פח:
הכותב לאשתו פרק תשיעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית
דין משביעין אותה מיבעי ליה. תימה אמאי לא משני סבר
אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה. משום שבועת
סח א
א) ב)
לה כדשמואל דאמר בפ' בתרא אין פוסקין מזונות
אפוטרופסת דהויא לה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וס"ל לא ישבע
ג) ד)
לאשת איש ומוקי לה לפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים כששמעו
כאבא שאול דאמר חילוף הדברים וטעמייהו מפרש בגיטין בפרק
ה) ו)
סט ב
בו שמת ושפיר קתני ויורשין
משביעין אותה וצ"ע:
הניזקיןו) רבנן סברי מינוהו בית דין לא ישבע דא"כ מימנע ולא הוי
ז) ח)
❖
וקמיפלגי בפלוגתא דאבא
אפוטרופוס הואיל וחשדינן ליה אבל
שאול ורבנן.
מינהו אבי יתומים לא מימנע דאי לאו
❖
אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין
דה"ל הנאה מיניה בחייו לא הוה מימני
ומתני' (א) כגון שמינה בעלה לאחר
אותה וקמיפלגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים
גליון הש"ס
ליה ואבא שאול סבר מינהו אבי יתומים
מיתה דבצווי ב"ד ליכא לאוקומא דאין
גדולים דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו
תוס' ד"ה לאפוקי וכו' וא"כ
מוסף רש"י
אי ידע דמשבעי ליה מימנע ולא הוי
מעמידין נשים אפוטרופסות כדאיתא
הלכתא נמי בכולה.
תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא
בהנזקין
ובממנה
אפוטרופוס אבל מינוהו בית דין אע"ג
תשבע בסוף.
❖
תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים
מעצמה ליכא לאוקומא דא"כ לכ"ע
דידע דמשבעי לי' לא מימנע דחשיבותא
גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף ר"ש
היורשין משביעין אותה דלא שייך
היא לגביה דמהימן להו לבי דינא: ה"ג
ולא תשבע בתחלה.
כחנן רבנן כבני כהנים גדולים מתקיף לה רב
(לקמן קה.
ר"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:
ביה טעמא דמינהו אבי יתומים
הגהות הב"ח
וראה רש"י כאן ע"א)
האי כל זמן שתובעת. בתמיה. הואיל
ששת האי יורשין משביעין אותה בית דין
דאמרינן דאי משתבע ממנע ולא הוי
(א) תוס'
אפוטרופוס שמינהו אבי
ור"ש לקולא מאי כל זמן: אם תובעת
אפוטרופוס והכא אנו רואין דמן הדין
משביעין אותה מיבעי ליה אלא אמר רב
יתומים ישבע.
מיבעי ליה. אבל כל זמן משמע
אין מעמידין אשה אפוטרופיא:
ששת אהא הלכה מקבר בעלה לבית אביה
❖ והשתא אית לן למימר
לאפוקי מדר"א ומחלוקתו.
(גיטין נב.)
דשמעיה לת"ק דפטר לה משבועה
או שחזר' לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא
❖
אפי' תובעת כתובתה וא"ל איהו כ"ז
אין היורשים משביעין אותה ואם נעשית
שתובעת כתובתה לא תפטרנה: אלא
דהאי דנקט אין היורשין משביעין
תוספות רי"ד
אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד
אמר אביי. ארישא פליג דאמר כתב
אותה לאו דוקא דהוא הדין הוא עצמו
פרעת לי האחת ועכשיו
תוספות רי"ד (המשך)
לבא ואין משביעין אותה על מה שעבר ואתא
לה נדר ושבועה כו' דפטורה מן
דהואיל ובאפוטרופסות דחיי בעלה
פרעת לי השני' שהרי שניהם
מעידים שמחמת פרעון
וטול מהו שישביעו את הלוה
ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין
השבועה אפי' כשנפרעת מן היתומים
מיירי מה חילוק איכא ואיידי דנקט
כתובתה נתת לי ולא לשום
והשיב שאין המלוה יכול
ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת
ברישא דמילתא תובעת כתובת' יורשין
משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין
הלואה ולהכי מודע להו כי
להפך שבועתו על הלוה אלא
כתובתה מהן משביעין אותה כאבא
משביעין אותה דהתם יורשים דוקא
אני עתיד לתובעה מן המעות
ישבע ומיפרע ואם אינו רוצה
היורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא
הראשונות שהן הלואה
לישבע (אינו) נפטר [הלוה]
שאול בן אימא מרים דאמר לעילז) אבל
תנא נמי סיפא יורשין ומעשה בא
דאבא שאול ורבנן דתנן אפוטרופוס
אצלה. ואם תכפור להו הנה
ואינו נ"ל סברא זו דהא מן
מה אעשה שהרי אמרו הבא ליפרע
לפני ר"ת באשה שהושיבה בעלה
העד הראשון ועודנה תתחייב
דינא הוא ליפרע בעל השטר
שמינהו אבי יתומים ישבע מינוהו בית דין
מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה
חנוונית ומינה אפוטרופיא והיתה
לי שבועה דאורייתא ופי'
בלא שבועה דכ"ז ששטרו
לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים
המורה ששבועה דאורייתא
בידו א"י לטעון הלוה שום
ופליגי רבנן עליה דאבא שאול ור"ש
נושאת ונותנת הרבה מעות בבית
הוא בשם או בכינוי ואוחזין
טענה דפרע שטרו ורבנן
א מינוהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים
כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן: הא
ואומרת לבעלה שאינן שלה ולא
ס"ת ביד כדאמר בשבועות
הוא דאחמור על המלוה
לא ישבע ר"ש כאבא שאול ורבנן כרבנן
תינח כל זמן שתובעת. אתא לאפוקי
השביעה בחיי בעלה דכיון דאוקמינן
וחמירא היא מאד אבל
לישבע וליטול כדי להפיס
שבועה דרבנן קללה בעלמא
דעתו של לוה הלכך כי א"ל
כל זמן שתובעת כתובתה דקאמר ר"ש
מדרבנן דאמרי אף משבועת היתומים
מתקיף לה אביי האי כל זמן שתובעת כתובתה
כעין שלנו. ואינו נ"ל דבין
מלוה אי קושטא קאמרת
פטורה ונפרעת בלא שבוע' ואתא ר"ש
כאבא שאול בן אימא מרים ובהא
אם תובעת מיבעי ליה אלא אמר אביי
ש"ד ובין שבועה דרבנן
ומרעת לשטרא השבע והפטר
שהוא שבועת היסת בענין
טענתיה טענה ואמרי' ליה
למימר לא תפרע אלא בשבועה: אינה
פסקינן לעיל הלכה כאבא שאול
אהא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך
השם או בא' מן כינוי'
ללוה אי קושטא קאמרת
תובעת כתובתה. דמסקנא דמילתיה
$ ואם כן הלכתא נמי בכולה מילתא
אינו יכול להשביעה כו' נדר ושבועה אין לי
ואין ביניהם הפרש אלא שזו
השבע ואי לא פרעי'
למאי תנייה ולאפוקי ממאן: אלא אמר
כר"ש דקמסיים אינה תובעת כתובתה
בנק"ח [וזו אינה בנק"ח] וכך
כדקאמרי שטרי' והלכך גם
ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל
פי' רבינו האי גאון ז"ל בס'
הכא מפכינן כדין כל שבועה
רב פפא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו.
אין היורשין משביעין אותה אפילו
משפטי שבועות שחבר וכך
דרבנן אבל אי הוה מחויב
יורשיך ועל הבאין ברשותך אין יכול להשביעה
כלומר לא תימא ר"ש אכתב לה נדר
הושיבה חנוונית או מינה אפוטרופסית
מפרשים כל הגאונים ודוקא
מדאורייתא לישבע וליטול
לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו
ושבועה לחוד פליג אלא אכולי מלתא
דלית לן למימר דהלכתא כוותיה בחדא
שבועת היסת שלא נתקנה
לא היה יכול להפכה על
הנתבע דהוה א"ל או השבע
אלא בימי האמוראים אבל כל
לא היא ולא יורשיה ולא הבאין ברשותה
ובאידך לא אלא היכא דמפרש לן הש"ס
דר"א ובני מחלוקתו פליג ארישא
כדינך או תפסיד ולא תטול
שבועה דמתני' וברייתא אינה
וסיפא שמעינהו דקאמרי ר"א ורבנן
בהדיא וא"ת לעיל דפסקינן כאבא
ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה
כלום וכך מצאתי שנשאל
אלא בנק"ח דכעין דאורייתא
