י:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתולה
אלמנה גרושה חלוצה. נראה לפרש דלרבותא נקט
גיהוץ. לשיקיי"ר באבן הזכוכית: ככיבוס שלהן. שהיו מימיהם
נז א
א)
ב) ג)
חלוצה דסלקא דעתך אמינא כיון דשומרת יבם לא
יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד
מלובן עד שיהיה מגוהץ: מעברא ליה חומרתא. שפשוף האבן
מיחסרא כניסה לחופה שהרי יבמה יבא עליה בעל כרחה וה"א
ד)
אלמנה
דכתיבא באורייתא מאי איכא
נח ב ג
מעביר את הדם: חומרתא. אבן. כדאמרינן בגיטין
דכנשואה דמיא קמ"ל:
ה)
ו) ז)
למימר. והא ליכא למימר דתפשוט
ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן
נט ד
ח)
גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמרת
הנמצאת באמה מחמת חולי: ריחה
מהכא דכתובת אלמנה מנה
ט)
ניעבד גיהוץ מעברא ליה חומרתא ההוא
נודף. מפיה מריחין ריח היין שנכנס
מדאורייתא דהא מנה לא היה בימי
י)
ס ה
כ)
דאתא לקמיה דרבן גמליאל ב"ר אמר
לה דרך פתח הפתוח: גמרא הוה
משה דלא הזכירה תורה אלא ככר
ל) מ)
שמיע ליה. שעשו כן לבנות יבש
והא דאמרינן בבכורות
ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם אמרה
נ)
גלעד במסכת יבמות : דור
משה רבינו נאמן היה ובקי בחשבונות
ליה רבי עדיין בתולה אני אמר להן הביאו
א
❖
סא ו
קטוע. שאין להם לא דם נדה ולא
אלא שמנה של קודש כפול היה לא
לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה
דם בתולים: יפין לאשה. למהר לה
שהיה מנה בימי משה אלא כלומר כמו
הביאו לו והושיבן על פי חבית של יין
הריון: נתחייב במקחך. על כרחך
שמנה של קודש בימי יחזקאל כפול
תורה אור השלם
❖
בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף
היה כך היה ככר של קודש כפול בימי
תקבל חובה הבאה לך במקחך. לשון
1. חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּא¢ רָם
משה: ותנא רב יוסף אשור זו
אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף אמר
אין חבין לאדם . דבר
לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד
לו לך זכה במקחך ונבדוק מעיקרא בגווה
סליקא ומי הואי. פי' בקונטרס
שהוא לרעתו קרוי חובה: שפניהם
עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ
תוספות רי"ד
הָיָה כָעֵץ: איכה ד ח
שחורים. מחמת רעבון: צפד
ומי הואי בבריאת עולם ובלא רב
גמרא הוה שמיע ליה מעשה לא הוה חזי
ההוא דאתא לקמיה דר"ג.
2. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי
עורם. דונש פירש כמו דבק עורם
יוסף מאשור וכן מכוש לא מצי
וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא
א"ל בעלתי ולא מצאתי
חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת
דם. אמרה לו רבי עדיין
למיפרך דמצינן למימר דאשור וכוש
על עצמם. ומנחם פירש שחר עורם:
אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי
שפיר ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות
בתולה אני. אמר להן
הוּא פְרָת:
מתני' בתולה אלמנה וגרושה.
שם המחוז ולא שם העיר ומימות
בראשית ב יד
הביאו לי שתי שפחות
ישראל ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל
עולם היה שמם כך אבל קשה דמאי
בין בתולה שהיא אלמנה
3. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת
א' בעולה וא' בתולה
הזקן אמר לו רבי בעלתי ולא מצאתי דם
הביאו לו הושיבם על
גְּדוּדֶיהָ
בִּרְבִיבִים
מייתי מאשור דאשור אע"ג דלא
או גרושה או חלוצה מן האירוסין
פי חבית של יין. בתולה
ב אמרה לו רבי ממשפחת דורקטי אני שאין
תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ:
וחזרה ונשאת: כתובתה. מן השני:
הוה בבריאת עולם כיון דהוה בימי
❖
תהלים סה יא
אין ריחה נודף. בעולה
להן לא דם נדה ולא דם בתולים בדק
מאתים. שהרי בחזקת בתולה היא
משה שפיר הוה ליה למכתב אבל
ריחה נודף מפיה (כרימון)
[כריח] בית היין. שנכנס
רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה אמר
נשאת לו: ויש להם טענת בתולים.
מנה לא היה לו לכתוב כיון שעדיין
לה דרך (הפגם הפגום)
לעזי רש"י
לא היה בדורו ונראה לר"י לפרש
אם לא מצאה הב' בתולה אבדה כל
ל)
לו לך זכה במקחך אשריך שזכית למשפחת
[פתח הפתוח] הושיבוה
דסליקא בימי משה מי הואי דקים
כתובתה דמקח טעות היא לו:
לשיקיי"ר [לישקיי"ר].
ולא היה ריחה נודף.
דורקטי מאי דורקטי דור קטוע אמר רבי
גמ' בגדתאה. דמן בגדת: על
אמר ליה לך כי במקחך.
לגהץ.
ליה דסליקא לא היה בימי משה
חנינא תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל
דישטנפי"ר
ההוא דאתא לקמיה דר"ג
❖
שם מנה. שאם נשאת
וסביב סליקא הולך חדקל ולא אצל
[דישטינפרי"ר]. להשרות.
הזקן א"ל רבי בעלתי ולא
לאותו האיש דתני רבי חייא כשם שהשאור
אשור שהיה בימי משה:
משנתאלמנה אין לה כתובה אלא
מצאתי דם. אמרה לו רבי
אמר רב אכל תמרים אל יורה.
יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה ותנא
בתולה שלימה נבעלתי
מנה: דכתיבא באורייתא. ועדיין
אלא ממשפחת דורקטי אני
מוסף רש"י
משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין
לא נתקנו כתובות: ומי כתיב
ואם תאמר דבפ"ג דכריתות
שאין להם לא דם בתולות
גיהוץ שלנו ככיבוס
בניה מרובים אתמר רבי ירמיה בר אבא
ולא דם נדה בדק ר"ג
קרא. לקרות על שם דבר העתיד:
(אמר רב הונא) אמר רב
שלהם.
בקרובותי' ומצא כדבריה
זו סליקא. שם עיר: ומי הואי.
הלכה כר' אלעזר דאינו מחייב על
אמר זכה במקחך אמר ליה ורבי יוסי בר
א"ל לך זכי במקחך: ההוא
העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב
שאר משכרין אלא על היין בלבד
(תענית כט:) משלשלן.
אבין אמר נתחייב במקחך אמר ליה בשלמא
דאתא לקמיה דרבי. א"ל
(גיטין ע.)
רבי בעלתי ולא מצאתי
ההולך קדמת אשור: מ) [מטר. ולא
וי"ל אע"ג דלא מחייב על ביאת
למאן דאמר נתחייב היינו דרבי חנינא אלא
מאשרן.
דם אמרה לו בתולה
מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא]:
מקדש אסור להורות נ) וה"נ משמע
ולא מפנקן.
שלימה אני. אלא שני
למאן דאמר זכה מאי זכותא דלא אתי
(שם)
מזבל. את הארץ: מעדן. נותן
בס"פ אלו מומין דפסול
בצורת הם. ראה פניה
לידי ספק נדה ההוא דאתא לקמיה דרבי
מוריקות. פי' מושחרים
עדנה וזיו בפירות: תלמיה. של
לעבודה למאן דלא מחייב אשאר
(שם) השותה
מחמת רעבון. צוה עליהם
אמר ליה רבי בעלתי ולא מצאתי דם
א"י: רוה נחת גדודיה כאשר
משכרין אף על
גב דעבודה לא
רביעית יין אל יורה.
והכניסם למרחץ והאכילם
אמרה לו רבי עדיין בתולה הייתי ושני
ברביבים תמוגגנה. רוה הרי משקה
אחיל הוא הדין נמי דאל יורה:
א
והשקם והכניסם לחופה
ובעל ומצא דם. א"ל
בצורת הוה ראה רבי שפניהם שחורים צוה
ומרוה. תמוגגנה הרי מזבל. מעדן
מטבילין
לך זכי במקחך. קרא
וממשיך את הפירות נפקא מצמחה
עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום
(נזיר
עליהם צפד עורם על
לח.)
תברך. תמוגגנה דישטנפי"ר:
עצמם יבש היה כעץ. צפד
והכניסום לחדר בעל ומצא
דם אמר לו לך זכה במקחך קרי רבי עליהם
פי' לשון דבק: מתני'
1 צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ: מתני' ד בתולה כתובתה מאתים
מזיח. קס"ד מזיח עונות: מזין.
בתולה כתובתה מאתים.
בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו'
ואלמנה מנה. בתולה
ואלמנה מנה ה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים
אלמנה גרושה וחלוצה מן
באין מן המזון וגורמין לו ברכה:
ויש להן טענת בתולים: גמ' מאי אלמנה אמר רב חנא בגדתאה אלמנה
האירוסין כתובתן מאתים
מחבב. את ישראל אל אביהם:
מן הנשואין כתובתן מנה.
על שם מנה אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר איידי דהא קרי לה
היינו מזיח היינו מכפר. הי ניהו
פי' בתולה שהיא אלמנה
אלמנה הא נמי קרי לה אלמנה אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר
או גרושה וחלוצה מן
מזיח הי ניהו מכפר: מזיח גזירות.
האירוסין ונשאת. כתובתה
רעות מעל ישראל: משחנן.
דעתידין רבנן דמתקני לה מנה ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם הנהר
2
מן השני מאתים שהרי
מחממות: משלשלן. שלשול:
השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור ותנא רב יוסף אשור זו סליקא ומי
בחזקת בתולה נשאת לו
ויש לה טענות בתולים:
מאשרן. מחזיקות כח כמו אשרו
הואי אלא דעתידה הכא נמי דעתידה ואמר רב חנא בגדתאה מטר משקה
חמוץ : ולא מפנקן. אינן
מרוה ומזבל ומעדן וממשיך אמר רבא בר רבי ישמעאל ואיתימא רב
מרבות אסטניסא על הלב. וכולן
יימר בר שלמיא מאי קרא 3 תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה
לשבח: אל יורה. שום הוראה לפי
צמחה תברך אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר
שטורדות דעתו כשיכור: שחרית
היינו מזיח מזיח גזירות ומכפר עונות ואמר רב חנא בגדתאה תמרי
וערבית יפות. כללא דמילתא לאחר
משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן אמר רב אכל תמרים אל
אכילה יפות. שחרית דרכן של בני
ו
אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל
יורה מיתיבי תמרים שחרית וערבית יפות במנחה רעות בצהרים אין כמותן
ערבית לאחר אכילה:
ומבטלות שלשה דברים מחשבה רעה וחולי מעים ותחתוניות מי אמרינן
במנחה רעות. שהן קודם אכילה
דלא מעלו עלויי מעלו ולפי שעתא טרדא מידי דהוה אחמרא דאמר מר
לאחר שינת הצהרים: בצהרים.
השותה רביעית יין אל יורה ואיבעית אימא לא קשיא הא מקמי נהמא
לאחר הסעודה שאכל ושבע: אין
הא לבתר נהמא דאמר אביי אמרה לי אם תמרי מקמי נהמא כי נרגא
כמותם. וטובות יותר מערבית לפי
לדיקולא בתר נהמא כי עברא לדשא דשא אמר רבא דרך שם דרגא
שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות
אמר רבא דרך גג פוריא א"ר פפא שפרין ורבין עליה אמר רב נחמן בר יצחק
לבית הכסא בכל עת שירצה
אבל בלילה טורח הוא לו: מבטלות
אף
מחשבה רעה. דאגה. לפי שמשמחות
וצהלה היא: כי עברא לדשא.
את הלב
וצהרים שעת אורה
מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת:
אף