי לא פטרה
אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה
מזיק כתיב ישיב לרבות שו"כ
עושה מכין אותו עד שתצא
ככסף ואפי' סובין ואם רוצה
נפשו. וה"נ כייפי' ליה ללוה
דנקט בסמוך נדר גבי יורשין נקט
משביעה וכי פטרה אין משביעה:
ואם נעשית אפוטרופיא היורשין משביעין
לסלק את הניזק נמי בקרקע
עד דעביד מצוה ופורע:
נמי ברישא ומיהו בגמ' לא שייך לשנויי
על מתני' המושיב אשתו חנונית
יכול לסלקו כדאמרינן בריש
אותה על העתיד לבא ואין משביעין
הכי דקתני בברייתא נדר ושבועה
ב"ק או שו"כ או מיטב וכל
או שמינה אפוטרופוס ה"ז
גמ' שבועה מאי עבידתה אמר רב יהודה אמר רב
אותה על מה שעבר:
מטלטלי מיטב נינהו דאי לא
משביעה כ"ז שירצה רא"א
והתם לא מיירי ביורשים כלל:
מזדבין הכא מזדבין במתא
אפילו על פלכה ועיסתה. פי'
ת"ק סבר אם הושיבה חנונית
אחריתי אבל אי בעי לאגבויי
למכור יינו או פירותיו או שעשאה אפוטרופסות על נכסיו להשכיר פועלים ולפורען ולישא וליתן ממונו אז הוא
קרקע יהיב לי' מיטב כי היכי דליקפוץ עלי' זבוני ואע"פ שיש זוזי למזיק יכול לסלקו או בקרקע או במטלטלין ולא
רשאי להשביעה כ"ז שירצה שלא גזלה ממנו כלום. ואע"פ שאינו טוען טענות ודאי אלא טענות ספק אני חושש
מצי ניזק למימר ליה זיל זבין את מטלטלי והב לי אלא מסלקו בכל מטלטלי דיהיב לי' אפילו סובין וניזק שקיל להו
שמא גזלתני כדתנן בשבועות ואלו נשבעין שלא בטענה. השותפים והאריסין והאפוטרופין והאשה הנו"נ בתוך הבית.
וטרח ומזבין להו אבל ב"ח שהלוהו זוזי אינו כן דעבד לוה לאיש מלוה ואם יש לו זוזי א"י לסלקו לא בקרקע ולא
ואמרי' התם מאי שלא בטענה. שלא בטענות ודאי אלא בט"ס אבל אם לא הושיבה חנונית ולא אפוטרופסות א"י
במטלטלי אלא בזוזי ואם א"ל זוזים וי"ל מטלטלין אין יכול להגבותו מטלטלים אלא אומר לו טרח את וזבין דעבד לוה
להשביעה ור"א סבר אע"פ שלא עשאה אפוטרופיא הוא יכול להשביעה על פלכה שהוא מע"י שלא גזלתה ועל עיסתה
לאיש מלוה דדוקא גבי מזיק דלא שקיל מני' דמי אקיל רחמנא וכתב ישיב ודרשי' לרבות שו"כ ואפילו סובין אבל לוה
שהיא אופה לו הפת תניא הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר
ומן השבועה והושיבה חנונית או שמינה אפוטרופיא
דשקיל דמי ממלוה לא מקילינן גביה אלא אמרינן ליה טרח את זבין למטלטלין דידך והב ליה זוזי דאיזפך. (בזו הסברא