מי שהיה נשוי פרק
עשירי כתובות
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
שלא החזיק בה יכול לחזור בו. אומר ר"ת ואפי' נתן מעות
עסיקין. עוררין: עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו. אם לא נתן
יט א ב
א)
ב)
מעות: אין יכול לחזור בו. שהקרקע נקנה בחזקה כי א"ל חזק וקני
וכגון דלא קנו בכספא שכותבין את השטר דלא קנו עד
ב)
ג)
ויש שמחזיקין מיד ונותנין מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב
שיכתוב את השטר וקמשמע לן דיכול ומותר לחזור בו דהואיל ומפסיד
❖
כ ג ד
המעות: חייתא. שק קטן: דקיטרי.
מלא קשרים: סברת וקבילת.
שסבור שיגזלוה ממנו קא הדר ביה דאפי' מי שפרע ליכא כדמוכח
בדמי חתיכות כסף. כלומר נתרצית
בהזהב גבי ההוא גברא
מוסף רש"י לאבד מעותיך מספק: אפי' באחריות
דזבן חמרא מחבריה שמע דבעי
עסיקין א עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו
נמי. מכרה לו אינו יכול לחזור בו
למינסביה בי פרזק רופילא אתא
עסיקין.
משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו משום דאמר
(ב"ק ט.)
לקמיה דרב חסדא א"ל כדרך שתקנו
מחמת עסיקין ולא אמרינן סוף סוף
❖
ליה חייתא דקיטרי סברת וקבילת ומאימת
(ב"מ יד.)
משיכה בשומרים כך תקנו משיכה
עליה הדר ואטרוחי דייני למה לן:
יכול לחזור בו.
מחזיק בה מכי דייש אמצרי ב איכא דאמרי
דא"ל אחוי טירפך. שטר טירפא מב"ד
בלקוחות ולא קאמר ליה איבעי ליה
(שם יד.) משהחזיק
אפי' באחריות נמי דאמר ליה אחוי טירפך
בה אין יכול לחזור בו.
שכתבו לך שיצאה השדה מידך בדין
לקבולי מי שפרע כדאמר התם
תוספות רי"ד (המשך)
ואשלם לך: מתני' ג מי שהיה נשוי שלש
ותחזור עלי לטרוף: ואשלם לך. וכל
אעובדא אחרינא משום דלא תיקנו מי
יתמעט חלקך בשבילי הלכך
נשים ומת כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים
(שם)
זמן שלא יצתה מידך לא אשלם שהרבה
שפרע אלא איוקרא וזולא והאי יכול
היא ובעלת ג' מאות חולקות
חייתא דקטרי.
אותו א"ה אימא סיפא ושל
עוררין שאין זוכין בדין: מתני'
ושל זו שלש מאות ואין שם אלא מנה חולקין
מותר כדקתני נמי גבי מתנה התם
ר' ושל ג' מאות ג' ג' של
(שם)
של זו מנה ושל זו מאתים כו'.
ובדין הוא דהוה ליה למיתני מותר
בשוה היו שם מאתים של מנה נוטלת חמשים
(ב"ק ט.) מכי
זהב ותימא לה הא סליקת
דייש אמצרי.
נפשך ממנה פי' ואין לך
אלא אגב דקתני סיפא אין יכול תנא
ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי
של מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה
(ב"מ יד:)
לחלוק אלא במנה ב' ומהדר
נמי רישא יכול:
בתלתא יומי הקודמת בשטר קודמת
אפילו באחריות נמי.
של זהב היו שם שלש מאות של מנה נוטלת
משום דא"ל מדין ודברים
משהחזיק בה אין יכול לחזור
חולקות בשוה. שהרי כח
בגיבוי:
הוא דסליקי נפשאי פי' לא
חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות
נתתי לה חלקי במתנה ומה
בו. ואפילו למ"ד
שלשתן שוה בשעבוד מנה דבכולהו
ששה של זהב וכן ג' שהטילו לכיס פיחתו או
שגבתה לא בשליחותי גבתה
איכא מנה: היו שם מאתים. אין
בחזקת הבתים נמצאת שאינה
הותירו כך הן חולקין: גמ' של מנה נוטלת
שתאמרי לי נטלה זו חלקך
לבעלת מנה שעבוד אלא במנה
שלו חוזר עליו הכא כל זמן שלא
(ב"ק ט.)
