מי שהיה נשוי פרק עשירי כתובות
צב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואתא בעל חוב דראובן. שהיה שטרו קודם למכירה ראשונה שמכרה
זקפו במלוה לא מצי אמרי בני ראובן לשמעון מידי דחשבינן הנך מעות
יד א ב
א) ב)
ג)
ראובן לשמעון ואילו בא ומצאה ביד שמעון הכי נמי הוה טריף לה:
כאילו הן מונחין בידו במשכון תחת השדה אם יטרפוה ממנו וא"כ אתי
❖
דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה. כשם שאילו מכרה שמעון זה לאיש
שפיר דנקט באחריות דשלא באחריות אין חילוק בין זקפו ללא זקפו
טו ג ד
אחר באחריות ובא בעל חוב דראובן וטורפה היה שמעון מפצהו ועל
ואפי' אם ת"ל דזקפו לאו דווקא ולא נקט זקפו אלא משום לומר
ראובן לא יוכל לחזור שהרי שלא
שנתקיים המכר דכל זמן דעייל ונפיק
מוסף רש"י
באחריות לקחה הימנו כך כשמכרה
אזוזי אין המכר קיים וכשזוקפו עליו
ואתא בעל חוב דראובן וקטריף ליה מיניה
ראובן שמכר שדה
טז ה
לראובן עצמו יפצה לו: נהי דאחריות
במלוה תו לא עייל ונפיק אזוזי ולא
לשמעון באחריות.
דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה אא"ל רבא
דעלמא. כל העוררים עליה שלא
הוה צריך למימר אלא ונתקיים המכר
נהי דאחריות דעלמא קביל עליה אחריות
מחמת ראובן קיבל עליה שמעון:
ותו לא אפ"ה אומר רבי דאיצטריך
יז ו
דנפשיה מי קביל עליה ב ומודה רבא בראובן
אחריות דנפשיה. ערעור הבא לו
למינקט באחריות דאי שלא באחריות
שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון שלא
מחמת עצמו: כבעל חוב דעלמא דמי.
לא הוה שמעינן מינה אלא מאי
❖
באחריות ואתא שמעון ומכרה לראובן
המעורר עליה שלא מחמת ראובן אלא
דשמעינן ממתני' דמה שאין הלוקח
(פסחים לא.) וזקפן עליו
באחריות ואתא בעל חוב דיעקב וקטריף ליה
במלוה.
מחמת מי שמכר לו לראובן תחלה
רשאי לתת המעות לב"ח מתני' היא
מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה
וכשם שאם לקחה ראובן מלוי ומכרה
בפ' הכותב ר"ע אומר אין
תוספות רי"ד (המשך)
לשמעון שאינו אחיו שלא באחריות
מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים
מיניה מאי טעמא בעל חוב דיעקב כבעל
זה לאחר באחריות ובא
(שם) ומת ראובן.
ב"ח דראובן וטרפה ממנו
וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות
שכולן צריכין שבועה ואין היורשים
חוב דעלמא דמי אמר רמי בר חמא ראובן
ג
היה שמעון מפצהו ועל
ובא בעל חוב דלוי הקודם לשטר
צריכין שבועה אבל השתא קמ"ל
שמכר שדה לשמעון באחריות וזקף עליו
ראובן לא יוכל לחזור
מכירה ראשונה וטורפה מראובן צריך
אע"פ שהוא מוחזק בהן וס"ד יעכבם
שהרי שלא באחריות
במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן
לקחה ממנו כך כשמכרה
שמעון לפצותו שהרי באחריות מכרה
לעצמו תחת אחריות שאביהן חייב
וקטריף לה משמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא
לראובן עצמו יפצה לו:
והוא לקחה שלא באחריות אף כשירשה
אפי' הכי לא יעכבם דמטלטלי דיתמי
(שם) דינא
א"ל רבא נהי דאחריות
דאמרי ליה בני ראובן אנן מטלטלי שבק
ראובן מיעקב ומכרה ובא בעל חוב
נינהו ועוד נראה לרבי דזקפן במלוה
הוא דאמרי ליה בני
דעלמא קבלי' עליה
ראובן.
אחריות דנפשיה מי קביל
אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא
דווקא דאי לאו הכי מאי קאמר דינא
דיעקב יפצנו שמעון ולא אמרי' דראובן
עלייהו פי' כל העוררים
הוא דאמרי ליה בני ראובן לשמעון
כרעיה דאבוה הוא ואחריות דראובן
משתעבדי אמר רבא אי פקח אידך מגבי
ד
עליו שלא מחמתו קבל
לא קיבל עליה שמעון: וזקפן עליו
מטלטלי שבק אבינו גבך עד כאן לא
עליו אבל ערעור הבא
להו ניהלייהו ארעא והדר גבי לה מינייהו
אנן מטלטלי
לו מחמתו לא קבל
במלוה. שלא נתן לו שמעון דמי השדה
קאמר ר"ע ינתנו ליורשים אלא משום
כרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר
שבק אבון גבך.
עליו ומודה רבא בראובן
דכולן צריכין שבועה ואין היורשים
אלא כתב לו שטר חוב עליהם:
שירש שדה מיעקב ומכרה
אבוה ה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן
ופייסיה בזוזי. במעות דמי השדה
צריכין שבועה הא אי אחרים נמי לא
לשמעון שלא באחריות
בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן אמר רבה
וחזר ומכרה לראובן
הוו צריכין שבועה משמע דמודה
שהיה חייב ליתמי פייס את הנושה
באחריות ואתא ב"ח
ו ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון וחזר
שיתנו לאחרים והכא האי לוקח מאי
בשביל ראובן שבאחריות מכרה לו:
דיעקב וקטריף לה מיניה
שמעון ומכר שדה אחת ללוי ואתא בעל
מטלטלי שביק אבון גבך. והיה בעל
שבועה צריך הא ליכא למימר הכא
דינא הוא דאזיל שמעון
ומפצי ליה מ"ט ב"ח
חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה
שמא התפיסו צררי דכל זמן שמעות
חוב של אבינו מסולק ממנו שאין לנו
דיעקב כב"ח דעלמא דמי:
המקח בידו עדיין למה יתפיסו אחרים
קרקע והמעות לא היה לך ליתן
ולא אמרן אלא דזבנה בינונית אבל זבנה
אמר רמב"ח ראובן שמכר
שדה לשמעון באחריות
תחתיהם הלכך נקט זקפו במלוה
דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל
עידית וזבורית מצי אמר ליה להכי טרחי
וזקפן עליו במלוה פי'
דהואיל וזקפו במלוה איכא למיחש
חוב ועתה גם אתה אין לך לחזור
וזביני ארעא דלא חזיא לך ובינונית נמי לא
שלא נתן לו שמעון דמי
טפי שמא התפיסו צררי שיעכב אם
עלינו על האחריות לפי שאין לנו
השדה אלא כתב לו
אמרן אלא דלא שבק בינונית דכוותה
שט"ח עליהן ומת ראובן
קרקע מאבינו: מגבי להו ארעא.
יטרפוה ממנו דהך מלוה ישאל ממנו
(שם) אמר
אבל
ואתא ב"ח דראובן וקטריף
כל שעה שירצה שיכתוב עליו שטר
כשתבעוהו היתומים יפרע להן קרקע
רבא אי פיקח אידך.
לה משמעון ופייסיה
מלוה אבל לא זקפו ליכא למיחש לשמא התפיסו צררי וליכא שבועה
בדמי המעות והדר גבי מנייהו בשביל אחריות אביהם ולא מצו למימר
בזוזי דינא הוא דאמרי
בני ראובן לשמעון אנן
והואיל וכן לא מצו יתמי למימר ליה ולא מידי. מ"ר. ותימה הואיל ולא
לא ירשנו קרקע זה מאבינו אלא לקחנוהו במעות דאמר להו ע"י שעבוד
מטלטלי שביק אבון גבך
זקפו ליכא למיחש לצררי א"כ למאן דמפרש טעמא בערכין פרק שום
חוב אביכם באה לכם והרי היא לכם כירושת קרקע שלקח אביכם
ומטלטלי [דיתמי] לב"ח
בחייו: ב"ח. של אביהם: חוזר וגובה אותה מהם. כאילו נפלה
היתומים דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ רבית
לא משתעבדי אמר רבא
ואי פיקח הוא שמעון
להם ממש בירושה: כל שדותיו. בשטר אחד. דבשני שטרות אין
אוכלת בהן משום צררי משכחת לה דנזקקין כמו ראובן שמכר שדה
מגבי לי' ניהלי' והדר גבי
גובין מלוי אלא א"כ לקח משמעון אותה שלקח מראובן באחרונה
לשמעון באחריות ולא זקפו עליו במלוה ומת ושלם שמעון המעות
לה מנייהו מדר"נ דאר"נ
דמצי א"ל הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשלקח את זו ואין
ליתומים ואח"כ נמצאת שאינה שלו הרי עכשיו חוזר על היתומים
ארב"א יתומים שגבו
(שם) יתומים.
קרקע בחוב אביהם ב"ח
זו בשעבודך דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני
ונזקקין הואיל ולא חיישינן לצררי ואמר לי רבי נהי דביתומים
שגבו קרקע.
גובה אותה מהן פי' כיון
חורין: רצה מזה גובה רצה מזה גובה. וכדמסיים ואזיל דזבן לוי
גדולים לא הוה חיישינן לצררי כה"ג ביתומים קטנים חיישינן טפי:
בעל חוב.
דהוה משעבדא לאבוהון
ופייסיה בזוזי. אומר רבי דרבותא הוא לא מבעיא היכא דלא
כאילו זבנא ממרא אבל
משמעון בינונית ששעבוד בעל חוב עליה ולא שבק בינונית משל
השתא תיקון דמטלטלי
ראובן אצל שמעון הלכך רצה לגבות משמעון עידית גובה דאמר
פייסיה דאינו יכול לעכב המעות אלא אפי' פייסיה
(רשב"ם ב"ב קכה.)
