הכותב לאשתו פרק
תשיעי כתובות
פח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי פקח הוא. האי בעל: לידי שבועה דאורייתא. שהיא בשם או
שתי כסף אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל בעד אחד אפי' לא טוענו
סה א מיי' פי"ז מהל'
א) שבועות מה. מז. מח.,
ב) ב"ב ו. שבועות מא:,
מלוה ולוה הלכה ב
בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות (דף לח:) וחמורה היא
אלא בפרוטה ועד אחד מעידו שהוא חייב חייב לו שבועה כו' ואומר
ג) [עי' תוס' שבועות מא:
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו: יהיב לה כתובתה
רבינו דמצי למימר שמואל לטעמיה דאמר לעיל (שם דף לט:) אמתני'
ד"ה כל], ד) ערכין כב: ע"ש,
סי' קח סעיף ט:
באפי חד סהדא. פעם שניה: וסמיך
סהדא קמא אסהדא בתרא.
סו ב מיי' שם הלכה ו
דטענה שתי כסף אפילו לא
כפר אלא פרוטה או לא הודה אלא
ה) בדפו"י איתא: יורשין,
ו) מכאן שייך מעבר לדף,
טוש"ע שם סעי' טו
יביא את שניהם יחד לב"ד שאם
בפרוטה חייב הלכך בעד אחד דלא
ז) צ"ל בפרק כל הנשבעין.
[וברב אלפס שבועות פ"ז
תכפור יעידוה שניהם שנתקבלה
שייך חיובא דידיה אלא בכפירה כי
אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא
רש"א, ח) [וע"ע תוס' ב"מ
דף שיח.]:
❖
סז ג מיי' פי"ג שם הל' א
יד. ד"ה דינא], כתובתה: ומוקי להנך קמאי בהלואה.
לא טוענו אלא בפרוטה מיחייב דאי
יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא וסמיך
סמג שם טוש"ע ח"מ
אמרת בעינן מ"מ טענה שתי כסף
יתבענה פרעון הראשון ויאמר מלוה
❖
סהדא קמא אסהדא בתרא ומוקים להו
סי' קו סעיף א:
א"כ כל שתי כסף אתה צ"ל שיכפור
הן אצלך שהרי התקבלת כתובתיך
להנך קמאי במלוה מתקיף לה רב שישא
גליון הש"ס
כדי שלא יתחייב מטעם מודה במקצת
שנית וכשתכפור ותאמר לא קבלתי
בריה דרב אידי היאך סמיך סהדא קמא
גמ' ורבא אמר ר"נ אפי'
אלא מטעם עד אחד הלכך אית לן
אלא הפעם הזאת ועד אחד מעיד
מוסף רש"י
ב"ח. עי' תוי"ט פ"י מ"ג
אסהדא בתרא אלא אמר רב שישא בריה
למימר דעל טענת פרוטה מיחייב הרי
על הראשונה איכא שבועה דאורייתא
דב"מ ד"ה אמר: תוס' ד"ה
אילימא מלוה. אם
דרב אידי יהיב לה כתובתה באפי סהדא
הוציאו שטר עליו לא יפרעו
מייתי וכו' ולרבינו נראה
יתחייב בעד אחד על כפירת פרוטה
נשבעת ולא משלמת ואין כאן שיעבוד
אלא בשבועת יורשין
דנ"מ. עי' ב"מ יד ע"א
קמא וסהדא בתרא ומוקים לה להנך קמאי
כמו במודה במקצת וברייתא דמייתי
תוד"ה דינא הוא: קרקעות שלא מכח כתובה תובעה:
❖
שבועה שלא פקדנו אבא
היכי סמיך כו'. מה שראה זה לא
במסקנת מילתיה דשמואל ותניא כל
בהלואה מתקיף לה רב אשי אכתי יכולה
(שבועות מז.). כל האומר
לא לויתי כאומר לא
מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד
ראה זה ואם תכפור על שתיהן אין
למימר ב' כתובות הואי אלא אמר רב אשי
פרעתי דמי. כיון דאמר
הגהות הב"ח
מחייבו שבועה לא תקשי לרב דקסבר
כאן אלא עד אחד ותשבע ותטול
הוא דמודע להו: מנכסים משועבדים:
לא לויתי מודה הוא שלא
שלישית ונמצא מפסיד: באפי סהדא
כפירת טענה שתי כסף דאין למדין מן
(א) גמ' ר' יצחק נפחא
פרע, שכל מי שאינו לוה
תנן התם וכן היתומים לא יפרעו אלא
א)
א
באנטוכיא: (ב) רש"י ד"ה
אינו פורע (ב"ב ו.). אבל
קמא וסהדא בתרא. וה"ה לשני עדים
הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ
בעל חוב. ימתין עד
דמודע להו וכו' וכיון
בשבועה ממאן אילימא מלוה השתא אביהן
מיהו קשה לי לעולם בעינן טענה
מן השוק אבל עצה טובה היא שיכיר
❖
דאודעינהו ולא מסייע לה:
שיחזור (ערכין כב:).
שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה אלא
עצמה שתי כסף בעד אחד כמו במודה
העד הראשון ששתי פעמים פרע ויכול
(ג) תוס' ד"ה מייתי וכו'
לא יניח מלפרוע וכו' א"נ
ה"ק וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא
במקצת והוא ודאי כפר לו השתי כסף
להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו
למאן דאית ליה מפכינן
תוספות רי"ד (המשך)
ועל הפרעון הראשון: יכולה לומר
אבל עד אחד אין מעיד אלא בפרוטה
בשבועה א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו
ובדאורייתא לא מפכינן
שתי כתובות היו. שתי שטרות היו
ואמר לנו רבינו תירוץ אחר דאליבא
נפקא מינה וכו' דרבנן הוא
והיא אומרת לא התקבלתי
אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי
מצי למימר לבעל השבע
אלא מנה לא תפרע אלא
דכו"ע אתיא מימרא דשמואל אע"ג
לי עליך בפרעון הראשון החזרתי לך
ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי
והפטר כמו שיכול לומר
בשבועה. עד אחד מעידה
דמחייבינן שבועה בעד אחד באותו
אחת ובשניה אחרת והרי העד הראשון
השבע וטול ואי דאורייתא
שהוא פרוע כיצד היתה
אף בשבועה לא יפרעו מתקיף לה רבא
❖
ענין דמיפטר במודה מקצת לא דמי
מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות
כצ"ל:
כתובתה אלף זוז ואמר
אדרבה כל האומר לא לויתי כאומר לא
לה התקבלת כתובתך והיא
ב)
לשם כתובה ולא לשם מלוה: דמודע
להכא דהתם מין המחויב שבועה
אומרת לא התקבלתי ועד
פרעתי דמי אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר
להו. לסהדא קמא ובתרא לפני
בעלמא מיהא הוי אבל כפירת שיעבוד
אחד מעידה שהוא פרוע
תוספות רי"ד
זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו
קרקעות לא מצינו בשום מקום במינו
פרעון השני דעו שכבר פרעתי לה
לא תפרע אלא בשבועה.
ב
ומנכסים משועבדים כיצד
מנכסיי בין מנכסיא אילין בין
יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל
שבועה והלכך גבי עד אחד אית
כתובתה בפני אחד מכם והיא כופרת
מכר נכסיו לאחרים והיא
הוא בין יורשיו אין משביעין
לן למיפטריה:
ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה
אמרו אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין שלא
נפרעת מן הלקוחות לא
אותה אבל מה אעשה שהרי
ג)
מייתי לה לידי שבועה דאורייתא.
תפרע אלא בשבועה.
א"ח הבא ליפרע מנכ"י ל"י
שיהיו לי שני עדים בדבר ואתבע את
בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא
מנכסי יתומים כיצד מת
אלא בשבועה. פי' אבא שאול
פירש בקונטרס דנפקא לן
הראשונים ויש לי עליהן עד אחד
פרעתי דמי: ד) ונפרעת שלא בפניו לא תפרע
והניח נכסיו ליתומים ובאה
סבר דבכל לשון שהתנה עמה
מינה בין שבועה דאורייתא לשבועה
ותתחייב שבועה דאורייתא וכיון
ליפרע מהן לא תפרע
הוא מן הדין שבין הוא
אלא בשבועה: אמר רב אחא שר הבירה
אלא בשבועה. ושלא בפניו
בין יורשיו א"מ אותה שכיון
(ב) דשמעינהו ולא מסייע לה האי עד
דרבנן דבדאורייתא מנקט חפצא
כיצד הלך למד"ה והיא
שהוא פטרה יורשיו מכח
מעשה בא לפני רבי יצחק (א) באנטוכיא ואמר
קמא תו לא מצית למימר ב' כתובות
ובדרבנן לא נקיט והוא עצמו סותר
נפרעת שלא בפניו לא
דידיה קאתי וכמו שהוא אי"ל
לא שנו אלא לכתובת אשה משום חינא
הוו דמילתא דלא שכיחא הוא: תנן
דבריו דאמרי' בהשולח (גיטין לה. ושם)
תפרע אלא בשבועה רש"א
כך יורשיו נמי אי"ל אבל מה
כ"ז שתובעת כתובתה
אעשה וכו'. ושום תנאי אינו
אבל בעל חוב לא $ ורבא אמר רב נחמן
התם. בשבועות [מה.]: אי נימא מלוה.
א"ל רב לרב ירמיה מדפתי אדרה
ג
היורשין משביעין אותה
מועיל לפטור את היורשים
שהלוה קיים והיו מוציאין עליו שטר
בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד ופי' בקונט'
אפי' בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל
אינה תובעת כתובתה אין
משבועה ואע"פ שפירש לה
אביהן: לא שנו. דכי משתבעי
התם דה"ק ליה דלא לאשבעה בב"ד
היורשין משביעין אותה.
בפירוש לא אני ולא יורשי
מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים
פי' אם לא פגמה כתובתה
ופליג אתנא דמתני' דאמר
שקלי: שאמרו יתומים. של לוה לויתי
דחמירה באנקוטי חפצא $ ולרבינו
ואתה נועל דלת בפני לווין: ר"ש אומר כל
ואמרה לא נפרעתי כלום
מהני תנאה גבי יורשים ואמר
ופרעתי ישבעו אלו שבועה שלא
נראה דנפקא מינה אליבא דר' אבא
אי טעין בעל תישתבע לי
איהו דלא מהני בהו תנאה
זמן שתובעת כתובתה וכו': ר"ש אהייא
פקדנו ולא אמר לנו אבא ולא מצינו
דהלכתא כוותיה דאמר (שבועות דף מז.)
משביעים לה ואי לא טעין
דאע"ג דאתני בהדה לא גביא
אמר ר' ירמיה אהא ונפרעת שלא בפניו לא
איהו לא טענינן ליה ב"ד
מיתמי אלא בשבועה כדין
שובר בין שטרותיו ששטר זה פרוע
חזרה למחויב לה והיכא דאינו יכול
כדאמרי' בשבועות (מא)
הבא ליפרע מנכ"י: אמר ר"נ
תפרע אלא בשבועה לא שנא למזוני ולא
ונוטלין: כאומר לא פרעתי דמי.
לישבע משלם והאי דינא בדאורייתא
אבל הפוגמת אע"ג דלא
א"ש הל' כא"ש בן א"מ: כתב
שנא לכתובה ואתא ר' שמעון למימר כל זמן
טעין להו ב"ד טענו לי'
ר"י ז"ל וה"מ דכתב לה דלא
דכיון דאמר לא לוה מודה הוא שלא
אבל בדרבנן אפילו הויא חשודה על
ואין מניחים אותה ליפרע
נדר ודלא שבועה א"נ נקי
שתובעת כתובתה יורשיה משביעין אותה
פרע והרי שטר מוכיח עליו שלוה:
השבועה לא יניח (ג) לפרוע לה
ה)
בלא שבועה. סבר רמי ב"ח
נדר נקי שבועה בלחוד ולא
לא שנו. דבעו שבועה: שר הבירה.
בשביל כך היכא דנשבעת ונוטלת
אינה
למימר שבועה דאורייתא
כתב לה בין ממני בין מיורשי
דקטעין לה בר' ומודה
הבאים אחרי אבל אם כתב
כך כינויו: לא שנו. שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו: לא שנא
כדהכא דהכי מוכח התם ז)בשבועת הדיינים (שבועות דף מא.) בהדיא
לי' בק' והו"ל הודאה
לה בין ממני ובין מיורשי
למזוני. באה לב"ד ותובעת מזונות מנכסי בעלה למכור קרקע ולזונה
א"נ למאן דאית ליה דבדאורייתא לא מפכינן ובדרבנן מפכינן
במקצת הטענה. א"ר
גובה בלא שבועה ואפילו
נשבעת שלא הניח בידה מעות ליזון מהם: ולא שנא לכתובה. אם
נפקא מינה נמי היכא דאי שבועה דרבנן היא מצי למימר השבע
שתי תשובות בדבר חדא
תפגום כתובתה בין ממנו
דכל הנשבעין שבתורה
בין מיורשיו אחריו כסתם
שלח לה גט: ו) תשבע בסוף. כשתתאלמן או תתגרש ותתבע כתובה
וטול ואי דאורייתא לא מציא למימר לבעל השבע והפטר כמו שאינו
נשבעין ולא משלמין
מתני' דקתני נדר ושבועה
תשבע שלא עיכבה בידה משל בעלה כלום: בתחילה. בפיסוק מזונות:
יכול לומר השבע וטול מ"ר ח):
וזו נשבעת ונוטלת ועוד
אין לי עליך ולא ליורשי
היכי סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא כו'. תימה מאי קשיא
האי יורשין וכו'. בתמיה [כיון דאנפרעת שלא בפניו קאי מאי לשון יורשין
אין נשבעין על כפירות
ולא לבאים ברשותי עליך
שיעבוד קרקעות. פי'
ועל יורשיך ועל ה"ב וכו'.
כאן] הרי הוא קיים: הלכה מקבר בעלה כו'. אשה שכתב לה בעלה
ליה הא פלוגתא היא בפ' זה בורר (סנהדרין דף ל:) הלואה
שהכתובה שיעבודה על
ואינו נ"ל דבהדיא אמרי'
נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך: העתיד לבא. על שנתעסקה
אחר הלואה אי מצטרפי דאיכא מ"ד לא בעינן ראיה כאחד:
הקרקעות ודינה כקרקע.
לקמן במאי דתנן ר"ש אומר
ורבא אמר רב נחמן אפילו בע"ח. ופסק ר"ח דמעשים בכל יום
אחר מיתה דלאו מכח נכסי בעלה באה שבועה זו אלא מכח נכסי
אלא מדרבנן מ"ט דפרע
וכו' אלא אמר אביי אהא
דייק דמיפרע לא דייק
נדר ושבועה אין לי וליורשי
יתומים ונשבעת כדין אפוטרופוס כדתנן בשבועות (דף מה.) אלו
שאין מוכרים שלא בפניו לבע"ח ולית דחש להא דר"נ
ורמו רבנן שבועה עלה
ולבאים ברשותי עליך ועל
נשבעין שלא בטענת ברי השותפין והאריסין והאפוטרופין: ואתא ר"ש
דאמר אפילו בבעל חוב ואע"ג דמקשי מינה בערכין פרק שום
כי היכי דתדוק. פי'
יורשיך ועל ה"ב לא הוא ולא
למימר. אם תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה שלא עיכבה
היתומים (דף כב.) ואי חיישת לשובר התם נמי לגבי הא דאמר ר"נ
המורה ונפקא מיניה בין
יורשיו ולא ה"ב משביעים
שבועה דאורייתא לדרבנן
אותה וא"י ואה"ב ואתא ר"ש
משלהן לאחר מיתת אביהן כלום כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים:
לחוש לשובר ומשני התם טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל כו'
דבדאורייתא לא מפכינן
למימר כ"ז שתובעת כתובתה
נראה דסתם הש"ס קיי"ל הכי מכל מקום כיון דמעשים בכל יום
אינה
ובדרבנן מפכינן ולקמן
היורשים משביעים אותה. פי'
נפרש מאי אית בין ש"ד
דלא מהני לה תנאה אלא
סמכו למה דדחינן בירושלמי דמתמה וכי נפרעין לאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה כשריבית אוכלת כו' ואיכא נמי בירושלמי דמודו
לשבועה דרבנן: איבעיא
גבי דידיה אבל גבי יורשים
בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמשלחין בתריה ג'
איגרי אי אתי הא טבאות ואי לא מחליטינן לנכסיה. פירוש ר"ח:
להו פוגמת כתובתה
כיון דנפקי נכסי' מרשותיה
בית בעדים מהו. פי' כגון
לא אהני לה תנאו אלא אמרי'
שאמרה התקבלתי מנה בפני פלוני ופלוני מי אמרי' מדהני בעדים פרעה ה"נ אי איתא דפרעה בעדים הוה פרע לה. א"ד איתרמויי
הבא ליפרע מנכ"י וכו' וקמפלגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן ר"ש כא"ש ורבנן כרבנן אלמא מדאמרי' ר"ש כא"ש ש"מ
איתרמו ליה ופרע ולא איפשוט: איבעיא להו פוחתת כתובתה מאי מי אמרי' היינו פוגמת א"ד פוגמת מודה במקצת הא לא
דא"ש אסתמא דמתני' פליג וקסבר אף על גב דאתני בהדה שלא יהיו יורשיו משביעים אותה לא מהני לה ההוא תנאה
מודית במקצת. ת"ש פוחתת כתובתה תפרע שלא בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז וא"ל התקבלת כתובה והיא אומר' לא
מידי וגם ר"ח ז"ל כתב כך דאע"ג דפטרה משבועת יורשין בפירוש פליג א"ש ואמר הבא ליפרע וכו'. ואמר קבלנו
התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה. פי' אין ב"ד משביעין אותה אבל אי טעין הוא תשתבע לי בודאי שמשביעין
מרבותינו שזה שאמר אבא שאול אין משביעין אותה אינו אלא בזמן שלא קנו ממנו שהאמינה ופטרה מן השבועה אלא
אותה כדר"פ: מכדי במאי גבי בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא. פי' שהרי היא מזייפתו ומכחשת העדים החתומים בו.
בכתיבה שהיא באמירה במשנתנו דאוקימנא מאי כותב אומר. אבל אם קנו ממנו שפטר' מן השבועה גובה בל"ש אפילו
אמר ר"א באומרת אמנה היתה לי ביני לבינו. פי' העדים יפה חתמו והשטר כשר הוא אלא אמנה היתה בינינו שלא אגבה ממנו
מן היורשים ואינו נ"ל דכיון דכתב לה ועודה ארוסה אוקימנא למתני' דמהני לה תנאה מ"ל קנו מיניה מ"ל לא קנו
אלא מנה א': ע"א מעידה וכו'. סבר רמי ב"ח למימר ש"ד דכתיב לא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת לכ"ע ולכ"ח הוא
מיניה אטו בלא קנין אין התנאי קיים שנרצה לחלק בין קנו בין לא קנו הכי בלא קנין התנאי קיים וטעם הדבר הוא
דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ואמר מר כ"מ שב' מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה א"ר ב' תשובות בדבר חדא דכל
שכ"ז שהנכסים ברשותו והוא בחיים מהני לה תנאה אבל כשמת יצאו הנכסים מרשותו לא מהני בה תנאה והלכך אע"ג
דקנו מיניה אין קניינו מועיל כלום אחר שיצאו הנכסים מרשותו כי היכי שלא הועיל לו תנאי: מתני' הפוגמת כתובתה
הנשבעין שבתורה נשבעין ול"מ וזו נשבעת ונוטלת [ועוד] דאין נשבעין ע"כ ש"ק אלא א"ר מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל
אמר ר"פ ואי פקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא יהיב לה כתובתה באפי תרי סהדי א"נ באפי סהדא קמא וסהדא בתרא
ל"ת אלא בשבועה ע"א מעידה שהוא פרוע לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא
ומודה לה א) דכבר פרעו בפני הראשון והיא כופרת ועתידה היא לתובעם כדי דלא תימא ב' כתובות היה לי ולפני העד הראשון
בשבועה והנפרעת שלא בפניו ל"ת א"ב. הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתך
א) צ"ל ומודע להו דכבר פרעו וכו' ומיהו בבעה"ת בשער כ"א ח"א נראה דגריס והוא דמודה להו שכתב שם פי' הודאה בב"ד שלא היתה עליו כלום כי אם כתובה אחת עכ"ל.