צז:
אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמנה
מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה כו'.
אלא מן האירוסין מאי טעמא. לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין
כב א
א)
ב)
ככל שאר מוציאי שטר חוב: משום חינא. שיהו בעליהן לחן בעיניהן
פירש רבינו חננאל גרושה נפיש חן דידה דיש לה תוספת
ג)
ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים: גרושה נמי בעיא חן. תקנתא
והואיל ויש לה לגבות כל כך אימא שתמכור שלא בבית דין א"נ יש
ד)
כג ב
לפרש שהיא צריכה חן יותר לינשא שהיא בזויה יותר מן האלמנה:
דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה
ה)
לאתויי מגורשת ואינה מגורשת.
ו)
לי אהובה מה לי שנואה: ר"ש היא.
ז)
פירש הקונטרס דאגב
דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן
אלא מן האירוסין מאי טעמא אמר עולא
ח)
כד ג
אורחיה קמ"ל דמגורשת ואינה
האירוסין נמי משום דלכתובה קא
משום חינא ר' יוחנן אמר לפי שאין אדם
ט)
מגורשת אינה גובה מזונות מן
מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד:
רוצה שתתבזה אשתו בבית דין מאי בינייהו
י)
דלא נפיש חן דידה. שלא היתה לה
היתומים וזו היא מילתא דפשיטא
כה ד
איכא בינייהו גרושה למאן דאמר משום חינא
כ)
חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים
דמספק שמא מגורשת גמורה היתה
גרושה נמי בעיא חן למאן דאמר לפי שאין
ל) מ)
אם הוטרחה זו: אימא תבעי חן.
לא תוציא מזונות מן היתומין הילכך
❖
כו ה
נ)
אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה
ואפי' לרבי שמעון: הא נמי תנינא.
נראה כפירוש רבינו חננאל לאתויי
❖
לא איכפת ליה תנן וגרושה לא תמכור אלא
בסיפא דמילתיה דרבי שמעון: לאו
מגורשת ואינה מגורשת הא דתנן כל
לאתויי גרושה. מן הנשואין דאי מן
תורה אור השלם
בבית דין בשלמא למאן דאמר לפי שאין
שאין לה מזונות לא תמכור הא יש
לה מזונות תמכור שלא בב"ד ואי זו
האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ"ש
אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין גרושה
1. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ
הגהות מהר"ב
❖
רנשבורג היא זו אלמנה מן הנשואין ומרבה
גרושה: מגורשת ואינה מגורשת.
ויקרא כא יג
יִקָּח:
לא איכפת ליה אלא למאן דאמר משום חינא
מגורשת ואינה מגורשת ואין לתמוה
ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא
א] גמ'
גרושה נמי בעיא חן הא מני ר' שמעון היא
מאי קמ"ל אם מוכרת שלא בבית דין
תמכור לכתובתה אלא בב"ד דהא
מוסף רש"י
אי רבי שמעון הא תנא ליה רישא מן
דמצי למימר דעיקרא דמילתא
י) מאלמנה שמעינן לה אלא אגב
משום חינא.
האירוסין לא תמכור כו' מהו דתימא אלמנה
לאשמועינן דבת מזונות היא אי נמי
אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה
מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל
❖
מצינו למימר דאף המכירה שלא
מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק
גרושה דנפיש חן דידה אימא תיבעי חן הא
בב"ד קמ"ל דאע"ג דלא מדינא היא
קרוב לה ספק קרוב לו ברה"ר אין
(לעיל פד. וכעי"ז גיטין
ניזונת אלא משום דאגידא ביה ס"ד
לה מזונות מן היתומים אם מת:
נמי תנינא כל שאין לה מזונות לאתויי מאי
לה. ומט:) מגורשת
תוספות רי"ד
כדרבי זירא. דאמר בעלה חייב
דלא תקנו לה רבנן למכור שלא בב"ד
ואינה מגורשת בעלה
לאו לאתויי גרושה לא לאתויי מגורשת
חייב במזונותיה.
להמתין אלא מן האירוסין
דסגי לה אי אית לה אפי' בב"ד:
במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני'
ואינה מגורשת כדרבי זירא דאמר ר' זירא
(רשב"ם ב"ב
מ"ט עולא אמר משום
מכרה
כתובתה. נראה לי לפרש
דדוקא בחייו] משום דמעוכבת
מז:) עשתה כתובתה
חינא פי' כדי שיהא לה
א כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת
אפותיקי לאחר.
דהיינו מנה ומאתים
בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא
כתובתה מצוי' אולי תמצא
בעל חייב במזונותי' ת"ש כשם שמוכרת שלא
חן בעיני האנשים ותנשא
והשתא אתי שפיר דקאמר לא תמכור
דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות
בה ר"י אמר אין אדם רוצה
בב"ד כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים
דמספיקא לא מפקי' ממונא: יורשיה
השאר אלא בב"ד דהיינו תוספת:
(לעיל נד.) בתולה
שתתבזה אשתו בב"ד.
מתניתין מני רבי שמעון היא
שלא בבית דין בשלמא למאן דאמר לפי
אפילו מקצת בתולים.
יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן
מ"ב א"ב גרושה לעולא
דאמר משום חינא גרושה
דתניא כו'. וא"ת
ויורשי: מאי חן איכא. הרי
שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין
נמי צריכה חן ולר"י דאמר
ממתניתין נמי תפשוט דאתיא כרבי
הנטרחים לבית דין אנשים הן:
כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי יורשיה
אין אדם רוצה כו' אגרושה
אינו חושש בבזיונה הלכך
שירשתה בתה או אחותה. דמשום
שמעון מדקתני לא תמכור את השאר
נמי לא ניחא ליה דליבזו אלא למאן דאמר
אינה מוכרת אלא בב"ד
אלא בבית דין דהיינו כר"ש דאמר
דידה בעינן תקנתא שלא תמשך
(יבמות
משום חינא יורשיה מאי חן איכא תרגמה עולא
ועולא מדקדק ומוקי לה
מלהנשא: מתני' לא תמכור את
כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא
נט.) בבתוליה.
כגון שירשתה בתה או אחותה: מתני' מכרה
כר"ש: ת"ש כשם שמוכרת
שלא בב"ד כך יורשיה
השאר כו'. ר"ש קאמר לה דאמר
בבית דין וי"ל דחכמים נמי כרבי
יורשי כתובתה מוכרים
כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או
אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות
שמעון סבירא להו בהא דאמר כל
שלא בב"ד בשלמא למ"ד
מקצתה נתנה כתובתה לאחר או מקצתה
וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה
שאין לה מזונות לא תמכור אלא
אין אדם רוצה כו' כי
היכי דאיהי לא ניחא
לא תמכור את השאר אלא בבית דין וחכ"א
מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי
בב"ד ואי מדקתני מוכרת אפילו
לה שתתבזה יורשי' נמי
שמעון: וחכמים אומרים מוכרת
ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת
מוכרת היא אפי' ארבעה וחמשה פעמים
ב
לא ניחא ליה דליבזו
היא. לכתובתה אפילו לפרקים ואף
למזונות שלא בב"ד משמע משום
אלא לעולא דאמר משום
ומוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת
ג
חינא יורשי' מאי חן
דאכתי לא הפסידה מזונות הוא
על פי כן מוכרת בינתיים למזונות
למזונות מכרתי ד וגרושה לא תמכור אלא
איכא תרגמה עולא כגון
שלא בב"ד: וכותבת. בשטר המכירה:
דמוכרת כתובתה שלא בב"ד:
בבית דין: גמ' מתניתין מני ר"ש היא דתניא
שירשתה בתה או אחותה:
בבתוליה
בכדרכה אין שלא
למזונות מכרתי. משום עצה טובה
ואלה הם שינויא דחיקא
מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה
ואשינויא דחיקא לא סמכי'
כדרכה לא. דליכא
כדאמר לעיל כ): וגרושה לא תמכור.
דסתם קתני יורשי' יורשי
כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות (דברי
לכתובתה: אלא בב"ד. למ"ד טעמא
למימר עד שיהו כולן קיימין בין
(שם) ר' אלעזר ור'
כתובתה ומשמע אפילו
ר"מ) ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה ולא
שמעון סברי בתולה
זכרים גם מה שהעמיד
כדרכה בין שלא כדרכה דאם כן
משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא
ל)
שלמה משמע.
האי דתנן וגרושה לא
משכנה כתובתה אלא מחציתה אבדה
לישתוק קרא מיניה וממילא הוה
לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן
תמכור אלא בב"ד דהוא
ממעטינן בעולה שלא כדרכה מיו"ד
דאוקי טעמא משום חינאמ) הא ר"ש
מזונותיה למימרא דרבי שמעון סבר דלא
ר"ש שינויא דחיקא הוא
היא: גמ' מתני' מני. ת"ק דמתני':
דסתמא דמתני' רבנן
של בתוליה כמו בוגרת אבל מבתולה
אמרי' מקצת כסף ככל כסף א] ורבנן סברי אמרי'
הוא מדתני רישא וחכ"א
מכרה כתובתה. כולה אין לה מזונות (שם)
בלא יו"ד לא אפשר לומר דהוה
❖
מקצת כסף ככל כסף הא איפכא שמעינן
מוכרת היא אפילו ד' וה'
ממעטינן ליה דהא בקנס של נערה
דברי ר"מ אבל מכרה מקצתה יש לה
פעמים ומוכרת למזונות
להו דתניא והוא אשה בבתוליה פרט
ה
1
שלא בב"ד והדר תני
מזונות: לא אמרינן מקצת כסף.
כתיב בתולה ואפי' הכי יש לה קנס
וגרושה לא תמכור אלא
לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ ר' אלעזר
תוספות רי"ד (המשך)
כדאיתא בפרק קמא דקדושין
מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם
בב"ד השתא איכא לדיוקא
ור' שמעון מכשירין בבוגרת התם בקראי
מתני' מכרה כתובתה
הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות:
מודה רבי דלענין קנס דכולהו
האי דאמרו חכמים שלא
בב"ד אהיכא קאי אי
או מקצתה נתנה לאחר
פליגי ר' מאיר סבר בתולה אפי' מקצת
פרט לבוגרת. ולא אמרינן מקצת
משלמי וכן גבי נערה המאורסה
או מקצתה משכנה או
אמוכרת למזונות פשיטא
בתולים ככל הבתולים: נ) בתוליה.
