יא:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל
אמר אין מוכת עץ בבשר. בלא השיר בתולין איירי
ואין להן טענת בתולין. אין יכול להפסידה אותו מנה ולומר בחזקת
ע א
א) ב)
בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות: גמ' עשאה מוכת עץ.
ג)
דאי בהשיר למה יש לה להיות פחותה ממוכת עץ:
לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום. ומתני' ר"מ היא
ד) ה)
נהי דאין ביאתו ביאה מיהו לא גרע מעץ הנתקע ולרבנן דפליגי
עא ב
ו)
ולא רבנן ואם תאמר אמאי
לא קאמר לרבנן בין הכיר
אמוכת עץ כתובתה מנה וכן לענין כהן גדול דתנן
ז) ח)
עב ג ד
לא ישא את מוכת עץ הא נמי
בה בין לא הכיר בה מנה כדקאמר
אסירא ליה: אין מוכת עץ בבשר
במסקנא ותיתי מתניתין לדברי הכל
❖
ואין להן טענת בתולים הגיורת והשבויה
עג ה
א
❖
אדם. ואי בעולה לא הויא מוכת
וי"ל דלא ניחא ליה למימר הכי
והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
עץ נמי ליתא: באפי נפשה. בלא
דכיון דרבנן מדמו לה לבעולה הויא
יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד
תוספות רי"ד
גברי דלא אמר רב יהודה משמיה
בלא הכיר בה כמו כנסה בחזקת
כתובתן מנה ואין להן טענת בתולין: גמ' אמר
גליון הש"ס
איתמר קטן שבא על
דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו
בתולה ונמצאת בעולה וסבירא ליה
רב יהודה אמר רב קטן הבא על הגדולה
גמ' ואמר רבא מאן דקא
הגדולה רב אמר עשאה
גופייהו איפלוג בה: וקטן שבא על
דלית לה ולא כלום ובמסקנא סבר
מותיב שפיר.
מוכת עץ. פי' דכיון
עשאה מוכת עץ כי אמריתה קמיה דשמואל
❖
הגדולה ומוכת עץ. ומדפלגינהו
הא דמדמו לה לבעולה היינו לענין
שהוציא בתוליה אע"ג
אמר אין מוכת עץ בבשר איכא דמתני
תנא לתרתי ולא איפלוג רבנן אלא
מנה אבל מקח טעות לא הויא כמו
שאין ביאתו ביאה לא
ב
גרע מעץ הנתקע וכתובתה
לה להא שמעתא באפי נפשה קטן הבא
במוכת עץ
שמעת מינה אין מוכת
בעולה דאינו מקפיד כ"כ במוכת
מנה לרבנן ושמואל אמר
מוסף רש"י
הכי קאמר גדול הבא
עץ בבשר:
עץ שיהא מקח טעות:
על הגדולה רב אמר עשאה מוכת עץ
אין מוכת עץ בבשר
הדר ביה רבא מההיא. אבל
היא אומרת משארסתני
על הקטנה ולא כלום. אינה ביאה
פי' בבשר אדם. ואי
ושמואל אמר אין מוכת עץ בבשר מתיב
נאנסתי.
בעולה לא הויא מוכת
מהא לא בעי למימר דהדר
לדברי הכל
הלכך כתובתה מאתים
רב אושעיא גדול שבא על הקטנה וקטן
עץ נמי לא הויא
(לקמן טז.)
ביה משום דמקח טעות לגמרי משמע
ולא איפלוג
רבנן עלה דפחות מכאן
והרי היא כאילו מיעכה
הבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים
היא באצבעה שהממעכת
וא"ת מנא לן דהדר ביה ממה שאמר
כנותן אצבע בעין דתנן במסכת
דברי ר"מ וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה
בתוליה באצבעה לא
לרבנן לא הכיר בה ולא כלום נאמר
נדה גבי בת פחותה מג'
הפסידה מאתים דדוקא
מנה אמר רבא הכי קאמר גדול הבא על
שחזר בו ממה שאמר לא הכיר בה
שנים ויום אחד מה הדמעה היוצאת
דרוסת איש ומוכת עץ
לרבנן הפסידה המאתים
הקטנה ולא כלום דפחות מכאן כנותן אצבע
לר"מ מאתים אלא נפרש לא הכיר
ע"י אצבע באה אחרת תחתיה אף
אבל במיעוך לא הפסידה
בה מנה ונוקי ברייתא כרבי מאיר
בתולים של פחות מכן חוזרין אחרים
בעין דמי וקטן הבא על הגדולה עשאה
המאתים כיון שאין כוונתה
תחתיהם: וקטן שבא על הגדולה.
וי"ל כדפי' לעיל בקונטרס דאין
אלא שלא להצטער תחת
מוכת עץ ומוכת עץ גופא פלוגתא דר"מ
בעלה ובמוכת עץ דפליגי
זה סברא דאי חשיב מקח טעות
מוכת עץ היא זו וכתובתה מאתים
ורבנן אמר רמי בר חמא מחלוקת כשהכיר
רבנן משום דהוי שלא
לא יהא לה כלום ואי לא חשיב
דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל
לדעתה ומיסניא בהכי.
בה דר"מ מדמי לה לבוגרת ורבנן מדמו לה
מקח טעות למה לא יהא לה
מוכת עץ כתובתה מנה והא נמי
אמרי' בפ' ד' אחין כל
לבעולה אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא
הני מיעכות של בית
מאתים כיון דמדמה לה לבוגרת דאטו
דקא משוית לה מוכת עץ כתובתה
ר' תמר שמן וקי"ל
כלום ור"מ אמאי מדמי לה לבוגרת נדמייה
מנה: כשהכיר בה. כשכנסה וכתב
לבוגרת פוחתין לה מכתובתה ח):
כשמואל בדיני: אמר
לבעולה בעולה איתעביד בה מעשה בידי
לה כתובה היה יודע שהיא מוכת
רמב"ח מחלוקת כשהכיר
אמר
בה. פי' כשכונסה וכתב
עץ: מדמי לה לבוגרת. דקיימא
אדם הא לא איתעביד בה מעשה בידי אדם ורבנן אדמדמו לה לבעולה
לה כתובה היה יודע
לן שכלו בתוליה במס' יבמות
נדמייה
לבוגרת בוגרת לא
איתעביד בה מעשה כלל הא איתעביד בה
שהיא מוכת עץ דר"מ
מדמי לה לבוגרת פי'
דקתני בבתוליה ז) פרט לבוגרת
מעשה
אבל לא הכיר בה לדברי הכל ולא כלום מתיב רב נחמן היא
דקי"ל דכלו בתוליה
שכלו בתוליה ואפי' הכי כתובתה
אומרת
מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר"ג ור'
ואפ"ה כתובתן מאתים
מאתים: ולא כלום. דמקח טעות
ורבנן מדמו לה לבעולה
אליעזר
אומרים נאמנת אלא אמר רבא בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לר"מ
ור"מ אדמדמי לה לבוגרת
הוא ואפי' מנה אין לה: היא אומרת
לדמו לה לבעולה בעולה
מאתים לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום והדר ביה רבא דתניא
מוכת עץ אני. משנתנו היא: והוא
איתעביד בה מעשה
כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים
אומר לא כי אלא דרוסת איש את.
(בוגרת) [בידי אדם
הא] לא איתעביד בה
אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה אם יש עדים שזינתה תחתיו
הנושא את האשה בחזקת בתולה
מעשה ורבנן אדמדמו לה
ולא מצא לה בתולים היא אומרת
בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה
לבעולה לדמו לה לבוגרת
מוכת עץ אני כו' ש"מ אית לה
בוגרת לא איתעביד
מעיקרא יש לה כתובה מנה ואמר רב חייא בר אבין אמר רב ששת זאת
בה מעשה כלל הא
כתובה או מנה או מאתים דאי לית
אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ומתיב רב
איתעביד בה מעשה.
לה מאי נאמנת דקאמר רבן גמליאל
אבל לא הכיר בה ד"ה
נחמן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני
אלמא מוכת עץ שלא הכיר בה יש
ולא כלום פי' שמקח
נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא אירסתיך והיה
טעות הוא. ורבא אסיק
לה כתובה תיובתא דרמי בר חמא
דבין הכיר בה ובין
מקחי מקח טעות ולית לה כלל ואמר להו רב חייא בר אבין אפשר רב עמרם
דאמר לא הכיר בה דברי הכל ולא
לא הכיר בה לר"מ
וכל גדולי הדור יתבי כי אמר רב ששת להא שמעתא וקשיא להו ושני מאי
כלום: אלא אמר רבא לר"מ בין
כתובתה מאתים לרבנן
כתובתה מנה. וקי"ל כרבנן
הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים.
