צא:
מי שהיה נשוי פרק עשירי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כך
יא א ב מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין. פי' בקונטרס וחולקין בשוה
זכו בהן. יורשי כתובה הקטנה לחלוק הכל בשוה הואיל ובשעת מיתה
א) ב)
ג)
לא הוה בהו מותר: מסקי ביה. נושים בו: שקל. לוקח אלפא זוזי:
וכן פי' ר"ח ואע"ג דבריש מי שמת גבי נכסים
אי שויא לך. ההיא חדא לקבלה בחוב שלך ותניח לי את זו: ואיסתלק.
מועטים דהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אמרינן דבין
ד)
יב ג ד
מתרוויהו: היינו מתני'. ממתני' מצינן למיגמר האי דינא דלא מצי
מועטין ונתרבו בין מרובין ונתמעטו יד
הבנים על העליונה והבנים
ה)
ירשו והבנות יזונו ולא אמרינן
טעין ליה האי לוקח הכי שהיה מעלה
ו)
על דמיה: אית להו פסידא. לבני
מועטים ונתרבו כבר זכו בהן הבנות
זכו בהן יורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן
יג ה
❖
כדאמר הכא דזכו בני כתובה
כתובה הקטנה בהעלותן של אלו:
יורשין (סימן אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב
וטירפא בכמה כתבינן. הרי לוקח זה
הקטנה לחלוק בשוה היינו משום
זקף שדותיו בדברים עסיקין): ההוא גברא
ז)
א
מכרה לנושה באלף זוז לפצותו מחובו
דבכל דוכתא אזלינן טפי בתר נחלה
דהוו מסקי ביה אלפא זוזי הוו ליה תרי אפדני
תוספות רי"ד
❖
וחוזר לב"ד לכתוב לו שטר טירפא
דאורייתא ועוד מפרש רבי כשם
זבינהו חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה
ונתמעטו זכו בהן יורשין
על זה שמכרה לו באחריות והרי
שמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשין
כתובה של מרובה כך
אתא בעל חוב טרפא לחדא מינייהו הדר
טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה
פי' בני כתובה גדולה כך מועטין
מועטין ונתרבו זכו בהן
תוספות רי"ד (המשך)
קטריף לאידך שקל אלפא זוזי וקא אזיל לגביה
מחויב בכמה כתבינן ליה טירפא
ונתרבו זכו בהן יורשין בני כתובה
יורשי כתובה מועטת
שוה נ' אתא ב"ח קטריף
לחלוק בשוה שהכל הולך
א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקיל
באלפא כשיעור החוב או בה' מאה
גדולה ואע"ג דאזלינן הכא בתר
לי' אזיל יתמי יהבי לי'
אחר שעת מיתת האב:
שהרי כך קנאה ממנו: קטיני דארעא.
תקנתא דרבנן טפי מהתם משום
אלפא זוזי ואיסתלק סבר רמי בר חמא למימר
נ' זוז אתא ב"ח וקטריף
האי גברא דהוה מסיק בי'
שדות קטנות: מצוה על היתומים
לי' אתו לקמי' דאביי
אלפא זוזי הו"ל תרי אפדני
דאע"ג דאזלינן בתר תקנתא דרבנן
היינו מתני' אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין
א"ל מצוה על היתומים
זבנינהו חדא בה' מאות
לפרוע חוב אביהן. משום כבוד
הכא לא מיעקר נחלה דאורייתא אבל
על נכסי אבינו יפה דינר א"ל רבא מי דמי
לפרוע חוב אביהן הנך
וחדא בה' מאות אתא
התם אי אזלת בתר תקנתא דרבנן
אביהן אלא שאין לבית דין ג) לכופן
קמאי מצוה עבדיתו השתא
ב"ח טרפא לחד מיניהו
התם אית להו פסידא ליתמי הכא מי אית ליה
כי קא טריף בדין טריף
הדר אתא קטריף לאידך
מיעקר לגמרי נחלה דאורייתא ולא
על כך דלאו מצות עשה מפורשת
פסידא אלפא יהיב ואלפא שקיל וטירפא
פי' אע"ג דמטלטלי דיתמי
שקיל חדא אלפא זוזי
ירשו הבנים כלל ה). מ"ר:
היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא
לב"ח לא משתעבדי מצוה
אזיל לגביה א"ל אי שוויא
מאי פסידא אית ליה אלפא
בכמה כתבינן רבינא אמר באלפא רב עוירא
דרבנן: בדין קא טריף. שנכסי
עליהן לפרוע משום כבוד
לך הא דקטרפ' אלפי זוזי
אביהן. ולא דמיא האי
לחיי ואי לא שקיל אלפא
אמר בחמש מאה והלכתא בחמש מאה
יהיב אלפא קא שקיל.
הלוה נשתעבדו לו: דלא אמרו ליה.
ב
מצוה למצוה דאמרן
זוזי ואיסתלק. סבר רמב"ח
כשפרעו את הראשונים: דמי קטינא.
מכאן רגילין לומר דהא דמסקינן
ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי הוו ליה
בפרקין דלעיל דההיא
למימר היינו מתני' דתנן
בהמקבל הניחא למ"ד
כשאר מכר ולא כפריעת החוב:
ו)
מצוה כייפינן לי' כמצות
אם אמרו היתומים הרי אנו
תרי קטיני דארעא חד זבינהו בחמשין וחד
סוכה ולולב אבל הכא
וכו' א"ל רבא מי דמי התם
דזבנה לכתובתה דאימיה. שהיתה
אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי
בחמשין אתא בעל חוב טרפא לחד מינייהו
לא כייפינין להו דמטלטלי
אית ליה פסידא ליתמי
נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי
לסלוקי בזוזי אלא למ"ד מצי לסלק
דיתמי לב"ח לא משתעבדי
הכא מאי פסידא אית
הדר אתא וקטריף לאידך שקל ק' זוזי וקאזיל
בעלה: בטובת הנאה. בדבר מועט
כו' היינו פלוגתא דרמי בר חמא
ליה אלפא יהיב ואלפא
אלא מצוה בעלמא הוא
לגביה וא"ל אי שויא לך ק' זוזי לחיי ואי לא
שקיל והל' כרבא דסבר
דעבדי ואי לא לא
ורבא דהכא רמי בר חמא ס"ל לא
מפני שהוא ספק שמא תמות וירשנה
דמצי הלוקח לסלק לב"ח
ומשום דפרעי' ליה בסתם
שקול ק' זוזי ואיסתלק סבר רב יוסף למימר
מצי לסלוקי לוקח ורבא סבר מצי
בעלה או אפילו ימות בעלה בחייה
בזוזי אבל רמב"ח סבר
א"ל אביי מצוה קא
היינו מתני' אם אמרו יתומים כו' א"ל אביי מי
לסלוקי מיהו לרמי בר חמא ניחא אבל
שמא ימות הבן בחייה ולא תבא
דל"מ לסלוקיה בזוזי ומאי
עבדיתו ולא פרעתם אותן
דאמרי' בפ' הגוזל ובשנים
בפדיון השדה ובדין הוא
דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי
לרבא מנא לן דלמא הא דהוה הכא
הזכות לידו ואין ללוקח בה כלום
אוחזין ובפ' המקבל
חוזר וטורף השדה שהיה
דלא היה זה שלוחו: א"ל אי אתיא
מצי לסלוקי משום שלא היה רוצה ליקח
פסידא אית ליה מאה יהיב מאה שקיל וטירפא
משועבד לו. ולא אמרן
הניחא אי אית לי' ללוקח
זוזי לא מצי מסלק לב"ח
אלא דל"א הנך נ' זוז דמי
אימא וקא מערערא לא מפצינא לך.
האפדנא אלא בה' מאות והלוקח רוצה
בכמה כתבינן רבינא אמר במאה רב עוירא
שפיר אלא למ"ד וכו' זאת
קטינא נינהו אבל אמרו
לתת אלפא ולכך סילקו אבל היכא
והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות
אמר בחמשין והלכתא בחמשין ג ההוא
הני נ' זוז דמי קטינא
היא חלוקת רמב"ח ורבא:
אני מוכר לך: אתא איהו וקא
דרוצה הבעל חוב ליקח הקרקע באותם
נינהו סלוקי סלקינהו:
וטרפא בכמה כתבינן פי'
גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי שכיב שבק
ההוא דזבין לכתובה
אם נתרצה ב"ח לקבלה
מערער. לומר אני תחת אמי עומד
דמים שרוצה הלוקח לסלקו מצי למימר
דאמיה בטובת הנאה וא"ל
באלפא זוזי ובא הלוקח
קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי אתא
דמודה רבא דלא מצי לסלק וי"ל דמ"מ
ואטלנו ואף המעות לא אחזיר דשלא
ללוקח אי אתיא אם
לב"ד שיכתבו לו טרפא
בעל חוב וקטריף ליה אזול יתמי יהבו ליה
באחריות סבירת וקבילת: אחריות
כל שעה יסלקנו שישום לו הקרקע
ומערערא לא מפצינא לך
על המוכר שמכרה לו
שכיבא אמי' ולא ערערא
באחריות בכמה כתבינן
חמשין זוזי הדר קטריף לה אתו לקמיה דאביי
דנפשיה. אם יבא הוא ויערער דין
כפלים על שוויו:
והלכתא בחמש מאה. דלא
אתא איהו וקא מערער
לי'. רבינא אמר באלפא
הוא שיחזיר לו מעותיו ונהי נמי
אמר להן מצוה על היתומים לפרוע חוב
סבר רמב"ח למימר איהו
שהרי כך הי' חובו
דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם
חשבינן כמו שבח:
במקום אימא קאי א"ל
ורב עוירא אמר בת"ק
אביהן הני קמאי מצוה עבדיתו השתא כי
דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת
רבא נהי דאחריות דאימיה
כפי הדמים שנתן הלוקח
מקנה דבר שלא זכה בו כדתני'
טריף בדין קטריף ד ולא אמרן דלא אמרו ליה
לא קבל עליה אחריות
ותלמודא פסק כר"ע
הנאה. מכאן נראה לר"ת
מה שאירש מאבא מכור לך
דידיה מי לא קביל פי'
ומכאן יש להוכיח שאם יש
הני חמשין זוזי דמי דארעא קטינא אבל אמרו
לא אמר כלום. והא לא דמיא לגוזל
דהא דאמר ז)ביש נוחלין ובפ"ק דב"מ
מכר כתובת אמו שהיתה
לראובן שטר על שמעון
ליה הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא
בר' זוז ומכר ללוי בק'
על אביו ללוקח בטובת
מה שאירש מאבא מכור
שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים
אינו גובה לוי משמעון
הנאה שאם תמות אמו
סלוקי סלקוה הההוא גברא דזבנה לכתובתה
לך לא אמר כלום הנ"מ כשאמר מה
הראשונים דקי"ל בה מה
בחיי בעלה יפסיד מעותיו
אלא מנה כפי מה שקנאוה
דאימיה בטובת הנאה וא"ל אי אתיא אם
ואע"פ שראובן מסרו לו
ואם תתאלמן או תתגרש
שאירש מאבא סתם אבל אם אמר
מכר ראשון לשני כל זכות שתבא
בחוב במאתים דא"כ ה"נ
שיבואו הנכסים ליד (האב)
ומערערא לא מפצינא לך שכיבא אימיה
שדה זו שאירש קנה ואפי' למ"ד אין
לידו דהתם לקחה דוקא דטרח
[האם] שיזכה בהן הלוקח
ימסור לו בע"ח שטרו
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאי
אבתרה וזבנה
כי היכי דליקום
ולא איערערא ואתא איהו וקא מערער סבר
של אלף (כב"ח) [ללוקח]
דאילו היתה מוכרת אמו
ללוקח בענין זה היה מכרה
ויגבה ממנו אלף ואמאי
לאו הכי היאך מכר כל עיקר כתובת
בהימנותיה עם לוקח אבל נפלה לו
רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי
קיים שאילו תתאלמן
אינו גובה אלא ת"ק. וקשה
אמו דהיינו מה שאירש מאימא ללשון
בירושה אמרינן התם ירושה ממילא
א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קביל עליה
או תתגרש היה זוכה
בעיני דין זה שאילו רוצה
ראשון שפי' רש"י שהיתה אמו נשואה
הוה ולא טרח
למיקם בהימנותיה
ליתן שט"ח זה מתנה ללוי
הלוקח בנכסי כתובתה ולא
אחריות דידיה מי לא קביל אמר רמי בר חמא
אינו הולך לוי וגובהו
יקרא זה מקנה לחבירו
לבעל ולכך קאמר בטובת הנאה
וחוזר במכירתו ומחזיר המעות. לשון
משמעון כל מה שכתוב
דבר שלא בא לרשותו
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות
דמשמע שאם תמות יירשנה בעל או
אחר דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת
בתוכו ומ"ל יהבי' כולה
שכיון שי"ל כתובה שלה
ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריות
אפי' ימות בעלה בחייה שמא ימות
הנאה שדה שייחד אביו לאמו
ומ"ל יהבי' פלגא והנכון
הם הנכסים אלא שאין
בעיני דאה"נ שאם ב"ח
לה כח להגבותם בחיי
ואתא
גם הבן בחייה ואין ללוקח בה כלום
לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה
רוצה למסור לו שטרו
בעלה ויכולה היא למכור
הלכך ודאי במקום שהוא מכיר את המכר הוי מקח קיים דאין סברא
וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור
עם כל כח וזכות שיש
מעכשיו מה שעתיד לבוא
לומר דהא אתי כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דהא קי"ל דאין אדם
שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו
לו בו שהוא גובה מן
לה מבעלה שנכסי בעלה
המוכר כל האלף אלא
הן משועבדים לה אלא
מקנה דבר שלא בא לעולם ומיהו ללשון אחר שפירש רש"י אין ראיה
כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד
הבמ"ע כגון שאינו רוצה
שאין כח לבן למכור
מכאן כלום דפירש דזבנה לכתובתה דאימא שדה שייחד אביו לאמו
הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך
כתובת אמו בלא חפצה
להקנותו ולהפסיד ללוה
ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט: שלא באחריות. כל
לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם
והוא שואל מב"ד שיכתבו
וכך אמר ללוקח אני בוטח
ד)
לו טרפא שאין כותב לו
שאמי תסכים במכירתי
מי שיטרפנה מידך אפי' בדין לא אחזיר לך המעות: ומכרה לראובן.
מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים
ולא תערער מיהו מתנה
אלא בת"ק: ההוא גברא
בעלים הראשונים: באחריות. שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו:
לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה
דהוו מסיק בי' ק' זוזי
אני עמך שאם תערער איני
הו"ל תרי קטיני דארעא
מחזיר לך מעותיך וקבל
מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא
ואתא
עליו הלוקח ד"ז וע"ד
זבנינהו חד בחמשין וחד
אימא ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט ולפי לשון ראשון נמי לאו ראיה כמו שפירש רש"י עוד מייתי
בחמשין אתא ב"ח טריף
כן נתן לו המעות ואילו
ראיה מדאמר בשילהי מי שמת בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות ומ"ט משום דמכח אבוה דאבא קאתינא
חד מנייהו הדר אתא
אתיא אם ומערערא הפסיד
קטריף לי' לאידך שקיל
הלוקח מעותיו שהרי כך
והשתא בלאו האי טעמא נמי הא אין המכר קיים כלל אלא התם ודאי בשדה זו שאירש מאבא איירי שבירר המכר :
ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפו עליו במלוה כו'. מקשינן אמאי נקט באחריות דכל מידי דאתא לאשמועינן השתא
ק' זוזי ואזל לגבי' א"ל אי
התנה עמו ואין זה מה
שווי לך ק' זוזי לחיי ואי
שאירש מאבא מכור לך
דא"ל בני ראובן לשמעון אנן מטלטלי שביק אבינו גבך כו' והא שייך
אפי' שלא באחריות נמי ואומר רבי זקפו עליו במלוה דווקא דאי לא
לא שקיל ק' זוזי ואיסתלקי
שהרי בחיי אמו מכרם לו
סבר ר"י למימר מתני' היא
שיזכה בהם הלוקח אם
זקפו
דתנן ואם אמרו היתומים
תתאלמן או תתגרש אלא
הרי אנו מעלים על נכסי אבינו וכו' א"ל מי דמי התם אית ליה פסידא ליתמי הכא מאי פסידא אית ליה ק' יהיב ק'
שקנה ממנו שלא באחריות ובאו הנכסים ליד האם שנתאלמנה ולא ערערה ומתה ובא הבן והי' מערער לומר אני במקום
שקיל וטרפא בכמה כתבינן רבינא אמר בק' ור"ע אמר בנ' והלכתא בנ' פי' ר"י סבר כרמב"ח ואביי כרבא: כ' רבינו
אם אני עומד וכמו שאם היתה מערערת הי' מפסיד מעותיך גם עתה (יפרידם) [תפסידם] בערעורי וסבר רמב"ח למימר הכי
האי ז"ל אם א"ל הלוקח אני פודה זו השדה בשומתה ממך וב"ח מוסיף דין הוא להוסיף הב"ח עד כדי חובו יתר אין
וא"ל רבא נהי דאחריות וכו' פי' מסתמא כשמכר לו ע"ד כן מכר לו שהוא לא יערער ועכשיו כשמערער נהי שיכולת לבטל
שומעין לו אלא נותן לו הלוקח חוב כלו ומסלקו: ההוא גברא דהוי מסיק ביה ק' זוזי שכיב שביק קטינא [דארעא] דהוה
המכר מפני שכיון שמכר כתובת אמו לא היתה שלו אבל הדמים חייב להחזיר לו: