הכותב לאשתו
פרק תשיעי כתובות
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך
לא גביא אע"פ שאין נאמן לומר פרעתי לכ"ע במקום שאין כותבין
ע א ב
א) ב)
ג)
וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא. ומהכא נפקא לן בב"מ
כתובה מ"מ לא יפרע עד שתחזיר לו הגט ותקרע כיון שיכול לבא
ג)
ד) ה)
הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל מעשה ב"ד כמאן
לידי הפסד אם ישאר הגט שלם בידה דלמחר תגבה פעם שנית ולא
ו) ז)
עא ג ד
דנקיט שטרא דמי: אבד גטי. שלא הוצאתיו עליו לגבות כתובתי על
יוכל לומר לא גירשתיך וגם
לא יוכל לומר פרעתי וכי תימא יכתבו
ח)
❖
ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו
שובר הא סבר דאין כותבין שובר אי
ב"ד אלא אבד ממני: והוא אומר אבד
נמי אי שמואל לית ליה דרבי יוחנן
גובה כתובתה כתובה ואין עמה גט היא
עב ה
שוברי. כבר הוצאתו בב"ד ואמרת
דאמר לא אמר כלום אם לא תוציא
אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי
מוסף רש"י
❖
אבד שטר כתובתי וגבו ב"ד הכתובה
הגט ממש יהא נאמן לומר פרעתי
וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו
וכן בעל חוב שהוציא
א
על פי הגט וקרעוהו ולי נכתב שובר
אפילו במקום שאין כותבין דגט הוי
שטר חוב ואין עמו
פרוזבול הרי אלו לא יפרעו רשב"ג אומר מן
על הכתובה שאם תוציאי עוד על
במקום כתובה דהכי הוי בעי למימר
פרוזבול.
תוספות רי"ד (המשך)
הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט
יורשי שטר הכתובה ותבואי לגבות
אביי התם בפ"ק דב"מ
ב ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול: גמ' ש"מ
המשועבדים א"צ לומר מן
❖
כתובה ואין עמה גט היא אומרת
מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא
(גיטין לז:)
הקטנים אלא אפילו מן
כותבין שובר דאי אין כותבין שובר ליחוש
אבד גיטי ולא נקרע והוא אומר אבד
נפרעתי יהיה השובר לעד ואבד
הגדולים: תנן התם וכן
היתומים לא יפרעו אלא
הימני: וכן ב"ח שהוציא שטר חוב.
דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה אמר
שוברי שכבר גבתה כתובתה בגט
בשבועה ממאן אילימא מלוה
תוספות רי"ד
ונקרע והיה לי שובר שלא תחזור
אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה
רב במקום שאין כותבין כתובה עסקי' ושמואל
השתא אבוהן הוה שקיל
בלא שבועה אינהו בשבועה
דקאמר מלוה וכגון שחב
ותגבה בעידי מיתה כשתתאלמן וה"ה
אומר השמיטתו שביעית וזה אומר
אמר אף במקום שכותבין כתובה ולשמואל
הכי קאמר וכן היתומים מן
לאחרים וכדר"נ דאר"נ מנין
שהיה יכול לטעון שלא פרע לה עדיין
פרוזבול היה לי שלא תשמיטנו
כותבין שובר אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי
היתומים ל"י אלא בשבועה
לנושה וכו' אלמא כל היכא
שביעית ואבד: הרי אלו לא יפרעו. חיישי'
מ"מ יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר
שאם מת המלוה ובאים בניו
דהוא חייב לאחרים וליכא
מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין
ג
לגבות מבני לוה אין גובים
גביה מהיכא דפרע אין
הגט ויקרענו ומן הסכנה ואילך אשה
שמא כבר גבתה בגט וזה השמיטתו
ואמר כתבתי עליו להביא ראיה במקום
אלא בשבועת היורשים שלא
הודאתו הודאה והא נמי
שביעית: מן הסכנה. שגזרו עובדי
גובה שלא בגט רק שיש עידי גירושין
פקדנו אבא ששטר זה פרוע
דכוותיה ואינם נראין דבריו
שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא
דליכא מיגו ולהכי לא פריך בגמרא
כוכבים על המצות והיו יראים לשמור
אר"ז אר"י ל"ש אלא שאמרו
דבודאי מתני' לא (הניח)
יתומים א"ל אבא לויתי
הויא אלא בדלא כתב לה
ראיה ואף רב הדר ביה דאמר רב בין במקום
אלא לרב אבל לשמואל דמיירי בדאיכא
גיטיהן ד) ומשקיבלתו שורפתו וכן
ופרעתי אז נשבעים יתמי
בעל נאמנות אבל כתב לה
פרוזבוליהן: פרוזבול. במסכת גיטין
עידי גרושין אתי ליה שפיר וה"נ
שכותבין בין במקום שאין כותבין גט גובה
ד
המלוה שבועת היורשין אבל
בעל נאמנות הא תנן ברישא
הוי פי' דמתני' מעיקרא לאביי בפ"ק
מפרש בפרק השולח גט הלל
אמרו א"ל אבא לא לויתי
דמתני' כתב לה נדר ושבועה
עיקר כתובה גובה תוספת וכל הרוצה להשיב
נפרעין של"ב שכל האומר לא
א"ל וליורשי ולבאים ברשותי
דב"מ ולבסוף מסיק כר' יוחנן
התקין פרוזבול כדי שלא תשמט
יבא וישיב תנן כתובה ואין עמה גט היא
לויתי כאומר לא פרעתי דמי
עליך וע"י וכו' ובאים
ומוקי לה במקום שכותבין ומפרש
שביעית שמוסר שטרותיו לב"ד שיגבו
פי' אפילו שבועת היורשים
ברשותה הם הלקוחות שקנו
אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן
כמו שפירשתי אליבא דרבי יוחנן
מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא
א"צ שכיון שאמר לא לויתי
נכסיו והאשה רוצה להפרע
בע"ח שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול
מודה שלא פרעו ותו ליכא
מהן אלמא בכלהו קסבר תנא
דהוציאה גט היינו עידי גט וא"ת והא
לא קרינן ביה לא יגושה) שאינו תובעו
למיחש לפרעון וכיון שיש
דמתני' דמהני נאמנות ומאי
הרי אלו לא יפרעו בשלמא לשמואל מוקי
כלום אלא הב"ד תובעו שהפקירם
בפרק גט פשוט
שטר בידם שלוה גובים
דאיסתייע מההוא דר"י [א"ר]
הפקר והם יורדין לנכסיו: גמ' ש"מ.
לה במקום שאין כותבין ואמר כתבתי דאמרי'
משמע דסבר אביי דאין כותבין שובר
בל"ש וה"ה נמי דאע"ג דלא
לא הוה סייעתא כלל דהתם
טענו יתומים נמי א"ל אבא
שטר כתוב וחתום שפיר והא
ליה אייתי ראיה ואי לא מייתי ראיה אמרינן
מדקתני גובה כתובתה בהוצאת גט
דקאמר אביי אבד שוברו של זה יאכל
לויתי ופרעתי כיון שהב"ד
דאמר שטר אמנה הוא אמרי'
ולא חייש לאיערומי מערמא והדרא
הלה וחדי וא"כ אמאי גובה כתובתה
ליה זיל פרעיה אלא לרב נהי דעיקר לא
טוענים בעבורם שמא פרעם
דלמא קנוניא הוא דעביד
ואין נפרעין אלא בשבועת