שאול א"כ לפסוק כר"ש דשמעי' מיניה
משביעה כ"ז שירצה שבועת אפוטרופיא
רבינו האי גאון ז"ל מאחר
תיקון וכך פירשו כל הגאונים
יורשין משביעין אותה וקמיפלגי בפלוגתא
שהוקטן בעינינו תשובות
וכך פי' המורה בשלהי פ' כל
תרתי וי"ל משום דלא קים לן בהדיא
היכא דלא פטרה מן הנדר ומן השבועה
דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן ר"ש
רב פלטוי גאון וסבר הוא
הנשבעים ששבועת היסת לא
ר"ש כאבא שאול דאיכא לפרושי כאינך
ואפילו שלא בשעת תביעת כתובתה
כדסברנא אנא והשיב לו
היתה בימי התנאים (אלא)
כאבא שאול ורבנן כרבנן מתקיף לה רב
אמוראי דלעיל ור"ח פסק כר"ש וז"ל
ואם פטרה מן השבועה אפילו יורשין
רבינו האי ז"ל דהאי דחזיתנון
[ולא] תקנו בנק"ח כעין של
פפא התינח כל זמן שתובעת כתובתה אינה
משום רב פלטוי לאו טעמא
תורה ור"י ז"ל כתב איכא
וקי"ל כר"ש הלכך התובעת כתובתה
אין משביעין אותה כשנפרעת מהם
הוא אלא היכא דאמר בעל
למיבעי (ה"נ כדי) [מכדי]
תובעת כתובתה מאי איכא למימר אלא אמר
יורשין משביעין אותה על כל דבר
כדקתני נדר ושבועה אין לי ליורשי כו'
השטר אין אני חפץ לידון
קי"ל דכל שבועתא דמתני'
רב פפא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו:
בשטר חשבוה לשטר כמאן
בין דאורייתא בין דרבנן
שהיה בידה אפי' בחיי בעלה משביעין
ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת
מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובה
דליתי' וטענה היא דקא
כלהו חד תכסי' הא אית להו
אותה ואם אינה תובעת כתובתה אין
כתובתה יורשין משביעין אותה ואפילו
ב
טענינ' לך הדין ממונא
לאנקוטי חפצי' בידיה למאי
משביעין אותה אלא ע"י טענת ברי
כתב לה נדר ושבועה אין ליורשי עליך
גובה
וכדאשתבעת לי קרענא לי'
הל' אמר ר"פ אי פקח הוא
שטרא ומפטרית לא מצי
מייתי לה וכו' מאי נ"מ אי
והני כולהו דבעי לאוקמי ר"ש כוותיה
כאבא שאול אינה תובעת כתובתה אין
נתבע לדחויי אלא מיהו
לא לאנקוטי חפצי' בידיה
כגון אבא שאול בן אימא מרים ואבא שאול וחנן הלכתא כותייהו:
היורשין משביעין על אפוטרופיא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה
שבועת היסת הוא דאית
האי נמי נקיטא ליה חפצי'
הוציאה גט ואין עמו כתובה.
מתני'
בפ"ק דב"מ אמר
דלית ליה דר"א ומחלוקתו דאמרי משביעה כל זמן שירצה:
לי עליה הלכך הא נ"מ
בידיה דאי לענין אפוכי
דמהפכין לה משום דהיא
שבועה דבדרבנן מפכינן
הוציאה גט ואין עמו כתובה. קס"ד באומרת אבד שטר כתובתי:
ר' יוחנן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום פי'
מדרבנן דאילו מדאורייתא
ובדאורייתא לא מפכינן האי
בין במנה ומאתים בין במזון האשה והבנות ואפילו במקום שכותבין
גובה לא מפכיין וגם נ"מ דאי
נמי אע"ג דמדרבנן הוא
כתובה ולא נקיטא כתובה אינו נאמן לומר פרעתי ורבי יוחנן לטעמיה דאית ליה בפרק גט פשוט דכותבין שובר אבל למ"ד אין
מחייבי שבועה דאורייתא
לא מתהפכא דלא מהפכינן
והות חשודה אשבועה הוה
שבועה מדרבנן אלא מנתבע
כותבין שובר אפי' אית ליה דלא אמר כלום מ"מ במקום שכותבין כתובה אין חייב לפרוע עד שתחזיר לו הכתובה דכיון דבמה שנשאר שטר
מפכיין לה לשכנגדה והוה
לגבי תובע משום דא"ל אנת
כתובה בידה יכול לבא לידי הפסד שתתבע כתובתה בב"ד אחר ואילו לא ישאר שטר כתובתה בידה נהי דאינו נאמן לומר פרעתי הכל דהא לא
נשבע בעלה דפרעה ופקעה
לית לך גבאי ולא מידי אי
אמר כלום מ"מ יהא נאמן לומר פרעתי מנה מיגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך אם אין לה עדי הינומא אבל עתה שכתובתה בידה יפסיד [והא
