צד:
מי שהיה נשוי פרק עשירי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר. ה) אע"פ שאין עליו עדים אלא
תלינן מסירה אחר שעות חתימה ה"נ תלינן המסירה בשעת חתימה
כט א
א)
ב) ג)
ואפי' אם תימצי לומר לצמצם אי אפשר ואחד מהם נחתם קודם
שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על
ד)
לחברו איהו מיהו סבר דשניהם נחתמו בבת אחת ואין דעתו כלל
הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת
ה)
כשמוסר להם אפי' בזה אחר זה שיקנה אחד יותר מחברו אלא דעתו
הים אלמא עדי מסירה עיקר. והכא יש לומר שמא האחד היה חביב
ו)
שיקנה זה כמו זה והוי כאילו מסר
עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני
ז)
שניהם בבת אחת ואין מועיל הקדמת
הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא
ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר עדי
ח)
א
❖
ל ב
החתימה כלום ואי נמי העדים שוים
דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם
מסירה כרתי לא דכולי עלמא כרבי אלעזר
בשני שטרות אימא בשעה שעסוקין
היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא
והכא בהא קמיפלגי רב סבר חלוקה עדיפא
לא ג
מחלוקה: דכולי עלמא כר' אלעזר.
באותו ענין חתמו דקנין יכול לחזור
ושמואל סבר שודא דדייני עדיפא ומי מצית
מוסף רש"י
דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא
בו או לקיים שניהם הלכך אמר רב
❖
מוקמת ליה לרב כר' אלעזר והאמר רב
עדי מסירה כרתי.
למימר שודא ואיכא למימר חלוקה
חולקין ושמואל דאמר כרבי אלעזר
יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין
ובהא פליגי: חולקין. אלמא חלוקה
דאמר עדי מסירה כרתי וכיון שיוצא
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף בשטרות
עדיפא: ר"מ היא. וליכא למימר
השטר מיד המוכר ליד הלוקח נזהר
תוספות רי"ד
(גיטין ט: וכעי"ז שם
שודא בחתימתו: ו)כתב לאחד. השטר
מכלל דרב סבר בשטרות לא אלא מחוורתא
הוא שלא למסור בבת אחת אלא זה
כב:)
ואסיקנא רב דאמר כר"מ
שלא בפני זה דהמסירה ביד המוכר
ולא מסר לו עד שכתב שטר שני
רב כר"מ ושמואל כרבי אלעזר מיתיבי שני
דאמר ע"ח כרתי אפילו
לאחר עליה ומסר לו: ואי ר"מ כו'.
כתב ומסר לשמעון שניהם
דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין
שטרות היוצאים ביום אחד חולקין תיובתא
קנו ביחד דכיון דעדי
לוקח עמו אבל החתימה לר' אלעזר
אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר
דשמואל אמר לך שמואל הא מני ר"מ היא
חתימה כרתי ואמרי' עדיו
לאו עיקר הוא ולא תלינן ביה הלכך
שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני
בחתומיו זכין לו כ"ז
ואנא דאמרי כר' אלעזר אי ר"מ אימא סיפא
שמגיע השטר לידו קונה
חולקין. אלמא חלוקה עדיפא: תנאי
אמר שמואל שודא דדייני שיש כח
כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו קנה
מעת החתימה ואע"פ
היא. איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא
ביד הדיינים מובהקים ליתן לכל מי
(רשב"ם ב"ב
שאחר למוסרו כדאמרי'
ואי רבי מאיר אמאי קנה האמר עדי חתימה
למ"ד חלוקה עדיפא: וחכ"א כו'.
שירצו דהואיל וא"א לפי הענין להיות
קע.) הלכה כר' אלעזר
בשנים אוחזין דאפי' כתב
בגיטין.
ללוות בניסן ולא לוה
כרתי תנאי היא דתניא וחכמים אומרים
בבת אחת אימור איתרמי לאותו
בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני
עד תשרי נשתעבדו לו
והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו
שזכה וכן גבי שני
יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה השליש יעשה
נכסיו מניסן שכיון שהגיע
למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו'
טוביה שניהם ת"ח דאיכא שודא וכן
השטר לידו למפרע קונה
אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסה
משעת חתימתו וה"נ כיון
עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי
גבי ההיא דכאן אמרו בשילהי פ"ק
לרמי בר חמא בצפרא לאורתא כתבתינהו
אף
(גיטין פו:)
ששניהם נחתמו ביום א'
מי שנשתלחו לו ז) וכאן אמרו מה
דגיטין דמייתי הכא וכן
בשטרות.