דכתיב בתולה אמרינן התם דכולהו
בתולים בתוליה עד דאיכא כולהו בתולים
מקצתה ל"ת את השאר
ודאי דמוכרת למזונות
בסקילה ואפילו רבי לא פליג אלא
אי הוה כתיב והוא אשה בתולה
שלא בב"ד מוכרת וליכא
אלא בב"ד וחכ"א מוכרת
בבתוליה בכדרכה אין שלא כדרכה לא
היא אפילו ד' וה'
מאן דפליג בהא והו"ל
יקח: בבתוליה. במקום בתולים
משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לי
ר' אלעזר ור' שמעון סברי בתולה שלמה
פעמים מעט מעט לצורך
למימר מוכרת למזונות
אימא בבתוליה אתא לרבות בוגרת
הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא
כתובתה וביני ביני עד
סתם והוה קמ"ל דאע"ג
משמע בתוליה אפילו מקצת בתולים
ולא בעולה שלא כדרכה ונראה לי
כדרכה והיא נערה כשרה לכה"ג:
דמכרה ד' וה' פעמים
שלא תפרע כל כתובתה
בבתוליה
מוכרת למזונות שלא
לכתובתה לא אבדה
דמשמע ליה טפי לאוקמיה בבעולה
בתוליה
אבדה מזונותי' אלא לאחר
מזונותי' אלא אכתי מוכרת
בתולה
שלמה משמע. קשה לרבי
שלא כדרכה משום דמשמע בבתוליה
במקום בתולים כלומר במקום בתולים בעינן שתהא בתולה:
למזונות [אלא] שלא בב"ד
שתגבה כל כתובתה וכל
מכירותי' היא עושה
אכלהו קאי דמוכרת אפילו
אמאי איצטריך למכתב גבי קנס נערה למעוטי בוגרת תיפוק ליה מבתולה שלמה משמע ואפילו
אם תמצא לומר ההוא בתולה איצטריך
שלא בב"ד וכותבת
ד' וה' פעמים לכתובתה
לכדדרשינן ליה באלו נערות אכתי קשה מהא דאמר בפרק הבא על יבמתו אין בתולה אלא נערה
ואח"כ מוכרת למזונות
למזונות מכרתי מה שהיא
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה ולהאי תנא אמאי איצטריך למכתב בתולה נערה בכל מקום כיון דכתב בתולה
מוכרת למזונות שלא
וכלהו מוכרת שלא בב"ד
יטענו עלי' היתומים כי
ופליג עם ר"ש בתרתי
ידעינן שהיא נערה ועוד קשה מהא דאמר גבי נערה המאורסה באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה ואמאי והא כתיב
(דהא) [והוא] ת"ק דפליג
הכל מכרת לכתובתיך
בתולה דמשמע שלמה למעט שלא כדרכה ואפילו רבי לא פליג מהאי טעמא דבתולה שלמה משמע ואמרינן נמי בקידושין
ונתנקבלת כתובתך והלכך
עם ר"ש ברישא והדר תני
מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ואמאי והא כתיב ביה בתולה ושמא י"ל התם משום דדרשינן בעולת בעל בעל עושה
תפרש במכירה מה
וגרושה ל"ת אלא בב"ד
ומודים חכמים בגרושה
שהיא מוכרת למזונות כי
אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר
עושה אותה בעולה שלא כדרכה:
למזונות מכרתי וגרושה
שלא תמכור אלא בב"ד
שיהו ל"ת אלא בב"ד דמודי
משום דטעמא הויא שלא
רבנן בגרושה שאינו חושש בבזיונה הילכך אין לה רשות אלא למכור בב"ד: גמ' מתני' מני ר"ש היא דתניא מכרה
תתבזה וגרושה תתבזה ותתבזה הכי משמע פשטא דמתני' ומאי דמוקי לה כר"ש שינויא הוא ואשינויא לא
כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר א"ל מזונות דברי ר"מ ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה אלא מקצת
סמכי' ומ"ה הל' כר"י ולא כעולא. אר"י אמר רב"י א"ש כ"מ שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה
לא תמכור מן השאר אלא בב"ד ר"ש סבר ל"א מקצת כסף ככל כסף ור"מ סבר מקצת כסף ככל כסף פי' מקצת כסף של
חייב במזונותי' וה"מ בחיי בעלה משום דמעכבה מלנשא אבל לאחר מיתתו שהיא ראוי' להנשא תביא ראי'
מוהר הבתולות שנשאר לה לגבות (שוה כסף) ככל כסף ויש לה מזונות עד שתגבה הכל ואין הל' כר"ש דאמרינן
ותטול ומספיקא לא (תנשא וגט) [תיטול דגט] דידה מפקא מחזקתה ואין מוציאין ממון מחזקתו בספק: