אלמנה
ניזונת פרק
אחד
עשר כתובות
צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
דלמא נהי דאחריות דעלמא כו'. ולא דמי לההיא דלעיל
אם נטלן במתנה
לא כך כחו יפה. שיוכל לטרוף לקוחות על החוב
יז
א)
א
ב) ג)
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר ראובן
ולא יוכל לטרוף
על המתנה אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף
ד)
ולקחה משמעון באחריות דבמסקנא אמר רבא נהי דאחריות דעלמא
לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם. ואם מפני היתומים שלא יאמרו
יח ב
לא קביל עילויה אחריות דנפשיה מי לא קביל עילויה לא דמי דהתם
הכל לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך
יכולה היא להעמיד עדים
ה) ו)
❖
ז)
ודאי כיון שראובן לוה דין הוא
שיראו את הנמכר למזונות ואם
שיטרפו ממנו הקרקע ואין על שמעון
תצטרך לכך יבאו ויעידו ואת הנמכר
אם במתנה נוטלן לא כך יפה כחו כיצד
לפרוע כיון דבאת לידי ראובן הנאה
לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות:
מוכרת אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר
מוסף רש"י
מוכרת לשנים עשר חודש. כדי
שקבל המעות אבל הכא שהיורשין
רב הונא מוכרת אחת לשנים עשר חדש
יט ג
ארמלתא דזבין אחריות
מזונות של שנה תמכור יחד: והלוקח.
חייבין לה מזונות יכולה למכור ולחזור
איתמי.
ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום ורב יהודה
כ ד
לא ימסור לה כל המעות אלא דמי
ולטרוף שהרי כשחוזרת וטורפת חוב
אמר מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס
מזונות של חדש בחדש שאם תינשא
שלה היא נפרעת ואין כאן עיוות
אחת לשלשים יום תניא כוותיה דרב הונא
יחזיר מה שבידו ליורשים: מהו
הדין כלל:
ובי דינא
וסמך לה שתגבה כתובתה מן
כא ה
מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס אחת
דזבין.
שתחזור ותטרוף. אותם הקרקעות
השאר. וא"ת מאי נפקא
עצמן: ארמלתא דזבין. שדה יתומים
לשלשים יום תניא כוותיה דרב יהודה מוכרת
אלמנה.
(לקמן ק.)
❖
למזונות או לכתובה וקבלה עליה
לה מינה בין מה שהיתה מוכרת
לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים
מוכרת. שלא
אחריות: אחריות איתמי. אחריות
למזונות ובין מה שתמכור לכתובה
יום אמר אמימר הלכתא מוכרת לששה
א
בבית דין.
הלקוחות חוזר על היתומים שהרי
נפקא מינה שתוכל למכור ביחד כדי
חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום
תוספות רי"ד (המשך)
❖
עליהן היה החוב: טרפא. והם יחזרו
כתובתה אבל למזונות אינה מוכרת
(ב"מ לב.)
אמר ליה רב אשי לאמימר דרב הונא מאי
נ"א בס"ה: איבעי' להו
על היתומים: מוכרת והולכת. למזונות:
אלא לששה חדשי' ולוקח מפרנס אחת
אמר ליה לא שמיע לי כלומר לא סבירא
זבין ולא איצטריכו לי'
עד. שלא יותר קרקע ליורשים אלא
לשלשים יום ועוד אם נשאת אחר
זוזי הדרי זביני או לא
תוספות רי"ד
לי בעו מיניה מרב ששת מוכרת למזונות
שיעור כתובתה: וסמך לה. ואותו
שמכרה הלוקח לא יתן כי אם אחת
ת"ש דההוא בצורתא דהות
כיצד מוכרת אמר רבי
בנהרדעא זבנינהו כ"ע
מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קמיבעיא
לל' יום ולא תוכל לגבות מהן לכתובה
השאר יהא סמך לה לגבות משם
דניאל בר רב קטינא אמר
לאפדנייהו למיזבן חיטי
כתובתה: זבין ולא איצטריכו ליה
דהא מטלטלין נינהו ומזונות אבדה:
להו בדרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא
ב
לסוף אתי חיטי ואר"נ
רב הונא לי"ב חודש
מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא
זוזי. מכר שדהו ואנו יודעים שהיה
ולוקח מפרנס א' לשלשים
דינא הוא דהדרי אפדני
דזבין אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות
יום פי' מוכרת מן הנכסים
למרייהו ומסיק תלמודא
שיירא לא. וא"ת תקשי מהכא
חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא
איתמי מאי כיון דאחריות איתמי טרפא או
והל' זבין ולא איצטריכו
כשיעור מזונות שנה א'
פלונית באותן מעות: ולא איצטריכו
לרמי בר חמא דהוה בעי למימר
ולא יתנו לה כל המעות
לי' זוזי הדרי זביני פי'
דלמא מצי אמרי לה נהי דאחריות דעלמא
ליה זוזי. שחזרו בהן המוכרים:
לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון
ביחד שמא תמות אלא
ודוקא כגון שפירש בפיו
לא קבילת עילוך אחריות דנפשך מי לא
דאדעת' דהכי קמזבנינא
יתנו המעות להיתומים:
בצורתא. יוקר הבא בשערים פתאום:
דאפילו אחריות דנפשיה לא קביל
אמר אמימר הל' [מוכרת]
דאי לא פירש דברים
קבולי קבילת אמר ליה תניתוה מוכרת
זבנינהו לאפדנייהו. לקנות חטין:
עילויה והא בהך ברייתא אמרי' גבי
לו' חדשים ולוקח מפרנס
שבלב אין דברים אע"ג
והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה
דארבי בעקולי הוו קיימי. שעל ידי
אשה אחריות דנפשה מיהא קיבלה
דידעי ביה שכנים ומוכחא
א' לל' יום א"ל ר"א
לאמימר הא דר"ה מאי
מילתא דהכי אמרי' בפ'
כתובתה מן השאר שמע מינה שיירא אין
עלה וכ"ש התם לפי מה שפירשנו
שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת
א"ל לא שמיע לי כלומר
האיש מקדש ההוא גברא
לעיל וי"ל דמצי למימר רמי בר חמא
עקלקלות ואילו ידעו המוכרים כן לא
לא שיירא לא ודלמא עצה טובה קא משמע
לא ס"ל: בעא מיניה
דזבנינהו לנכסי אדעתי'
מר"ש. מוכרת למזונות
למיסק לא"י ובעידנא
דהכא ודאי אחריות דנפשה מקבלת
היו מוכרים בתיהם ומשעת מכירה
לן דלא ליקרו לה הדרינתא א"כ ליתני גובה
מהו שתחזור ותטרוף
דזבין לא אמר מידי א"ר
הוה ליה טעות אבל היכא דמכירה
ו)[אע"ג דאחריות איתמי היינו מעלמא
כתובתה מן השאר מאי סמך לה שמע מינה
לכתובתה. פי' אותן
הוי דברים שבלב ודברים
ג
אבל אנפשה מיהו קיבלה] דהא אינה
לאו בטעות הואי כגון חזרו בהן
הקרקעות עצמן שמוכרן
שבלב אינן דברים עיין
שיירא אין לא שיירא לא איבעיא להו זבין
למזונותי' וקמבעי' להו
מ"ש שם דאע"ג דמוכח
מוכרת בהדיא שלא באחריות אבל
מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו
בדר"י דאר"י ארמלתא
מילתא לעלמא דאדעתא
ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני או לא
התם שמכר לו בהדיא שלא באחריות
בתיהם או שבאו חיטין ממקום אחר
דזבין אחריותא איתמי
למיסק זבין כגון שידעו
הדרי זביני תא שמע דההוא גברא דזבין
אפילו אחריות דנפשיה לא קביל
שעדיין לא נעקרו ממקומם לא הדרי:
וב"ד דזבין אחריותא
בו שכנים שהי' בדעתו
איתמי מאי מי אמרינן
לעלות אפ"ה כיון שלא
ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למיזבן
אי הכי היינו ודאי דאמר ליה כו'
עילויה. מ"ר:
פי' בפיו בעת המכירה
זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי
כיון דאחריותא איתמי
נמצאת מכשילן. דאי בעי לזבוני קרקע
תורי לסוף לא איצטריכו ליה ואהדריה ניהליה
טרפא א"ד מצי א"ל
כי הוא רוצה לעלות
זביני כו'. וכגון שגילה דעתו
לא ימצאו קונים: ואמר לי' אין בצורתא
נהי דאחריותא דעלמא
אמרי' דברים שבלב אינן
רב פפא לארעיה רב פפא לפנים משורת
דברים: מתני' אלמנה
לא קבלת עלך אחריותא
בנהרדעא משכח שכיח. וחיישינן
בשעת המכר דאמר דליזבן תורי קא
הדין הוא דעבד ת"ש דההוא בצורתא דהוה
בין מן האירוסין בין
דנפשך קביל קבלית
לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי
זבין להו דאי שתק הוו להו דברים
מן הנשואין מוכרת שלא
א"ל ר"ש תניתוה מוכרת
בנהרדעא זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו
והדרי זבינייהו. שמע מינה טעמא
שבלב וכן בפרק ב' דקידושין בב"ד רש"א מן הנשואין
והולכת עד כדי דמי
לסוף אתו חיטי אמר להו רב נחמן דינא הוא
מוכרת שלא בב"ד מן
כתובתה וסמך לה שתגבה
משום מקח טעות הוי דאי בדאתו
גבי ההוא גברא דזבין נכסיה
האירוסין לא תמכור אלא
כתובתה מן השאר ש"מ
דהדרי אפדני למרייהו התם נמי זביני בטעות
חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו
אדעתא למיסק לארעא דישראל התם
בב"ד מפני שאין לה
שייר אין לא שייר
הוו דאיגלאי מילתא דארבא בעקולי הוה קיימא
מזונות וכל שאין לה
לא פי' מוכרת והולכת
לבדם דטעמא משום זבין ולא
נמי בדגלי דעתיה ויש דברים שאינו
מזונות ל"ת אלא בב"ד פי'
למזונות עד שלא ישאר
אי הכי היינו דאמר ליה רמי בר שמואל לרב
איצטריכו ליה זוזי הוה מידי דלא
מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה
למזונותי' שא"י להמתין
קרקע ליתומים אלא שיעור
מתני'
שכיח הוא וליכא מכשול:
כגון אם היה מוכר מלבושיו אדעתא
נחמן אם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא
עד שיזקוק לה ב"ד אבל
כתובתה שיהיה לה סמך
מן האירוסין שאין לה
לגבות כתובתה משם ש"מ
בין מן הארוסין. שאין לה מזונות
למיסק לארץ ישראל דזהו דבר שאין
אמר ליה אטו כל יומא בצורתא שכיחא אמר
מזונות כ"א כתובה אינה
מדקתני סמך לה שתגבה
ומוכרת לכתובה: בין מן הנשואין.
רגילין למכור אדעתא דהכי התם
ליה אין בצורתא בנהרדעא משכח
רשאית למכור שלא בבית
מן השאר דוקא אם
ודאי אין מועיל גילוי דעת שאם לא
שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא
דין ואין הל' כר"ש דקיי"ל
נשארו נכסים ליתומים
שכיחא והלכתא זבין ולא איצטריכו
ד
יחיד ורבים הלכה כרבים
אית לה סמך לגבות
בבית דין: רבי שמעון אומר מן
תאמר כן מעכשיו אין צריך לשום
ליה זוזי הדרי זביני: מתני' ה אלמנה בין
ואמרינן עלה בפרק אלו
כתובתה אבל אם לא
הנשואין. שהיא מוכרת למזונות:
תנאי אלא גילוי דעת בעלמא ובכל
מציאות אמר ר' יוסף
נשארו נכסים ליתומים
מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא
מוכרת שלא בבית דין. שאי אפשר
מקום בעינן דומיא דתנאי בני גד
אמר ר' נחמן אינה צריכה
אין לה סמך לגבות מן
ב"ד מומחין אבל צריכה
הלקוחות דאחריות דנפשה
בבית דין ר' שמעון אומר מן הנשואין
ובני ראובן תנאי כפול אלא ודאי
לה להיות יושבת ומתענה עד
ב"ד הדיוטות: בשלמא מן
קבילי עלה עיין בערך
גילוי דעת במילתא שאין רגילות
שיזדקקו לה בית דין אבל מן
מוכרת שלא בבית דין מן האירוסין
הנשואין משום מזוני וא"י
לעשות כן לא מהני עד שיתנה ויש
האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה
לא תמכור אלא בבית דין
מפני שאין
לא תמכור אלא בבית דין: גמ'
דברים דאפילו גילוי דעת אין צריך
לה
מזונות וכל שאין לה מזונות
כגון שטר מברחת דלעיל פרק האשה
גמ'
לא תמכור אלא בבית דין:
בשלמא מן הנשואין
משום מזוני
שנפלו
ז) וכן ההיא דבפרק
אלא
מי שמת דתניא הרי
שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד
וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה
בידוע שאם היה יודע שבנו קיים לא היה כותב. מ"ר: אי הכי היינו דא"ל רמי בר שמואל לרב נחמן א"כ נמצאת מכשילן כו'.
פי' רש"י אי הכי היינו ודאי דא"ל נמצאת מכשילן כו' א"ל בצורתא משכח שכיחי וחייש דלמא אתו ארבי בעקולי והדרי זביני דאי
בדאתו ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדן דטעמא משום דזבין ולא איצטריך ליה זוזי הדרי זביני מילתא דלא שכיח הוא וליכא מכשול
וקשה לפירוש זה דמאי הוכחה היא לעולם אימא לך משום דלא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני ומיהו כל שכן היכא דהוו בעקולי כדמוכח
שמעתא דאז הוי מקח טעות יותר ואם כן שפיר קאמר דנמצאת מכשילן לעתיד הואיל דבכל ענין הדרי זביני כדפרשינן הלכך נראה
כמו שפירש רשב"ם אי הכי קושיא הוא הואיל דאמר דהאי הדרי זביני דוקא משום דבעקולי הוו קיימי היכי קאמר בצורתא
בנהרדעא משכח שכיח הלא זאת בצורתא דארבי בעקולי הוו קיימי פשיטא דלא שכיח הוא ובשלמא אי פשטינן מינה זבין ולא איצטריכו
ליה זוזי הדרי זביני
היינו ודאי דשכיחא
דרוב
פעמים היה להם בצורתא וניחא
נמי לפי זה הא
דפסקינן הלכתא
לפי פשיטת הבעיא:
אלמנה