אני סלקתי עצמי מלריב
עמה ומלמעט חלקה במנה
חמשים תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה
ראשון אבל במנה שני אין שעבוד
טרפוה ממנו מודה שאין יכול לחזור
בו: ומאימת הוי חזקה. תימה
וגברה ידה לגבות חצי המנה
לשטרה של מנה: נוטלת חמשים.
אמר שמואל בכותבת בעלת מאתים לבעלת
(ב"מ יד:) דאמר ליה.
בשיעבוד שטרה עכשיו אני
בגמרא פריך עלה: שלש של זהב.
מאי קא מיבעיא ליה וכי אכתי לא
אחוי טירפך.
באה לחלוק עמך במותר
מנה דין ודברים אין לי עמך במנה אי הכי
שלא סלקתי מלריב עמך
שלשה דינרי זהב וכל דינר זהב עשרים
אשמועינן דיני חזקה הא מתני' היא
אימא סיפא של מאתים ושל שלש מאות
(ב"ק ט.)
ושיעבודי ושיעבודך שוים.
וחמשה דינרי כסף כדאמר בהזהב
נעל גדר ופרץ כל
ואע"פ שיכולה בעלת ג'
שלש שלש של זהב תימא לה הא סלקת
שהוא הרי זו חזקה וי"ל דהכי בעי
. ושל מאתים כחה שוה
מאות לומר לבעלת ר' עד
נפשך מינה משום דאמרה לה מדין ודברים
עכשיו הייתי נוטלת במנה
ומאימת הוי חזקה היכא דיהיב
במאתים לבעלת שלש מאות שהרי
הא' תלתין ותלתא ותילתא.
הוא דסליקי נפשאי: היו שם שלש מאות
מאתים משועבדים לשטרה: היו שם
כבר זוזי מאימת מהניא חזקה מכי
ומנה השני ג' הרי תמנן
❖
וכו': של מאתים מנה שבעים וחמשה הוא
(ב"מ יד:)
שלש מאות. מנה ראשון משועבד
דייש אמצרי אע"ג דגריעא מנעל
ותלתא ותילתא והשתא לא
שקילנא אלא ע"ה ומ"ל
דאית לה אמר שמואל בכותבת בעלת שלש
וגדר הויא חזקה הואיל ואיכא כסף
לכולן והשני לבעלת מאתים ולבעלת
להפסיד בסילוקך תפסיד את
כדפי' וריב"ם מפרש שראובן מכר
שלש מאות והשלישי לבעלת שלש
מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה דין
ולא אני אפ"ה כך מדת הדין
תוספות רי"ד
נותנת כיון דלא נסתלקה מכל
מאות לבדה: של מנה נוטלת חמשים.
שדה לשמעון וקנה ממנו קנין גמור
ודברים אין לי עמכם במנה רב יעקב מנהר
לי עליך: אמר אביי ראובן
המנה אלא מלריב עם בעלת
בגמ' פריך עלה: ושל מאתים מנה.
עד שלא החזיק בה אותה חזקה שתהא
פקוד משמיה דרבינא אמר רישא
בשתי
שמכר שדה לשמעון שלא
ק' הלכך של ק' נוטלת נ'
בגמ' מפרש לה: ששה של זהב. הם
גילוי דעת שלא יחזור יכול לחזור דכי
באחריות ויצאו עליה עסיקין
ושל ר' ושל ג' מאות חולקות
תפיסות וסיפא בשתי תפיסות רישא בשתי
עד שלא החזיק בה יכול
ביניהן ק"נ ונוטלת כל א'
מאה וחמשים זוז: שהטילו לכיס.
היכי דתקנו רבנן שיהא אדם יכול
לחזור בו משהחזיק בה אינו
וא' ג' דינרי זהב שלכל
תפיסות דנפלו שבעין וחמשה בחד זימנא
מעות לקנות סחורה לשכר: כך הן
לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו
יכול לחזור בו. מ"ט דא"ל
דינר זהב הוא כ"ה דינרי
ומאה ועשרים וחמשה בחד זימנא סיפא
חולקין. כל אחד ואחד נוטל בשכר
ענין מפני שלדעת כן הוא קונה
חייתא דקיטרא סברת וקבילת
כסף: הי' שם ג' מאות וכו'
והפסד לפי מעותיו: גמ' תלתין
מאימתי מכי דייש אמצרי
ומקשה של ר' מנה ע"ה הוא
בשתי תפיסות דנפלו שבעים וחמשה בחד
ומקנה שיחזור כל זמן שירצה כל זמן
א"ד אפי' באחריות נמי
דאית לה פי' דהא אוקימנא
ותלתא ותילתא הוא דאית לה. דהיינו
שעסוקין באותו ענין ה"נ דעתו
זימנא ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא
דא"ל אחוי טרפך ואשלם לך
שכותבת בעלת ר' לבעלת
לחזור בו אם יצאו עליה עסיקין קודם
שליש של מנה שהרי אין לה חלק במנה
פי' מדקאמר שמכר לשמעון
ק' דין ודברים אין לי עמך
אין אני
תניא זו משנת רבי נתן רבי אומר
ד
מכר גמור עשה לו ומתקיים
בק' וחלקו המנה הא' בינה
שני: דין ודברים אין לי עמך במנה.
חזקה בגילוי דעתו משהחזיק בה אינו
רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקות
בכסף ובשטר או בקנין וכדין
ובין ג' מאות ובמנה הג' אין
יכול לחזור בו ומאימת הויא חזקה
כשתבואי לדין לא אריב עמך במנה
הקרקעות דע"ד הא אם
לה עסק לבעלת הר' והמנה
בשוה: וכן שלשה שהטילו: אמר
שמואל
פי' מאימת הויא ההיא חזקה דאמרי'
המשועבד לך ולא יתמעט חלקך
לא יצאו עלי' ערעורין ורוצה
הג' הוא כלו של ג' מאות
שנים שהטילו לכיס
זה מנה וזה מאתים
לחזור בו א"י מפני שמכר
נמצא של מנה נוטלת נ'
גלי דעתיה שקיבלה בכל ענין מכי
בשבילי הלכך היא ובעלת שלש מאות
גמור ובקנין עשה לו והאי
במנה האחר נשארו נ' חולקת
השכר
חולקות אותו: תימא לה. בעלת שלש
דייש אמצרי לידע מה היא צריכה:
חזקה דבעי' לאו לקיומי
אותה עם הק' השניה של
איכא דאמרי אפילו באחריות. ללישנא קמא באחריות לא דהואיל
המכר דהא מקוים וקאי בלא
ר' ושל ג' מאות זו נוטלת
מאות לבעלת מאתים הא סליקת נפשיך ממנה ואין לך לחלק אלא
חזקה אלא ה"ק אם יצאו עלי'
ע"ה וזו נוטלת ע"ה ומנה
במנה שני: מדין ודברים סליקת נפשאי. לא נתתי חלקי במתנה
ובאחריות זבין אית לן למימר שאין בדעתו לקנות אלא
עסיקין נראה שמכר לו דבר
הג' הוא של ג' מאות ויש לה
ומה שגבתה לא בשליחותי גבתה שתאמר לי נטלה זו חלקך אני סילקתי
נכסים משופין מכל ערעור ואע"פ שהיה מחזיר לו לבסוף כשגזלה
שאינו שלו והוי מקח טעות
ז' דנרי זהב. א"ש בכותבת
ומש"ה אמר עסיקין ולא אמר
בעלת ג' מאות לבעלת ר'
עצמי מלריב עמה ומלמעט חלקה במנה וגבר ידה לגבות חצי המנה
כדפרישית גבי שלא באחריות דלא ניחא ליה דליקו בדינא ודיינא:
תימא הא סליקת נפשך וכו'. לא ידעתי אמאי לא משני כגון
ב"ח הלכך אם הוחזק בה
ולבעלת ק' דין ודברים אין לי
בשעבוד שטרה עכשיו אני באה לחלוק עמך בנותר שלא סילקתי
הלוקח ונראה שנכנסה השדה
עמכם בק'. פי' לא מתוקמא
עצמי מלריב עמך ושעבודי ושעבודך שוים: ע"ה הוא דאית לה.
שכתבו בעלת שלש מאות ובעלת מאתים לבעלת מנה דין
לרשותו אע"פ שיצאו עליה
סיפא כמציעותא אלא סיפא
וכן
עסיקין מפני שנראה שמכר
מיתוקמא כשכתבה בעלת ג'
ודברים אין לנו עמך בעשרים וחמשהג): (לעיל) שלשה שהטילו
דהא כיון דאוקימנא בכותבת בעלת מאתים כו' אין לה לחלוק מעתה
לו דבר שאינו שלו ומ"ה בעי
מאות וכו' ובעלת ר' לא
לכיס. לא הוי ממש דומיא דרישא דהכא כל אחד נוטל לפי מעותיו
אלא במאה וחמשים אבל במנה שלישי אין לה כלום: אמר שמואל.
מאימת מחזיק בה מפני שזו
כתבה כלום הלכך מנה הא'
ורבינו חננאל פי' דאבבא בתרייתא קאי: דאמרה לה מדין
סיפא בכותבת בעלת שלש מאות כו' ובעלת מאתים לא כתבה כלום
החזקה אינה לקנות שאילו
חולקת בעלת ר' ובעלת הק'
היתה לקנות כבר ידענו דין
ומנה הב' חולקת בעלת ר'
ודברים הוא דסליקי כו'. לא איתפרש שפיר טעמא דהא מילתא:
הלכך מנה ראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה ומנה שני
החזקה כדתנן בפ' ח"ה נעל
ובעלת ג' מאות ומנה הג'
בכותבת
בעלת שלש מאות. לא ידע רבי מאי קמ"ל מתניתין:
חולקות בעלת מאתים ובעלת שלש מאות ומנה שלישי כולה לבעלת
גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה
לבעלת ג' מאות. תניא זו
רבי אומר אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו אלא
שלש מאות: רבינא אמר. לא תוקמה בכותבת אלא בשתי תפיסות
ומאי בעי הכא מפני שחזקה
משנת ר"נ ר"א אין אני רואה
זו כדי להראות לעולם
דבריו של ר"נ באלו אלא
חולקות בשוה. פי' ר"ח קי"ל בהא הלכתא כרבי ואי אפשר להעמיד
שתפסו מטלטלין לכתובתן ולא נמצאו להן מאתים בפעם אחת אלא
שנכנסה לרשותו והוא שלו
חולקות בשוה כתב ר"ח ז"ל
בשתי פעמים: דנפלו להן ע"ה בחד זימנא. ובאו לדון עליהם
דבריו בזמן שיש שם שלש מאות חולקות בשוה בעלת מאה מאה ובעלת
מ"ה אמרי' מכי דייש אמצרי
וקמ"ל דבההיא הל' כר' וא"א
אמרינן להו חולקות בשוה שהרי שעבוד שלשתן על מנה: ומאה
מאתים מאה ובעלת שלש מאות מאה לפי שמדת הדין לוקה בזה אלא
שהלך בה לארכה ולרחבה
להעמיד דבריו בזמן שיש
כאדם שהולך ומבקר שדהו:
שם ג' מאות חולקין בשוה
ועשרים וחמשה בחד זימנא. בעלת מנה כבר גבתה כ"ה ובאת לריב
העמידנו דברי רבי שאמר שחולקות בשוה כל מנה ומנה נוטלות
מתני' מי שהיה נשוי ג'
ונוטלת בעלת ק' ק' ובעלת
על ע"ה הלכך ע"ה משועבדים לכולנה וחולקין אותן הרי ביד כל אחת
בשוה הלכך חולקין כל עזבון המת בששה חלקים של מנה נוטלת
נשים ומת כתובתה של זו ק'
ג' מאות ק' לפי שמד"ה
ושל זו ר' ושל זו ג' מאות
לוקה בזה אלא העמדנו דברי
חמשים והמותר אין לבעלת מנה חלק בו היינו דקאמר של מאתים
חלק אחד ושל מאתים שני חלקים ושל שלש מאות ג' חלקים כל
ואין שם אלא ק' חולקות
