הכותב לאשתו פרק תשיעי כתובות
צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שנו אלא מנה ומאתים כו'. וא"ת א"כ מאי קמ"ל מתני'
אם גט קודם לכתובה. הרי כתב
לה כתובה שנית כשהחזירה:
עח א ב ג
א)
מתני' כתובתה קיימת. שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה
שעל מנת כן קיימה אפי' לא כתב לה מעולם יש לה כתובה
ב)
גמ' אלא מנה מאתים. שהן
שכתב לה בהיותו עובד כוכבים:
וליכא למימר דאשמועינן דטרפא ממשעבדי אע"ג דלית ליה קלא
ג)
א ד
דחספא בעלמא הוא: חידשו.
תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא
להאי שטרא והא על כרחך
לא גביא ממשעבדי דמוקדם הוא ואתי
ד)
ה)
קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם
לטרוף לקוחות מה שמכר קודם
ו)
הוסיפו כלום על כתובה ראשונה:
שנתגיירה ואפוטרופוס קודם שהגדיל
אם גט קודם לכתובה גובה שתי כתובות
ז) ח)
ב ה
מה שחידשו. וקא סלקא דעתין מה
וי"ל דאשמועינן היכא דנשאה בתולה
כתובה קודמת לגט אינה גובה אלא כתובה
❖
ט)
שחידשו על מנה מאתים: אף מה
אע"ג ח) דכשגדלה או נתגיירה כבר
❖
אחת שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת
שחידשו. על תוספת ראשונה: אכולה
היא בעולה אפי' הכי יש לה כתובה
כתובה הראשונה החזירה: מתני' א קטן
מילתא. על כל הכתוב בשטר כתובה:
מאתים שעל מנת כן קיימה שיהא
תוספות רי"ד (המשך)
שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן
עכשיו כתחלת נישואיה:
תוספות רי"ד
הדרן עלך הכותב
ובפרק האומר בקידושין:
קיימה ב גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה
מתני' שני גיטין ושתי
הדרן עלך הכותב
מפקא וכו'. בהא ליכא
קיימת שעל מנת כן קיימה: גמ' אמר רב
מי שהיה נשוי. יורשי הראשונה.
למיחש דבמקום שאין
כתובות גובה ב' כתובות
מי שהיה.
כותבין כתובה עסקינן
ב' כתובות וגט א' או
הונא לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת
אם מתו נשיו אחריו
מדקתני הראשונה
ט)
ג
אלא על תנאי ב"ד סומכין
כתובה וב' גיטין או כתובה
עד שלא הספיקו לגבות: נשא ראשונה
קודמת מכלל דאי
אין לה ורב יהודה אמר אפי' תוספת יש לה
ובע"כ פורעה וכותבין
וגט ומיתה אינה גובה
ומתה. בחייו נשא שניה ומת הוא
לו שובר אבל במקום
אלא כתובה א' שהמגרש
קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה.
מיתיבי חידשו נוטלת מה שחידשו חידשו
שכותבין ואומר' אבדה
את האשה ומחזירה ע"מ
ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת
אע"ג דבסיפא קתני קודמין ליורשי
אין לא חידשו לא אימא אף מה שחידשו
כתובתי לעולם לא גביא
כתובה הראשונה הוא
בנין דכרין כמו ששנינו
ראשונה והתם אפי' קדמו יורשי
עד דקרעה לה ושמואל
מחזירה קטן שהשיאו
והא לא תני הכי חידשו נוטלת מה שחידשו
אמר אף במקום שכותבין
אביו כתובתה קיימת
בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או
ראשונ' ותפסו מפקינן מנייהו כדמשמע
לא חידשו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
כתובה וכגון שהביאה
שע"מ כן קיימה גר
רוצים לחלוק ירושת אביהם: שניה
בסמוך דפשיטא ליה להש"ס דמוציאין
ראיה שאבדתה אבל בלא
שנתגייר ואשתו עמו
תיובתא דרב יהודה רב יהודה מתניתין
ויורשיה קודמין. שהיא בעלת חוב אבל
מידה ההוא ניחא דאיכא למימר דאיידי
ראיה אינה גובה שאין
כתובתה קיימת שע"מ כן
כותבין שובר ופי' המורה
קיימה. פי' ב' גיטין וב'
אטעיתיה הוא סבר כתובתה קיימת אכולה
דתני רישא קודמין תנא נמי בסיפא
ראשונים באין לירש את אביהן דהא
קודמין: שמע מינה בעל חוב
ש"מ כ"ש ופלוגתא היא
כתובות זמן כתובה א'
אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את
מילתא קאי ולא היא אעיקר כתובה קאי:
בב"ב וקי"ל כמ"ד אין
קודם לזמן גט א' וזמן
החוב תחילה והשאר ירושה: גמ'
מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה.
כ"ש לפי שנמצא שומר
כתובה ב' קודם לזמן גט
מדקתני לישנא דקודמת ולא קתני הדרן עלך הכותב לאשתו תימה מה סברא היא זו דלא יהא
שוברו מן העכברים וגם
ב' שכנסה בשנה א' וכתב
ר"י ז"ל כתב הא מתני'
לה כתובתה וגירשה בשנה
כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא
בעל חוב אלא כלוקח דמלוקח גופיה
מי שהיה דנשוי שתי נשים ומת הראשונה
אוקמי' שמואל במקום
ב' וכתב לה גיטא ובשנה
קטריף בעל חוב ראשון ותירץ רשב"ם
כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי
שא"כ והל' כוותיה וכך
ג' החזירה וכתב לה כתובה
קודמת לשניה ויורשי הראשונה
פסק גם ר"ח ז"ל ואינו
ובשנה ד' גירשה וכתב
נפקא מינה דקודמת: ש"מ. קודמת
דבעל חוב מאוחר עדיף מלוקח שלא
נ"ל דהא בגט פשוט
לה גיטא גובה ב' כתובות
קודמין ליורשי שניה ה נשא את הראשונה
תנעול דלת בפני לווין וכן לכתובת
לכתחילה אבל אם קדמה שניה
פסקינן הל' כ"ש ואמרי'
א' של נשואי א' וא'
ומתה נשא שניה ומת הוא שניה ויורשיה
ותפסה לא מפקינן מינה: לגמרי.
אשה משום חינא וכי תימא אי מה
התם ולא היא אפילו
של נשואי ב' שכיון
קודמין ליורשי הראשונה: גמ' מדקתני
שכשחזר והחזירה כתב לה
אכולה נמי כותבין וכו'
שאין לשניה כלום: כדתנן בן קודם
שגבה גבה איכא נעילת דלת מבע"ח
כתובה וגובה ע"י כתובה
עד מתקיף לה אביי ואלא
לבת. ועל כרחך קודם לגמרי הוא:
הראשון לא היא הואיל ויכול לקדום לא
הראשונה קודמת לשניה ולא קתני הראשונה
מאי [כ"ש] אבד שוברו
ב' שלא ע"מ כתובה הא'
החזירה. ב' כתובות זו
של זה יאכל הלה וחדי
איידי. דבעי למיתני סיפא שניה
ימנע מלהלוות אבל אי מה שגבה לא
יש לה והשניה אין לה מכלל דאי קדמה
אחר זו וגט א' אינה גובה
א"ל רבא אין עבד לוה
גבה איכא נעילת דלת שמפסיד בע"ח
ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך
שניה ותפסה לא מפקינן מינה שמע מינה
לאיש מלוה ורב ושמואל
אלא כתובה א' שאין כאן
מאוחר לגמרי אע"ג דבריש פרק שני
למיתני בה אם קדמו ותפסו אין
אלא נשואי הא' ומה שכ'
הוא דס"ל שאין כ"ש לפי
בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה
לה ב' כתובות לא שתגבה
מה דסברי אינהו מוקמינן
דערכין אמרינן היו בידו ה'
מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם
מתני' דלא תשמע מינה
מהן אלא שתגבה באיזה
גבה לעולם אימא לך מה שגבה לא גבה
סלעים ואמר ערכי עלי וחזר ואמר
תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי
שתרצה או בא' או בב'
דכ"ש וכיון דלית הלכה
ומאי קודמת לגמרי קתני כדתנן בן קודם
ערכי עלי ונתן ד' לשניה ואחת
אישתעבוד לשטר דבעל חוב:
כדאמרי' לקמן וכן נמי
כוותייהו אית לן לאוקמי
כתובה וב' גיטין זה אחר
מתני' אפילו במקום
לבת איכא דאמרי מדלא קתני אם קדמה
