צו:
אלמנה ניזונת
פרק
אחד עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נכסי
בחזקת אלמנה קיימי. וא"ת מה טעם דלא חשבינן נכסי
נכסי. הבעל: בחזקת יתמי. והיא המוציאה מהם ועליה להביא עדים א)
יד א
ב)
בחזקת הבעל חוב ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו
שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה:
ג) ד)
בחזקת אלמנה קיימי. שהרי נשתעבדו בתנאי ב"ד: נשאת. והיא באה
במלוה על פה וכי תימא דחשבינן ליה בחזקת אלמנה טפי משום
❖
טו ב ג
לתבוע מזונות של שנים שעברו: עליה להביא ראיה. דמשניסת אין
דמוכרת למזונות שלא בבית דין אם כן לרב ושמואל נהי דלית להו כל
טז ד
הנכסים ברשותה: וכותבת אלו
הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר
למזונות. בשטרות המכירה שהיא מוסף רש"י
כלום מ"מ כשאיבדה כתובתה לא
נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא
כותבת ללקוחות כותבת את המכור וכותבת.
יהיו יתומין נאמנין לומר פרענו
ראיה או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי
❖
למזונות מכרתי.
למזונות וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה
דכיון דמוכרת לכתובתה שלא בבית
ועל היתומים להביא ראיה ת"ש דתני לוי
(לקמן צז:)
א
תפרש בתוך השטר לכתובה מכרתי:
דין נכסים בחזקתה כי הכא וכי
אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים
וכך כחה יפה. כדבעינן לפרושי: מאי
תימא אע"ג דנכסים בחזקתה מיהו
תוספות רי"ד
להביא ראיה ניסת עליה להביא ראיה א"ר
לאו בהא פליגי דר' יהודה דאמר
מהימני לומר פרענו דמוכחא מילתא
אומרים נתננו והיא אומרת
שימי בר אשי כתנאי ב מוכרת וכותבת אלו
הפירוש יפה לה סבר נכסי בחזקת
מדלית לה כתובה דמחמת פריעה
לא נטלתי על מי להביא
למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי
יתמי קיימי. ואי לא פירשה מה
נקרעה מיהו היכא דאיכא עדים
ראי' נכסי בחזקת יתמי
קיימי ועל האלמנה להביא
רבי יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם
לכתובה ומה למזונות סוף כשתבא
שנשרפה לא להימנו ושמא י"ל אי
ראי' שהודו לה בפני עדים
לתבוע יאמרו לה מה שמכרת לכתובה
איכא עדים אין הכי נמי א"נ מזונות
וכן כחה יפה מאי לאו בהא קמיפלגי לר'
שלא נתנו לה א"ד נכסי
בחזקת אלמנה קאי
מכרת וקבלת כתובתך ואם תאמר
שאני דכתובה מיד שנפרעה נסתלקה
יהודה דאמר בעי לפרושי סבר נכסי בחזקת
אבל אם נשאת והיא תבוא
להם א"כ תנו לי מזונות שאכלתי הם
אבל מזונות לעולם יש לה מזונות
יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה ורבי
לתבוע מזונות של שנים
יאמרו נתננו ליך מטלטלין תמיד
עד שתתבע כתובתה הלכך הוו
שעברו עליה להביא ראיה
יוסי סבר לא בעי לפרושי נכסי בחזקת אלמנה
דמשנשאת אין הנכסים
במזונותיך והם נאמנים: ורבי יוסי
נכסים בחזקתן טפי ממזונות. מ"ר.
קיימי ועל היתומים להביא ראיה ממאי דלמא
ברשותה: והמורה פי'
סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי. והיא
ולא דמי להא דאמרי' בהמקבל
יתומים אמרו נתננו דמי
דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל
תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה
יתומים אמרו אנו השבחנו ובעל
מזונות לשנה הבאה ואינו
נ"ל דלהבא טוענים דמתני
היתומים להביא ראיה ורבי יהודה עצה
ועליהם להביא ראיה לפיכך הסתם
חוב אמר אביכם השביח ומסקנא
ג
לה לוי לא נטלתי
יפה לה מפני לקוחות שלקחו שדות
דמילתא ארעא כיון דלגוביינא קיימא
טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתנותא דאי
משמע דלשעבר טענו
מבעלה שאם יכלו כל נכסי היתומים
כמאן דגביא דמי דהתם מיירי כגון
דהא משנשאת שוב אין
לא תימא הכי הא דבעי ר' יוחנן תפשוט
לה מזונות ואינה טוענת
תחשוב כל מה שמכרה למזונות ועל
שהיתומין מודים שהקרקע זה לבעל
ליה ממתני' מוכרת למזונות שלא בבית
אלא לשעבר ובפ' המקבל
הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על
חוב שאביהן עשאה אפותיקי ולכך
אמרי' יתומים אומרים
דין וכותבת אלו למזונות מכרתי אלא
כתובתה שאם תפרש לכתובה מכרתי
מסיק כיון דלגוביינא קיימא כמאן
אנו השבחנו וב"ח אומר
ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל
אביכם השביח סבר ר"ה
לא תוכל שוב לנתקן למזונות ועל
דגביא דמי ותדע מדמייתי עלה
למימר על ב"ח להביא
ה"נ עצה טובה קמ"ל א"נ דכולי עלמא
הלקוחות לא תחזור על מזונותיה דתנן
ספק זה קודם ספק זה קודם קוצץ
ראי' מ"ט ארעא בחזקת
נכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר'
ואינו נותן דמים והיינו הטעם כיון
אין מוציאין למזון האשה
יתמי קיימי וב"ח ליתי ראי'
ולישקל א"ל האי סבא
והבנות מנכסים משועבדים: דלא
יוסי כדאביי קשישא דאמר אביי קשישא
דלקוץ קאי כמאן דקיץ דמי ולשם
הכי אר"י על היתומים
ליקרו לה רעבתנותא. הרואה שמוכרת
מודה בעל האילן שיש לו לקצץ אלא
משל דר' יוסי למה הדבר דומה לשכיב
להביא ראיה מ"ט ארעא
ד
דלגוביינא קיימא כמאן
ששואל דמים אם כן ארעא דלגוביינא
כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן
מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל
דגבי דמי ויתמי ניתי
קיימא נמי מיירי כה"ג. מ"ר:
למזונות מוציא עליה שם רעבתנותא
חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן
ראי' ונשקלו ונ"ל דבתר
נשאת עליה להביא ראיה.
ושוב אין אדם נושאה: דאי לא תימא
דפשטא ליה ממתניתא
אם
דלוי סברה איהו למימר
הכי. דטעמא דר' יהודה לאו
מדלא משכח עליה להביא
התם נכסי בחזקת הבעל
משום נכסי בחזקת יתמי הוא: הא דבעי ר' יוחנן. על מי
ראיה אלא בנשאת ש"מ דנתקבלה כתובתה או דתבעה כתובתה בב"ד
[חוב] קיימו ולא בחזקת
ורבי יוסי סבר
אפי' במזונות שעברו עליהן להביא ראיה. מ"ר:
להביא ראיה נהי דמתניתא דפלוגתא דר"י ורבי יוסי לא שמיע ליה
יתמי א"נ י"ל דאע"ג
דהתם פשיטא לי' הכא
נכסי בחזקת אלמנה קיימי. מה שפי' בקונטרס דוכן כחה יפה דקאמר
מתני' מיהא שמיע ליה שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש:
מיבעי' לי' משום דטעמא
תפשוט ליה ממתניתין. דעל אלמנה להביא ראיה דמתניתין נמי
ר' יוסי היינו כשכלו נכסי היתומין תחשוב ללקוחות כל מה שמכרה
דהתם כדמפרש ארעא
מצרכה לה לפרושי כר' יהודה: דעצה טובה קא משמע לן. דלא ליקרו
למזונות לא נהירא לרבי מדאמר לקמן אי נמי דכולי עלמא בחזקת
כיון דלגוביינא קיימו וכו'
והלכך כולה ארעא קיימו
לה רעבתנותא: אי נמי דכולי עלמא. היכא דאמרו יתומים נתננו
יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי מכלל דעד השתא לא אסיק
בחזקת ב"ח אבל הכא
על אלמנה להביא ראיה ואפי' הכי לר' יוסי הסתם יפה לה לטריפת
אדעתיה לר' יוסי האי טעמא ונראה לרבי דהיינו יפוי כח השתא דמתוך
דלא בעי' אלא מזוני לא
לקוחות שבחיי בעלה לכתובה כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא:
שהיא מוכרת סתם היא מרווחת לומר אלו מכרתי למזונות ולא יוכלו
קיימו כלהו נכסי בחזקת
האלמנה שהמזונות אינו
היתומין לומר לה אם שהתה איבדה מזונות כמו שהיו יכולים לומר לה
אם
אלא דבר יום ביומו וכולהו
אם היתה כותבת אלו למזונות ואלו לכתובה ואז היו יכולין לומר שאר המזונות מחלה אבל לענין טריפת לקוחות אכתי לא מסיק אדעתיה עד
נכסי בחזקת יתמי קיימו
ואין כח באלמנה להוציא
דמסיק דכ"ע נכסי בחזקת יתמי קיימי דאז לא מצי למימר האי יפוי כח דלגבי יתומים לא תהא נאמנת לומר כולם למזונות מכרתי שהרי
מידן בעבור מזונותי'
בחזקת יתמי קיימי וא"ת מה יפוי כח הוא השתא דקאמרה הכל מכרתי למזונות ולא איבדה וכי אין זו אונאה דשקר הוא שהרי גם לכתובה
כמו שיש כח לב"ח
מכרה וי"ל מאי טעמא שהתה שתים או שלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה דמדלא תבעתה א"כ מחלתה והכא ליכא למימר הכי
להוציא כל השדה מיד
היתומים אלא היתומים הן
דאיכא למימר דלא חששה לתובעם משום שיכולה לומר הכל מכרתי למזונות וגם לפי' הקונטרס אין זו אונאה שאומרת ללקוחות הכל מכרתי
מחזיקין הנכסים והולכים
למזונות שהרי מן הדין גם מזונות היה לה לגבות ממשעבדי אם לא לפי שאין קצובין כדפרשינן בגטין והכא לעולם יש ללקוחות להם לאסוקי
ומפרנסים אותה דבר
אדעתייהו משום כתובה להניח מבני חרי כשיעור כתובה אע"פ שמכרה לכתובה כיון שיכולה לומר למזונות מכרתי. מ"ר. וא"ת והלא יכולין
יום ביומו מש"ה היה
מסתפק הכא למיבעי אם
לומר לה הנחנו ליך מקום לגבות ממנו וי"ל דהוי כמו אשתדוף בני חרי דגביא ממשעבדי כדאמרן לעיל ולא שייך הכא למימר אפסדה אנפשה
בידים שהרי עשתה לצורך מזונות אי נמי בלקוחות שלקחו אחר שמכרה: דרבי יהודה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא
יש כח וחזקה לאלמנה
עליהן כנגד מזונותיה:
ראיה. לטעמא דפרישית לעיל משום הא דשתקה שלא תבעה מזונותיה מוכח שהדין עם היתומים שאומרים נתננו קשה מכאן דהכא אמאי עליה
להביא ראיה הא לא שייך הכא האי טעמא דהאי דשתקה לפי שמכרה נכסים ונראה דהיינו טעמא לעיל דעליה להביא ראיה משום דלא
שייך התם למימר מה הועילו חכמים בתקנתם אם נאמנים לומר פרענו מזונות שעברו שהרי היא יכולה לתבוע כל שעה תחילת מזונות
הבאין וכן הכא יכולה היא לכתוב אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי. מ"ר: תפשוט ליה ממתניתין כו'. וא"ת מאי סלקא
דעתי' מעיקרא דלא תפשוט י"ל דסלקא דעתיה דמתני' ודאי משום עצה טובה אבל ברייתא לא משמע משום עצה טובה אלא משום כחה
רצה
יפה דומיא דר' יוסי. נראה לי: בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן. פי' שניהם נוטלן אלא כלומר רצה בחובו נוטלן מבני חרי ושוב לא יוכל
לגבות המתנה ממשעבדי משום הכי קאמר אם נוטלן במתנה לא כך יפה כחו פירוש אם נוטלן במתנה מבני חרי שיכול לטרוף החוב ממשעבדי
וכן משמע מתוך פירוש הקונט' וקשה לר' דבשילהי יש נוחלין תניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן
ונוטל את חובו כו' ופריך משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודלמא כראוי לו בחובו קאמר ומשני הא מני ר' עקיבא היא דדייק לישנא
יתירא משמע דאם לא אמר אלא תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי ולא אמר כראוי לו אינו נוטל שניהן ונראה דאי הוה גריס התם לבעל
חובי הוה ניחא דודאי כי לא אמר לפלוני אלא דקאמר לבעל חובי משמע דבחובו קאמר שיתנו לו אם לא אמר כראוי לו ויש ספרים
שכתוב בהן כך ולא
כתוב בהן לפלוני
אבל היכא דכתב
לפלוני בעל
חובי ניכר מהלשון דבמתנה
קאמר שיתנו לו ודבר זה תלוי בסברא:
או