ר' שאמר חולקין בשוה כל
ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב: סיפא בשתי תפיסות כו'
אחת ק' וק' נוטלות בשוה הלכך
בשוה היה שם מאתים של
ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא. ע"ה מינייהו יד כולן שוין בו ובעלת מאתים שלא גבתה בתפיסה ראשונה אלא עשרים וחמשה באה לריב
ק' נוטלת נ' ושל ר' ושל ג'
חולקין כלם לו' חלקים של
מאות ג' ג' של זהב. היה
ק' נוטלת חלק א' ושל ר'
על שניה על קע"ה ופלגי ע"ה בין שלשתן ונמצא ביד כל אחת חמשים א)ומאה בין בעלת מאתים ובעלת שלש מאות וחצי מאה שנשאר כולה לבעלת
שם ג' מאות של ק' נוטלת
ב' חלקים ושל ג' ג' חלקים
שלש מאות נמצאת של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ק"נ שהן ששה דינרי זהב: אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו. שאין
נ' ושל ר' ק' ושל ג'
כ"א נוטלת לפי מעותי' עד
זה דומה לשלשה שהטילו לכיס דהתם שבח מעות שהשביחו מעותיהן שקלי הלכך כל אחד יטול לפי מעותיו אבל הכא טעמא משום שיעבודא הוא
מאות ששה של זהב וכן
שתפרע כ"א כתובתה וזה
שלשה שהטילו לכיס פחתו
דין צדק וזהו שאמר אין אני
וכל נכסיו אחראין לכתובתה הלכך שלש המנים משועבדין לבעלת מנה כשאר חברותיה עד שתגבה כל כתובתה לפיכך חולקות בשוה:
או הותירו כך הן חולקין.
רואה דבריו של ר"נ באלו
השכר בבבא דרישא ובבא מציעא
פי' מי שהיה לו ג' נשים
שנחתמו כתובותיהן ביום א' דאי בזא"ז הקודמת בשטר קודמת בגבוי אין שם אלא ק' חולקין בשוה פי' שהרי כח
אבל בבא דסיפא דתנן הי' שם ג' מאות וכו' לא חלק ר' אלא אומר בין בתפיסה א' בין בב' תפיסות הדין כך הוא כ"א נוטלת
שלשתן שוה בשיעבוד מנה ובכלהו איכא מנה. היה שם ר' וכו' אין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה אבל מנה שני
לפי מעותי' ואין צורך להעמידה בכותבת אליבא דר' זה הפתרון נ"ל יפה אע"פ שאינו דומה כרישא דמתני': וכן ג' שהטילו
אינו משועבד לשטרה אלא הוא משועבד לבעלת ר' ולבעלת ג' מאות והלכך המנה הראשון חולקות בין שלשתן והמנה לכיס וכו' פי' האי וכן קאי אבבא ג' דמתני' וקסבר ר"נ שלפי מעות חולקין ואע"ג דלגבי ג' נשים לא סבר (הכי) [רבי] התם
השני יחלוקו בין של ר' ושל ג' מאות ושל ק' נוטלת נ'. ובגמרא מקשה תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה א"ש
מפני שהמעות מרויחות קסבר כ"א נוטל בשבח כפי מעותיו וכמו שנוטל בשבח כך נוטל בהפסד אבל בג' נשים אין לומר כן
בכותבת בעלת ר' לבעלת ק' דין ודברים אין לי עמך במנה פי' כשתבואי לדין לא אריב עמך במנה המשועבדת לך ולא
הלכך כ"א נוטלת כפי מה שמשועבד לה מנכסי בעלה ונמצא שר"נ ור' השוו בזה לחלוק כפי מעות: אמר שמואל ב'