שניהם קנו ביחד והלכך
למר עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא
בי' יוחסין
שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה
גבי נאמן
ליכא למיעבד בהו ש"ד
לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסא אתא מר
(שם) וכאן
למי מסר תחלה שכך
אלמא שודא עדיפא: אמיה דרמי
הדיין וכן בהמוכר את הבית
אמרו. מה שירצה
קונה האחרון כמו הראשון
עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסא
בר חמא כו'. ולא נודע למי מסרה
גבי רכבא דדקלי וכן בשבועת
השליש יעשה.
וכיון ששניהם קונים ביחד
אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מ"ט
תחלה שטר מתנה: אטו בירושלים
העדות ברישיה וגבי אמר
חולקין ושמואל סבר כר"א
דאמר ע"מ כרתי והעיקר
יתבינן כו'. וכיון דלא הקפידו בני
עבד מר הכי א"ל ומ"ט עבד מר הכי א"ל
רב נחמן בחזקת הבתים
המסירה היא ולא החתימ'
❖
מקום לכתוב שעות גילו מנהגם
מדמינן דינא דאלים גבר לשודא
דקדים א"ל אטו בירושלים יתבינן דכתבינן
(גיטין יד:)
ואילו ידענו למי מסר
השטר תחלה אותו היה
שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום
דדייני ומשנינן דמאן דאלים גבר
שעות אלא מר מאי טעמא עבד הכי א"ל
האחרון אינו אלא כמפליגו
ושניהם שוים: אלא מר מאי טעמא
איכא למיקם עלה דמילתא שודא
שודא דדייני א"ל אנא נמי שודא דדייני א"ל
בדברים ועכשיו שאינו
תוספות רי"ד (המשך)
עבד הכי. ולא אמר יחלוקו: שודא
דדיינא ליכא למיקם עלה דמלתא ולא
ידוע אומדים ב"ד בדעתם
חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ועוד
ב
א' מסתמא הוא קדמו
למי היתה דעתו קרובה
דדייני. כרבי אלעזר דאמר עדי
משום אומדנא דעתא אבל במקום
עמו יותר לאותו מסר
במסירתו כדתנן כל הקודם
מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה ג הנהו
מסירה כרתי. ולי נראה שזה היה
שיכולין לזכות שניהם בבת אחת א"נ
את חברתה אפי' שעה
תחלה וקי"ל רב ושמואל
תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה
חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו
ב' בעלי חובין ביום אחד או שתי
א' זכתה אבל לדידן דלא
הל' כשמואל בדיני כ"ש
קפדינן אשעות אע"פ שזה
דס"ל כר"א דבמסכת [גיטין
כתוב בחמשא בניסן וחד הוה כתוב ביה
תחלה: א"ל אנא נמי. תיהוי דידי
כתובות ביום אחד כולי עלמא מודו
פו ע"ב] איפסקא הל' כוותי'
קדם את חבירו בשעות
שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין
דיחלוקו דחשו רבנן להפסד בעלי
בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא
הלכך כל שטר דעלמא בין
אין הקדמה זו מועלת לו
שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי
חובין משום נעילת דלת ולכתובת
שטרי מכר בין שטרי מתנה
לומר מסתמא זה קדם
דחמשא בניסן בנכסים אמר ליה אידך
בין שטרי הלואה שיצאו
למסירה אלא שניהן שוין
יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני: אנא
אשה משום חינא אבל בלקוחות א"נ
ואנא אפסיד אמר ליה את ידך על התחתונה
על שדה א' בין שיש בהן
ודנין ביניהם ש"ד שמא
דיינא. על פי ראש גלותא והישיבה:
במתנה עבוד שודא היכא דאיכא
קנין ובין שאין בהן קנין
הוא חביב בעיניהם יותר
אימא בר כ"ט בניסן את א"ל ונכתוב לי מר
לאו בתורת הכי אתית לה. לא
למימר דחד קדים והאחר שקר עד
עבדינן שודא: אימיה דרמי
ולאותו מסר תחלה והוא
טירפא
בר חמא בצפרא כתבתינהו
זוכה בנכסים א"ל אנא
כאן לשון ר"ת:
אמרת טעם שלך משום שודא דדייני
לנכסה לרמב"ח לאורתא
נמי ש"ד פי' תהוי דידי
כתב
לאחד ומסר לאחר לזה שמסר לו קנה. אע"פ אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים
:
כתבתינהו לרעב"ח אתא
נמי ש"ד וכיון שפסקתי
יתבינן: הנהו תרי שטרי. של מכר שיצאו על שדה אחת:
רמב"ח לקמי' דר"ש
הדין שוב אין לך כח
שקדמה הכתיבה למסירה ה"נ ס"ל לשמואל דהא אית ליה שודא והיינו
אוקמי' אנכסי' אתא ר"ע
להוציא מידו שהרי יצא
אליבא דרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ותימה הא משמע בפ"ק
טירפא מב"ד זכאי בש"ד א"ל
לקמי' דר"נ אוקמי' אנכסי'
דב"מ דשמואל ס"ל כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו דדחיק התם שמואל דאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא מתני' דקתני
חדא דאנא דיינא וכו' פי'
אתא ר"ש לקמי' דר"נ
שר"נ היה ממונה ע"פ
א"ל מ"ט עביד מר הכי
מצא שטרי חוב בזמן שיש בהן אחריות נכסים לא יחזיר אי ס"ל כאביי אמאי לא יחזיר ומסיק שמואל מוקי לה בשאין חייב מודה ופריך אין
א"ל דקדים א"ל אטו
ריש גלותא אבל ר"ש לא
בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר ומסיק אמר שמואל אומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה כו' מדדחיק שמואל לומר הך
וש"מ דלאו כל דיינא עביד
בירושלים יתבינן דכותבים
סברא לר"מ ש"מ כאביי ס"ל דלרב אסי הוה מצי לאוקמא בשאין בו הקנאה ואליבא דאביי משמע כתב לאחד ומסר לאחר את שכתב לו קנה
ש"ד אך אם הוא מומחה
שעות אלא מר מ"ט עביד
דנקיט רשותא ותו מעיקרא
הכי א"ל ש"ד א"ל אנא
דאמתני' דקתני כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו פריך התם וליחוש דלמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות
וכו' פי' שלא אמרת
נמי ש"ד א"ל חדא דאנא
שלא כדין דמניסן ועד תשרי ומשני אמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו אלמא אע"ג דמסר ללקוחות קודם למלוה לזה שמסר לו לא קנה ובסוף הפרק
שלך משום שודא אלא
דיינא ומר לאו דיינא ותו
משני אביי בכהאי גוונא גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דלא חיישינן דלמא כתבה בניסן ולא נתנה עד תשרי כו'
משום דקדים בחתימה
מעיקרא לאו בתורת הכי
כר"מ ובזה טעית דהא
אתית לי' פי' העדים היו
וא"כ קשיא שמואל אדשמואל ובלא שמואל איכא לאקשויי מאביי גופיה דמשמע בפרק זה בורר דס"ל כרבי אלעזר דמסקינן
לאו בירושלים יתבינן:
מעידים שזה השטר נכתב
התם אההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי כו' א"ל רב יוסף זיל קנייה בעדי מסירה ומסיק א"ל אביי והא מודה רבי אלעזר במזוייף
וזה המעשה אינו דומה
בבוקר וזה נכתב סמוך
מתוכו שהוא פסול משמע דאי לא הוה מזוייף מתוכו היה מכשר כרבי אלעזר וזהו דוחק לומר דאביי לדבריו דרב יוסף קאמר וליה
לערב אבל לא הי' יודעים
לאותו מעשה דגרסי'
למי נמסר תחלה ומתנות
בפ' מ"ש אימי' דרמב"ח
