צ:
מי שהיה
נשוי
פרק עשירי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנא נמי. רישא לישנא דלכתחילה קודמת ולא תנא אם קדמה ותפסה אין מוציאין: שמע מינה אחת בחייו ואחת במותו יש להן. לראשונים
ג א ב
א) ב)
❖
ג)
כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כי תקון בנין דכרין היכא דמתו שתיהן בחייו וכתובת האחת מרובה משל חברתה אלו נוטלין כתובת אמן ואלו
נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנין דכרין שהוא ירושת האב ולא אתי לאינצויי אבל אחת בחייו ואחת
ד ג
במותו דיורשי שניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן ולא מאביהם באה להם ובני ראשונה באין ליטול חלק יתר מכח ירושת האב
הגהות הב"ח
דהא ירתון תנן לא שקלי דלמא אתו
ה ד
(א) גמ' אתם
הא איכא שקלי. מדקתני לשון
לאינצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו
❖
❖
תנא נמי הראשונה קודמת לשניה: נשא
יותר ממנו הא לא אמרינן: כתובה
קודמין דהוה ליה למימר שניה
את הראשונה: שמע מינה תלת שמע
א
נעשית מותר לחברתה. דאע"ג דלא
ויורשיה נוטלין ולא יורשי הראשונה
מינה אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת
תוספות רי"ד
תוספות רי"ד (המשך)
תקון כתובת בנין דכרין אא"כ יש
ואע"ג דתנן בן קודם לבת הכא דאיכא
בנין דכרין ולא חיישינן לאינצויי ממאי
מותר על שתי הכתובות דינר דלא
ומודה ר"נ דאי אוסיף
גובים כלום: ומותבינן להו
למטעי הוה ליה למידק:
מדקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי
ביה דקלא לתוספת כתבי'
מהא מתני' דתני ויורשי
מדלא
מיעקרא נחלה דאורייתא כדתנן
קתני אם יש שם מותר
ה"נ בדאוסיף לה. פי'
הא' קודמים ליורשי הב'
ראשונה מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי
בפרקיןב) ופרשינן טעמא בפרק נערה
דינר. אף על גב דלא
אי אוסיף ביה דקלא
והא הכא דדינם על
ושמע מינה כתובה נעשית מותר לחברתה
שנתפתתה הני מילי
בשטר ב' לתוספת כתבי'
יורשי הבעל הן דהא מת
ב
הוה קאי אלא אדיוקא שפיר הוה
ליה למיתני: והכא הוא דאיכא
ולא לבטל את זמן שטר
קתני ואילו באה ראשונה
ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר
כי מתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו
א' ותרוייהו מיהו לא
עצמה או שניה עצמה
בתורת בנין דכרין אבל אחת בחייו
מותר דינר. לא הוה צריך
ושמע מינה כתובת בנין דכרין לא טרפה
גביא מדלא כתב צביתי
לגבות מיורשי הבעל אינם
ג
ואוסיפת לך הך אקמייתא
גובים אלא בשבועה שלא
ואחת במותו שהשניה נגבית בתורת
להאי דמטעמא קמא אדחי כולהו
ממשעבדי דאי סלקא דעתין טרפה
אלא שטר כתובה [יתירא]
פרעה הבעל כדתנן אין
חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא
הואיל ואוקימנא קודמין לנחלה:
ממשעבדי ליתו בני ראשונה ולטרפינהו
כתב לה ולא הזכיר
אלמנה נפרעת מנ"י אלא
מיעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו
ומר
בה את הראשונה הכי
בשבועה ועכשיו שמתו הן
לבני שניה מתקיף לה רב אשי ממאי דלמא
קא"ל אם תתרצי למחול
קודם שנשבעו האיך גובין
נכסים לפני יורשין וכשיצא שטר חוב
לעולם אימא לך אחת בחייו ואחת במותו אין להן כתובת בנין דכרין ומאי
שיעבודא של א' גבי
יורשיהן ומוקמי לה התם
על אביהן אלו ואלו עושין מצוה לפרוע
כתובה זו המרובה ואם
כשנשבעה ומתה דדוקא
קודמין לנחלה קתני וכי תימא יורשי הראשונה למה לי איידי דתנא שניה
חובת אביהן והיא היא ירושתן לפיכך
לאו גבי הא' המועטת.
אם נשבעה קודם שתמות
הלכך הי מנייהו דבעי
אז גובין יורשיה אבל אם
ויורשיה תנא נמי ליורשי הראשונה ודקאמרת כתובה נעשית מותר לחברתה
כתובה זו נעשית כמותר לירושה
גביא וכי אמר ר"נ בטל
לא נשבעה לא: ודייקו
וגובין בני הראשונה כתובת בנין
דלמא לעולם אימא לך אין כתובה נעשית מותר לחברתה והכא הוא דאיכא
שני א"ה בדלא אוסיף ביה
מדקתני הא' קודמת לב'
דכרין: [לא טרפי ממשעבדי. דלא
ג)
מידי דאי לאו לבטוליה
ולא קתני הא' יש לה
מותר דינר ואחת בחייו ואחת במותו תנאי היא דתניא מתו אחת בחייו ואחת
לקמאי אתא למאי כתבי':
והב' אין לה מכלל דאי
תימא יתבון תנן ובעל חוב הוו
במותו בן ננס אומר יכולין בני הראשונה לומר לבני השניה בני בעלת חוב
(א)
או כתובה וגט ומיתה
קדמה ב' ותפסה לא
ושעבודם קודם ויטרפו מבני השניה
ת"ר גט כתובה ומיתה
מפקינן מינה ש"מ בח"מ
אתם טלו כתובת אמכם וצאו ר' עקיבא אומר כבר קפצה נחלה מלפני בני
שהן בעלי חובות מאוחרין אלא
אם גט קודם לכתובה
שקדם וגבה מש"ג. לעולם
הראשונה ונפלה לפני בני השניה מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר אחת
גובה ב' כתובות כתובה
אימא לך מה שגבה ל"ג
יורשין הן וירתון תנן ולא גבו
קודם לגט אינה גובה
והאי קודמת לגמרי קתני
בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין ומר סבר אחת בחייו ואחת
ממשעבדי]: ומאי קודמין. דמשמע
אלא כתובה א' שהמגרש
כדתנן בן קודם לבת:
במותו אין להן כתובת בנין דכרין אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב
הא אי איכא מידי למשקל בתרייהו
את האשה והחזירה
ואי קשיא היכי מסתפק
ע"מ כ"ר החזירה. פי'
תלמודא במתני' אי גבה
שקלו: קודמין לנחלה. לא שיטלו
דיתבי וקאמרי דכולי עלמא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין
אשה שהוציאה לב"ד
גבה ואי לא גבה ולא אוכח
הראשונים אחריהם כתובת אמן אלא
דכרין והכא בכתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב קמיפלגי
גט וכתובה ועדי מיתה
ממה דתנן בס"פ מי שהיה
והיא תובעת ב' כתובות
נשוי ב' נשים ומכר שדהו
יטלו אחריהם חלקם במותר כדרך
מר סבר כתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב ומר סבר אין
אחת מחמת גירושין ואחת
וכתבה הא' ללוקח דו"ד
חולקי ירושה: יורשי הראשונה
כתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב ואמינא להו אנא
מחמת אלמנות אם זמן
א"ל עמך השניה מוציאה
למה לי. דקרו להו יורשי ראשונה הלא
הגט קודם לזמן הכתובה
מיד הלוקח. והא' מיד הב'
בבעל חוב כולי עלמא לא פליגי דהוי מותר כי פליגי בכתובה מתקיף
ד
דמוכחא מילתא שהיה בה
וכו'. אלמא אע"ג שקדמה
לא מכחה ולא מתקנתה הן באין לירש
נשואים קדמונים ועליהם
ב' וגבתה לא עשתה כלום
לה רב יוסף אי הכי רבי עקיבא אומר כבר קפצה נחלה אם יש מותר
ואמאי קתני סיפא ליורשי הראשונה:
נכתב זה הגט והחזירה
אלא הא' מוציאה מידה:
דינר מיבעי ליה אלא אמר רב יוסף באחת בחייו ואחת במותו קא מיפלגי
הכי גרסי' איידי דתנא שניה ויורשיה
וכתב לה כתובה ומת
תשובה הא אמר לקמן
בעלה גובה ב' כתובות א'
בפירקן דאמר שמואל
והני תנאי כי הני תנאי דתניא נשא את הראשונה ומתה נשא את השניה
תנא נמי ליורשי הראשונה. איידי
גובה בגיטה של נשואין
דהוי פלוגתא דתנאי
דקרי להו לבני שניה יורשי האם
ומת הוא באין בניה של זו לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן ר"ש אומר אם
הראשונים שכיון שגיטה
וכן מה שגבה גבה מ"ה
דאינהו מינה קא ירתי קרינהו לבני
קיים בידה בודאי לא
דיקא הא מתני' היכי ס"ל
יש מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו
פרעה שאילו פרעה היה
ומה דאמר ברפ"ב דערכין
ראשונה נמי על שם יורשיה ולאו
חולקין בשוה מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר אחת בחייו ואחת במותו יש
קורע לגיטה ותנן הוציאה
וב"ח מאוחר וכו'.
משום דמדידה קא ירתי אלא שמא
גט ואין עמה כתובה
ההוא במטלטלין מיירי
להן כתובת בנין דכרין ומר סבר אחת בחייו ואחת במותו אין להם כתובת
בעלמא כלומר לבני הראשונה: והכא
גובה כתובתה וא' גובה
אבל לעולם במקרקע מ"ש
בנין דכרין לא דכ"ע אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין
בעדי מיתה על נשואין
ל"ג והכי אוקמי' ר"ח ז"ל
בדאיכא מותר דינר. קאמר אי האי
האחרונים שכיון שכתב
דלא מיירי האי דערכין
והכא
קודמין ליורשי הראשונה קודמין
לה כתובה אין לומר
אלא במטלטלי. אראב"א
ע"ד כ"ר החזירה שהרי
היה בידו ה' סלעים ואמר
לכתובת בנין דכרין הוא איכא לאוקומה בדאיכא מותר דינר ואע"ג דלא תני אם יש שם מותר דינר הא קתני לה לקמן היה שם מותר
רצה וכתב לה כתובה
ערכי עלי וחזר ואמר ע"ע
דינר כו' ותרתי זימני לא איצטריך למיתני: תנאי היא. אי שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין אי לא: אתם בני בעלת חוב אתם
ואם קודמת כתובה לגט
ונתן ד' לב' וא' לא' יוציא
טלו כתובת אמכם וצאו. ע"כ בדליכא מותר דינר קמיירי מדקתני וצאו ואי דאיכא נחלה יותר על שתי כתובות מאי וצאו דקא אמרי
נמצא שזה הגט על נשואי
מידי שניהן מ"ט ב"ח
אותה הכתובה נעשה אינה
מאוחר שקדם וגבה מש"ג
להו נהי נמי דשקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין שארא מיהא פלגי אלא בדליכא והכי קאמרי להו אתם בני בעלת חוב אתם וכתובת
גובה אלא מחמת הגירושין
בעידנא דיהיב לא' תו לית
אמכם הואיל וחוב היא ואינכם באין בתורת בנין דכרין לא בעינן מותר דינר דאין לך נחלה דאורייתא יפה מזו שאנו ואתם פורעים חובת
והאי דתני שהמגרש את
ליה נתן ד' לא' וא' לב'
אבינו הלכך טלו אותה וצאו ואנו נטול השאר בכתובת בנין דכרין: רבי עקיבא אומר כבר קפצה נחלה כו'. משעה שמת הבעל בחייה
האשה והחזירה וכו' ה"ק
ידי ב' יצא ידי א' ל"י מ"ט
ואע"פ שהחזירה ומת
דכלהו משועבדות לא':
של שניה קפצה נחלת בנין דכרין מלפני בני הראשונה: ונפלה. להיות נחלה כשאר ירושה אף לבני השניה ואפילו הוי הכא מותר דינר
ובאה לגבות כתובה שניה
נשא את הא' ומתה וירשה
לא הוו שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן: דכו"ע יש להן. וטעמא דרבי עקיבא הכא משום
בעדי מיתה בעבור נשואין
בעלה ויש לבנים שלו
דליכא מותר דינר הוא וקסבר אין כתובה נעשית מותר לחברתה ואפי' השניה חוב. וה"ה לבע"ח היכא דמתו שתיהן בחייו דתרוייהו
האחרונים א"י שכיון שלא
תנאי דבנ"ד כדתנן לעיל
כתב לה כתובה אחרת
בנ"ד דיהוין כו' נשא את
אתו בתורת בנין דכרין ויש שם מותר דינר והוא משועבד לבעל חוב לא הוי מותר: בבעל חוב כולי עלמא לא פליגי דהוי מותר. הואיל
באלו הנשואין ואין בידה
הב' ומת הוא ובאין הב'
והשטר יוצא על כולם נמצאו כולם פורעין והיא נחלה שלהן שעשו בהן מצות פריעת חוב אביהם: כי פליגי בכתובה. באחת בחייו
אלא כתובה הא' ע"מ כ"ר
ויורשיה ליטול כתובתה
ואחת במותו שהשניה חוב היא פליגי בן ננס סבר הרי זו כשאר חוב והוי מותר ור' עקיבא סבר לאו כשאר חוב דמי כיון דאינהו
החזירה: קטן שהשיאו
ובני הא' באין ליטול
אביו וכו'. אמר ר"ה ל"ש
כתובת אמן כתנאי בנ"ד
גופייהו קא שקלי והלכך הנך בני שניה מקבלין ולא פורעין נמצא שאין כאן נחלה דאורייתא ולא איתקן ירושת בנין דכרין דרבנן למיעקר
אלא מו"מ אבל תוספת
הב' ויורשיה קודמים וכו'.
נחלה דאורייתא: אי הכי. דבהא לחודא הוא דפליג רבי עקיבא משום דליכא מותר ואי הוה מותר לא פליג מאי כבר קפצה נחלה
אין לה ור"י אמר אפי'
פי' שתחלה נפרעת הב'
דמשמע אין כאן תורת בנין דכרין כלל הכי אבעי ליה למימר אם יש שם מותר נוטלין ואם לאו אין נוטלין: אלא אמר רב יוסף כו'.
תוס' י"ל. פי' סבר ר"י
שהיא כב"ח וכן יורשיה
כל מה שכתב לה בעודו
ואח"כ אם ישארו בנכסים
כדפרישית ברישא דאפי' הוה בה מותר אתא ר' עקיבא למימר דהואיל ואחת במותו ליכא כתובת בנין דכרין לבני ראשונה וכל שכן
קטן בין עיקר כתובה בין
יטלו בני הא' כתובת אמן
כי ליכא: באים בניה של זו. קא סלקא דעתך אבני שניה קאי והכי קאמר באים בני השניה שהיא בעלת חוב ונוטלין כתובת
תוס' הכל גובה שע"מ כן
שאין לה זכות ליטול אלא
קיימה בגדלותו לתת לה
לאחר מיתת אביהן דהא
אמם אבל לבני ראשונה אין כאן כתובה דקסבר אחת בחייו ואחת במותו אין להם: חולקין בשוה. את המותר על כתובת החוב:
כל מה שכתב לה בקטנותו
ירתון תנן הלכך פורעין
בדינר תחלה חוב אביהן ואח"כ
ור"ה סבר שטרא חספא
בעלמא ודוקא מו"מ דהוא תנאי ב"ד אית לה אבל תוספ' לא: מיתיבי חדשו נוטלת מה שחדשו לא חדשו בתולה גובה ר'
נוטלין כתובת אמן: ודייקי' ש"מ ג' ש"מ א' בחייו וא' במותו י"ל כתובת בנין דכרין ולא חיישי' לאנצויי ממאי מדקתני ב'
ואלמנה ק' תיובתא דר"י פי' אם חדשו לאחר שהגדיל הקטן לכתוב לאשתו שום דבר וכן העובד כוכבים לאחר שנתגייר
ויורשיה קודמים ליורשי הא' מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי פי' מדקתני קודמים ש"מ דאי איכא תו נכסים שקילי יורשי
נוטלת בשתיהן מה שחדשו ואם לא חדשו וקיימם בסתם בתולה גובה ר' ואלמנה ק' (תיובתא דר"י) מ"ש להן בתחלה
הא' כתובת אמן ולא פלגי בני ב' בהדייהו מכח ירושת אביהן וש"מ א' מתה בחייו וא' מתה במותו יש לבני הא' כבנ"ד ול"א
ודוקא מו"מ אבל תוספת לא וקשה לר"י ומהדר ר"י מתני' אטעיתיה איהו סבר כתובתה קיימת אכולהו מילתא קאי. פי'
כי תקון רבנן בנ"ד היכא דמתו שתיהן בחייו וכתובה הא' מרובה משל חברתה אלו נוטלין כ"א וא"נ כתובת אמן והשאר
על כל מ"ש לה מתחילה ואפי' תוס' ולא היא אעיקר כתובה קאי כדמפרש בברייתא:
חולקין בשוה דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנ"ד שהוא ירושת האב דלא אתו לאנצויי אבל א' בחייו וא' במותו דיורשי ב'
מי שהיה נשוי שתי נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ויורשי הראשונה קודמת ליורשי הב' נשא את הא' ומתה נשא את
באין על כתובת אמן ולא מאביהן באה להן ובני הא' באין ליטול חלק יתר מכח ירוש' האב דהא ירתון תנן לא שקילי דילמא
הב' ומת הוא השניה ויורשיה קודמים ליורשי הא'. פי' אם מת הוא ובאו ב' נשיו לגבות מן היורשים הא' שזמנה קודם
אתי לאנצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרי'. וש"מ כתובה נעשה מותר לחברתה מדלא קתני אם
קודמת לב' ואם הנשים מתו אחרי מות בעליהן יורשי הא' קודמין ליורשי הב'. פי' בשלהי פ' כל הנשבעים אמר רב ושמואל
יש שם מותר דינר ב' ויורשי' קודמים. פי' אע"ג דלא תקון רבנן כבנ"ד אא"כ יש מותר דינר על ב' הכתובות כי היכי דלא
אם מת הלוה בחיי מלוה שאם רוצה המלוה לגבות מיורשי הלוה אי"ל שלא בשבועה כדתנן הבא ליפרע וכו' אם מת אח"כ
מיעקרא נ"ד כדתנן לקמן בפירקן ה"מ כי מתו שתיהן בחייו תרוייהו אתו בתורת בנ"ד אבל א' בחייו וא' במותו שהב'
המלוה ובאו יורשי המלוה לגבות מיורשי הלוה אין גובין כלום שאין אדם מוריש שבועה לבניו שכיון שחייב המלוה שבועה
שנגבת בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מיעקרא נ"ד שכשמת נפלו נכסי קמי' יורשים וכשיצא שטר חוב על אביהן
שבלא שבועה אי"ל מיורשי הלוה ולא הספיק לישבע עד שמת אין יורשיו יכולים לגבות מיורשי הלוה כלום שא"י לישבע
אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חוב אביהן והיא היא ירושתו לפיכך כתובה זו נעשה מותר לחברתה לירושה וגובין בני הא'
הן שלא נפרע אביהן מן הלוה שמהיכן יודעים אם נפרע אם לאו ואחרי שא"י לישבע אותה השבועה שנתחייב המלוה אינם
בתורת בנ"ד. וש"מ כתובת בנ"ד לא טרפא ממשעבדי דאי ס"ד טרפ' ממשעבדי ליתי בני הא' וליטרפו לבני ב' ואסיקנא.