לראשונה יצא ידי שתיהן מאי טעמא
תנא
זה כגון שכנסה בשנה
שכותבין כתובה והיא
בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה
שניה ותפסה אין מוציאין מידה מכלל דאי קדמה שניה ותפסה מפקינן מינה
טענה אבד שטר כתובה
הא' וכתב לה כתובה ובב'
שגבה גבה פי' דכשנתן ד' לשניה
וכ"ש (והרב חולק בין
גירשה ובג' כנסה ולא
שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה לעולם אימא לך
כתובה למלוה דלכתובה
כתב לה כתובה וברביעית
היינו כפי אשר תשיג ידו שלא היה
מה שגבה גבה איידי דתנא שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה
אין כ"ש ולמלוה כ"ש)
גירשה אין לה אלא כתובה
יכול ליתן החמישית לערך שניה לפי
א"ר בין במקום שכותבין
א' כיון שבשעה שהחזירה
תנא
שהיה משועבד לראשונה וכשנתן אחת
כתובה בין במקום שאין
לא כתב לה כתובה
כותבין גט גובה עיקר
ע"ד הא' החזירה וכן
לראשונה נמי יצא משום דהיינו נמי כפי אשר תשיג ידו שלא היה לו יותר שכבר נתן לשניה ומה שגבה גבה וה"ה אחת לשניה וארבע
כתובה גובה תוספת. פי'
כתובה וגט ומיתה שקדמה
לראשונה ומ"מ חזינן התם דאמרי' בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אע"ג דלא שייך התם נעילת דלת ולקמן פריך לה ר"ח
דקסבר רב דוקא מו"מ
הכתובה לגט אין לה אלא
שהן תנאי ב"ד גובה בלא
כתובה א' והא פשוט וכדי
אהא דמסקי' בשילהי פירקין דמה שגבה לא גבה לכו"ע והתם אמרינן מה שגבה גבה ותירץ דגבי הקדש ודאי מה שגבה גבה דאין
כתובה ולא מצי למטען
נסבא. שהמגרש את האשה
לחוש הואיל והכל הקדש עוד תירץ דהתם במטלטלין לפיכך מה שגבה גבה אבל במקרקעי מה שגבה לא גבה והא דאמר בשילהי המניח
פרעתי אבל תוספת דלא
והחזירה ע"מ כתובה הא'
את הכד קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום ופריך בשלמא
הוי תנאי ב"ד אינה גובה
החזירה. זה עונה על
בלא כתובה דמצי למטען
כתובה וב' גיטין שאע"פ
הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו אלא חב עד שלא הזיק בעל חוב קדם ואפי' הזיק עד שלא חב נמי בעל חוב קדים וגבה ש"מ בעל חוב
פרעתי וגובה דקתני מתני'
שיש כאן ב' נישואין כיון
מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה אע"ג דהתם במטלטלי מיירי לא קשיא מידי דשור תם שמזיק כמקרקעי דמי כדאמר התם דאית
עיקר קאמר ולא תוספת
שבנשואה הב' לא כתב לה
ליה קלא כיון דנגח תורא נגחנא קרו ליה וכענין זה היה רגיל רבינו תם לפרש שמע מינה מה שגבה גבה ממטלטלי דלכל הפחות
וכי מפקא כתובה בלא גט
כתובה ע"מ כ"ר החזירה
תוספת גובה ולא עיקר
קטן שהשיאו אביו וכתב
במטלטלי אית לן לאוקמא ומוקמינן מתניתין כר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה והא דמתמה עלה הש"ס דמסיק נמי שמע מינה
דחיישינן שמא גבאתו ע"פ
לו כתובה בעודו קטן
מה שגבה לא גבה היינו נמי בכתובה דוקא ובבעל חוב דאדעתא דהני לא נחית לקנות שעבודא אבל במטלטלין דלוקח דאדעתא דהני
הגט ואין הבעל צריך
והגדיל כתובתה קיימת
מטלטלי נחת דינא הוא דאמרינן דאין יכול להוציא מידם והא דבעו לאסוקי נמי לקמן פלוגתא דבן ננס ורבנן בבעל חוב מאוחר שקדם
שובר דאין לחוש מעתה
שע"מ כן קיימה ול"א
לכלום ושמואל פליג עליה
כיון שאין נשואי קטן
וגבה הוי נמי במטלטלי אבל במקרקעי לא לימא שום תנא מה שגבה גבה וצריכא למימר השתא דהא דאמר לקמן לכולי עלמא מה
ואמר דבגט גובה הכל
כלום גם מ"ש לה בעודו
שגבה לא גבה ובערכין מסיק מה שגבה גבה הקדש שאני דלא מצי לשנויי משום דבערכין מטלטלין משום דלקמן נמי במטלטלי איירי
אפי' תוספת דככתובה
קטן אינו כלום ועכשיו
כדפירשנו ועוד יש לומר דבערכין מלוה על פה הלכך מה שגבה גבה וקסבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וחזר
דמיא לכל מילי ובמקום
כשהגדיל והיא תחתיו
שיש להם מנהג ידוע לכל
ה"ל ככונס את הבעולה
רבינו תם מתירוץ זה דלרבי מאיר גופיה מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה כמו שהוכחתי בשילהי האשה שנפלו ומפרש ר"ת
הנשים כמה היא התוספת
שאין לה אלא מנה
הך סוגיא במקרקעי וה"ק ש"מ מה שגבה גבה ואתי הך סתמא כבן ננס דמסיק שמואל לקמן דפלוגתייהו בבעל חוב מאוחר שגבה
גובה התוספת בלא כתובה
אלא אמרי' כיון שכתב
ואע"ג דטריף מן הלקוחות בעל חוב שאני כדפירשנו לעיל כדי שלא תנעול דלת ולי נראה כתירוצו הראשון דבמטלטלי איירי הכא ואתיא
וקי"ל הל' כשמואל בדיני
לה מאתים בעודו קטן
הלכך אשה שאבד שטר
עכשיו כשהגדיל וקיימה
כרבי טרפון דאמר לעיל מי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתן לכושל שבהן מיהו ק"ק לאיכא
כתובתה גובה מן היורשים
ע"מ אותה הכתובה קיימה
מדלא
קתני אם קדמה
דאמרי דמסיק שמע מינה מה שגבה לא גבה היכי שמע מינה דלמא מתני' במקרקעי דלכולי עלמא לא גבה:
בין כתובה בין תוספת
ודוקא אם הגדיל אבל
שניה ותפסה אין מוציאין מידה מכלל כו'. תימה לי אדרבה אימא איפכא מדלא קתני קדמה שניה ותפסה מוציאין מידה מכלל דאי קדמה
הידוע בעיר ולא חיישינן
אם מת בעודו קטן אין
לפרעון מיהו לא גביא
לה כלום שאין נשואי
שניה ותפסה אין מוציאין מידה ואומר רבי דטפי הו"ל למיתני
אין מוציאין כדי שלא נטעה לפרש קודמת לגמרי דומיא דסיפא:
אלא בשבועה כדין כל
קטן נשואין ואין כתובתו
הא כתובה וכמפותה בעלמא
הבא ליפרע מנ"י שהרי
אף כתובה עצמה אמרי' אין אלמנה נפרעת מנ"י אלא בשבועה והאי דלא חיישי' לפרעון דלא פקעה כתובתה לגמרי אבל מידי
היתה עמו. ודוקא אם כתב קודם בקטנותו אבל אם כנסה בקטנותו ולא כתב לה עכשיו כשהגדיל וקיימה אין לה אלא