אבל השתא דלא מחייבו אלא
קושטא קאמרת דאית לך
ח)
שבועה דרבנן לא מפכיין
גבאי אישתבע ושקול. הלכך
דבעי רבי יוחנן לקמן בפ' אלמנה יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה היינו במזונות שעברו אבל בלהבא
לשכנגדה כדאמרינן בשנים
אי בעי למישקל משתבע
פשיטא דעל יתומים להביא ראיה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום] אבל אין לומר דנפקא מינה נמי במה שתחזיר לו הכתובה שאם יבא
אוחזין דתקנתא לתקנתא
ושקיל ואי לא פקע אבל
עמה למקום שאין מכירין שהיא אשתו יהא נאמן לומר פרעתי הכל במיגו דאי בעי אמר אין את אשתי דהא אפי' ישאר שטר כתובה בידה
לא עבדינן (עיין בקונטרס
כדמחייבינן תובע שבועה לא
הרב שהוכיח שכיון
מצי להפוכי עליה דנתבע
יהא נאמן שם לומר פרעתי הכל במיגו דאי בעי אמר לא גרשתיך דהא אין שם עדי גרושין כיון דאין מכירין כלל אם היא אשתו והכי מפרשינן
ששבועה זו מדרבנן הוא
דכדאמר ליה אישתבע את
מתני' אליבא דרבי יוחנן הוציאה גט ואין עמו כתובה לאו דוקא גט אלא כלומר עדי גט גובה כתובתה דהא אינו נאמן לומר פרעתי וגם אינו
אפילו היא חשודה שא"י
דלית לי גבך או דפרעת
לישבע מפסדת כתובתה ועיין
לי כך וכך ותיפטר (היכי)
יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר הכתובה אע"פ שיכול לבא לידי הפסד דהא סבר דכותבין שובר כתובה ואין עמה גט פירוש עדי הגט היא אומרת
בפרק השולח גט ששם
[הא] מצי למימר לי' אנא לא
אבד גטי שהלכו להם העדים והוא אומר שכבר פרע והיה לו שובר שלא תגבה פעם אחרת ונפסד נאמן במיגו דאי בעי אמר לא גרשתיך ומיגו טוב
שנוי נמי דין שבועה זו).
בעינא אישתבעי ולאפטורי
הוא כמו שנפרש בגמרא וכן בע"ח שטוען פרוזבול היה לי ואבד וזה מודה שכך הוא אלא שפרעו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה לך פרוזבול
מנכסים משועבדים ומנכסי
אע"ג דמילתא טבא היא
וכו'. כתב ר"י ז"ל ואע"ג
לדידי לאשתבועי ואפטורי
והשמיטה שביעית רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט פי' שלא בגט שלא בעדי הגט הואיל ואי אפשר לה להביא עדי גירושין וא"ת
דכתב לה בעל נאמנות ל"ת
אנא לא בעינא לה אלא
ותיקשי לרבי יוחנן במאי גביא כיון דליכא עדי גרושין ליהמניה במיגו דאי בעי אמר לא גירשתיך כדפריך בגמ' לרב אי דליכא עדי גירושין במאי
אלא בשבועה דלא מהני
את אי ניחא לך לאשתבועי
גביא וי"ל דלר"י דאמר דאלמוה רבנן לכח האשה דאף קודם סכנה אין נאמן לומר פרעתי אין תימא דאלמוה לאחר הסכנה כיון דמודה דאין
נאמנות אלא היכא דהימנוה
ולמישקל לחיי ואי לא זיל
ללוה עליה ועל ירתי בתריה
דלית לך גבאי ולא מידי
נאמן לומר פרעתי אע"ג דאית ליה מיגו אבל לרב דלא אלמוה פריך שפיר ולשמואל דאית ליה אין כותבין שובר ומוקי מתני' במקום שאין
אבל היכא דאיכא עליה חוב
ודמיא לההיא דאמרי' כל
כותבין כתובה או במקום שכותבין והביאה ראיה שלא כתב לה הכי
פירושא דמתני' הוציאה גט היינו גט ממש אבל בעדי הגט גרידא
לאיניש אחריני או כתובת
האומר א"א בתק"ח כגון זו
לא
אשה או לוקח דזבן מיני'
שומעים לו והא תובעת היא
לא מהני ומיסתעיא הדין סברא מהא דגרסי' בפ' האשה שנתאלמנה אר"י א"ר האומר שטר אמנה הוא זה אינו
ולא מציא לאפוכי לשבועתא ואתא סברא דר"י כסברא דרב פלטוי גאון ז"ל שנשאל על המוציא שט"ח על חבירו
נאמן ואמרי' דקאמר מאן אילימא
דקאמר לוה פשיטא כל
כמיני' ואלא דקאמר מלוה
תע"ב ואמר אביי לעולם
וא"ל פרעתיך וא"ל מלוה
השבע שפרעתני והפטר
ואמר הלוה איני נשבע
אלא אתה שיש בידך שטר השבע