משום דבעי לאפסודי לאותן
ומפקא כתובתה בבי דינא אחרינא
והא יכול לבא לידי הפסד ע"י מה
גביא תוספת
מיהא תיגבי אמר רב יוסף
היורשין והאי דנקט א"ל אבא
אחרים שחב להן אבל הכא
ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה
שנשאר גט וכתובה בידה כדפרי' וי"ל
עסקינן ה כשאין שם עדי
הכא במאי
לויתי ופרעתי משום דבא
דמעיקרא אתני בהדה וכתב
לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי דהא
דאביי יעמיד כגון שיש עדים שנשרפה
לה נאמנות ועדיין לא זכיה
לחלוק בין לויתי ופרעתי
גירושין מיגו
דיכול
למימר לא גירשתיה
נכסי' ללקוחות מאי קנוניא
ובין לא לויתי שכך דין
הכתובה ז) [וניחא ליה טפי לאוקמי
ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא
יכול
היתומים כל הבא ליפרע מהם
שייך הכא הלכך תנאו קיים
במקום שכותבין ונשרפה מלאוקמי
דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא
וגביא מינייהו בלא שבועה
אינו גובה אלא בשבועה אם
במקום שאין כותבין מדקתני כתובה ואין עמה גט דנ"ל דוחק
לכתובתה בלא גט תנן מתני' הרי אלו לא יפרעו ומיהו
הוה לן
כדסבר תנא דמתני'. ור"ח
המלוה בא לגבות מהם נשבע
שבועה שלא נפרע מאביהם
ז"ל כתב בזה שתי לשונות
בדכתב לה איהו ושינה המנהג] ולהכי גביא שפיר בעידי הגט גרידא
למיחש ו)(שלא) תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה ומדלא חייש
ואם היתומים גובין נשבעין
הראשון הולך הכל כדברי
ואע"פ שהגט נשאר בידה היינו לא אפשר וכתבינן שובר דמצי
ש"מ כותבין שובר על כרחו של לוה ואינו יכול להשמיט עצמו לומר לא
שבועת היורשין ואע"ג דלא
ובלשון השני אמר וי"א
אמרה בעינא לאינסובי ביה ולית ליה לאביי דקרעינן ליה וכתבינן
אפרע עד שתחזיר לי שטרי שמא תחזור ותוציאנו אלא אומרים לו
טענו יתמי הלוה ב"ד טוענים
האב יכול להפקיע שבועת
בעבורם: והנפרעת שלא
היתומים וא"י להפקיע
אגביה כו' כדאמר התם א"נ בתר דשמעה מרבא ושני ליה אין עבד
פרע והוא יכתוב לך שובר. ופלוגתא היא בבבא בתרא
בפניו אמר ר"א שר הבירה
שבועת הלקוחות ומעשים
וקיימא לן כמאן דאמר אין כותבין לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו
לוה לאיש מלוה קבלה וסברה דכותבין שובר והא דתנן בסוטה
מעשה בא לפני ר"י נפחא
בכל יום שאין נפרעין
מן העכברים: דלמא מפקא. לאחר מיתה: וגביא. בתורת אלמנה:
אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת ואמר בגמרא ש"מ כותבין
באנטוכיא ואמר ל"ש אלא
מן המשועבדים שיש להן
כתובת אשה משום חינא אבל
נאמנות אלא בשבועה: ואינו
במקום שאין כותבין כתובה. אלא סומכין על תנאי ב"ד: ולשמואל
שובר אמר אביי תני מקרעינן לא משום דאית ליה לאביי דאין
ב"ח לא ורבא אמר ר"נ אפילו
נ"ל לשון זה דמ"ש לקוחות
כותבין שובר. בתמיה: לדידי מיפרשא לי. דלעולם אין כותבין
כותבין שובר אלא דדחי דמהא ליכא למשמע מינה תדע דהא רבא
ב"ח שלא יהא כאו"א נוטל
