צב:
מי שהיה נשוי פרק עשירי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
שבק בינונית דכוותה מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו. לאו דווקא קאמר האי לישנא דלא שייך לומר הכי אלא לגבי בעלים ולא
יח א
א)
❖
לגבי לוקח ראשון ועיקר טעמא לא הוי אלא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והוא היה יכול לדחותו אצל בינונית אחרת
דכוותה אבל לא שביק בינונית דכוותה לא מצי לדחותו אצל זיבורית דראשון נמי לא היה יכול לדחותו אצל זיבורית דאי משום אי שתקת שתקת ואי
❖
לאו מהדרנא שטרא דזיבורית למריה כדאמרינן בפ"ק דב"ק גבי מכר לאחד או לשלשה
כאחד נכנסו תחת הבעלים הא אוקימנא
מוסף רש"י
התם ביתמי והך דהכא מייתי בתר הכי
ראובן שמכר שדה
תוספות רי"ד
ומסתמא מיירי נמי ביתמי:
אבל שבק בינונית דכוותה מצי א"ל הנחתי
דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה.
לשמעון באחריות.
דינא
הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה.
דא"ל להכי טרחי וזבני
אם יש לו עליו שום גלגול דברים לחשוב
לך מקום לגבות הימנו אמר אביי ראובן
דינא הוא
ארעא דלא חזיא לך
(ב"מ יד.)
וקא משתעי דינא בהדיה
חוב כנגד חוב או אישתבע לי דלא
שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא בעל
דאזיל ראובן ומפצי
ובינונית נמי לא אמרן
ומקשים מאי נפקא מינה שיטעון עמו
פרעתיך: לאו בעל דברים דידי את.
ליה.
אלא דלא שביק בינונית
חוב דראובן וקטריף לה מיניה דינא הוא
ראובן ולא שמעון מה ירויח שמעון
דכוותיה אבל שביק
איני טורף ממך כלום: דמפקת מיניה
דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי אמר ליה
בינונית דכוותיה א"ל
בכך הלא כל מה שיטעון ראובן יטעון
עלי הדר. מה שאתה מוציא ממנו
הנחתי לך מקום לגבות
לאו בעל דברים דידי את משום דאמר
שמעון וכ"ת נ"מ כגון שיש עדים
יחזור עלי: ואיכא דאמרי אפילו
ממנו פי' כגון שמכרן
ליה דמפקת מיניה עלי הדר ואיכא דאמרי
קרובים לשמעון ואינם קרובים לראובן
ראובן לשמעון ביחד
א
שלא באחריות נמי. מכרה ראובן
שאילו מכרן בזו אחר
אפילו שלא באחריות נמי דאמר ליה לא
ורוצים לחייב בעל חוב הרי לשמעון
לשמעון לא מצי אמר ליה בעל חוב
זו אין דינו של ב"ח
אינם יכולים להעיד אבל לראובן יכולים
ניחא לי דתהוי ליה לשמעון תרעומת עלי
לראובן לאו בעל דברים דידי את:
אלא באחרונה כדתנן
אין נפרעין מנכסים
להעיד לא היא דכיון דסוף סוף יש
(ב"ק ח: ושם הגירסא
אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון
שלא באחריות ויצאו עליו
משועבדים במקום שיש
וקמשתעי דינא בהדיה
ריוח לשמעון שיעמידו בידו הקרקע
עסיקין
וכעי"ז ב"מ יד.)
בני חורין ואפילו הן
פסולין להעיד אפי' לראובן כדמוכח
זיבורית וכשקנה לוי
(ב"מ
הבינונית אפילו הניח אצל
בסוף פ"ק דמכות דאמר אילעא וטוביה קריבי דערבא הוו סבר רב פפא למימר גבי לוה ומלוה רחיקי הוו אמר ליה רב הונא בריה
שם) ולא מצי אמר
שמעון עידית רצה מזה
דרב יהושע לרב פפא אי ליתיה ללוה לאו בתר ערבא אזיל ואין לומר דנפקא מינה כגון שהעדים המקיימין את השטר של בעל חוב קרובים
ליה.
גובה רצה מזה גובה
לראובן ואין קרובים לשמעון ואי לא היה ראובן בעל דברים יכולים לקיימו הא נמי לאו מלתא היא מטעם דפרישית דאפי' משתעי דינא בהדי
לאו בעל דברים דידי
שאם יאמר לו לוקח
את.
