אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיהו
בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה. פירוש בעינן
בתוליה קיימין. לענין בעילה שלא נבעלה אפילו שלא כדרכה:
כז א
א)
ב)
דתפסה כסא דכספא. ולא היה בו שיעור כתובתה: צריכה שבועה.
שאותן מקצת בתולים יהו קיימים בכל מקום ולא מצי
❖
כח ב
ג)
שלא גבתה יותר: ששמה לעצמה. לקחה שדה היתומים לעצמה בשומת
למימר שלא כדרכה לא דלשתוק קרא מיניה:
מוכרת
שלא בבית דין צריכה שבועה כו'. ואם תאמר מתני'
כתובתה: לא עשתה ולא כלום. ואם רצו היתומים להגבותה מעות
היא בפרק השולח
לאחר זמן חוזרין ונוטלין אותה:
גליון הש"ס
מאן שם ליך. ממי קבלת מכירה
דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי
בבתוליה שיהו כל בתוליה קיימין בין
כט ג ד
תוס' ד"ה אמר ליה וכו'.
א
זו לא מבית דין ולא מיתומין לפיכך
יתומים אלא בשבועה ואיכא למימר
דהא בשליח ב"ד מוקמינן
בכדרכה בין שלא כדרכה ההיא איתתא
לה כמו שפי' ר"ת וכו'.
לא יצא הקרקע מרשות היתומין אבל
ההיא באלמנה מן האירוסין כרבי
דתפסה כסא דכספא בכתובתה קתבעה
היכא דשמת לאחריני נפק מרשות
שמעון דאמר כל שאין לה מזונות
ל ה
מזוני אתאי לקמיה דרבא אמר להו ליתמי
היורשין שהרי נתנו לה חכמים רשות
לא תמכור אלא בבית דין ונראה לרבי
זילו הבו לה מזונות לית דחש להא דר' שמעון
למכור: כיסתא. מספוא. לשון אחר
דוחק ועוד קשיא לי דלפום סוגיא
לא ו
דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף
כסיתא גרס עצי אלמוגים שקורין
דשמעתא לא פשט ליה רב יוסף
קור"ל: מתני' שוה מאתים
שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף מוכרת
מידי ואמאי תפשוט ליה דעל כרחך
במנה נתקבלה כתובתה. דאמרינן
שלא בב"ד צריכה שבועה או אין צריכה
(ב) באלמנה מן הנשואין היא מדקתני
לב ז
❖
לה את אפסדת: מכרה בטל. שאותו
סיפא נמנעו מלהשביעה וא"ר זירא
שבועה ותבעי לך הכרזה אמר ליה הכרזה
לג ח
אמר שמואל לא שנו אלא באלמנה
דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל
לא קמיבעיא לי דא"ר זירא אמר רב נחמן
❖
אבל גרושה משביעין אותה וטעמא
המכר טעות שהרי בבת אחת היה:
ב אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה
הגהות הב"ח
לעולם מכרה קיים. והיא תחזיר
דאלמנה שאני בההיא הנאה דקא
ולא כלום ה"ד אי דאכרוז אמאי לא עשתה
(א) רש"י
טרחא קמי יתמי אתיא ומוריא התירא
את הדינר ליורשין (א) דמה הפסידתן:
לעזי רש"י
דלמה
ולא כלום אלא לאו דלא אכרוז ולעצמה הוא
עד שיהא. באונאה כדי שאילו לא
אלמא הוה מצי למפשט ממילתיה
❖
(ב) תוס'
קור"ל. אלמוג.
דלא עשתה ולא כלום הא לאחר מה
דשמואל דבאלמנה מן הנשואין
היתה האונאה היה משתייר בשדה
ג
ההיא
(ג) ד"ה
שעשתה עשתה לעולם דאכרוז ודאמרי לה
מיירי דאי מן האירוסין מיירי לא
בת תשעה קבין או האונאה עצמה
ד
❖
תוספות רי"ד (המשך)
שייך למימר קא טרחא קמי יתמי
תשעה קבין והוא הדין אם נשאר
מאן שם ליך כי האי דההוא גברא דאפקידו
שהיא עומדת בבית אביה אלא אומר
ליתומים שם לבד האונאה ט' קבין
מרשות היתומים שהרי
גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה
נתנו לה חכמים רשות
רבי דהך שבועה לא משום צררי אלא
דכיון דיש ליתומים קרקע שם כשיעור
מוסף רש"י
בארבע מאה זוזי אייקר קם בשית מאה
למכור כי ההוא דאפקידו
כדפי' בקונטרס שלא גבתה יותר ולא
שדה יאמרו לה אין רצוננו למכור
בבתוליה.
גביה כיסתא דיתמי פי'
אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה מאן שם
מיבעיא ליה במכרה למזונות שלא
קרקע הראוי לנו אבל אם אין האונאה
עצי אלמוגים אזל שמה
לך והלכתא צריכה שבועה ואינה צריכה
לנפשי' בד' מאה זוז לסוף
ה
בב"ד דהא לקמן פסיק הלכתא
ראויה להצטרף לכדי שדה לא
הכרזה: מתני' ו אלמנה שהיתה כתובתה
אייקר וקם בשית מאה
הפסידתן כלום: ובגנה בת חצי קב.
צריכה שבועה ואנן קיימא לן שני
אתו לקמי' דר"א א"ל מאן
מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה
שזה שיעור גנה: וכדברי ר' עקיבא.
דברים שאמר חנן הלכה כמותו דתנן
שם לך ומסיק תלמודא
והל' צריכה שבועה ואין
מאתים במנה נתקבלה כתובתה היתה
ששמענו ממנו במקום אחר ג) בבית
לקמן מי שהלך למדינת
ז
(יבמות נט.)
צריכה הכרזה פי' אבל
גמ'
רובע הוא שיעור גנה:
הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר
כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה
בשדה בת תשעה קבין
צריכה היא למכור לפני בני
כו'.
אדם שהן בקיאין בשומא
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה
כאן
מכרה בטל אפילו היא אומרת אחזיר דינר
וזהו שאמרנו צריכה ב"ד
וההוא בסוף היינו בשעת גביית
ליורשין מכרה בטל רשב"ג אומר לעולם מכרה קיים עד שתהא שם כדי
הדיוטות שתמכור בפני
כתובה דהא לעיל בשילהי הכותב
ג' שהן בקיאין בשומא.
שתשייר בשדה בת תשעה קבין ובגנה בת חצי קב וכדברי רבי עקיבא
(עיין לקמן בפ' שד"ג
מוקי רבי ירמיה חנן כרבי
על מימרת חנן אומר
בית רובע ח היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה
שמעון דאמר כל זמן שתובעת
תשבע בסוף ולא תש"ב
ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים:
כתובתה יורשין משביעין אותה אינה
שהוכיח שם הרב דהאי
גמ' מאי שנא שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה
(רשב"ם
דקאמר הכא והל' צריכה
תובעת כתובתה אין יורשין משביעין
❖
ב"ב קג:)
שבועה דוקא כשמוכרת
אותה משמע דשום שבועה אין
במאתים נמי תימא אנא ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
כנגד כל כתובתה אבל
מזקיקין אותה עד זמן תביעת
אם מכרה כנגד מקצתה
כאן
הואיל ומשיירת ממנה א"צ
כתובתה אלא נראה לרבי דבמוכרת
תוספות רי"ד
שבועה שכיון שצריכה
לכתובה מיבעיא ליה דתחלה קודם גביית כתובתה משביעין אותה שלא עכבה משל בעלה כלום ולאחר שמכרה נכסים שלא בבית דין ליגבות
ההיא איתתא דתפסה כסא
לישבע בסוף על המותר
מהן כתובתה מיבעיא ליה אם חוזרין ומשביעין אותה שלא גבתה יותר ועוד אומר רבי דהך שבועה דמיבעיא ליה לא כפ"ה שלא גבתה יותר
דכספא בכתובתה פי'
אין משביעין אותה
מחיים דבעל תפסה דמהני
בתחלה דומיא דמזונות
אלא מיבעיא ליה אי משביעין אותה שלא זלזלה בנכסים וכן מוכח מדקאמר תיבעי לך הכרזה דהוי נמי שלא תזלזל וכן פי' ר"ת. מ"ר:
תפיסה דמחיים במטלטלי
שכ"ז שתובעת מזונותי'
ותיבעי
אמר
לך הכרזה. דמדמבעיא לך שבועה מכלל דפשיטא לך דלא בעי הכרזה דאי הוה בעי הכרזה כ"ש דצריכה שבועה: (ג)
ליה
ולא היה בה שיעור
נותנים לה בל"ש הואיל
הכרזה לא קא מיבעיא לי. דפשיטא שאינה צריכה הכרזה וא"ת הא אמרינן לעיל לכרגא למזוני ולקבורה
כתובתה לסוף היא תבעה
וצריכה לישבע בסוף על
כתובתה): מתני' אלמנה
מזוני אתאי לקמיה דרבא
מזבנינן בלא אכרזתא משמע הא לשאר מילי בעינן הכרזה ועוד תנן בערכין שום היתומים ל' יום ואומר רבי הני מילי כשבית דין מוכרין
שהיתה כתובתה ר' ומכרה
א"ל ליתמי זילי הבו
דאי טעו בפחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה שלא להפסיד נכסי יתומים אבל אלמנה אפילו מכרה שוה מנה ודינר במנה תנן
שוה ק' בר' או שוה
לה מזוני לית דחש לה
ר' בק' נתקבלה כתובתה
לדר"ש דאמר ל"א מקצת
דמכרה בטל ואין יכול לבא לידי הפסד מוכרת שלא בהכרזה והא דאמרינן לקמן ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר
היתה כתובתה ק' ומכרה
כסף ככל כסף שלח לי'
משנה וחוזרין מאי קא משמע לן תנינא שום היתומין כו' ומסיק הני מילי שליח אלמא דבשליח גופיה צריך הכרזה אע"ג דאי מוזיל חוזר לא
שוה ק' ודינר בק' מכרה
(רבא) [רבה] ב"ד לר"י
קשה מידי חדא $דהא בשליח ב"ד מוקמינן לה כמו שפי' רבינו תם ועוד אפי' שליח דעלמא לא קשה מידי דלא אלמוה רבנן לשליח שימכור בלא
בטל ואפי' היא אומרת
מוכרת שלא בב"ד צריכה
הכרזה כמו אלמנה: אלא לאו דלא אכרוז כו'. תימה לי אכתי היכי פשיט מהכא דלמא הא דקאמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא
אחזיר את הדינר ליורשים
שבועה כדין כל אלמנה
מכ"ב פי' שאותו דינר א"ל
דלא אתפסה בעלה צררי
עשתה ולא כלום הא לאחר עשתה במכרה למזונות דאינה צריכה שבועה כדפי' לעיל והואיל וכן אינה צריכה הכרזה ואמר לי רבי דלא מפליג
רשות למכור נמצא שכל
וכ"ז שלא נשבעה אין
רב נחמן בין מוכרת למזונות למוכרת לכתובה: דאמרי לה מאן שם ליך. כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות
המכר בטעות היה שהרי
מכירתה מכירה א"ד אין
בב"א הי' רשבג"א לעולם
צריכה שבועה דשבועה
בקרקע חבירו אם לא יחזיקוהו בה ב"ד אבל הא לא קאמר שומא ממש דאע"ג דליכא ב"ד מומחין ב"ד הדיוטות מיהא איכא כדאיתא בהדיא
מכרה קיים עד שתהא
זו הוא דב"ד משביעים
באלו מציאות ומה שמחזיקין אותה אותם ב"ד הדיוטות לא חשיבא חזקה דיושבי קרנות הם ואינן אלא בקיאי בשומא בעלמא ותימה
שם כדי שתשייר בשדה
אותה ומכירתה מכירה
לרבי דהכא משמע דאם החזיקוה ב"ד היתה יכולה לעכב הקרקע לעצמה ובהמפקיד תניא המפקיד אצל חבירו יין והחמיץ דבש
בת ט"ק ובגינה חצי קב
בלא שבועה והיתומים
וכדברי ר"ע בית רובע
ישביעוה לכשירצו ותיבעי
והדביש עושה להם תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו כיוצא בו כו' והא לא מצינו למימר דהא דקאמר
קב פי' מכרה קיים והיא
לך הכרזה אם היא
בב"ד היינו ברשות ב"ד אבל אם ידעו ב"ד השומא יכול לעכבם לעצמו דבירושלמי מסיק על ההוא מעשה דיוחנן חקוקאה דמייתינן בפ"ק
תחזור את הדינר ליורשין
צריכה הכרזה כמו ב"ד
דפסחים א"ל צא ומוכרן בב"ד אלמא אע"ג דהוה רבי קא יהיב ליה רשותא ליוחנן חקוקאה הוה מצריך ליה מכירה בב"ד ואומר
כמה שהפסידתן עד שיהא
שאין רשאין למכור אלא
באותו אונאה שיעור שאם
בהכרזה ואם מכרו שלא
רבי דהתם הוי טעמא משום חשדא והלכך קאמר שלא יעכב לעצמו ודוקא בדבר הנפקד כי התם שייך חשדא דכולי עלמא לא ידעי שב"ד
לא היתה האונאה הי'
בהכרזה אין מכירתן
ידעו בשומא אבל הכא אלו הנכסים ידעו העולם שעל ידי ב"ד באו לידה וגבי כיסתא דיתמי נמי כמו כן ידעו וליכא חשדא אי נמי הכא
משתייר ליתומים קרקע
מכירה כדאמרי' לקמן
שיעור ט"ק שהוא שדה
א"ל הכרזה לא קמבעי'
הבית דין עצמם הם המפקידים הלכך יש לה לעכב על ידם אבל התם שהפקיד אחר אצלו לא יעכבנו לעצמו ומיהו אההיא דירושלמי
חשוב (או אם נשאר
לי דאר"ז אר"נ אלמנה
מתמה רבי אמאי לא מועיל בפקדון רשות בית דין לעשות הנפקד שליח למכור שלא בב"ד לתקנת המפקיד דקא בעי התם מכירה בבית
ליתומים) וראוי זה
ששמה לעצמה לא עשתה
דין הלא גבי מכירת קרקעות לצורך האלמנה תקנו שליח ואיכא נמי למ"ד דהוה כדיינין ושמא התם בירושלמי בב"ד הדיוטות קאי ואין
המועט שנתאנת להצטרף
כלום פי' אם שמה שדה
עמו אז וודאי מכרה בטל
א' ולקחתו לעצמה לא
לתמוה אי קרי ליה בית דין הואיל ולא קתני גבייהו ב"ד גמור דהא קרי מכירת אלמנה שלא בב"ד אע"ג דאיכא הדיוטות כדפרישית לעיל
היינו משום דקתני גבייהו ב"ד גמור: אלמנה שמכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה כו'. בירושלמי פריך ויחזור המקח
עשתה כלום שאם ירצו
שאומרים לה אין רצוננו
היתומים להגבותה מעות
למכור הקרקע שלנו:
ומוקי לה רבי יוחנן כשהוזל המקח כשהוקיר המקח וריש לקיש אומר אין אונאה לקרקעות אמר רבי יוחנן אם היה דבר מופלג יש לו אונאה
לאחר זמן חוזרים ונוטלים
היתה כתובתה ד' מאות
זוז ומכרה לזה בק' ולזה
אותה מידה היכי דמי אי
מתניתין פליגא אר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות פתר ליה בדבר שאינו מופלג
פי' ר"ח שלא הגיע אונאה עד
בק' ולאחרון שוה ק' ודינר
דאכריז אמאי לא עשתה
כדי בק' של אחרון בטל של
כלום אלא לאו דלא אכריז
כלן
קיים: מ"ש שוה ר' בק' דאמרי' לה
את אפסדת שוה ק' בר' נמי תימא אנא ארווחנא פי' תאמר ליתומים
ולעצמה הוא דלא עשתה כלום הא לאחר מה שעשתה עשתה לעולם דאכריז דאמרי' לה מאן שם לך פי' מאיזה
אני
טרחתי והרוחתי וחזרתי אחר
לוקח
שקנאו ביוקר אותו הריוח יהי' שלי ולמה הוא ליתומים אמר ר"נ
קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכי דשמה לאחרים נפקי