מיורשין הא בכלהו תנן
מעותיו של חבירו וילך וישב
דמהני תנאה בין ליורשין בין
שובר והיינו טעמא דגובה כתובתה דאי מקום שאין כותבין הוא
דאית ליה בהדיא בפרק גט פשוט דכותבין שובר דחי
לו במד"ה ואתה נועל דלת
ללקוחות דהאי דתנן ולבאים
והוא אומר כתבתי וירא אני שמא תחזור ותוציאנה עליו להביא ראיה
נמי התם בסוטה ומוקי לה במקום שאין כותבין כתובה [ואההיא
בפני לוים וקי"ל הל' כר"נ
ברשותו לא מצית לפרושי
ואי מייתי ראיה עדים שכתב לא גביא ואי לא מייתי ראיה קתני
סוגיא דהתם קשה דמאי פריך ש"מ כותבין שובר התם ע"כ הוא
בדיני. ור"ח ז"ל דוחה לר"נ
אלא לקוחות והכי מפרש להו
ואמר מדחזינן בתלמוד א"י
בתוספ' הילכך אליבא דתנא
מתניתין גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי מנהג העיר ואי
צריך לשובר שאינו פורע לה כלום שהרי הפסידה כתובתה וא"א לדוחקה
דמתמה וכי נפרעין מן האדם
דמתני' בכלהו מהני תנאה
מקום שכותבין הוא והיא אמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה וכי
שתחזירו וי"ל דהתם דייק מדקתני שוברת ולא קתני יוצאת בלא כתובה
שלא בפניו. אר"י כשהרבית
בין ליורשין בין ללקוחות
ש"מ כותבין שובר.
ואף
קתני מתניתין גובה כתובתה שהביאה ראיה שלא כתב לה:
מכלל דבעלמא כותבין]:
פי' בקונטרס ואנן
אוכלת בהן ובית דין גובים
כדתני רישא וסיפא דתני
רבית [ותפתר] כשערב לו
אינה נפרעת אלא בשבועה
רב. דאוקי מתני' במקום שאין כותבין לחודיה: הדר ביה. ואוקי
קי"ל דאין כותבין בבבא בתרא ואין נראה לר"י דאדרבה
מן העובד כוכבים מכלל
בדלא כתב לה נאמנות אבל
מתני' בטעמא אחרינא ואמר בין במקום שכותבין ובין במקום
התם משמע דקיימא לן דכותבין דקאמר האידנא דכתבינן תברא
מיהו אבא שאול פליג על
דבההיא קיימא להו מילתא
שאין כותבין כי מפקא גט בלא כתובה גובה עיקר כתובתה דהיינו
כו' ומדמסיק הכי סתמא דהש"ס משמע דהכי הלכתא ונראה לר"י
תנא דמתני' ואמר אע"ג דכ'
פסיקתא שאין נפרעים שלא
לה נאמנות ומן דינא הוי
בפניו וקבלה ומעשים בכל
מנה ומאתים וגובה דקתני מתני' עיקר קאמר ולא תוספת וכי מפקא
דה"פ ש"מ כותבין שובר ותיקשי למ"ד התם דאין כותבין ומדסיפא
למיגבי בלא שבועה אפ"ה
יום שאין נפרעים מן האדם
כתובה בלא גט גובה תוספת ולא עיקר חיישינן שמא גבאתו על
דקתני וזה אומר אבד שוברי לא הוה מצי למידק כ"כ דדלמא לא
אמר רבנן הבא ליפרע מנכ"י
שלא בפניו ולא חיישינן להא
פי הגט: וכל הרוצה להשיב יבא וישיב. דאין לחוש מעתה לכלום:
הזקיקוהו לפרוע ע"י שובר אלא ההוא לפנים משורת הדין עבד א"נ
וכו' ושום תנאי לא מהני גבי
דרבא ור"י ז"ל דוחה דברי
יורשין וכבר איפסקא הלכה
הירושלמי דלא עדיף מהא
בשלמא לשמואל. דאמר בין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט:
כל כמה דמצי למידק מרישא מדקדק ח) וא"ת השתא דס"ד דאיירי
כאב"ש ולא כמתני'. ונ"ל
דאמרינן בגמרא דילן משום