ראשון לך אצל שני
שמעון לא מצו מקיימי ליה כיון דאי טריף ליה מיניה בתר ראובן אזיל ועוד דמסיק איכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי כו' הא אפי' איהו
דזבין בינונית אומר לו
גופיה אמרינן בב"ב המוכר שדה שלא באחריות מעיד לו עליה אי אית ליה ארעא אחריתי דליכא למימר להעמידה לפני בעל חוב
(ב"ק ח:)
לא מצינא למיטרח שהוא
עביד ולא הוי פסול משום תרעומת כ"ש קרובים שלא יהיו פסולים משום תרעומת וליכא למימר דנפקא מיניה לענין שבועה דראובן יודע אם
אומר לו הנחתי לך
מקום לגבות הימנו שהוא
פרע לו אם לאו ויכול לומר לו אישתבע לי דלא פרעתיך כדפי' הקונטרס אבל שמעון אינו יודע ואינו רוצה לטעון שקר דהא בלאו הכי צריך
(ב"מ יד.) משום דאמר
יותר טוב משלו הלכך
שבועה כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים דלא יפרע אלא בשבועה ומיהו י"ל דנ"מ דיכול לומר אישתבע לי דלא פרעתיך כדפירש בקונטרס
ליה דמפקת מיניה עלי
אם הייתי מוצא הבינונית
הדר.
וכגון שמחל לו שמעון שבועה הבא ליפרע מנכסים משועבדים ורבי היה מדקדק דאי ב"ח אינו יכול למצוא עדים לקיים שטרו ואמרי' דראובן
אצלך הייתי גובה ממנו.
עכשיו שמכרת אותה אני
יכול לטעון מזויף הוא לפי שהוא יודע בבירור אם הוא מזוייף אבל שמעון מספק אינו יכול לטעון מזויף הוא אז נ"מ טובא וכן היורשים מספק
(ב"ק
גובה ממך מן העידית
❖
אינן יכולין לטעון מזויף הוא על שטר שהוציאו על אביהן אע"פ שאין ב"ח יכול לקיימו ואל תתמה א"כ לא שבקת חיי לכל בריה שהרי מן
ח:)
ובזיבורית א"י לדחותו
התורה אין צריך שום שטר קיום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואפי' גזלן מוחזק שהוציא שטר אין נ"ל שצריך
מפני שהוא אומר אם לא
היתה לך בינונית ומכרת
קיום דלא אמרינן החתים עדים שאינן מעצמו דאע"פ שהוא חשוד על הממון מירתת לכתוב שטר מזויף פן יכירו ב"ד זיופו הלכך כי תקינו
הייתי גובה זיבורית אבל
תוספות רי"ד (המשך)
רבנן קיום כנגד טענת שטר מזויף ה"מ כי אמר לוה דקים ליה בגויה אבל יתמי ולקוחות כנגד טענת של זיוף לא הצריכו חכמים עדי קיום
עכשיו שהיתה לך בינונית
פרעתי אותך אבל אתה
ומכרת לא אגבה אלא
הואיל ולא קים ליה בגויה אם הוא מזויף אם לאו ומייתי רבי ראיה מהא דתנן בפ"ק דב"מ מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות
חייב לי כך וכך ממקום
מן העידית ואם רצה
נכסים לא יחזיר לא לזה ולא לזה מפני שב"ד נפרעין מהם אין בהן אחריות נכסים יחזיר למלוה מפני שאין ב"ד נפרעין מהם דברי ר"מ ומוקי
אחר או תוציאם בחובך
גובה בינונית מלוקח שני
לה שמואל שאין חייב מודה ואין בהן אחריות יחזיר דאומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות אפי' מבני חרי לא גבי ויחזיר למלוה ויצור
או תשבע לי עליהם זו
ואם הוא יאמר לו הנחתי
הטענה ראובן יכול ליטעון
לך מקום לגבות הימנו
על פי צלוחיתו ופריך וניהדר ליה ללוה לצור ע"פ צלוחיתו של לוה לוה הא קאמר לא היו דברים מעולם והשתא את"ל דטענינן ליתמי ולקוחות מזויף
ולהשביעו מפני שהוא
אומר לו א"א ליטול יותר
הוא יש בו אחריות נכסים אמאי לא יחזיר אי כשיכול לקיימו ויש לו למלוה עדי קיום א"כ יחזיר דקושטא קאמר ובדין יגבה דלפריעה ליכא
טענת ברי ואין ב"ח גובה
מדיני אע"פ שאני יכול
למיחש דהא קאמר לא היו דברים מעולם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואם לא יוכל לקיים מה נוכל להפסיד בחזרתו והלא לא