שבועה אינה נפטרת: א"ל מר קשישא לרב אשי אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה וכו'. מכאן מוכיח דהוה קים להו
מנה כבעולה שא"ל כאן ע"ד כתובה הא' קיימה שהרי לא כתב לה: גר שנתגייר אשתו עמו כגון עובד כוכבים שנשא
דאלמנה מן האירוסין י"ל כתובה ואע"ג דלא כתב לה ומ"ה בעיא מיני' הא מילתא דפשיטא להו די"ל כתובה אי מהאי מתני'
בת ישראל ובגיותו כתב לה כתובה ועכשיו נתגייר וקיימה כתובתה קיימת ואע"פ שכל מה שכתב לה בגיותו אינו
ילפוה אי מהני איכא למימר בדכתב לה ואע"ג דדחינהו ואמר בדכתב לה אית צד לדחות סברות האמוראים בדחיות הללו
כלום שע"מ כן קיימה ואם לא כתב לה כתובה בגיותו עכשיו כשנתגייר ומקיימה א"ל אלא מנה כבעולה ודוקא אם
שא"ת לא היה פשוט להן שיש כתובה לארוסה אע"ג דלא כתב לה למה היה שואלו מנין שי"ל כתובה ומי אמר לו שיש לה
נשא בת ישראל שהיא בת כתובה אמרי' כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה אבל אם נשא עובדת כוכבים בגיותו וכתב לה
כתובה עד שיכתוב לה וראיתי בתשובת רב צמח גאון ז"ל שאמר שאין כתובה לארוסה אלא היכא דכתב לה וכך כתב גם בעל
כתובה ונתגיירו שניהן אין לה כתובה אלא מנה שאין כתובה לעובדת כוכבים וכל מ"ש לה בגיותו הכל הוא בטל: ב'
ה"ג אבל ראיתי שרבינו האי ז"ל נשאל על מה דאמרי' בקדושין האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת ל"ק וכו' ואמרי' עלה מאי
כתובות וגט א' אינה גובה אלא כתובה אחת אלמא אי בעי בהאי גביא א"ב בהאי גביא. פי' לא קתני אין לה [אלא]
[נאמן] ליתן גט רב אמ' כופין ושמואל אמ' אין כופין ואמרי' בסיפא אמר שמואל מבקשים הימנו ליתן גט ואמר רב אם נתן
כתובה אחרונה אלא אינה גובה אלא א' ומשמע באיזה שתחפץ תגבה או בא' או בב' לימא תהוי תיובתא דר"נ דאמר
גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה דאלמא לס' ארוסה יש כתובה וכ"ש לודאי ארוסה וליכא לאוקמיה בדכתב לה דאי כתב
ר"נ ב' שטרות היוצאין בזה אחר זה בטל שני את הראשון כגון ב' שטרי מכר או ב' שטרי מתנה יוצאין על שדה א'
לה מי מצי למימר לא קדשתיך תוציא שטר כתובתה ותפריענו. והשיב שכך הוא סברת רב דאע"ג דלא כתב לה אי"ל מאתים
בזא"ז בטל שא"ה. פי' ואינו טורף אלא מזמן ב' דכיון דכתב ליה לשטרא בתרא אחולי' לשיעבודי' דקמא כדקאמרי'
ומר קשישא דחיי' בעלמא עבד דליכא למלפי' מהני מתנייתא שיש לפרשם בדכתב לה אבל לא שיסבור מר קשישא הכי וזה
בפ' נערה שנתפתתה. והמורה פי' שני שטרות על הלואה א' או על מכר א'. ואינו נ"ל דאי בשטרא הלואה גובה וחוזר
נ"ל עיקר שבכמה מקומות הוכחתי שיש כתובה לארוסה אע"ג דלא כתב לה עיין בפרק נערה שנתפתתה ובפ"ק דמכילתין
וגובה דשמא לוה וחזר ולוה ולא מיתוקמא אלא בשטרי מכר או מתנה על שדה א': ולאו מי איתמר עלה אמר ר"פ