מוקי לה. הא דקתני לא יפרעו: במקום שאין כותבין. ומשום הכי
במקום שכותבין כתובה היכי יפרש מתני' דאמאי גובה כתובתה
ר"י נפחא ל"ש וכו' וכבר
דכי היכי דאמר אבא שאול
מהימן במאי דאמר פרעתי ע"פ הגט דאמר כשתבעתני על פי הגט
בגט ולא בכתובה וי"ל דיפרש כר' יוחנן:
גבי יורשין ה"נ סבר גבי
דחאה ר"נ. וכדברי ר"י ז"ל
במקום שכותבין ואמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה. ומתני'
לקוחות דכי היכא דאמר רבנן
נ"ל דלא מיבעיא דמוקים
אמרתי בבית דין כתבתי לה כתובה וירא אני שלא תחזור ותוציאנה
לתלמודא דבני מערבא כר"י
הבא ליפרע מנכ"י וכו'. ולא
כשהביאה ראיה שלא כתב לה וא"ת כיון דבמקום שכותבין
ואמרו לי הבא ראיה ולא מצאתי ראיה ואמרו לי פרע ובקשתי
מהני לה בהו תנאה ה"נ גבי
נפחא אפילו אי הוה פליג
לקוחות דטעמא חדא אית
אתלמודא דילן דלא קי"ל
הוא ניחוש שמא אח"כ כתב דהא בריש פ"ב לעיל חיישי' להכי
מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחי אני זקוק לפרוע טוב לי
כתלמודא דילן וכך פסק גם
להו שכ"ז שהנכסים בידו
שיהיה לי שובר וכתבוהו לי ואבד: אלא לרב. דאמר אין נפרעין
דמוקמינן הא דקתני בברייתא איבדה כתובתה נשרפה כתובתה כגון
וברשותו מהני להו תנאה
רבינו האי גאון ז"ל במשפטי
על פי הגט אלא עיקר אמאי לא יפרעו נהי דעיקר לא גביא כו':
דאמרי עדים שנשרפה כתובתה ובמקום שאין כותבין משמע דבמקום
אבל אחרי שיצאו מרשותו
שבועות שחבר אמנם אם
ונכנסו לרשות היורשין או
אפשר להודיעו מודיעין אותו
שכותבין לא גביא דחיישינן שמא כתב לה אחרת וי"ל דהתם שכבר
ואי
לרשות הלקוחות לא מהני
שיבא ומפרע חובו ואפילו
כתב לה בשעת נשואין ונשרפה חיישינן ודאי שמא כתב לה אחרת אבל הכא שהביאה ראיה שלא כתב לה בשעת נשואין תו ליכא למיחש שמא
לה תנאה ואפילו קנו
לא יבא או אם א"א
כתב לה אח"כ אפי' במקום שכותבין: גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת.
ומיירי מתני' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין
מיני' כדפירשתי לעיל: תניא
להודיעו ב"ד יורדים לנכסיו
בתוספתא בפ' מ"ש נכסים
ופורעין את בע"ח: ר"ש
קשה לרשב"א כיון דאית ליה לרב בפ' גט פשוט דאין כותבין שובר א"כ הוציאה גט ואין עמו כתובה לא תגבה אפי' מנה ומאתים
אומר כ"ז וכו' ר"ש אהייא
עד שתחזיר לו הכתובה דיכול לבא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה דכשתתאלמן תגבה שנית מנה ומאתים בעידי מיתה הואיל
קאי. פי' אנה עונה. ואסיק
ושטר כתובה בידה דכי קאמר רב כתובה אינה גובה עיקר הנ"מ בגרושה דאית לה גט אבל אלמנה במאי תגבה עיקר אם לא בכתובה
והם לא ידעו שהיתה גרושה דשנויא דמשנינן לקמן ביושבת
תחת בעלה לא קאי ומיהו אי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה
מיגו
דיכול לומר
לא
גרשתיך. ורבי יוחנן נמי מפרש הכי כדפרישית לעיל ואם תאמר והאמר רב
עיקר אפי' בעידי מיתה אתי שפיר:
המנונא