אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן. וסתם לן תנא כאנשי יהודה: שפיר.
שמע דאמר ר' זירא אמר שמואל אלמנה מציאתה לעצמה אי
ה א
א)
אמרת בשלמא הניזונת תנן שפיר. קאמר שמואל מציאתה
איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת: אלא אי אמרת ניזונת
ב)
תנן. וסתם לן כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה
לעצמה אפי' בשעה שהיא ניזונית הואיל והן יכולין לסלקה לא הוו
ו ב
לעצמה: ניהוו. יורשים כבעל: תיהוי
להו איבה. דעל כרחם זנים
כבעל אע"ג דמעשה ידיה
שלהן אלא אי אמרת ניזונת תנן וכאנשי
ג)
ד)
גליל אבל לאנשי יהודה מעשה ידיה
אותה אבל מעשה ידיה שתקנו
ז ג ד ה
לעצמה א"כ הא דקאמר שמואל
לבעלה תחת מזונות ה) הוי ליורשים:
תא שמע אמר רבי זירא אמר שמואל
ה)
❖
כל מלאכות. השנויות בפרק אע"פ
אלמנה מציאתה לעצמה על כרחך
ו)
א מציאת אלמנה לעצמה אי אמרת בשלמא
ח ו ז
טוחנת ואופה כו': חוץ
לאנשי גליל הוא דאיצטריך ליה
הניזונת תנן שפיר אלא אי אמרת ניזונת תנן
ממזיגת הכוס כו'. שהן מלאכות
לאשמועינן דלאנשי יהודה לאשמועינן
ט ח
ניהוו כבעל מה בעל מציאת אשה לבעלה
תורה אור השלם
המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי'
מעשה ידיה לעצמה וכ"ש מציאתה
הכא נמי מציאת אשה ליורשים לעולם אימא
1. לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד
נמי בהא מסכתא שאין נדה
וכיון דלאנשי גליל קאמר אמאי
וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב:
לך ניזונת תנן טעמא מאי אמור רבנן מציאת
❖
עושה אותן לבעלה: חוץ מהתרת
מציאתה לעצמה והא לדידהו הוי
י ט
איוב ו יד
יא י כ
אשה לבעלה דלא תיהוי לה איבה הני תיהוי
מנעל. שהרואה אומר עבד כנעני
דהא אינהו כבעל ולא סגי דלא יהבי
הוא: מנח תפילין לית לן בה. שאין
להו איבה אמר רבי יוסי בר חנינא כל
לה ואומר רבינו תם דאלמנה דקאמר
ב
יב ל
מוסף רש"י
דרך עבדים להניח תפילין: למס
שמואל קאי אמתני' ולאו משום דבלאו
יג מ
מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה
❖
מרעהו חסד.
מרעהו חסד. הממיס עצמו מרעהו
הכי לא פשיט שפיר דהניזונת תנן
עושה ליורשים חוץ ממזיגת הכוס והצעת
כמו שהוכחתי דעל כרחך אליבא
ממיס ממנו חסדים. ואית דמפקא
המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו אמר רבי
דאנשי יהודה קאמר שמואל ודוקא
לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה
לעזי רש"י
יהושע בן לוי ג כל מלאכות שהעבד עושה
מציאתה אבל מעשה ידיה ליתומים
נדחה ממני וסמיך ליה למס מרעהו
לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת (לו)
טשינ"א [בישצ"א].
חסד: מה שתפסה תפסה. ולא
אלא כי היכי דלא תקשי דשמואל
❖
❖
(שבת סג:)
ארנק, נרתיק מעור.
מנעל אמר רבא ד לא אמרן אלא במקום
אדשמואל דאיהו סבירא ליה כאנשי
מפקינן מינה. ואע"ג דפסקינן הלכתא
שאין מכירין אותו אבל במקום שמכירין
גליל לעיל ומה שפירש הקונטר'
בפרק מציאת האשה
תוספות רי"ד
תוספות רי"ד (המשך)
אי אמרת בשלמא הניזונת תנן שפיר
ממקרקעי ולא ממטלטלי הואיל
אותו לית לן בה אמר רב אשי ובמקום שאין
ה
ותפסה תפסה: דסקיא. שק של עור
דמוקמינן מילתא דשמואל בשאינה
היתומים הלכך אותן
מהני ואפי' לר"ט נמי
מכירין אותו נמי לא אמרן אלא דלא מנח
היורשין שיורשין כתובתה
לא מהני אלא כ"ז שלא
שקורין טשינ"א: עשירה. היכולת
ניזונת קשה דאי בשאינה ניזונת
תפלין אבל מנח תפלין ל"ל בה אמר ר' חייא
נכנסו לרשות היורשין
חייבים בקבורתה: א"ר
פשיטא ועוד לימא מעשה ידיה
בידה להמתין הלכך אי נמי לא תבעה
זירא אמר שמואל מציאת
אבל משנכנסו לרשות
בר אבא אמר רבי יוחנן ו כל המונע תלמידו
לעצמה וכל שכן מציאתה דהויא
לאו מחילה היא עד שלש שנים אבל
אלמנה לעצמה פי' אע"פ
היורשין תו לא מהני
מלשמשו כאילו מונע ממנו חסד שנא' למס
וקי"ל בכולה תלמודא
שהיתומים זנין אותה
1
כהעדפה שעל ידי הדחק כדאמרינן
ענייה מדלא תבעתן מחלתן:
דטעמא מאי אמרי רבנן
הל' כמר בר"א וקי"ל
מרעהו חסד רב נחמן בר יצחק אומר ז אף
צנועה. בושה לבא לב"ד הלכך
לעיל בריש מציאת האשה
מציאת האשה לבעלה
הל' כר"ע מחבירו א"ו
פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי
בשתי שנים לאו מחילה היא: אלא
ועוד דכי היכי דאי תנן הניזונת
בתפיסה דמחיים איירינן
משום איבה פי' ולא
1
משום מזונות שתקנו
ורבא דאמר לכתובתה לא
למפרע. אותן שתי שנים שעברו איבדה:
יעזוב אמר רבי אלעזר אלמנה שתפסה
מוקמינן למילתיה דשמואל בשאינה
ח
מזונותיה תחת מע"י הכא
מהני הוה סבר דר"ע אמר
נתננו. דמי מזונות לשנה הבאה:
ניזונת כגון שנתנו לה היורשים כתובתה
מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה
תהוי לה איבה פי' מה
בין לאחר מיתה בין מחיים
חוששת האלמנה דמסתם
וההיא דאשכחינן לקמן
הכי נמי אי תנן ניזונת וכאנשי גליל
נכסי
תניא נמי הכי אלמנה שתפסה מטלטלין
בע"כ יזונו אותה בתנאי
בההיא איתתא דתפסה
מצינו למימר דמילתיה דשמואל מיירי
במזונותיה מה שתפסה תפסה וכן כי אתא רב דימי אמר מעשה בכלתו
ב"ד: אריב"ח כל מלאכות
כסא דכספא לכתובתה
באותה שתבעה כתובתה בב"ד או
שהאשה עושה לבעלה
וכו' דהדר בי' לבתר
של ר' שבתי שתפסה דסקיא מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא
אלמנה עושה ליורשי'
דשמעה מר"נ כדאמרי'
מכרה שאינה ניזונת שאותה מציאתה
חוץ ממזיגת הכוס והצעת
לעיל בפ' הכותב א"ל
מידה אמר רבינא ולא אמרן אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מינה
לעצמה אפי' לאנשי גליל. מ"ר:
המטה והרחצת פי"ו פי'
קאקי חוורי דמשלחי
אבל מנח תפילין לית לן בה.
מתקיף לה מר בר רב אשי מ"ש לכתובה דממקרקעי ולא ממטלטלי מזונות
שדברים אלו מביאים
גלימא דאינשי הכי אר"נ
לידי חיבה והרגל דבר
והוא שתפס מחיים.
נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא למזוני מאי דתפסה תפסה הכי נמי
אע"ג דבשלהי האשה
ט
והשתא דתקינו דמטלטלי
ומכאן מוכח שהאלמנה
שנתארמלה תניא או שהניח
לכתובה אמר ליה רב יצחק בר נפתלי לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבא
חייבת להניק את בנה
דיתמי משתעבדי לכתובה
תפילין בפני רבו לא יצא לחירות מ"מ
כמו שעושה בחיי בעלה:
בין תפסה בין לא תפסה
כוותיך אמר ר' יוחנן משמיה דרבי יוסי בן זימרא אלמנה ששהתה שתים
י
גובה בין לכתובה בין
אריב"ל כל מלאכות
אינו רגיל להניח כל שעה. מ"ר:
ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונות השתא שתים איבדה
שהעבד עושה לרבו
למזונות: אר"י משום
אלמנה
שתפסה מטלטלין
תלמיד עושה לרבו חוץ
ריב"ז אלמנה ששהתה
שלש מיבעיא לא קשיא כ כאן בעניה כאן בעשירה ל אי נמי כאן בפרוצה
במזונותי' מה שתפסה
ב' וג' שנים ולא תבעה
מהתרת לו מנעל והנעלת
כאן בצנועה אמר רבא לא אמרן אלא למפרע אבל להבא יש לה בעי
לו מנעל פי' שהרואה
מזונותיה אבדה מזונותיה
מ
כו'. פי' הריב"ן דמיירי בתפסה
אומר עבד כנעני הוא:
פי' דאמרינן מחלתן ואם
ר' יוחנן יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה
לאחר מיתת הבעל וא"ת מאי שנא
א"ר ל"א אלא במקום
עכשיו תובעת מתחרטת
נכסי דלמזוני מהניא תפיסה טפי מכתובה
שאין מכירין אותו אבל
היא וכיון שכבר מחלתן
במקום שמכירין אותו ל"ל
א"י להתחרט ומתמה
וי"ל משום דמזוני לא טרפה ממשעבדי אבל כתובה טרפה ממשעבדי וא"ת אלא מעתה תועיל תפיסת הלוקח שלא באחריות ונמצאת שדה
בה: אמר רבי חייא בר
ב' אבדה ג' מיבעי'
שאינה שלו לאחר מיתת המוכר והלוקח נמי באחריות ובא בעל חוב וטרפה עם השבח קשה שיועיל בו תפיסה בשלמא ממלוה ע"פ לא קשיא
אבא אמר ר' יוחנן כל
ל"ק כאן בעני' כאן
המונע תלמידו מלשמשו
בעשירה כאן בצנועה
דאע"ג דלא טריף ממשעבדי לא מהני תפיסה משום דיכול לתבוע הלואתו מחיים אבל מלוקח קשה דלא טריף ממשעבדי גם לא היה יכול
כאילו מונע ממנו חסד
כאן בפרוצה א"ר ל"א
לתבוע מחיים ונראה לי דדוקא מזוני דלא גביא ממשעבדי והוי נמי תנאי ב"ד אלמוה רבנן טפי להועיל בה תפיסה והודה רבי וא"ת כמאן
שנאמר למס מרעהו חסד:
אלא למפרע אבל להבא
אי כרבי בלא תפיסה נמי דהא אמר בפרק נערה אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין למזון האשה
אר"א אלמנה שתפשה
י"ל פי' השנים שעברו
מטלטלין למזונותיה מה
מחלה ולא מכאן ואילך
והבנות ואי כר' שמעון בן אלעזר כי תפסה מאי הוי הא אמר נכסים שאין להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנות ואומר רבי דלעולם כר"ש
ועכשיו שתובעת י"ל מכאן
שתפסה תפסה א"ר ול"א
בן אלעזר ודווקא לבנים מן הבנות מוציאין אבל מן האשה לא והא דקא מותיב מר בר רב אשי מאי שנא לכתובה כו' ובעי למימר מאי
אלא למזוני אבל לכתובה
ואילך: בעי ר"י יתומים
דתפסה תפסה לאו משום דהכי סבירא ליה דהא אדרבי עקיבא לא פליג דאמר אין תפיסה מועלת לאחר מיתה אלא הכי קאמר מאי
מפקינן מתקיף לה מבר"א
מ"ש לכתובה דממקרקעי
דתפסה תפסה כלומר ברייתא דקתני דמועיל תפיסה למזונות לאחר מיתה על כרחך כר' טרפון דמאי דתפסה תפסה ואם כן לרבי טרפון
ולא ממטלטלי מזוני נמי
בכתובה נמי מאי דתפסה תפסה ור"ח והלכות גדולות פירשו דהכא מיירי בתפיסה מחיים ודווקא למזוני מהניא אבל לכתובה לא
ממקרקעי ולא מטלטלי
משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ופסק בהלכות גדולות כרבינא וקשה שהרי פסק בתשובת הגאונים בכולי הש"ס הלכתא כמר
אלא מאי דתפסה תפסה
א"ל ר"נ לרבינא הכי
בר רב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא וגם הערוך ור"ח פסקו כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיורי וכתב וסימנך כלו הפך
אמרי' משמי' דרבא כותיך
לבן טהור הוא אף על פי שכתב הריב"ן שראה בתשובת הגאונים לית הלכתא כמר בר רב אשי אלא במיפך שבועה ואודיתא דומה
פי' האי תפיסה מחיים
הוא שה"ג עצמן תופסות כאותם שפסקו לית הלכתא כמר בר רב אשי במיפך שבועה ואודיתא וצ"ל דמר בר רב אשי דקאמר הכא אינו אלא
הוא דאי לאחר מיתה
עסקי' היכי אמר מבר"א
אתקפתא בעלמא ולאו דס"ל הכי ור"ח פסק כמר בר רב אשי והרבה הארכתי בו לעיל בריש הכותב ו) מ"ר:
דאפי' לכתובה מה דתפס
יתומים
אמרו נתננו. אומר רבי דמיירי במזונות שעברו דמוכח מילתא טפי משום דשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי אבל במזונות
תפס אטו ל"ל ה"ל כר"ע
מחבירו ולעיל בהכותב
דלהבא ודאי על היתומין להביא ראיה דהא רבי יוחנן הוא דאמר בפ"ק דב"מ הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר
איפליגי בהאי מילתא ר"ט
כלום ואפילו למאן דלית ליה דר' יוחנן הכא מודה דלא מהימני לומר פרעתי דאי מהימני מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו לה מזונות
ור"ע בתפיסה דלא"מ
כל שעה יאמרו
פרעתי מידי דהוה
אכתובה במקום שאין כותבין
דכ"ע מודו דלא מצי אמר
פרעתי מהאי טעמא דפרישית. מ"ר:
דלר"ט מהני ולר"ע לא
נכסי