מקח טעות נמי ממאתים אבל מנה אית לה ואת אמרת לית לה כלל $ ואמר
ולא כר"מ דיחיד ורבים
ומתני' דקתני היא אומרת מוכת עץ
הלכה כרבים: מתני'
רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב מקח טעות לגמרי משמע ואלא
ג
בתולה אלמנה גרושה
אני וקא תבעה מאתים רבי מאיר
קשיא הך תריץ ואימא הכי אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה
וחלוצה מן הנשואין
היא: לרבנן הכיר בה מנה. ומתני'
מעיקרא ולא כלום ד נמצאת מוכת עץ יש לה כתובה מנה והא רבא הוא
כתובתן מנה ואין להן
דהכא דקתני וחכמים אומרים מוכת
טענת בתולים. הגיורת
דאמר לרבנן לא הכיר בה ולא כלום אלא ש"מ הדר ביה רבא מההיא ת"ר
והשבויה והשפחה שנפדו
עץ מנה כשהכיר בה: לא הכיר בה
ושנתגיירו ושנשתחררו
כנסה ראשון לשום נישואין ה ויש לה עדים שלא נסתרה אי נמי נסתרה ולא
ולא כלום. והא לא מצינו למימר
יתירות על ג' שנים
שהתה כדי ביאה אין השני יכול לטעון טענת בתולים שהרי כנסה ראשון
לר' מאיר הכיר בה מאתים לא הכיר
ויום א' כתובתן מנה
ואין להן טענת בתולים.
אמר
בה מנה דאי במקח טעות מחזקינן
פי' בתולה מן הנשואין
ליה משום דלא הכיר בה לית לה מידי
וכגון שנכנסה לחופה
ואי לאו מקח טעות הוא אין חילוק בין הכיר ללא הכיר: והדר ביה רבא גר' ול"ג מההיא. והדר ביה רבא ממאי דאמר לרבנן לא
ומת בעלה בחזקת בעולה
קיימא משעה שנכנסה
הכיר בה ולא כלום אלא בין הכיר בין לא הכיר יש לה מנה לרבנן ומאתים לר"מ ומתני' דהתם דברי הכל: הוצאת שם רע. ליענש
תחתיו וכתובתה מנה
מאה כסף אם שקר וליסקל אם אמת היה: בא לב"ד. זקוק לבוא לב"ד ואומר כו': ואמר רב חייא גרסי': ומותיב רב נחמן גר':
אם נשאת לאחר סתם
נסתחפה שדהו. מזלך גרם. כאדם שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה: מקח טעות לגמרי משמע. ואין לה כלום: כי אמרה
ואין להם טענת בתולים
להפסידה אותה מנה
רב ששת להא שמעתתא. להאי זאת אומרת דלעיל דיש לה כתובה מנה: וקשיא להו. הא דאותבינן: ואמר רבא גרסי': ואלא קשיא הך.
ולומר בחזקת בתולה
ואקשינן לרבא אלא קשיא הך דלעיל דקתני זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה: תריץ. לההיא דלעיל דכיצד הוצאת ש"ר תירוצא דתרצת
נשאתיך והרי מקחי מקח
טעות: תנו רבנן כנסה
לה לא תתרצה הכי אלא הכי אם יש עדים כו': נמצאת. לא הכיר בה משמע וקא מתרץ רבא יש לה כתובה מנה אלמא הדר ביה מההיא דלעיל דהא
הראשון לשם נשואין
איהו אמר לרבנן ולא כלום וכרבי מאיר נמי לא תוקמה דהא רבי מאיר מאתים קאמר: ויש לה עדים שלא נסתרה. רבותא אשמעינן
ויש לה עדים שלא
דאפי' הכי אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה ולימא מקח טעות הוא: שהרי כנסה ראשון. ועליו לדעת שנבעלה:
נסתרה או שנסתרה אלא
שלא שהתה עמו כדי ביאה
זאת
אין השני יכול לטעון טענת בתולים פי' להפסידה מנה הראוי לאלמנה מן הנשואין שהרי כנסה הראשון. ואע"פ שהעדים מעידין אינו יכול לטעון.