אלמנה ניזונת
פרק
אחד עשר כתובות
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
מדסיפא בדזילא כו'. דלא אפשר לפרש לאחרון יפה מנה ודינר
הא מדסיפא כו'.
דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן: דאוזיל
לו א
א) ב)
ג)
בדיתמי. שלא היה
לה עוד עליהם כלום שהרי באחרון טעתה:
במנה ודינר ומאי במנה במנה שלה דהא כתובתה ד' מאות
ד) ה)
אבל בדידה. כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות
זוזי ותימה אי בדזילא מאי איריא זילא בדלא זילא נמי מכרה בטל
ו)
לז ב
עליה שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור
מהן מכרה קיים דאין אונאה
ומצינו למימר דתנא סיפא לגלויי רישא דבלא זילא עוד מצינו למימר
בקרקעות ד) וכ"ש שאין כאן שתות
דהוה אמינא טפי הוי מעביר לא
לח ג
שיעור אונאה: נתקבלה כתובתה.
זילא דמכרה שוה מנה ודינר במנה
הא מדסיפא בדאוזיל
הוי רישא בדלא אוזיל
נתן
❖
ודינר מהיכא דזילא: לו דינר
ולא אמרינן מכרה בטל: התם הוא
דקתני סיפא היתה כתובתה ארבע מאות זוז
של זהב. תימה לפי מה דאמרינן
דאיסתלקא לה. במכירה ראשונה
מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה
מהאי ביתא לגמרי וליכא למיגזר
בהזהב דינר של כסף אחד
מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל
תוספות רי"ד
מידי אבל הכא דבמכירה ראשונה
מעשרים וחמשה בדינר של זהב היכי
כולן מכרן קיים לא רישא וסיפא בדאוזיל
הא לא תבעי לך דודאי
לא איסתלקא לה אימא אם טעתה
קאמר הכא והביא לו בשלש חלוק
מוסיף על דבריו הוי.
וסיפא הא קא משמע לן טעמא דאוזיל
במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל:
ובשלש טלית הל"ל בשלש וחצי דינר
כי תיבעי לך דא"ל זבין
בדיתמי אבל בדידה מכרה קיים הא
אטו מנה אחרון. דלא ניתי למימר
חלוק וכן טלית ועוד לא מצינו מנה
לי כורא ואזל וזבין ליה
ז)
ליתכא מאי. מי אמרינן
מדרישא שמעת מינה היתה כתובתה
מכרה קיים קא משמע לן דאפ"ה
הקדמוני מופלג משלנו כל כך להוקיר
א"ל דטבא לך עבדי לך
דוקא דטעתה במנה אחרון אבל במנה
את הזהב ולהזיל את הכסף דעכשיו
ח)
מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה
ודלמא לא מצטרכי לך
ראשון מכרה קיים: דאי לא מצטרכי
זוזי ואי מצטרכי לך זוזי
לא מצינו שיהא יקר הזהב על הכסף
מאתים במנה נתקבלה כתובתה מהו דתימא
הדרת וזבין. א"ד מצי
לך זוזי. ותתחרט במכירתך לא היית
יותר ממשקלו אלא שנים עשר שקלים
התם הוא דאיסתלקא לה מהאי ביתא לגמרי
א"ל לא ניחא לי דניפוש
יכול לחזור אם מכרתיה: דינר של
ועוד קשה ההיא דבכורות פרק יש
שטרי עלי וסוגיין דמוסיף
אבל הכא
ניגזור מנה ראשון אטו מנה
❖
ע"ד הוי [הוא] דאמרי'
זהב. שוה כ"ה דינרין כסף כדאמרי'
בכור ה) גבי פדיון הבן דקאמר
אחרון קא
משמע לן ואיכא דאמרי הא
התם דקא יהיב ליה דינרא טיריינא
בהזהב והם ששה סלעים:
לא תיבעי
לך א היכא דאמר ליה זיל זבין
והביא לו בשלש סלעים חלוק. דהוי
שייפא ומהדר ליה שתותא וזוזא ופריך אי
הגהות הב"ח
לי ליתכא
וזבין ליה כורא דודאי מוסיף
הכי עשרים נכי דנקא הוו אלא יהיב
דומיא דזבין לי כורא וזבין ליתכא
(א) תוס'
ליה זוזא ושתותא והשתא תימה על
שהרי צוהו למכור כל הדינר בחלוק:
על דבריו
הוי כי תיבעי לך דאמר ליה
הנוטל
❖
אמאי מעל. אע"ג דליכא למימר
הלשון דקאמר זוזא ושתותא הוה ליה
זיל זבין
לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא
למימר חומשא מהדר ליה דהכל אחד
הכא טעמא דאפושי שטרי מיהו אי
מאי מי
אמרינן א"ל דטבא לך עבדי לך
אלא הכי פירושו ועיקר דדינר של
בעלמא מעביר על דבריו הוי על
דאי לא
מצטרכי לך זוזי לא מצית הדרת
מוסף רש"י
כרחין לא עשה שליחותו: שוה שש.
זהב פי שנים בדינר של כסף לפי שכבד
ביה או
דלמא אמר ליה לא ניחא לי
והלך והביא לו בשלש
ב
וגם עב הוא מדינר של כסף כדאמרינן
דהוה ליה עשה שליחותו דחלוק בת
חלוק.
דליפשו
שטרי עילואי אמר רבי חנינא
שש אמר ליה: אטלית. שהסלעים
באלו טרפות ובשילהי
מסורא תא שמע נתן לו דינר של זהב
שניהם
האחרונים מדעתו הוציאם ולא
מסכת חגיגה כעובי דינר
מעלו.
מדעת בעל הבית: רע בדמים.
ואמר לו הבא לי חלוק והלך והביא לו
זהב וגם כבד מן הכסף ושוקל דינר
שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו
זהב פי שנים בדינר של כסף לפיכך
בשלש חלוק ובשלש טלית שניהם מעלו
חלוק קטן
לקנותו בשש. וא"ת מאי אכפת ליה:
דינר של זהב נמכר בעשרים וד' של
אי אמרת בשלמא שליח כי האי גוונא
ורע.
דא"ל אי אייתית לי בשית כל שכן.
כסף אבל משקל במשקל אין שוה
(שם)
עושה שליחותו ומוסיף על דבריו הוי משום
דמרווחנא טפי דהוי שוה תרתי סרי
משקל של זהב אלא י"ב של כסף
הכי בעל הבית מעל אלא אי אמרת
סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד
וכן מוכח בהגדת דר' אליעזר בן
מעביר על דבריו הוי אמאי מעל ג הכא
מוזלי גביה טפי: דיקא נמי. דרע
הורקנוס ו) דקאמר כתיב
במאי עסקינן דאייתי ליה שוה שש בשלש
דקאמר ר' יהודה רע בדמים קאמר
שקלי זהב שש מאות וכתיב וכסף
אי הכי שליח אמאי מעל אטלית אי הכי
ובדאייתי ליה שוה שש וטעמא
שקלים חמשים הא למדת ששקלים
כדאמרן מדקתני מודה בקטנית
נ' של זהב שוים שש מאות של כסף
אימא סיפא רבי יהודה אומר אף בזה
דהתם לא מצי למימר כל שכן דאי
אם כן נמצאת למד שמשקל של זהב
בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר חלוק
מייתית בדינר זהב היה שוה יותר
י"ב של כסף וזה לפי משקל שלנו
גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק
מכפלים דהוו מוזלי גבך טפי:
כשהוא מזוקק ושחוט ואע"ג דבזבחים
קטן ורע מאי רע רע בדמים דאמר ליה
פ' בתרא
פריך להני קראי
שהקטנית
אי אייתית לי בשית כל שכן דהוה שוה
ומשני להו בענין אחר מיהו לפי
תרתי סרי דיקא נמי דקתני
מודה רבי יהודה בקטנית ששניהם מעלו
פשטות של מקראות משמעותם לפרש
שהקטנית
כמו בהגדה דר' אליעזר ואין מקרא
יוצא מידי פשוטו והשתא אתי שפיר ההיא דבכורות מהדר ליה זוזא של הכרעות שנותן קולבון לכל ז)דינר של כסף דדינר של זהב נמכר בכ"ד
של כסף ולכל ב' דינרין של כסף דהיינו חצי סלע אדם נותן הכרעה כדתנן בפ"ק דמסכת שקלים הנותן סלע ונוטל שקל נותן שני קולבונות
ומפרש בגמרא לפי שאחד הנותן ואחד (א) השוקל נותן קולבון אלמא בכל שקל ושקל נותן קולבון ובסלע איכא ב' שקלים דרבנן והתם
