פט:
הכותב לאשתו
פרק תשיעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי לא לא גביא. חיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט: אלמנה במאי
המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ורבי יוחנן אית ליה
עג א
א) ב)
עד ב
גביא. כתובה שלה על כרחך בעדי מיתה שמת בעלה ומחזרת שטר
דרב המנונא לעיל בפ' שני ובפרק התקבל וי"ל
כתובה ליורשי' וקורעין אותו: ניחוש שמא גירשה. והדרא ומפקא
דלא מהימנא אלא דווקא היכא דאין תובעת כתובתה אבל תובעת
גיטא בבי דינא אחרינא ותגבה עיקר: ביושבת תחת בעלה. אין אלמנה
כתובתה לא מהימנא דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן והכי אמרינן
עה ג
ג)
בהאשה שהלכה מת
גובה כתובתה אא"כ מכירין אותה
ד) ה)
בעלי והתירוני לינשא מתירין אותה
שבשעת מיתתו היתה יושבת תחתיו:
יכול למימר גירשתיה
ונתתי לה כתובתה
עו ד
אלמנה מן האירוסין. שלא ישבה
לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי
ו)
הא מדקתני סיפא רשב"ג אומר מן הסכנה
עז ה
תחתיו מעולם: אלא במקום דלא
כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה
ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל
❖ לומר גירשתיה ונתתי כו'.
אפשר כו'. אלא לא תימא ביושבת
דאדעתא דכתובה אתאי:
ז) ח)
חוב שלא בפרוזבול בדאיכא עדי גירושין
יכול
ט)
תחת בעלה דאפילו הלך למדינת הים
עסקינן דאי ליכא עדי גירושין במאי גביא
י)
ואם תאמר ומאי מיגו הוא
נמי ושמעו בו שמת גובה כתובתה
מוסף רש"י
כ)
אלא כולה רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי
❖
זה דאם יאמר לא גירשתיך יתחייב
ולא חיישינן לדלמא גירשה והדרא
ל) מ)
הובא בסוף המסכת.
❖
קתני הרי אלו לא יפרעו בד"א כשאין שם
נ)
בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי
מפקא לגיטה דאמרינן להו תכתוב
עדי גירושין אבל
יש שם עדי גירושין גביא
פוטר עצמו ויש לומר דכשאמר לא
לכם שובר דבמקום שאין לומר
תוספות רי"ד
גירשתיך נמי פטור גם משאר וכסות
הערמה ואי אפשר לה לגבות אם באת
תוספת ועיקר אי מפקא גיטא גביא ואי לא
הגהות הב"ח
אביי אהא דתנן כתב לה
דדמו לטענו חטין והודה לו בשעורים
לחוש לכל אלה כגון זו וכגון נשרפה
מפקא גיטא לא
גביא ומן הסכנה ואילך
א
(א) רש"י
נדו"ש אין לי עליך ועל
כתובתה בעדים לא נמנענה מלהגבות
דקי"ל דפטור וא"ת
אע"ג דלא מפקא גיטא גביא שרשב"ג אומר
כו' ואתא ר"ש למימר
כתובתה ותכתוב שובר: עדי מיתה
בפ' בתרא דאמרי' האשה
כ"ז שתובעת כתובתה
מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא
היורשין משביעין אותה.
גופייהו. במקום שאין כותבין כתובה
שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה
בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול אמרי ליה
פי' דת"ק סבר דמהני
ואין היורשין יכולין לומר לה החזירי
ואמרה כו' גירשני בעלי מתפרנסת
תנאה לגבי יורשין ואין
רב כהנא ורב אסי לרב לדידך דאמרת גט
לנו שטר כתובתך ניחוש כו': מר קשישא.
והולכת עד כדי כתובתה ואמאי
(ב) ד"ה
יורשין משביעין אותה
כתובה
היכא דאתנו בהדה אלא
גובה עיקר אלמנה מן הנשואין במאי גביא
ומר ינוקא. שני בנים היו לרב חסדא
ניחוש שמא בעלה היה אומר לא
❖
לזמן גט
גובין בלא שבועה ור"ש
ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו
גירשתיך והוי טענו חטין והודה לו
בעדי מיתה וליחוש דלמא גירשה ומפקא
סבר כ"ז וכו' דלא מהני
מר קשישא ולצעיר קורין לו מר
בשעורין ופטור ויש לחלק דשמא אם
לה תנאה לגבי יורשין
לגיטא וגביא ביה ביושבת תחת בעלה
וקמיפלגי בפלוגתא דא"ש
ינוקא (א) ט): אלמנה מן האירוסין.
היה בא בעלה היה מודה לדבריה:
תוספות רי"ד (המשך)
ודלמא סמוך למיתה גירשה איהו הוא
ורבנן ר"ש כא"ש ורבנן
לדידך
דאמרת גט גובה עיקר.
דאית לה כתובה בתנאי ב"ד אם
בידי' דמי והלכך כ"ז שאין
כרבנן. פי' א"ש כדאמרן
דאפסיד אנפשיה אלמנה מן האירוסין במאי
לא כתב לה: מנלן. דקאמר לעיל
לשמואל נמי הוה מצי
הבעל מראה שטר כתובתה
לעיל דקסבר ששום תנאי
גביא בעדי מיתה וליחוש דלמא גירשה
פרוע או שובר א"נ לומר
אינו מועיל גבי יתומים
לאקשויי ובמקום שאין כותבין כתובה:
עדי מיתה גופייהו ליחוש דלמא מפקא
פרעתיך ומהכא נפקא לן
ור"ש ס"ל כוותיה ורבנן
ומפקא גיטא וגביא אלא במקום דלא אפשר
מתה
אינו יורשה איצטריכא ליה.
והדרא ומפקא ע"כ חדא מינייהו גביא
בשנים אוחזין שהטוען
דמתני' ס"ל כרבנן חברי
כתבינן שובר דאי לא תימא הכי עדי מיתה
בלא שטרא שהרי בפרעון ראשון
ואם תאמר והא מת הוא
אחר מעב"ד לא"כ ואם
אב"ש שהיו בדורו דפליג
הוציאה כתוב' ואין עמה
עלי' ואמרי' דמהני תנאה
גופייהו ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי
החזירה השטר אם כתב לה וקא חייש
גובה כתובתה נמי איצטריכא ליה
גט היא אומרת אבד
אפילו גבי יורשין וכיון
להדרא ומפקא אלמא יש לה כתובה
דמינה דייקינן בפרק נערה
בי דינא וגביא והדר מפקא בבי דינא אחרינא
גיטי שלא הוצאתיו בב"ד
דס"ל לר"ש כא"ש הל'
לגבות בו כתובתי ולא
כוותיה דהא פסקינן לעיל
בתנאי ב"ד בלא שום כתובה מנלן:
דארוסה לא קבר לה ויש לומר דהוי
וגביא אלא ודאי במקום דלא אפשר כתבינן
קרעוהו ב"ד אלא נאבד
הל' כא"ש: מתקיף לה
את הכל. עיקר ותוספת: לא כתב
מצי למיתני מתה אינו קוברה ולשון
שובר אמר ליה מר קשישא בריה דרב
ממני והוא אומר אבד
ר"פ תינח כ"ז שתובעת
לה. התוספת אלא ע"מ לכונסה ואם
גובה כתובתה לא איצטריכא ליה:
שוברי שכבר הוצאת לב"ד
כתובה היורשים משביעים
חסדא לרב אשי אלמנה מן האירוסין מנלן
ואמרת אבדתי כתובתי
אותה אינה תובעת כתובה
מת באירוסין אין לה אלא עיקר
לא
והגבו לך ב"ד הכתובה
אין היורשים משביעים
דאית לה כתובה אילימא מהא נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין
כתובה: אלא אי אמרת בשלא כתב
ע"פ הגט וקרעוהו (ולא)
אותה מא"ל. פי' אי
מן הנשואין גובה את הכל דלמא דכתב לה וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא
לה. ובתנאי ב"ד הוא דגביא לאלמנה
[וגם] נכת' שובר על
לא אתא ר"ש לאפלוגי
הכתובה שאם תוציאנו
על ת"ק אלא על תנאי
לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה דאמר שלא כתב לה אלא ע"מ שהוא כונסה
מנה ומאתים לבתולה הוא דאית לה
עוד על היורשים שטר
היורשים בלחוד לומר
שהרי אין כאן תוספת: לא אונן.
דיקא נמי דקתני גובה את הכל אי אמרת בשלמא דכתב לה משום הכי גובה
הכתובה ותבואי לגבות
כ"ז שהיא תובעת כתובה
ליאסר בקדשים: ולא מיטמא לה.
מכח אלמנות לאמר לא
היורשין משביעין אותה
את הכל אלא אי אמרת דלא כתב לה מאי גובה את הכל מנה מאתים הוא
נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה
בלחוד אמאי הדר ואמר
אם כהן הוא דשארו כתיב י): ולא
דאית לה ואלא מדתני רב חייא בר אבין אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא
לי זה השובר לעד ואבד
אם אין תובעת כתובה אין
מיטמאה לו. אינה חייבת להתעסק בו
הימני אינה גובה כלום
היורשים משביעים אותה
לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה
וליטמא בו בין כהנת בין ישראלית
דחיישי' דילמא בגיטא
אלא אמר ר"פ לאפוקי
כתובתה דלמא דכתב לה וכ"ת אי כתב לה מאי למימרא מתה אינו יורשה
נפרעה כתובתה וקרעתו.
מר"א ומחלוקותו. פי' לא
אע"פ שמצוה ליטמא למתים האמורים
וכן בע"ח שהוציא שט"ח
תימא ר"ש אכתב לה נדר
איצטריכא ליה א"ל רב נחמן לרב הונא לרב דאמר גט גובה עיקר ליחוש
בפרשה כדכתיב לה יטמא
אחר שנת השביעית ואין
ושבועה לחוד פליג אלא
דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא
עליו פרוזבול ז"א שמטתו
אכולה מילתא דר"א ובני
זו אינה חייבת ולאו משום כהנת נקט
שביעית וז"א פרוזבול
מחלוקותו פליג ארישא
וכי תימא דקרעינן ליה אמרה בעינא לאנסובי ביה דקרעינן ליה וכתבינן
לה שלא הוזהרו כהנות מליטמא
היה לי ואבד הימני
ואסיפא שמעינהו דקאמרו
למתים כ): אינו יורשה. דגבי ירושת
אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותיגבי
ה"ז לא יפרע דחיישינן
ר"א ורבנן משביעה כ"ז
ביה זמנא אחרינא: מתני' שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות שתי
שמא לא עשה פרוזבול
שירצה שבועת אפוטרופא
הבעל שארו כתיב לשארו הקרוב אליו
ב
ג
ושמטתו שביעי' ולא כל
היכא דלא פטרה מן
ממשפחתו וירש אותהל) מכאן שהבעל
כתובות וגט אחד או ד כתובה ושני גטין או כתובה וגט ומיתה אינה גובה אלא
הימנו לומר היה לי
הנדו"ש ואפי' שלא בשעת
יורש את אשתו מ): מתה אינו יורשה
ואבד עד שיביא ראיה
תביעת כתובתה ואם
כתובה אחת שהמגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה:
לדבריו. רשב"ג אומר מן
פטרה מן השבועה אפילו
איצטריכא ליה. משום מתה אינו
גמ' אי בעיא בהאי גביא אי בעיא בהאי גביא לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן
הסכנה ואילך שגזרו עובדי
יורשים אין משביעין אותה
יורשה איצטריך ליה למיתני מת הוא
כוכבים על המצות והיה
כשנפרעת מהן כדקתני נדר
אמר שמואל דאמר ר"נ אמר שמואל שני שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל
גובה כתובתה לאשמעינן דבדכתב לה
יראים לשמור גיטיהם
ושבועה א"ל ולא ליורשי
ומיד כשמקבלתו שורפתו
וכו'. ואתא ר"ש למימר
שני את הראשון לאו אתמר עלה אמר רב פפא ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה
כתובה עסקינן ואע"ג דאיקרבו
וכן פרוזבוליהן האשה
כ"ז שתובעת כתובתה
לאחתוני כולי האי אינו יורשה: בעינא
דיקלא לתוספת כתביה הכא נמי בדאוסיף לה ת"ר הוציאה גט וכתובה ומיתה
ה
גובה שלא בגט אך
יורשים משביעים אותה
לאינסובי ביה. שיהיה בידי לראיה
בכתובה לבד ואינו נאמן
ואע"ג דכתב לה נדר
אם
לומר פרעתי עד שיראה
ושבועה אין ליורשי עליך
שנתגרשתי שלא יאמרו עלי אשת איש
שובר ובע"ח גובה שלא
כא"ש וכדתרצה אביי
היא: מתני' שני גיטין ושתי כתובות. זמן (ב) ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני: גובה שתי
בפרוזבול דמסתמא אמרי'
ואם אינה תובעת כתובה
כתובות. שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה. אבל קדמו שתי הכתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה
בודאי שמסר שטרו לב"ד
אין היורשים משביעים
ועשו לו פרוזבול ומפני
אותה על אפוטרופא
ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אינה גובה אלא אחת נ) [למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובות אינה גובה אלא אחת ואי משום דאיגרשא
הסכנה שלא ימצא בידו
שבחיי בעלה ואפילו לא
והדרה הא תנן כתובה ושני גיטין אין לה אלא אחת] שע"מ כתובה הראשונה החזירה: שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט. ובגמרא
שרפו. פי' פרוזבול מפורש
פטרה מן השבועה דל"ל
מפרש למאי כתב להו: כתובה ושני גיטין. כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה: גמ' אי
במס' גיטין בפ' השולח
דר"א ומחלוקותו דאמרי
הלל התקין פרוזבול כדי
משביעין אותה כ"ז שירצה
בעיא בהאי גביא. בתמיה. ואשתי כתובות וגט קאי דקתני אין לה אלא כתובה אחת ולא קתני אין לה אלא כתובה אחרונה אלמא אי
שלא תשמט שביעית
בין היורשים בין בעלה
ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראשון טרפה: בזה אחר זה. זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד: ביטל שני
שמוסר שטרותיו לב"ד
שאין אדם דר עם נ"ב
שיגבו חובו מהמלוה כ"ז
ואיידי דתני ברישא יורשים
את הראשון. ואינו טורף אלא מזמן שני דכיון דכתב לשטרא בתרא אחליה לשיעבוד קמא: דאי אוסיף ביה דקלא. בשטר שני: לתוספת
שיתבענו דהשתא לא
תנא סיפא יורשים ואע"ג
כתביה. ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר ראשון ותרוייהו מיהא לא גביא מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה הך אקמייתא אלא שטר כתובה
קרינא ביה ל"י שאינו
דבקמייתא הל' כר"ש
יתירא כתב לה ולא הזכיר בה את הראשונה הכי קאמר אם תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי
תובע כלום אלא מב"ד
משום דקי"ל הלכה כא"ש
תובע וב"ד שהפקרן היה
דקאי כוותיה אבל בבתרא
הראשונה המועטת הלכך הי מינייהו דבעיא גביא והכי פרשינן בפירקין קמאי וכי אמר רב נחמן ביטל שני את הראשון בדלא אוסיף ביה מידי
הפקר יורדים לנכסיו:
היינו בסיפא אין הלכה
דאי לאו לבטולי קמא אתא למאי כתביה: ומיתה. ועדי מיתה ובאה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גרושין ואחת בתורת אלמנות:
ודייקינן ש"מ כותבין
כר"ש דקי"ל יחיד ורבים
אם
שובר דאי אין כ"ש ניחוש
הלכה כרבים והלכך בין
דלמא מפקא לה לכתובה וגביא בי'. פי' מדקתני גובה כתובה בהוצאת גט ולא חיישינן דלמא אערומי מערמא והדרה
הבעל בין היורשים יכולים להשביעה על האפוטרופא שעשת בחיי בעלה אם לא פטרה מן השבועה בין תובעת כתובה בין
אינה תובעת עי' בערך מ"ח בס"ה: מתני' הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה כתובה ואין עמה גט היא אומרת אבד
ומפקה כתובה בב"ד אחריתי ולאחר מיתתו תגבה מן היורשים כתובת אלמנה לאמר לא נתגרשתי ולא נפרעתי דאילו בעידי
גיטי והוא אומר אבד שוברי וכן בעל חוב שהוציא שט"ח ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך
גירושין לא מציא למיגבי דהא קרעי ליה לגיטא ותנן כתובה ואין עמה גט אינה גובה כלל ומדלא חיישינן ש"מ כ"ש ע"כ
אשה גובה שלא בגט ובע"ח גובה שלא בפרוזבול. פי' אם הוציאה גט אע"פ שאין עמה כתובה כגון שאומרת אבד שטר
של לוה וא"י להשמט ולומר לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי שמא תחזור ותוציאנו אלא אומרים לו פרע והוא יכתוב לך
כתובתי גובה כתובתה ואי"ל לה פרעתיך וקרעת לי שטר כתובתך משום דכתובה היא תנאי ב"ד וכל מעב"ד כמאן דנקט שטרא
שובר ואוקמי' רב במקום שאין כותבין כתובה. פי' לעולם מהא ליכא למשמע מיניה אי כ"ש אי לא וא"ת ניחוש דלמא