חובו ממנו עד שישבע לו
שהוא כעין גזל ופחות
אבל שמעון שא"י לטעון
מדיני איני רוצה ליטול
יוכל להוציא על ידו כלום מלוה כי יטעון מזויף וגם מן הלקוחות ויתומים לא יוכל להוציא כי נטעון בשבילם אלא ודאי לא טענינן
הלכך גובה ממנו הבינונית
טענות ברי אלא אומר לו
להו טענת זיוף אע"ג דשאר טענות טוענין ליורש וטוענין ללוקח הכא מוקמינן ליה אדאורייתא כל זמן שאין הלוה עצמו פוסלו לכך לא
כך וכך א"ל ראובן א"י
ושינוי יש בין לוי שהוא
יחזיר שלא יגבה מן היתומים ומן הלקוחות ומיהו קשה דאכתי אמאי לא יחזיר הא לא יוכל לעולם לגבות על ידו לא מיתומים ולא מלקוחות
לטעון במה שאינו ברור לו
לוקח שני לשמעון שהוא
לוקח ראשון דשמעון
לשמעון אלא טורף וגובה
דנהי דמזויף לא טענינן להו מיהו פרוע הוא טענינן להו דאביהם היה נאמן לטעון פרוע מיגו דאי בעי אמר מזויף הוא כענין שמצינו
ממנו בלא שבועה ודוקא
שהוא לוקח ראשון
בהמוכר את הבית בסופו גבי המפקיד אצל חבירו בשטר דקסבר רב חסדא דכי אמר החזרתיו לך דאע"ג דאיכא למימר
כשבא ב"ח לגבות חובו
אפילו קנה בינונית ושייר
שטרך בידי מאי בעי נאמן מיגו דאי בעי אמר נאנסו ומסיק לימא בפלוגתא שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע
לראובן זיבורית אמרינן
מראובן אז יכול ראובן
לטעון לו ולהשביעו ואי
אין נפרעים מנכסים
וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה ומפרש דמ"ד נשבע וגובה מחצה סבר לא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי אית ליה דרב
לא ישבע לו לא יגבה ממנו
משועבדים במקום שיש
חסדא פי' דטענינן ליתמי החזרתי לך הפלגא פקדון הואיל ואביהן היה נאמן בכך מיגו דאי בעי אמר נאנסו ואע"ג דליתמי לא טענינן
אבל אם ב"ח לא תבעו
נכסים בני חורין ואפי'
לראובן אלא ראובן תובע
הן זיבורית משום דנכסי
נאנסו דהא למ"ד נשבע וגובה כולו דמצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ולית ליה דרב חסדא מ"מ לפטרו דנימא נאנסו אלא לא טענינן להו
לב"ח ואומר לו השטר
ראובן הן בני חורין אבל
נאנסו והיינו טעמא משום דלא שכיחא ואפ"ה טענינן להו למ"ד נשבע וגובה מחצה החזרתיו לך אע"פ שאביהן לא היה נאמן אלא מחמת
נכסי שמעון אינן בנ"ח
שיש לך עלי תקרע אותו
מיגו דאי בעי אמר נאנסו וה"נ טענינן להו פרוע הוא אע"ג דאביהן לא היה נאמן אלא מיגו דאי בעי אמר מזויף הוא ומיהו הא לא
הילכך אי שוו כנכסי דזבן
לי מחמת שאתה חייב לי
לוי שהן בינונית ובינונית
כך וכך תשבע שאינך חייב
קשיא מידי אי ס"ל לשמואל מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו שלא היה אביהן נאמן לומר פרוע הוא מיגו דאי בעי אמר מזויף אבל
מצי מדחי לי' ואי לאו
לי יכול ב"ח לומר אני
בהדיא ס"ל לשמואל במי שמת אליבא דר"מ דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ועוד קשה הדבר אם לא חשו להפסיד יתומים
לא מצי מדחי לי': אמר
איני תובעך עכשיו בשטרי
ולקוחות שיוכל כל אדם להוציא מידם ע"י זיוף ועל כן נראה לומר שטוענין להם מזויף הוא וההיא דהתם איכא לשנויי עלה דחיישי' שמא יוציא אפי'
אביי ראובן שמכר שדה
אתה אומר לי שאקרענו
לשמעון באחריות ואתא
לך מחמת אותה התביעה
מלוה גופיה ע"י שימצא קיום וכיון דפסיל ליה ואיתרע ליה בנפילה איכא למיחש ביה אפי' אם יבאו ויכירו החתימות כי שמא דימה וזייף עד שדימה
ב"ח דראובן וקטריף מיני'
שאתה תובעני פרע אותי
את החתימה לחתימת עדים לגמרי וטעו הדיינים בקיום השטר כי ההיא דגט פשוט דאנח ידיה אזרנוקא וכדחיישינן לעיל באלו נערות
דינא הוא דאזיל ראובן
תחלה בשטרי ואח"כ
גבי שטר ריעא דלא מגבינן ביה אע"ג דאית ליה עידי קיום מכיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב ואם תאמר אם כן המוצא
ומפצי ליה ולא מצי אמר
תתבעני ותשביעני אך
ליה לאו בעל דברים דידי
תמתין עד שאתבעך אני
שטר שכתוב בו הנפק אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף ודימה החתימות לגמרי הא לא קשיא שהרי יש לנו לחלק בין היכא דטעין לוה מזויף
את משום דא"ל דאי מפקת
בשטרי ואז תטעון לי זאת
הוא להיכא דלא טעין דהיכא דלא טעין לית לן למיחש משום ריעותא דנפילה ואיכא לאוקמא ההיא דשטר שכתוב בו הנפק בדליתא ללוה דלא
מיניה עלי הדר. א"ד אפי'
הטענה ועד שלא אתבע לך
טעין מידי אבל אי הוה טעין זיוף חיישינן דהא אפי' תוקמא לההיא דלא יחזיר דחיישינן לזיוף דווקא בלא עדי קיום השטר משום הפסד יתומים
שלא באחריות נמי דא"ל
לא תפרע לי ועכשיו שאינו
לא ניחא לי דתהוי לי'
תובע ראובן ותובע את
ולקוחות הוא דחיישינן דלא טענינן להו מזויף מ"מ תיקשי מדאמר שמואל התם המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים ואמאי ניחוש
תרעומות עלי: ואי קשיא
שמעון ובא ראובן לטעון
להפסידא דיתמי כיון דלא מקויים אלא אית לן למימר כגון דליתיה ללוה דלא טעין מזויף ולהכי לא חיישינן לזיוף והואיל וכן כי מפרשין נמי
מאי נפקא לן מיני' כל
על ב"ח שיקרענו מחמת
דטעמא משום דחיישינן שמא יוציא אפי' מלוה עצמו ע"י קיום והוא אינו ראוי להכשירו משום ריעותא דנפילה וטענת לוה לא קשיא נמי ההיא
מאי דמצי למיטען על
אותה התביעה הייתי אומר
ב"ח לימא לי' לשמעון
שיאמר לו ב"ח אני איני
דשטר שכתוב בו הנפק דהא איכא נמי לאוקמא בדליתיה ללוה ולא טעין מידי אבל אי טעין לוה מזויף הוא לא יחזיר כיון דנפל איתרע
ושמעון לטעון לי' הא לאו
תובעך הנח לי לגבות
ליה אי נמי כיון דמקויים דקדקו ביה בית דין ולא אתרע בנפילה ואפילו פסיל ליה לוה ואמר מזויף הוא יחזיר וההיא דמצא שטר חוב
מילתא היא דודאי אי טעין
משמעון ואח"כ תתבעני
לי' ראובן פרעתיך ה"נ
קמ"ל דא"ל ראובן דאי
כשאינו מקויים וכולי האי לא חיישינן שזייף חתימת העדים וחתימת הדיינים. מ"ר. ויש להביא ראיה דטענינן שפיר ליתמי מזויף
דשמעון מצי למיטען ליה
מפקת מיני' עלי דידי
מהא דאמרינן בסוף פרק גט פשוט דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין
ואע"ג דלא טעין לי' ב"ד
הדר וכאילו היית תובע
אדם עושה קנוניא על ההקדש ופריך וכי אדם עושה קנוניא על בניו דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי
טוענין בעבורו כדתנן הבא
אותי דמי וכמו שאם
ליפרע מנכסים משועבדים
היית תובע אותי לא
אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ומסיק דרב הונא מיירי בדנקיט שטר מקויים ורב ושמואל בדנקיט שטר שאינו מקויים אמר תנו
לא יפרע אלא בשבועה
היית יכול לגבות ממני
קיימיה לשטריה לא אמר תנו לא קיימיה לשטריה פירוש דשמא שלא להשביע את בניו אמר כן ואם תמצא לומר דלא טענינן מזויף מ"מ
אלא אי טעין לי' ראובן
עד שתשבע לי באותה
יגבה דהא נקיט שטרא ולא מצי אמרי מזויף הוא ואין נראה לדחות דמיירי בדלא
מת דהא
נותנין קאמר משמע דאיתמי קאמר:
לב"ח טענה אחרת כגון
התביעה גם משמעון איני
שאומר לו אמת כי לא
מניחך לגבות עד שתשבע
עד