צח:
אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן שנה רבי. במשנתינו למדנו רבי: הכל לבעל
המעות. השולח
כדי דמי החפץ מכלל דבטול מקח לרבי יוחנן הוי בכדי דמיהן וכי האי
לד א
א) ב)
גוונא מפרש ר"ת הא דאמר רב נחמן בהזהב הדא
שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות
ולא מצי למימר
ג)
אנא ארווחי: כדתניא. דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא ומסקנא
אמרה אונאה אין להן ביטול מקח יש להן לאו דומיא דמטלטלין ביתר
ד)
לה ב ג ד
משתות אלא בחצי כגון שוה מאתים
במנה אבל פחות אפילו שוה
שמעינן דבדבר שאין לו קצבה אית ליה לר' יוסי הכל לבעל המעות
ה)
פרוטה המקח קיים והא דפסקינן
וסתם לן רבי במתני' דהכא כר'
❖
ו)
בהמקבל זבן במאתים
יוסי דמתניתין נמי דבר שאין לו
כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתניא
ז)
❖
ושוה מנה אמרי נהרדעי משמיה דרב
קצבה הוא דכל קרקע נמכר
הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי
נחמן אין אונאה לקרקעות לאו דוקא
באומד זה בפחות וזה ביוקר:
תוספות רי"ד
רבי יהודה רבי יוסי אומר חולקין והתניא
הוסיפו לו אחת יתירה. בתוספתא
מאתים אלא מעט פחות דבמאתים
ארב"א כאן שנה ר'
רבי יוסי אומר הכל לבעל המעות אמר רמי
גליון הש"ס
היא: שיש
דמסכת דמאי
הוי ביטול מקח לרב נחמן כדפרישית
(א) ה)
הכל לבעל המעות דתניא
בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה
גמ' זבין לי ליתכא.
הוסיפו לו מנה א' יתירה
לו קצבה. כגון קטנית הנמכר
ומאי דגריס ר"ת בריש האיש מקדש
הכל לשליח דברי ר"י ר'
כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא
❖
בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם
כמו שאפרש לקמן
יוסי אומר חולקין בשוה
הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר
הוסיפו אחת יתירה חולקין דמתנה
והא דקאמרת יתר משתות בטל מקח
פי' ר"י סבר הכל לשליח
א
דא"ל אנא ארוחי ור' יוסי
לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי
שאין לו קצבה הכל לבעל המעות מאי קמ"ל
הואי יש לומר לשליח נתנה ויש
אומר חולקין דאי לאו
הגהות הב"ח
לומר לבעל מעות נתנה: דבר שאין
אין אונאה לקרקעות אפילו ביתר
שינויא דשנינן שינויא הוא איבעיא להו
מעות לא יהיב לי' מידי
(א) רש"י
לו קצבה. כגון טלית וחלוק וירק
הלכך נותנים מחצה לבעל
משתות עד החצי כדפרישית והא
אמר ליה $זבין לי ליתכא ואזל וזבין ליה כורא
המעות ומחצה לשליח
הנמכרים באומד פעמים מוותר
דקא"ר יוחנן בירושלמי אם היה דבר
(ב) תוס'
מאי מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני
שטרח והרויח והתניא ר'
❖
למכור בזול ופעמים בצמצום הכל
מופלג יש לו אונאה לאו דוקא דהוא
וכיון
יוסי אומר הכל לבעל
או דלמא מעביר על דבריו הוא וליתכא
המעות אר"א ב"א אר"י
לבעל מעות שאין כאן מתנה אלא
הדין ביטול מקח כדפרישית וטעמא
נמי לא קני אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה
ל"ק כאן בדבר שא"ב
מכר: אמר ליה זבין לי ליתכא. אמר
דנתקבלה כתובתה גבי מכרה שוה
קצבה כאן בדבר שי"ל
מוסף רש"י
דרבינא ת"ש באמר בעה"ב לשלוחו תן להן
מאתים במנה תימה קצת אע"ג
לשלוחו מכור משדותי בית חצי
קצבה פי' אם הוא דבר
ואזיל וזבין ליה כורא.
שא"ל קצבה הכל הוא
חתיכה לאורחין והוא אומר טלו שתים והן
כור: וליתכא מיהא קני. לוקח ואם
דהוזיל המקח מ"מ תחזור בה לגבי
מאי.
לבעל המעות שכל מה
בא בעל הבית לחזור אינו חוזר:
הלקוחות שהרי המכר לא היה כלום
נטלו שלש כולן מעלו אי אמרת בשלמא
מוסיף על
שנתן לו בעבור בעל
תן להם חתיכה. חתיכה מבשר
ותחזיר הקרקע ליתומים ויש לומר
דבריו.
המעות נתן לו ולא מצי
מוסיף על דבריו הוי משום הכי בעל הבית
למימר אנא ארוחי ואם
שיש לי בכלי: והוא אמר להם טלו
דהואיל ובשעה שקבלה הקרקע היה
מעל אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי
הוא דבר שי"ל קצבה
שתים. שתים כל אחד מכם: והם
שוה מאתים מיד רצתה להוציא
כגון פירות הנמכרים
בעל הבית אמאי מעל והתנן גהשליח שעשה
נטלו שלש שלש. ולבסוף נמצא בשר
הקרקע מרשות היתומים ולהכניסה
(מעילה
במנין חולקין שי"ל בעבור
שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו
כ:) כולן מעלו.
המעות עשה וי"ל פניו
של הקדש: כולן מעלו. בעל הבית
לרשות הלוקח והרי היא כמו
נשא הלכך חולקין ומתני'
שליח מעל הכא במאי עסקינן ד דאמר להו
שנתכוונה לקנות הקרקע בכתובה
מעל שהאחת היתה מדעתו והשליח
בקרקע שהוא דבר שא"ל
טלו אחת מדעתו של בעל הבית ואחת
באותה שעה:
מעל בשניה והאורחין בשלישית:
קצבה הכל לבעל המעות
כאן שנה רבי הכל לבעל המעות.
מאי קמ"ל דשינויא דשנינן
אחת מדעת בעל הבית. והרי
מדעתי ושקלו אינהו תלת ת"ש היתה
השליח
שנויא הוא פי' ודוקא
(שם כ.)
עשה בה שליחותו: מאי לאו דזבין
נראה לר"ת דבמתני' מודו
כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה
שעשה שליחותו.
כשדעת אחרת מקנה לו אז
אמרי' שיהא הכל לבעל
שוה מנה ודינר במנה ודינר. שלא
בין רבי יהודה בין רבי יוסי דבדבר
מכרה בטל מאי לאו דזבין שוה מנה ודינר
המעות דאמדינין דעתי'
שאין לו קצבה נמי לא איפליגו דרבי
היה במנה ודינר שום טעות:
במנה ודינר ומאי במנה מנה שלה ומאי אפי'
דלא יהיב אלא משום
ומאי במנה. דקתני: במנה שלה.
יוסי סבר הכל לבעל המעות ורבי
מעות אבל אם באיזה
אפי' היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשים
טעות בא להשליח יתרון
כלומר בשביל מנה שהיה לה להתקבל
יהודה סבר הכל לשליח אלא בכה"ג
(חגיגה י:)
בלא דעת אחרת מקנה הכל
בדינר מקרקעי וקתני
מכרה בטל אמר רב
מכרה שוה מנה ודינר ובשויו:
שניתן לו מחמת תוספת דקא"ל קח
לא עשה שליחותו.
הוא לשליח שאם הרויח
הונא בריה דרב
נתן לא בדאוזיל
ומאי אפילו היא אומרת. פשיטא
זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך
הוא בתחבולותיו למה יתן
(מעילה כ.)
כלום כיון שעשה לו
הא
דעל כרחך של יתומים הוא: דינר
זה משלי אבל אם מכר לו בזול מחמת
שליחותו משלם: איבעי'
מקרקעי. אחזיר ואקנה מן הלוקח שוה הדינר ואחזירנו להם:
מעות כעין משנתנו שוה מנה במאתים אפי' ר' יהודה מודה דהכל
שליח
להו א"ל זבין לי מארעא
בדאוזיל. ומשום הכי מכרה בטל דטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה:
לבעל המעות דאי לא תימא הכי קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דלקמן
מעל.
ליתכא ואזל וזבין לי'
(קדושין מב:)
כורא מאי מוסיף על
תניא רבי יהודה אומר אף בזה בעל הבית לא מעל מפני שיכול
הא
דבריו הוי וליתכא מיהא
לומר חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע ומסקינן מאי רע רע בדמים דא"ל אם מייתית לי בשית כ"ש דהוה שוי תרתי
קני א"ד מעביר על
סרי ואם תמצא לומר דקסבר ר' יהודה הכל לשליח מאי נפקא ליה מיניה לבעל הבית הלא אינו מרויח כלום דהכל הוא לשליח אלא ודאי
דבריו הוי וליתכא נמי
לא קני ומסיק א"ד
כה"ג מודה ר' יהודה דהכל לבעל המעות וכן מוכיח נמי מדקאמר כאן שנה רבי הכל לבעל המעות ולא קאמר מתני' מני ר' יוסי היא מכלל דכרבי
יהודה נמי אתיא והא דקאמר כדתניא כלומר דאיכא מילתא אחריתי דאמרי' הכל לבעל המעות ואפי' מאן דפליג התם הכא מודה. רבינו תם:
כאן שנה רבי הכל לבעל המעות. אין לדחות לפי הירושלמי דמוקי לה כשהוזיל וכשהוקיר הא לאו הכי הדר דהכא משום דלא יצא הקרקע
מרשות היתומים דא"כ גבי שוה מאתים במנה תחזיר להו השדה אלא ודאי הכא והכא קנאתן כדפרישית: אמר רב פפא כו'.
הכי גריס רבינו חננאל הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ותימה לפי גירסא זו אדפריך ליה מאי קמ"ל הוה
ליה למיפרך ולימא הלכה כר' יוסי ויש לפרש בדוחק דה"נ קאמר מאי קמ"ל במאי דקאמר דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות כו' לימא הלכה
כר' יוסי הא קמ"ל דשינויא דשנינן שינויא הוא ולפי הספרים דגרסי' בהו הלכך דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות דבר שיש לו קצבה חולקין
מאי קמ"ל כו' אתי שפיר דהא רב פפא כמאן אמרה לשמעתא כר"י ומאי חידוש אתא לאשמועי' ומשני שנויא דשנינן שנויא הוא. ועל טעות שאינו
בא בזלות המקח אלא שהטעה בחשבון שאל ר' יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו מן העובד
כוכבים וטעה העובד כוכבים בחשבון ולא נמצא העכו"ם אח"כ ו) נראה לי שחולקים בין שניהם דהוו המעות כדבר שיש לו קצבה
דאמרינן הוסיפו לו אחת יתירה ר' יוסי אומר חולקים ומוקמינן לה בדבר שיש לו קצבה אבל שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא דחולקין לפי
שבעל המעות כיון שקיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח אלא אמרינן הואיל וע"י מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא ה"נ גבי טעות חשבון דהא שוה
מנה במאתים טעות הוה ומוקים לה בהש"ס ירושלמי כגון שקיבל עליו הלוקח וטעמא דהכל לבעל המעות משום דאין לו קצבה דזוזי דאיניש
עבידו ליה זולא הא בדבר שיש לו קצבה חולקין אפי' בטעות חשבון אע"ג דאיכא למימר טעמא אחרינא גבי חולקין האי טעמא דפרישית הוא
עיקר (ב) דמוחזק ידו על העליונה וחולקין ואפי' אם היה שכיר שלו כיון שהשכירים שלנו אינם שכירי יום אין בעליהן מקפידין על הגבהת מציאותו
עם מלאכתו והוי כהגביה מציאה עם מלאכתו תדע דאם מצא ארנקי בשוק לא זכה בו משכיר ועוד דמיהדר קא הדר ביה שהרי אמר אני זכיתי
מכלל דהדר ופועל יכול לחזור בו עכ"ל ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות ז)ולרבי נראה שהכל לשליח
שאם גנב וגזל והטעה מה טיבו של בעל הבית ואפילו חולקין אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל
בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא היא שאם היה
רוצה היה מחזיר לעובד כוכבים כל מה שהטעהו דזהו תימה למימר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו: דאמר להו טלו אחד מדעתו
של בעל הבית כו'. תימה אכתי אם מעביר על דעתו הוי שליח אמאי מעל שהאורחין העבירו על דעתו של שליח ואמר לי רבי יכולני
לומר שגם האורחין אמרו הרי אנו נוטלין שתים לדעתך ואחת מדעתינו אבל אין צריך דדוקא שליח בעינן דלימא הכי שלא יסברו
אורחין כשאומר סתם שלדעת בעל הבית אומר כן אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן ולא מדעת שליח:
הא