בשקל דרבנן איירי וכדתנן בפ"ק דשחיטת חולין ובפ"ק דשקלים ומייתי לה בפ' בתרא דביצה האחין והשותפין
שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ומפרש רש"י האחין שחלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבונן ככל ישראל שהוזקקו ליתן מחצית השקל
בראש חדש אדר לקרבנות צבור והטילו עליהם חכמים על כל אחד ואחד להוסיף קולבון לכל חצי שקל שיביא דהיינו שקל דרבנן דסלע
היינו שקל דאורייתא ומפני שהם חצאי שקלים חתיכות דקות ופעמים שמחליפין אותו במנים ונותנים הקולבון בהכרע שכן מנהג כשמוכרין
לשולחני שוקלין לו בויתור ואמרו חכמים הויתור לקולבון לכל משקל ומשקל ובדין הוא דהני אחין שמביאין שקל שלם ביניהם לא יתנו
כי אם קולבון אחד לפי שאין שם אלא משקל אחד אבל חכמים הטילו עליהם שני קולבונות שלא לפחות מחביריהם ולמעט ההקדש
הא חזינן מיהא שלכל חצי שקל דהוא שקל דרבנן כשפורעין לחנווני נותן קולבון להכרע והקולבון הוא חצי מעה כדפי' נמי במתני'
בפ"ק דשקלים הלכך לכ"ד של כסף ששוקל לקנות דינר של זהב שהוא י"ב שקלים דרבנן נותן י"ב קולבונות שהם שש מעה ושש
אלא
אי אמרת מעביר על דבריו
מעה כסף דינר ולפיכך לא כלל ההוא זוזא בהדי שתותא ולימא חומשא כל זה דקדק ר"ת ח):
הוי בעל הבית אמאי מעל. דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשוב כמו לא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה: א"ה שליח אמאי מעל.
וא"ת מעיקרא נמי אין מעילת השליח אלא בטלית ויש לומר דסלקא דעתין השתא כיון דאייתי ליה שוה שש בשלש אפילו מוסיף על
דבריו לא הוי אלא שליחותיה קעביד שכן היה דעתו אם ימצא שם בשלש שיקנה לו טלית במותר אי נמי מעיקרא סלקא דעתיה מעל
אחלוק ומדרבנן מעל השליח אבל עכשיו אפילו מדרבנן אמאי ימעול אי נמי השתא לא משמע ליה מעילה אטלית דסלקא דעתיה
הואיל וקנה שוה שש בשלש אותם שלש שנשארו הרי הם כמו חולין ומשני אטלית דמשום הכי לא נפקי לחולין:
כל שכן דהוה שוי תריסר. כן הוא ודאי כפירוש הקונטרס תרתי סרי גדולים יתר מכפלים דהקונה הרבה ביחד מוזלי גביה טפי
מהקונה מעט ויש ספרים שכתוב בהן בהדיא דהוה שוה טפי מתרתי סרי ולפיכך לא מעל בעל הבית שהרי העביר על דעתו
דמפסיד בעל הבית בכך שאם היה קונה בשש הוה שוה יותר מכפלים והשתא אתי שפיר דבקטנית מעל שאפילו יקנה הרבה ביחד משום
הכי לא מוזלי גביה טפי מאילו זבין בפרוטה אבל אם נפרש דחשיב לה מעביר אע"פ שלא היה שוה אלא תרתי סרי בצמצום תימה אם כן
בקטנית אמאי מעל
דהא פשיטא בקטנית נמי אם
נתנו
לו תחלה שוה
שש בשלש כמו כן בשלש הנשארים היו נותנים לו שוה שש. מ"ר:
אמר