צה:
מי שהיה נשוי פרק עשירי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומוקמינן
לכולהו בידא דלוקח. תימה מעיקרא נמי נוקמיה
והא מעשים בכל יום. דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי טריף
לז א
א)
ב) ג)
ממשעבדי: פרדיסא. כרם: לעשר שנים. שיאכלנה עשר שנים ותחזור
ביד הלוקח אפוכי מטרתא למה לי דאמר הבעל
ד)
מוציא מיד הלוקח ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ואמר ר' דנפקא
לבעלים בלא מעות דכתב ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דין
בלא כסף: וקש. הזקין: איהו אפסיד אנפשיה. לוקח שלקח שדה
מינה כשיוציא הבעל מיד הלוקח תחלה אם יעשה פשרה בינו לאחריך
ה)
לח ב
ו)
יפסיד הלוקח ואין נראה לי דא"כ
מיד זה שמשכן כרם זה באחריות
ז)
לאוכלו י' שנים: עביד דקיש. והדר
הא דפריך מאי שנא מהא דתנן ומשני
והא מעשים בכל יום דההוא גברא דמישכן
ח)
מלוה על הלקוחות: נכסי ליך. ח)אמר
התם אית להו פסידא לכולהו הכא
ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין וקש לחמש
ט)
לפנויה נכסי ליך ואחריך לפלוני: כי
לוקח הוא דאית ליה פסידא מה הועילו
שנין ואתא לקמייהו דרבנן וכתבו ליה טירפא
האי תנא. כר"ש דאמר מכירתו
חכמים בתקנתם כיון דמצי למיעבד
לט ג
י) כ)
התם נמי אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו כיון
מכירה: ואמר אביי נכסי ליך כו'.
פשרה בעל ואחריך ויפסיד הלוקח
דהוו ידעי דפרדיסא עביד דקיש לא איבעי
לקמן מוקי להא שמעתא ט)בתרייתא
אלא נראה לי דלאו דוקא קאמר
מ ד
להו למיזבן אוהלכתא אישתדוף בני חרי טרפא
❖
באומר לנשואה: הבעל מוציא מיד
שיוציא הבעל מיד הלקוחות אלא
ל)
ממשעבדי אמר אביי ב נכסי ליך ואחריך
הלוקח. אם בא לדון עמו יכול הוא
מתוך שאם היה מוציא הבעל מיד
מא ה
לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי ואין
לזכות בדין שהוא לוקח ראשון:
הלוקח היה אחריך מוציא מיד הבעל
הגהות הב"ח
ואחריך. יכול להוציא מיד הבעל
ולוקח מיד אחריך מעיקרא נמי
לאחריך במקום בעל כלום כמאן כי האי תנא
מב ו
(א) תוס'
מוקמינן ליה בידא דלוקח משום דאית
דכי אמר אביי אין לאחריך במקום
דתניא נכסי ליך ואחריך לפלוני ירד הראשון
ליה פסידא ולא יוכל בעל להוציא מידו:
הבעל כלום שנתן לה כשהיא פנויה
❖
ומכר השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי
וכן
בעל חוב ושני לקוחות וכן
וניסת אבל באומר לנשואה ה"ק לה
רשב"ג אומר ג אין לשני אלא מה ששייר
א ז
אשה. יש לתמוה אמאי
אחריך ליקני בעל לא ליקני: ולוקח
ראשון ומי אמר אביי הכי והאמר אביי
מוסף רש"י
מיד אחריך. כר"ש דאמר דמכירת
איצטריך למיתני כל הנך גוונא וי"ל
איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור
הראשון מכירה: ומוקמינן לה בידא
דצריכי דאי מקמייתא הוה אמינא
ד
איזהו רשע ערום.
ב ח
בנכסים כרשב"ג מי קאמר תינשא נשאת
דלוקח. אין ב"ד נזקקין י) [בפעם
הראשונה מוציאה מיד השניה כיון
הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח
(א) דאין לשניה כל כך פסידא שתוכל
קאמר ואמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני
ג ט
שאין הפעם הזאת דומה לראשונה
לגבות מבעלה ושיעבודא של ראשונה
ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח
קודם ובדין הוציאה אבל בעל חוב
ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן
ד י
❖
מכירת האשה ומיד האשה יכול
מלוקח לא ואי אשמעינן בעל חוב
לכולהו בידא דלוקח מאי שנא מהא דתנן
הבעל לטעון אני לקחתי ראשון אבל
מלוקח כדי שלא תנעול דלת בפני
וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן
בזו שהוציאן מיד אחריך שאין הבעל
לווין אבל אשה בעלת חוב מלוקח לא
התם אית להו פסידא לכולהו הכא לוקח
תוספות רי"ד
זוכה אצלו בדין אין בית דין נזקקין]
להכי צריכי כולהו:
הוא דאית ליה פסידא אזל רפרם אמר
לבעל כדקאמר טעמיה לקמיה: וכן
אלא מזו אינו גובה משאר
הדרן עלך מי
שהיה נשוי
נכסים: אמר אביי נכסיי
בעל חוב ושני לקוחות. ראובן
לשמעתא קמיה דרב אשי מי אמר אביי הכי
לך ואחריך לפלוני ועמדה
אלמנה ניזונת מנכסי יתומים
(רשב"ם ב"ב
נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות
והאמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני עמדה
ונשאת בעל לוקח הוי ואין
קעד:)
הדרן עלך מי שהיה
מעשה ידיה שלהן.
לאחריך במקום בעל כלום
ומכרן לשנים זו בחמשים וזו
וניסת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל
נשוי
פי' בעודה פנויה א"ל וכיון
בחמשים וכתב ב"ח ללוקח שני דין
גרסי' בלא וי"ו דאי גרסי' ומעשה ידיה
אלמנה ניזונת מנכסי
כלום א"ל התם דאמר לה כשהיא פנויה
שנשאת בעל לוקח הוי
ודברים אין לי עמך ב"ח נוטל מיד
שלהן בוי"ו היכי מבעיא ליה בגמ' אי
יתומים.
כדאמרינן בתקנות אושא
הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר
ה
דבעל שויוהו רבנן בנכסי
הראשון וכאן אין לומר הנחתי מקום
ניזונת תנן אי הניזונת תנן על כרחך
אשתו כלוקח כמאן כי
לה אחריך ליקני בעל לא ליקני: וכן בעל
ניזונת תנן מדקתני ומעשה ידיה שלהן.
שתגבה הימנו שהרי חובו כנגד שתיהן
(לעיל
האי תנא דתניא נכסיי לך
מ"ר: ואין חייבין בקבורתה. וא"ת
❖
חוב: תנא וכן בעל חוב ושני לקוחות וכן
ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב"ח
ו
מג.)
ואחריך לפלוני וירד הא'
ומכר ואכל הב' מוציא
אשה בעלת חוב ושני לקוחות:
פשיטא דהא בעל גופיה לא מיחייב
חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח
מיד הלקוחות דברי ר'
בקבורתה היכא דלא ירית כתובתה
שני מב"ח וחוזרין חלילה עד שיעשו
רשב"ג אומר אין לב'
הדרן עלך מי שהיה נשוי פשרה: וכן אשה בעלת חוב. שהיה
תוספות רי"ד (המשך)
דקי"ל קבורתה תחת כתובתה וי"ל
אלא מה ששייר הא' פי'
אלמא היכא דמכר מכרו
מוכח דמודה רשב"ג
אלמנה ז ניזונת מנכסי יתומים ח מעשה
דהיא גופה קמ"ל מתני' דקבורתה
לה חוב כתובתה על בעלה ומכר שתי
קיים ואין לשני כלום ה"נ
דפליג בפירקן דלעיל
תחת כתובתה דאכתי לא שמעי' ליה
שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי
כשנשאת כאילו מכרתן לו
בכותב לאשתו דו"ד א"ל
ידיה שלהן ט ואין חייבין
בשום מקום במשנה מיהו תימה הא
כתובתה וכתבה לשני דין ודברים אין
דמי ואין לאחריך במקום
בנכסייך בחייך ובמותך
בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין
בעל כלום: ומי אמר אביי
דקאמר ת"ק שאם מתה
י
דלא קתני ואין חייבין בפרקונה ואי
לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח
הכי והאמר אביי איזהו
אינו יורשה ורשב"ג אמר
בקבורתה: גמ' איבעיא להו ניזונת
משום דבעי למיתני יורשי כתובתה
ראשון והוא מן השני כ) והאשה מן
רשע ערום זה המשיא עצה
אם מתה יירשנה שהתנה
תנן או הניזונת תנן ניזונת תנן וכאנשי
למכור בנכסים כרשב"ג
עמש"ב ותנאו בטל במנהג
חייבין בקבורתה הא נמי פשיטא אלא
הראשון והשני מן האשה ולוקח ראשון
ומהדר מי קאמר תנשא
שאנו מתנים שאם תמות
גליל ולא סגי דלא יהבי לה או דלמא הניזונת
מי יקברנה וכי תימא ביבמה אתא
מיד השני וחוזרין חלילה:
נשאת קאמר: ואמר אביי
האשה בלא בנים שתחזור
לאשמועינן דיורשי כתובתה חייבין
הדרן עלך מי שהיה נשוי
תנן וכאנשי יהודה ואי בעו לא יהבי לה
נכסיי לך ואחריך לפלוני
הנדוניא ליורשי אבי'
ומכרה ומתה הבעל מוציא
שהתנאי קיים דע"כ לא
בקבורתה ולא יורשי נכסי מלוג א"כ
תא
מיד הלקוחות ומ"ש מהא
קאמר רשב"ג אלא בנ"מ
אלמנה ניזונת. אין חייבין
מאי איצטריך למידק לעיל מדקתני
דתנן וחוזרות חלילה עד
דממילא נפל לה אבל
בקבורתה. אם מתה שהרי
יורשיה יורשי כתובתה איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין תיפוק ליה
יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל
שיעשו פשרה ביניהם התם
היכא דדעת אחרת מקנה
אית פסידא לכלהו הכא
אותו שמתנה והכל לפי
מדאיצטריך למיתני הך בבא כלל וי"ל דאיצטריך לאשמועינן אפי'
ועליהן לקוברה שהרי בעלה
תחת כתובתה חייב בקבורתה ל) עכשיו
לוקח הוא דא"ל פסידא
דעת המקנה דהא אביי
שאינו יורשה היא תקבור עצמה: גמ' אנשי גליל היו כותבין
היכא דלא שקלה אלמנה כתובה כגון דליכא אלא מטלטלי אינן
אזל רפרם אמר לשמעתי'
הכא כרשב"ג ס"ל ואמר
חייבים בקבורתה ואע"ג דהשתא הוו כיורשי כתובתה כיון שאינה
את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר
קמי' דר"א ומי אמר אביי
דאחריך קני ובעל לא
הכי והאמר אביי נכסיי
ליקני: וכן ב"ח וכן אשה
גובה אותה מהם:
ארמלותיך בביתי: אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין
לך ואחריך לפלוני ועמדה
וב"ח. תנא וכן ב"ח וב'
ניזונת
תנן וכאנשי גליל כו'. הא לא מבעיא ליה היכי סתם תנא
ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה
ונשאת בעל לוקח הוי ואין
לקוחות וכן אשה ב"ח
ופוטרין אותה: הניזונת תנן. והכי קתני אלמנה הניזונת
דמתני' ולענין הלכתא כמאן דהא אשכחן פלוגתא דרב
לאחריך במקום בעל כלום
וב' לקוחות פי' ראובן
א"ל התם דא"ל כשהוא
לוה משמעון מנה ולו
מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה:
ושמואל בהא לעיל שילהי נערה ועוד היכי פשיט בתר
פנוי' הכא דא"ל כשהיא
שתי שדות ומכרן לב'
הכי מדשמואל הא שמואל פסק לעיל כאנשי גליל אלא נראה לי הכי
אי
נשואה מאי קא"ל אחריך
לקוחות זו בנ' וזו בנ' וכ'
פירושו ניזונת תנן וכאנשי גליל שהיא ניזונת על כרחן של יתומין והלכך מעשה ידיה שלהן אבל לאנשי יהודה שמדעתם ניזונת ויכולין
ליקני. בעל לא ליקני.
ב"ח ללוקח ב' דו"ד א"ל
פי' מילתא קמייתא דאביי
עמך ב"ח מוציא מיד הא'
לסלקה אין מעשה ידיה שלהן או הניזונת תנן וכאנשי יהודה דאפילו
לאנשי יהודה דאי בעו לא יהבי לה אפ"ה מעשה ידיה שלהן. מ"ר:
דא"ל כשהיא פנוי' והלכך
וכאן א"ל הנחתי לך מקום
תא שתגבה ממנו שהרי חובו
לכשנשאת בעל לוקח הוי
וכאילו מכרתן לו דמי ואין לאחריך על הלוקח כלום כדאמר רשב"ג ומילתא בתרייתא דאביי דא"ל כשהיא נשואה דכי קא"ל
כנגד שתיהן ולוקח א' מוציא מיד לוקח ב' וב"ח חוזר ומוציא אף זו מן הא' ולוקח ב' מב"ח וחוזר חלילה עד
ואחריך לפלוני הכי קא"ל אחריך לקני ולא בעל הלכך כשמכרה ללוקח ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדין כל אשה שמכרה
שיעשה פשרה ביניהן ואם רוצה לוקח שני מתפשר עם לוקח א' ולא יהי' לב"ח כלום שהוא אומר לו התפשרי עמי
(ללוקח) נכ"מ בחיי בעלה שהבעל מוציא מיד הלקוחות משום דהוא לוקח ראשון ואחריך יבוא ומוציא מיד הבעל דהא אמר לה
ואל תטרוף השדה מידי שאם תטרף אותה סוף שיבוא ב"ח ויטרפנה ממך ועלי אינו יכול לבוא אם יתפייס עמו
אחריך ליקני בעל לא ליקני ולוקח יבוא ומוציא מיד אחריך כרשב"ג דאמר אין לאחריך במקום לוקח כלום ומוקמינן להו בידא
לוקח א' במעות אין לו לבע"ח כלום וכן אשה ב"ח שהיה לה חוב כתובתה על בעלה ומכר ב' שדותיו לשנים ואין
דלוקח שאם יבא עוד הבעל להוציאם מיד הלוקח אין ב"ד נזקקים לו שאין הפעם הזאת דומה לראשונה שמתחלה כשנכנס להם
בשתיהן אלא כנגד כתובתה וכתבה לב' דו"ד אל"ע האשה מוציאה מיד לוקח א' והוא מן הב' והאשה מן הא' והשני
לוקח זה מכח מכירות האשה יכול הבעל לטעון אני קניתי ראשון אבל בפעם הזאת שהוציאן הלוקח מיד אחריך שלא הי' הבעל
מן האשה ולוקח א' מן הב' וחוזרת חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן: אלמנה נזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה
זוכה אצלה בדין אין ב"ד נזקקין לבעל להוציאן מיד הלוקח ול"א שיחזרו חלילה כדתנן במתני' משום דלוקח הוא דא"ל פסידא
שלהן ואינן חייבין בקבורתה יורשי' יורשי כתובתה חייבים בקבורתה. פי' אחרי שהן זנין אותה הן זוכים במע"י כמו שהיתה
דיהיב זוזי אבל בעל ואחריך לא יהבו זוזי אבל במתני' דכלהו אית להו פסידא כלן שוין וצריכים לעשות פשרה ביניהן. ומכאן
עושה לבעל שתקנו מזונות תחת
מע"י ואין חייבים בקבורתה שאחרי מותה באין
יורשי'
ותובעים כתובתה מן