לא ס"ל ובלאו אביי גופיה הוה קשה שם הא דפסיק ר"ת הלכה כאביי מדמהדר הש"ס לאוקומא מילתיה דשמואל כוותיה ועוד דאביי בתראה
בריא היתה ובלא קנין
[באורתא] כתבתינהו
הוה וקיי"ל כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ואמרינן כתב לאחד ומסר לאחר את שמסר לו קנה ותירץ רבי דכי אמרינן עדיו בחתומיו זכין
שאילו היתה מתנת ש"מ
לנכסיה לרמב"ח ובצפרא
לו ה"מ בשני ימים שניכר מתוך השטר שקדם זכותו של זה לזכותו של זה אבל הכא מיירי שנכתבו ביום אחד הלכך אע"פ שנכתב זה קודם
הי' זוכה האחרון כדאמרי'
כתבתינהו למ"ע ב"ח
בפרק מי שמת ולא הי'
ושכיבא אזיל רמב"ח
הקודם במסירה זכה דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואין ניכר שקדם זכותו מתוך השטר וקשיא לי גבי מצא שובר בזמן שהאשה
צריך ר"נ לש"ד אלא
לקמי' דר"ש אוקמי' בנכסי
מודה יחזיר לבעל דפריך ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא זבינתה לכתובתה בטובת הנאה ומפיק ליה לשובר דכתוב
היה אומר לר"ש אדרבה
אזל ר"ע ב"ח לקמיה
מאן דאקדים הפסיד א"ו
דר"נ אוקמי' בנכסי אזל
בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין מאי קא משני אביי עדיו בחתומיו זכין לו אכתי ניחוש באותו יום שנכתב השובר מכרה כתובתה
מתנות בריא היתה ובלא
ר"ש לקמיה דר"נ א"ל
קודם מסירת השובר דלא אמרינן התם עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואין ניכר מתוך השובר שנכתב קודם המסירה ואמר לי רבי דכולי
קנין שאילו היתה בקנין
מ"ט אוקמיה מר לר"ע
האי לא חיישינן דבאותו יום עצמו מכרה כתובתה: אמיה דרמי בר חמא כו'.
אין זה ההוא עובדא דמי שמת . פי' ר"ח
הקודם זכה ואע"פ שלא
בנכסי אי משום דהדרה
הגיע השטר לידו ולא
הא שכיבא א"ל הכי א"ש
ח)דקבלה בידינו דשודא דדייני דוקא במקרקעי ודוקא דיין מומחה כרב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין
היה יכול ר"נ לעשות
כל שאילו עמד חוזר
לעשות שודא דדייני ולי נראה שודא נמי במטלטלי דגבי שליח מייתי לה בפרק קמא דגטין : :
שודא א"ו בלא קנין היתה
חוזר במתנתו אימור דאמר
וכי שמואל לעצמו לאחר מי
והי' צריכים לקנות בקבלת
השטר ומשום דקדים רמב"ח סבר ר"ש למימר מסתברא כי היכי דקדים בכתיבת השטר ה"נ קדים בחתימה
אמר א"ל בפירוש אמר שמואל בין לו בין לאחר. ההיא מעשה הות מתנות ש"מ ולפיכך המאוחר זכה אבל
וא"ל ר"נ אטו בירושלים יתבינן דכותבים שעות פי' כך הם להן השעות כמו שיש לנו הימים ואילו נכתב
זה היה מתנות בריא וכל הקודם זכה וכך מצאתי כתוב בפי' ר"ח וקי"ל דהא דרמי ור"ע תרי עובדי הוה
השט"ח האחד היום וא' למחר אע"פ שלא ידענו למי נמסר תחלה (דלא מסתפקין הכי) היינו אומרים מסתמא
הכא מתנות בריא והתם במי שמת מתנות ש"מ: הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף פי' שטרי מכר
זה שזמנו קודם לו נמסר תחלה דלא מסתפקין הכי אלא כשיוציאו ביום א' אבל בזא"ז הקודם
בזמנו הוא
היה על שדה א' חד הוה כתוב ביה בה' בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמי' ר"י לההיא דה' בניסן בנכסי א"ל
זוכה ולא אמרינן שמא לשני נמסר תחלה וה"נ
בירושלים דכותבין שעות כל הקודם בכתיבתו
אפי' שעה
אידך ואנא אפסיד א"ל את
ידך
על התחתונה אימא
בר כ"ט בניסן את א"ל
ליכתוב לי מר טרפא