דיתמי משתעבדי לב"ח
ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי
דסד"א הרי פרע חוב שלהם וסילק בעל חוב זה מעליהן קא משמע
רצה מזה גובה רצה
ואע"ג דקי"ל דהיכא דאית
לן דאפ"ה אמרי ליה אנן מטלטלין כו': אי פיקח אידך מגבי להו
מזה גובה.
לי' זוזי ללוה לא מצי
וכל זמן שאמצא משל ראובן אצלך כלום לא אטריח את לוי שהניח
לסלוקי לב"ח בקרקע
ניהלייהו וכו'. מכאן יש להוכיח דאע"ג דאמרי' לעיל בפרק הכותב
לי מקום לגבות רצה מלוי גובה כגון אם לא ימצא אצל שמעון משל
הכא שאני משום דא"ל
ראובן אלא זיבורית גובה בינונית מלוי דא"ל לקחת את שעבודי בינונית
דדינו דבעל חוב בזוזי היכא דאית ליה זוזי מ"מ אם הפסיד
אמאי פטריתו נפשייכו
מלשלומי משום דלית לכו
שדיני מוטל עליה. ואע"ג דאילו לקחה לוי לבינונית זו מראובן והניח
הלוה בכך לא יתן לו זוזי כגון הכא דמצי מגבי להו קרקע ואינו
עושה שלא כדין: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון. פי' בקונטרס
קרקע אנא עבידנא מילתא
אצלו זיבורית לא היה יכול בעל חוב דראובן לחזור על לוי כדתנן
(ב"ק ח:) ולא
דתהני לכו ותו דאמרי'
בשטר אחד דבשני שטרות לא אמרי' רצה מזה גובה רצה מזה גובה
אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפי' הן
אמרן.
להו האי ארעא משעבדא
❖
(שם)
לדידכו ומשעבדא נמי
משום דאינו יכול לגבות מלוי אא"כ לקח משמעון אותה שקנה באחרונה
זיבורית התם הוא דראובן בעל חובו הוא ואמור רבנן מפני תקון
לדידי מר"נ: אמר רבא
מראובן דאי לקח אחת מאותן שלפני האחרונה לא גבי בעל חוב מלוי
העולם כל זמן שיש אצל בעל חובו כדי חובו לא יטרוף לקוחות
ראובן שמכר כל שדותיו
דא"ל הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשקנה את שלי מראובן
אבל כאן שמעון לאו בעל חובו הוא ואף עליו מכח טירפא הוא בא:
לשמעון וחזר שמעון ומכר
תוספות רי"ד
שדה אחת ללוי ובא ב"ח
ומשעה שקנאה שמעון נסתלק שיעבודך ונשאר שיעבודך על הנותרות
דינא
אמר רמב"ח ראובן שמכר
דראובן רצה מזה גובה
ולא נהירא לרבי דמצי שמעון למימר ליה מ"ט אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש שם בני חורין ואפי' הן זיבורית משום תקנה
שדה לשמעון שלא
רצה מזה גובה ול"א
דלוקח ראשון אנא בהך תקנתא לא ניחא לי כדרבא בפ"ק דב"ק הלכך מצי לפרש בשני שטרות וביותר. מ"ר. ולי נראה כפירוש הקונטרס
באחריות וחזר שמעון
אלא דזבן בינונית אבל
ומכרה לראובן באחריות
זבין זיבורית ועידית לא
דדוקא בשטר א' אבל בשני שטרות ולקח שמעון זיבורית באחרונה ולוי לקח משמעון אותה שלפני אחרונה אינו יכול לגבות מלוי דא"ל להכי טרחי
ואתא ב"ח דראובן וקטרי'
וזבני ארעא דלא חזיא למיקם קמך דודאי אם היו כולם ביד שמעון האחרונה שהיא זיבורית היה מגבה לו וכן אם לקח שמעון עידית
לי' מניה דינא הוא דאזיל
שמעון ומפצי לראובן
באחרונה ולקח לוי אותה עידית אינו יכול לגבות מלוי אותה עידית מהאי טעמא דלהכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך דודאי אם היו
פי' אתא ב"ח דראובן
כולם ביד שמעון הבינונית והזיבורית שלקח לפני האחרונה שהיא עידית היה מגבה לו והיה הרשות בידו כדמפרש טעמא בב"ק וכן
שהיה שטרו קודם למכירה
אם זבן לוי בינונית ושבק בינונית יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אע"פ שלקח שמעון בשני שטרות ומיהו יתכן להיות רצה מזה גובה
ראשונה שמכר ראובן
לשמעון ואילו בא ומצאה
רצה מזה גובה אפי' בשני שטרות ואע"פ שלקח לוי משמעון אותה שלפני האחרונה בענין שהאחרונה עידית והראשונה שלקח לוי בינונית
ולא שבק בינונית דכוותה ולא מצי למימר השתא טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך: רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ואע"ג
ביד שמעון ה"נ דהוה
טריף ליה אמר רמב"ח
דאמרינן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפי' הן זיבורית הכא שאני דליכא בני
חורין כלל וכולהו
דינא דאזיל שמעון ומפצי
לי' שאילו מכרה שמעון
משועבדים נינהו שהרי זה
הב"ח בא מכח ראובן:
אבל