הכותב לאשתו פרק תשיעי כתובות
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
למ"ד כו' איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופיא. ואין
על אפוטרופיא. פוטרה בכתיבה זאת משבועת אפוטרופוס אם
מד
א)
א
ב)
להקשות דלדידיה איכא לאוקמי מתניתין כשהיא כבר
יושיבנה חנוונית אבל אם פגמה כתובתה דתנן במתני' הפוגמת כתובתה
ו)
ג)
לא תפרע אלא בשבועה לא נפטרה מאותה שבועה ע"י תנאי זה
אפוטרופיא ולכך היא תובעת מן הבעל לפוטרה דמאי דוחקין לאוקמא
מה ב
דכי פטר לה משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה
מתני' בשבועת אפוטרופיא ולומר דלא מיירי מתני' בכל ענין אפילו לא
ד) ה)
ו)
לנפשה לא פטר לה: על הפוגמת. וכ"ש
נעשית עדיין אפוטרופיא דסתמא
❖
ז) ח)
משבועת אפוטרופיא דמכל שבועה
דמילתא שכתב לה בשעה שכונסה:
על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה ר"נ
לכרגא ולמזוני. פי' בקונטרס
פטרה: אמרה לשמעתא. הך
אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כתובתה אזל
אתקפתא בשלמא למ"ד כו' אותביה
לכרגא של יתומים וקשה
הגהות הב"ח
רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי
קמיה דרב אשי: כתוב לי דלא משבעת
דמשמע הא לשאר צרכי היתומין
(א) גמ'
בשלמא למ"ד על הפוגמת כתובתה דמסקא
לי. ומיגו דרמיא אנפשה תבעה ליה
מכריזין והא ליתא מדפריך בריש פרק
אדעתה דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא
מו ג
מנכסי (ב) שם
פטור כל שבועות: אתון אהא מתניתו.
שום היתומין למ"ד
מכתובתאי וא"ל כתוב לי דלא משבעת לי
אין נזקקין לנכסי יתומין אלא לשטר
להא דרב יהודה ארישא דמתניתין דלא
מז ד
אלא למ"ד על אפוטרופיא שנעשית בחיי
מנכסים משועבדים
שיש בו ריבית מן המשנה דשום
פריש בה בהי שבועה איירי ואפלוגתיה
ומנכסי יתומים והנפרעת
בעלה איהי מי הות ידעה דמותיב לה
היתומין ל' יום ומכריזין כו' דלמא
דר"נ וסבריתו דרב יהודה אדר"נ
(ג) שם
❖
פליג וקשיא לכו: אנן. אסיפא דמתני'
ההיא הכרזה לא לפרוע לבעל חוב אלא
אפוטרופיא דאמרה לי' כתוב לי דלא משבעת
כל
כשמוכרים לשאר צרכי יתומין לכך
מתנינן לה דמיירי בשבועת אפוטרופין
לי א"ל אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן
מח ה
נראה לפרש לכרגא של אשה לפרוע
בהדיא דקתניז) ואם נעשית אפוטרופיא
לה הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה
מוסף רש"י
ודר"נ לאו אפלוגתא דרב יהודה אתמר
כסף גולגולת שלה כמו שהיה הבעל
לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין
עושה דבכלל מזוני הוא: [אפי' בין
❖
אלא אפירושא דרישא אתמר ורב
הובא בסוף המסכת.
מט ו
היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופי'
מיתה לקבורה. מה שפי' בקונטרס
מתנא פליג אדרב יהודה בסיפא בהי
יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין
אפוטרופוס קאמר לשעבר אבל
שלא זלזלה אין נראה דמ"מ תשבע
תוספות רי"ד
משביעין אותה על שעבר שעבר מאי
בפוגמת כולהו מודו דפטרה דשבועה
שלא עיכבה משלהם בידה אלא כמו
ה"ז משביעה כ"ז שירצה
הבאה לה ע"י נכסיו היא: שעבר
שמפרש בירושלמי שלא תניח מת מוטל
עבידתיה א"ר יהודה אמר רב על אפוטרופיא
לא הושיבה חנונית ולא
נ ז
מאי עבידתיה. כלומר עד מתי קרוי
ותלך לבית אביה והשתא נמי שפיר
מינה אפוטרופא אין יכול
שנעשית בחיי הבעל אבל בין מיתה לקבורה
להשביעה ר"א אומר אע"פ
דמייתי לכרגא ולמזוני ולקבורה
לשעבר דלא אמרינן נכסי דיתמי נינהו
משבעינן לה ורב מתנא אמר אפילו בין
א
שלא הושיבה חנונית ולא
ואין תנאי שלו מועיל בהן: אבל בין
דמזבנינן בלא אכרזתא משום כבוד
מינה אפטרופיא משביעה
מיתה לקבורה לא משבעינן לה ב דאמרי
ולקבורה.
מיתה לקבורה. כבר רמו נכסי קמי
המת]:
הא לא
כ"ז שירצה שאין לך אשה
נא ח
נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן
שלא נעשת אפוטרופיא שעה
יתמי ואין תנאי שלו מועיל בהן שלא
אצטריך למימר שלא יניח אביהן
א' בחיי בעלה על פלכה
בלא אכרזתא אמר רבה א"ר חייא דלא נדר
ע"י נכסיו באה לה: לכרגא. לפרוע
מוטל בבזיון עד שישומו ויכריזו אלא
ועיסתה: א"ל אין אדם דר
ודלא שבועה הוא אינו יכול להשביעה אבל
למלך כסף גולגלתא דיתמי: ולמזוני.
אם לוו לצורך קבורה מזבנינן לצורך
עם נחש בכפיפה ואין הל'
כר' אליעזר דקי"ל יחיד
מזון האשה והבנות והיתומים: ולקבורה.
יורשין משביעין אותה נקי נדר נקי שבועה
זה החוב בלא הכרזה שלא תהא מכשילו
❖
ורבים הלכה כרבים. (ופי'
מנכסי
יתומים לא תפרע
לקבורת המת או היתומים: מזבנינן.
לעתיד:
בין הוא ובין יורשין אין משביעין אותה ה"ק
הרב שאע"פ שא"י להשביעה
אלא בשבועה. תימה אמאי לא הקשה
על פ"ו אם משביע' על
נכסי דיתמי בלא אכרזתא שאין שהות
לה מנקית משבועתא ורב יוסף אמר רבי
האפוטרופס' ועל החנונית
מהך משנה למ"ד בריש פרק שום
ומתון לדבר וה"נ לא משבעינן על אותה
תוספות רי"ד (המשך)
חייא דלא נדר ודלא שבועה הוא אינו יכול
יכול לגלגל עלי' גם על פ"ו)
מכירה דא"א שלא תזלזל ותפסידתן
היתומים אין נזקקין
ירושלמי שברה כלים מה את
שבועה כאשר התנית עמה
להשביעה אבל יורשין משביעין אותה נקי
עבדת לה כש"ח או כש"ש
שהוא א"ל לאשתי עשיתי
ונמצאת שבועת שקר: דלא נדר
לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן
אמרת מסתברא אפי' כש"ח
זה הכבוד שתגבה ממני בלא
נדר נקי שבועה בין הוא ובין יורשין משביעין
דלא שבועה. אם כתב לה לשון זה:
דהך לא הוה מצי לאוקמה כגון שיש
[אינה] אם כך אין אתה אומר
שבועה אבל לכם איני חפץ
אותה ה"ק לה נקי נפשך בשבועתא שלח
נקי נדר: מנקית משבועתא. מדין
ריבית כדמשני אההיא דאין נפרעין
אין שלום לעולם בבית:
לעשות כבוד זה ואין תנאי
מתני' כתב לה נדר ושבועה
האשה מועיל לא ליורשי'
ר' זכאי למר עוקבא בין דלא שבועה בין דנקי
שבועה: נקי נפשך בשבועתא. אם
מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית
ולא ללקוחות הבאים מכחה.
א"ל עליך א"י להשביעה
יחשדוך השבעי להם: אבל מה
ואטובא דמייתי התם וליכא למימר
שבועה בין דלא נדר ובין דנקי נדר בנכסי
(א)
אלא אם באין יורשי' לגבות
אבל משביע הוא את יורשי'
אעשה. דלעולם יורשין משביעין
דהך דהכא איכא לאוקמה ביתומים
כתובתה ממנו כגון שגירשה
ואת הבאים ברשותה נדר
הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין
ולא הספיקה לגבות כתובתה
ושבועה א"ל עליך ועל
גדולים דא"כ ההיא דאין נפרעין אלא
אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם:
אותה מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין
עד שמתה או שמכרתה
יורשיך ועל הבאים ברשותך
ואיכא דאמרי לה. להא דאבא שאול
מן הזיבורית אמאי לא מוקי לה דוקא
לאחרים ובאים לתובעו יכול
א"י להשביעה ולא את יורשי'
משביעין אותה אמר רב נחמן אמר שמואל
בגדולים אלא ודאי ס"ל להש"ס דבכל
בן אימא מרים מתניתא [ולא אמרו
הוא להשביען בכל ענין
ולא הבאים ברשותה אבל
משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא
שנופלת עליהן שבועה שאם
יורשין משביעין אותה ואת
ענין איירי ואומר ר"י דודאי דהך
לה בלשון שמעתא דאמורא כדאמרן
אומר להם פרעתי אתכם
יורשיה ואת הבאים ברשותה
שבועה בין דנקי שבועה בין דלא נדר ובין
דהכא הוה מוקי לה בגדולים דוקא
דאמר שמואל משום אבא שאול אלא
והן פוגמין כתובתן לא
נדר ושבועה א"ל עליך
דנקי נדר בין מנכסי ובין מנכסיא אילין בין
פרעתנו כ"א כך וכך נשבעין
וליורשי ולבאים ברשותי
אבל ההיא דאין נפרעין אלא מן
מתניתא] היא ואמר שמואל עלה הלכה
כדין הפוגם שטרו ואם
עליך ועל יורשיך ועל ה"ב לא
כאבא שאול: מתני' הפוגמת
הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה
הזיבורית לא ניחא לי' לאוקמה בגדולי'
טוענין כי לא פרעתנו כלום
הוא ולא יורשיו ולא הבאים
כתובתה. כדמפרש ואזיל במתניתין
דלא נפשוט הא דבעי עלה בהנזקין
אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע
נשבעין כדין דר"פ. ואם
ברשותו משביעים אותה ואת
טוען עליהם כי פרעתי
יורשיה ואת הבאים ברשותה.
גופה: לא תפרע. השאר ובגמ' מפרש
יתומים שאמרו דאין נפרעין
מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה
אתכם או אמכם גזלתני
הלכה מקבר בעלה לבית
טעמא: עד אחד מעידה כו'. בגמרא
אלא מן הזיבורית קטנים או אפילו
ואיכא דאמרי לה מתניתא אבא שאול בן
כשמיניתוה אפוטרופוס על
אביה או שחזרה לב"ח
מקשים
מפרש טעמא: מנכסים משועבדים.
גדולים:
הא דתנן בהשולח
נכסיי נשבעים לו שבועת
ולא נעשת אפוטרופיא אין
אימא מרים אמר בין דלא שבועה בין דנקי
היורשים שלא פקדנו בשעת
היורשין משביעין אותה ואם
משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה
אין אלמנה נפרעת
מיתתה ולא אמרה לנו מקודם
נעשת [אפטרופיא] היורשים
שבועה בין דלא נדר ובין נקי נדר בין מנכסי
והוה טעין לוה אשתבע לי דלא
מנכסי יתומים אלא בשבועה ופריך
לכן ולא מצאנו בין שטרותי'
משביעים אות' לעתיד לבא
ובין מנכסיא אילין בין הוא ובין יורשיו אין
מאי איריא אלמנה כו' ומשני דאלמנה
פרעתיך אמרינן בשבועות דמשבעינן
ח)
ששטר כתובת' פרוע וגם
ואין משביעין אותה לשעבר:
הלקוחות נשבעין כמו כן
כתב לה נדר ושבועה וכו'.
משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו
אצטריך ליה משום חינא והשתא אמאי
ליה ואי לא טעין לא טענינן ליה הואיל
שלא פקדנו ולא אמרה לנו
פי' נדר שנודרת יאסרו
אצטריך למיתני הא תנינא לה הכא
ונקיט שטרא אבל בשביל לקוחות
חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע
ששטר כתובתה פרוע או
עלי כל פירות שבעולם
ולעיל נמי גבי היה עליו כתובת
אנן טענינן דלמא אי הוה גבית מן
שגזלה אותך: נדר ושבועה
כקונם אם עכבתי משלך
אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל
אין לי עליך ועל יורשיך וכו'.
כלום כדאמרינן במסכת גיטין
ג הלכה כבן אימא מרים: מתני' הפוגמת
אשה ובע"ח תנן שכולן צריכין שבועה
הלוה הוה טעין לך אישתבע לי
פי' אע"פ שהתנה עם אשתו
(בהניזקין) [בהשולח] נמנעו
וי"ל דאצטריך למיתני התם דלא
דלא פרעתיך ובעית אישתבועי השתא
ופטרה מן השבועה וגם
מלהשביעה התקין ר"ג הזקן
כתובתה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד
תוקמה מתניתין דהכא בגרושה אבל
אנן טענינן דפתח פיך לאלם הוא
פטר יורשי' והבאים ברשותה
שתהא נודרת ליתומים כל
מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה
התנאי הזה אינו מועיל אלא
מה שירצו וגובה כתובתה.
באלמנה לא תבעי שבועה משום חינא
ומנכסי יתומים ונפרעת שלא
כשבאים לגבות ממנו אבל
א"י להשביעה בגמ' מסיק
בפניו כולהו משום האי טעמא: מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים ושלא
(ב)
ואע"ג דגרושה בעיא נמי חן כדאמר
אם מת הוא ונפלו נכסיו לפני
ששום שבועה א"י להשביעה
בפניו לא תפרע אלא בשבועה הפוגמת
היורשים והיא באה לגבות
בין אם עשאה אפוטרופא
לקמן בפרק אלמנה מ"מ
ר"ש
ד
כתובתה מן היורשין אין תנאי
דהיא רמו עליה בין אם היתה
כתובתה כיצד היתה כתובתה
אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא
לא בעיא חן כמו אלמנה והא לא
אביהן מועיל לה ולא מציא
פוגמת כתובתה דתנן לקמן
תקשי מתניתין דהכא אמאי אצטריך
אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד מעידה
למימר אתם מכח אביכם
הפוגמת כתובתה ל"ת אלא
ה
באים והרי אביכון פטרני
בשבועה והשתא דפטרה
למתני דהכא תנא לה בהדי הנך
שהיא פרועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך
וכמו שלא הי' הוא רשאי
מן השבועה שום שבועה
דאין נפרעין אלא בשבועה:
להשביעני כך אין אתם רשאין
א"י להשביעה ואם גירשה
והיא אומרת לא התקבלתי ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא
אמר להשביעני אלא אומרים לה
ובאה לגבות כתובתה ממנו
בשבועה מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת
מן הלקוחות לא תפרע אלא
ו
(ג)
תנאי הזה לא הועיל אלא
תגבה בלא שבועה וה"ה
כשהיו הנכסים בידו אבל
אם טוען עליה פרעתיך שמן
בשבועה ז מנכסי יתומים כיצד מת והניח נכסיו ליתומים והיא נפרעת מן היתומים לא תפרע אלא
עכשיו שבאו ברשותנו אינו
הדין היה להשביעה אע"פ
בשבועה ושלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו אינה נפרעת אלא בשבועה
ח
מועיל תנאי אלא אנו יכולים
ששטר כתובה קיימת כדאמר
להשביעך שלא פרעך אבינו
ר"פ בשבועות (מא) האי
כדין כל אלמנה הבאה ליפרע
מאן דאמר שטר פרוע הוא
מנכסי יתומים ואם היתה אפוטרופא בנכסי בעלה יכולים להשביעה שלא גזלה את אביהן באותו האפוטרופסות וכ"ש אם
משביעין ליה למלוה. הכא כיון דפטרה מן השבועה אי"ל אלא גובה בלא שבועה. אבל משביע הוא וכו'. פי' אע"פ
טוענים עליה שפרענוך שחייבת לישבע וכן אם מתה היא ולא הספיקה לגבות כתובה מהן ובאים יורשיה לגבות מהן משביעין
שהתנה עם אשתו ופוטרה מן השבועה וזיכה לגבות ממנו כתובתה בלא שבועה. אין יורשי' והבאים ברשותה דהיינו
אם מכרה כתובה לאחרים אין יכולים לומר לו אחרי שהתנית עמה לגבות בל"ש גם אנו הבאים מכחה נגבה ממך בלא
אותם שבועת היורשין שלא פקדנו אמנו. ובפ' כל הנשבעין (דף מח) מקשה תלמודא מהכא למ"ד אין אדם מוריש שבועה לבניו.