בתולה נשאת פרק ראשון
כתובות
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטבילין
אותו על דעת ב"ד משום דזכות הוא. ותימה דהא
אף אנו נאמר. אף אנו נדרוש את השמות מה לשון איילונית שקראו
סב א
א)
ב)
חכמים לאשה שאינה ראויה לילד: דוכרנית. לשון איל תמים
זכייה הוי מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן
דמתרגמינן דכר שלים
. הרי היא כאיל שאינו יולד:
סהדי
דעביד ליה
שליח כדמוכח בפ"ק דב"מ גבי חצר
ג)
גמ'
סג ב
ט) (על דעת ב"ד).
אם אין לו
אב ואמו הביאתו להתגייר:
משום יד איתרבאי ולא גרע
משליחות וא"כ היאך זכין לקטן והלא
ד)
מטבילין. דאין לך גר בלא מילה
אין שליחות לקטן כדאמרינן באיזהו
וטבילה: על דעת בית
דין. שלשה
נשך ועוד דאכתי עובד
אף אנו נאמר איילונית
דוכרנית
דלא
ילדה: מתני' א הגיורת והשבויה והשפחה
סד ג
יהו בטבילתו כדין כל
טבילת גר
כוכבים הוא ואמרי' התם דקטן
שצריכים ג' והן נעשין לו אב והרי
דאתי לכלל שליחות אית ליה זכייה
שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות
ה)
הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר:
מדרבנן עובד כוכבים דלא אתי לכלל
ו)
מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים
ז)
מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא
שליחות אפילו זכייה מדרבנן לית ליה
ויש להן טענת בתולין: גמ' אמר רב הונא
סה ד ה ו ז
ניחא ליה. וחוב הוא לו ואין אדם
ונראה לר"י דהכא נמי דזכין לו
ח) ט)
ב גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין
נעשה שליח לאדם לחובתו שלא
מדרבנן כדאמרינן התם דקטן אית
י)
מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם
כ)
בפניו כלומר שלא מדעתו וקטן לאו
ליה זכייה מדרבנן ואע"ג דאכתי
סו
ל) מ)
ח
בר דיעה הוא: דהא גבי עבד
שלא בפניו תנינא זכין לאדם שלא בפניו
עובד כוכבים הוא הא אתי לכלל
ג
❖
קי"ל. בפ"ק דגיטין דודאי
שליחות א"נ כיון דבהך זכייה נעשה
ואין חבין לאדם שלא בפניו מהו דתימא
סז
ט
ישראל הוה ליה כישראל גמור לעניין
בהפקירא ניחא ליה נוח לו להיות
עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה דהא
זכייה וא"ת היכי הוי גר מדרבנן
עבד ויהא מותר בהפקר זימת
קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה
גליון הש"ס
ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו
השפחות מהיות בן חורין להיות מותר
קמ"ל דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא
סח י
גמ' שלא יהא חוטא
קידושין הא מן התורה עובד כוכבים
בבת ישראל דלא זילא ליה ולא שכיחא
נשכר.
אבל קטן זכות הוא לו לימא מסייע ליה
ליה להפקירא: קמ"ל. הכא דגבי
הוא וי"ל דקסבר כמ"ד בהאשה רבה
סט כ
תוס' ד"ה לכי
הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו
❖
עובד כוכבים קטן לא אמרינן הכי:
דיש כח ביד חכמים
גדלה. וא"ת והלא כבר
גדולה.
ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים
דהני מילי. דניחא ליה בהפקירא:
לעקור דבר מן התורה בקום ועשה
❖
גדול. שגדל [במדות]
הפקירות
וכי פריך מאי קמ"ל הוה מצי לשנויי
ויום אחד מאי לאו דאטבלינהו על דעת
תוספות רי"ד
וטעים ליה טעמא דאיסורא:
קמ"ל דיש כח ביד חכמים לעקור
בית דין לא הכא במאי עסקינן בגר
הגיורת
והשבויה
הגדילו. קטנים שנתגיירו ואפי' עם
דבר מן התורה בקום ועשה וחד
מוסף רש"י
שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו
ד
והשפחה
שנפדו
אביהן: יכולין למחות. ולומר אי
מתרי טעמי נקט והא דאמרי' בריש
זכין לאדם שלא בפניו
ושנתגיירו ושנשתחררו
במאי דעביד אבוהון אמר רב יוסף ה הגדילו
ואין חבין לאדם שלא
אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן
בן סורר
גבי
פחותות מבנות ג' שנים
יכולין למחות איתיביה אביי הגיורת והשבויה
בפניו.
ויום אחד כתובתן מאתים
ואין לנו לענשן בב"ד ואפי' ידינו
גזל הגר אם אין לאיש גואל איש
ויש להן טענת בתולים. פי'
והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
תקיפה ואם קדש אשה משמיחה
אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו
בחזקת בתולות הן. ואם
פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן
(קדושין כג.)
גואל אבל קטן אי אתה צריך לחזר
אינה צריכה גט להיות כישראל מומר :
נמצאת בעולה אומר לה
י)
מקחי מקח טעות ואבדה
לכי גדלה. לא יהבינן לה עד שתגדיל:
מאתים ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן
אחריו כו' משכחת לה גר קטן מן
כל כתובתה. אמר ר"ה גר
שוב אינה יכולה למחות. ואם מיחתה
התורה במעוברת שנתגיירה מ)כדאמרי'
לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה לכי
קטן מטבילין אותו ע"ד
ו
ב"ד. פי' אע"פ שאין לו
הרי היא כישראלית מומרת כ) ליענש
בפרק הערל
גדלה לכי גדלה נמי ממחייא ונפקא כיון
ז
(חולין פג.)
אב ואם כגון תינוק שנמצא
בכל עונשי ב"ד: שיש להן קנס. נ'
עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה
(לעיל י:
שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב
מושלך או ששבו ישראל
כסף אם יאנסו: הבא על הממזרת.
בנה אין צריך טבילה והוי גר מן
וכעי"ז ב"מ י.)
קטני פלשתים ב"ד מלין
אינה יכולה למחות מתיב רבא אלו נערות
אותם והם כישראל לכל
ואע"ג דלא קרינן ביה ולו תהיה
התורה דישראל גמור הוא ואית ליה
(סוטה כה.) אלו נערות.
דבר. והמורה פי' מטבילין
שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל
לאשה ל) שהרי אינה ראויה לקיימה
ממון מן התורה כגון שירש את אמו
אותו. דאינו גר עד שימול
הנתינה ועל הכותית ועל הגיורת ועל
אפילו הכי יש לה קנס כדלקמן :
ואי אתה צריך לחזר עליו שאין לו
ויטבול. עיין פרק החולץ
[דף מו] ובפ"ח דיבמות [דף
השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו
אביי לא אמר כרבא. דמותיב מקנסא
יורשין שאינו מוליד ואחיו מן האם
ע"א]. מאי קמ"ל דזכין
דקסבר לאו תיובתא היא דטעמא
אין יורשין אותו ולפי ספרים דגרסינן
ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום
לאדם שלא בפניו תנינא
דקנסא שלא יהא חוטא נשכר להפטר:
בב"מ זכייה מיהא אית
שיש להן קנס.
זכין לאדם שלא בפניו ואין
אחד יש להן קנס ואי אמרת הגדילו יכולין
חבין לו לאדם אלא בפניו.
רבא לא אמר כאביי. דמותיב
ליה ולא גרס מדרבנן ניחא דמצי
למחות יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה
מ"ד בהפקירא ניחא ליה
מכתובה דהתם טעמא מאי תקינו
למימר דאית ליה זכייה מן התורה
וחוב הוא לו. פי' שאין
בגיותה לכי גדלה לכי גדלה נמי ממחייא
(לקמן כט.) ועל הנתינה.
לה רבנן כתובה שלא תהא קלה
ועובד כוכבים קטן כיון דבא להתגייר
אדם נעשה שליח לחובתו
ונפקא כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה
שלא בפניו כלומר שלא
בעיניו להוציאה וכל זמן שלא מיחתה
חשבינן ליה כישראל קטן ואע"ג
מדעת. קמ"ל דה"מ גדול
שוב אינה יכולה למחות אביי לא אמר
גיורת היא ועבדינן לה תקנתא:
דזכייה הוי מטעם שליחות ואין לו
דטעים טעמא דאיסורא
מתני' הבא על הקטנה. פחותה
כרבא התם קנסא היינו טעמא $ שלא יהא
אבל קטן זכות הוא [לו].
שליחות מן התורה ה"מ בדבר שיש
אמר ר"י ואם הגדילו. פי'
חוטא נשכר רבא לא אמר כאביי כתובה
בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו
מבת שלש שאין ביאתה
ח
הקטנים שנתגיירו ואפי'
ביאה שהרי בתוליה חוזרין: וקטן.
דשמא היה רוצה לפוטרה בחטה אחת
היינו טעמא שלא תהא קלה בעיניו
(לקמן כט.)
עם אביהן יכולין למחות.
ועל הכותית.
להוציאה: מתני' הגדול שבא על
פי' יכולין לומר אי אפשינו
או שמא היה רוצה להעדיף אבל
פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין
ט
להיות גרים ואין לנו
הכא שזכות גמור הוא לו יש לו
ביאתו ביאה ובא על הגדולה:
(שם)
הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ
לעונשם בב"ד. ואפילו
מהו
שליחות: דתימא עובד כוכבים
ומוכת עץ. שנתקע לה עץ באותו
ועל השבויה.
ידינו תקיפה. ואם קידש
כתובתן מאתים דברי רבי מאיר וחכ"א
אשה משמיחה אינה
בהפקירא ניחא ליה. ואע"ג דרבנן
מקום: כתובתן מאתים. אם נשאו
צריכה גט להיות כישראל
י מוכת עץ כתובתה מנה כ בתולה אלמנה
לאיש אחרי כן לא אבדו בכך את
פליגי אר' מאיר בפ' קמא דגיטין
מומר. ודוקא שלא הגיעו
גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה
ולית להו טעמא דבהפקירא
כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש
(שם)
לכלל שתי שערות אבל אם
הגדילו ולא מיחו אין
ואין
לה כלום: בתולה. שהיא אלמנה או
ניחא ליה ה"מ גבי עבד שאינו חושש
יכולין למחות ואם מיחו
גרושה או חלוצה: מן הנישואין. כגון
בהפקירא שמפקיע עצמו מן השעבוד
הרי הן כישראל מומר
שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה: כתובתה מנה. אם אבל גבי עובד כוכבים שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וכן
וקדושי' קדושין.
והגדילו דר"י לאו דוקא
נראה דאי לא תימא הכי היכי מייתי סייעתא מההוא דגיורת דלמא
ניסת לאחר סתם כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:
שבאו לכלל עונשין אלא
אבל
קטן
רבנן היא דאפילו בגדול לית להו בהפקירא ניחא ליה:
ואין
שבאו לכלל דעת ועדיין
זכות הוא לו. והא דתנן בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר
לא באו לכלל עונשין:
מתני' הגדול שבא על
היינו בעבד גדול דבקטן מודה רבי מאיר דזכות הוא לו דלא ניחא ליה בהפקירא כדאמרינן הכא משום דלא טעים טעמא דאיסורא א"נ איירי אף
הקטנה וקטן שבא על
לכי
בעבד קטן וכגון שהוא של כהן דחוב הוא לו שיצא לחירות לפי שמפסידו מלאכול בתרומה: גדלה. $וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה
הגדולה ומוכת עץ כתובתן
כיון שהיא בת קנס ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית: אביי לא אמר כרבא שלא יהא חוטא נשכר. משמע דרבא לית ליה טעמא
מאתים. דברי ר"מ וחכ"א
מוכת עץ כתובתן מנה. פי'
דשלא יהא חוטא נשכר וקשה דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' קסבר רבי מאיר כותים גירי אמת הן וקנס הוא דקניס
קטנה פחותה מבת ג' שנים
ר"מ בממונם לענין שור שנגח שלא יטמעו בהן ופריך אלו נערות שיש להן קנס הבא על הכותית ואי קניס ר"מ בממונם ה"נ ניקנוס
ויום אחד שאין ביאתה
ביאה שהרי בתוליה
ומשני דהכא לא בעי למקנס שלא יהא חוטא נשכר והשתא לרבא דלית ליה הכא טעם דחוטא נשכר היכי מצי משני התם וי"ל דהתם
חוזרין. וקטן פחות מבן ט'
אית ליה שפיר האי טעמא כיון דבדין יש להן קנס דגרי אמת הן אלא דבעי' למקנס להו סברא הוא דמשום טעמא שלא יהא חוטא
שאמרו חכמים אין ביאתו
נשכר מוקמינן לה אדינא אבל הכא סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה שהרי עובדת
ביאה לקנות קנין גמור.
כגון אם בא על יבמתו
כוכבים גמורה היא אם תמחה ובפ' אלו נערות דאית ליה לרבא שלא יהא חוטא נשכר גבי שבויה משום דמוקמינן לה בקדושתה:
דהתם אמרי' אין ביאתו
ושמואל ביאה חשובה לקנות
לגמרי. פי' לא גרעה אותה ביאה ממאמר בגדול. שכמו שמאמר בגדול פוסלה על שאר האחין. כך ביאת [פחות] בן ט' פסלה על האחין. עיין בס"פ האשה רבה: מוכת עץ שנתקע לה עץ באותו מקום ויצאו בתוליה
כתובתה מאתים. פי' לא הפסידו כתובתן אם נישאו סתם וחכ"א מוכת עץ כיון שאיבדה בתוליה כתובתה מנה: