צט:
אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
לאחד סתמא מאי אמר רב הונא לאחד ולא לשנים. תימה
שהקטנית בסלע. היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע
לט
א)
א
הא לעיל לא איפשיט בעיין אי חיישינן לאפושי דשטרי
דמשום דזבין טפי לא מוזלי גביה כדמסיים ואזיל באתרא דמזבני
ב)
בכני: ו) כנא כנא בפרוטה. אם אתה חפץ יותר שלח עוד וקח ואם
והיכי פשיט ליה רב הונא ורב חסדא ומפרש ר"ת דהאי קפידא
ג)
מ ב
דאפושי שטרי דלעיל לאו משום זילת
נכסים אלא משום שיצטרך
רישא חלוק רע ממש קאמר שאינה שוה אלא שלש ודכוותה גבי
ד)
לחזור לכל שטר אחר חתימת עדים
קטנית דא"ל הבא לי בסלע פולין
מא ג ד
ה)
וקנינין והכא מיירי בשכבר חתמו
והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע
שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה שמע
ו)
העדים על שני שטרות דליכא קפידא
ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר
ז)
מינה היכי דמי אילימא באתרא דמזבני
ח)
דאפושי שטרי אלא אפושי בעלי דינין
אמאי מעל בעל הבית לימא ליה לשוה
בשומא היכא דיהיב ליה סלע מוזלי גביה
ט) י)
סלע הייתי צריך פולין: בשומא.
שטורח לו להיזקק היום ולמחר לבא
❖
טפי אמר רב פפא באתרא דכיילי בכני
מב ה
באומד: של כולן מכרן קיים. והא
עמהם לדין ורבי מוקי לה סוגיא
דאמר ליה כנא כנא בפרוטה ת"ש היתה
הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה
בשטר אחד דליכא קפידא דשטר אלא
כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה
מוסף רש"י
ומכרה לראשון במנה דהיינו זבין לי
קפידא דבעלי דינין ובההיא הוי
מג ו
ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה
תורם כדעת בעל הבית.
כורא וזבין ליה ליתכא: בקטיני. לא
פלוגתא והכי פירושו אמר לאחד ולא
מד ז ח
של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים כדאמר
היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם
לשנים קפידא שלא ימכור לשנים ואפי'
אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית
בשטר אחד אמר לאחד סתמא מאי
רב שישא בריה דרב אידי בקטיני הכא נמי
שליח: פשיטא אמר. לשלוחו מכור
כלומר מהו שימכור לשנים אפילו
בקטיני
פשיטא אמר לאחד ולא לשנים
א
בשטר אחד אבל דלעיל מיירי בשני
לי בית כור משדותי לאחד ולא לשנים:
האמר
ליה לאחד ולא לשנים א"ל לאחד
❖
האמר לאחד ולא לשנים. ואפילו אם
שטרות ורבינו חננאל גריס אמר לאחד
סתמא
מאי רב הונא אמר לאחד ולא
(קדושין
קפידא דמשמע פשיטא בלא שנים
תמצא לומר זבין לי כורא וזבין ליה
מא.) פיחת עשרה.
לשנים
ב רב חסדא ורבה בר רב הונא
אמר סתמא מאי והך בעיא דמצי
ליתכא מכרו קיים הכא בטל דגלי
תוספות רי"ד
דאמרי
תרוייהו לאחד ואפילו לשנים לאחד
דעתיה דקפיד באפושי שטרי: אמר
א"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי
או
(שם ובכורות סא.)
הוסיף עשרה.
פשיטא א"ל לא' ולא לב'
ואפילו למאה איקלע רב נחמן לסורא עול
לאחד סתמא. ולא פירש ולא לשנים
כתב רב אלפס לא איפשיטא בהדיא
(בכורות שם)
קפידא הוי דהא אמר ליה
מי הוי גלוי דעתא או לא: לאחד
וסוגיין דמעביר על דבריו הוי וכן
לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו
תרומתו תרומה.
ולא לב' פי' ואפי' את"ל
ואפי' לשנים. דלאו אורחייהו דאינשי
כתב רבינו חננאל ורב האי גאון כתב
(קדושין
זבין לי כורא וזבין ליה
ליה כי האי גוונא מאי אמר להו לאחד ואפי'
מא:) שום הדיינין.
ליתכא מכרו קיים הכא
בספר המקח בשער [ששי] דמוסיף
דקפדי והאי נמי לא קפיד אלא אורחא
לשנים לאחד ואפילו למאה אמרו ליה
בטל דגלי דעתיה דלא
על דבריו הוי מדאמרינן פשיטא אמר
לאישתעויי הכי ואי הוה קפיד הוה
ניחא ליה באפושי שטרא.
אע"ג דטעה שליח אמר להו דטעה שליח
מפרש ליה ולא לשנים: ואע"ג דטעה
לאחד קפידא סתמא מאי ואסיקנא
אמר סתמא מאי כגון
לא קאמינא אמרו ליה והאמר מר אין
(קדושין מב.)
שאמר לא' ולא פי' ולא
ג
שליח. ומכר בזול נימא נמי דמקחו
לאחד ואפי' לשנים ואפי' למאה אלמא
לב' מי הוי גילוי דעתא
אונאה לקרקעות ד הני מילי היכא דטעה
קיים: והאמר מר אין אונאה
הלכתא כמאן דאמר מוסיף על דבריו
אי לא. ר"ה אמר לא' ולא
❖
בעל הבית אבל טעה שליח אמר ליה
(רשב"ם ב"ב קו.)
לקרקעות גרסינן. ומשנה היא בפרק
הוי כי הוא פירש האי פשיטא על
לב' ר"ח אמר לא' ואפילו
אמרו
לב' ואפילו לק' פי' אע"ג
לו
הזהב ז): תורם כדעת בעל הבית.
לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומנא תימרא
דרך מאי הוי עלה:
דאמר לא' אורחא דאינשי
אע"ג דטעה שליח. פירוש הואיל
כפי מה שהוא מכיר בו אם עין יפה
דשאני בין שליח לבעל הבית דתנן האומר
לאישתעי הכי ולא הוי
ה
תוספות רי"ד (המשך)
קפידא דאי הוי קפידא הוה
וסבירא לך דהיכא דלא פירש דבריו
אחד מארבעים ואם עין רעה אחד
לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית
א"ל ולא לב'. איקלע ר"נ
לאלמנה יכולים לחזור
מששים ח): פיחת עשרה. שתרם אחד
הטיל דעתו על השליח לעשות כרצונו
ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם
לסורא עאל ר"ח ורבה בר
בהם הואיל ושלא קנו
מארבעים: תרומתו תרומה. דאמר
דהכי אמרת לעיל לאחד ואפי' למאה
רב הונא לגביה א"ל כהאי
ונתאנו) וגבי אלמנה דתנן
בבינונית אחד מחמשים פיחת עשרה או
גוונא מאי א"ל לא' ואפילו
מכרה שוה ק' בר' או
ליה בהכי אמדתיך: הוסיף עשרה.
הכי נמי לימא דאף בטעותו נתרצה
לב' ואפילו לק' א"ל אע"ג
שוה ר' בק' מכרה קיים
הוסיף עשרה תרומתו תרומה ואילו גבי
אחד מששים: ואילו גבי בעל הבית
ללכת אחר דעתו וקאמר י) ליה טעה
דטעה. פי' כגון שנתאנה
ונתקבלה כתובתה ולא
בעל הבית תניא תרם ועלה בידו אפילו
תניא כו'. והכא תניא פיחת עשרה
שליח לא קאמינא דבטעותו לא מסיק
ו
א"ל לא א"ל והא מר הוא
תני מכרה בטל משום
אדעתיה להטיל עליו: הכי גרסי'
דאמר אין אונאה לקרקעות
דלוקח לא בעי למיהדר בי'
אחד מעשרים תרומתו תרומה תא שמע
תרומתו תרומה אבל טפי לא: ת"ש
ה"מ היכא דטעה הוא פי'
אבל ה"ה דאי בעי לוקח
בכל הספרים והא מר הוא דאמר
היתה כתובתה כו'. ואי אפושי שטרי
היתה כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה
בעה"ב אבל טעה שליח
למיהדר ביה מצי הדר בי'
אין אונאה לקרקעות. פי' רבי אפילו
קפידא היא נהי נמי דיתומין לא גלו
אמר ליה לתקוני שדרתיך
למ"ד ביטול מקח יש להן:
במנה ולזה במנה ולאחרון שוה מנה ודינר
ולא לעוותי וכן הל'
איבעיא להו שליח כמאן
גבי שליח דשמעינן ליה בהמקבל
דעתייהו אנן מיהא דיד יתומין בעינן
במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים
עיין לקמן בסמוך (הנאת
למיהוי אית לן למימר מכרן בטל:
דאמרי נהרדעי משמיה
תשלומין) [אונאת שליח]
אמר רב שישא בריה דרב אידי בקטיני:
מתני' אגרת בקורת. הכרזה.
בכמה הוי: מתני' שום
דרב נחמן אין אונאה לקרקעות אפי'
מתני' שום הדיינין שפיחתו שתות או
הדיינים שפחתו שתות או
ז
זבין במאתים ושויא מאה ולא מצי
ולשון בקורת שמבקרין אותה
הותירו שתות מכרן בטל
הוסיפו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן
גמ'
בני אדם ע"י הכרזה: שליח
למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי
רשב"ג אומר א"כ מה כח
קיים אם כן מה כח בית דין יפה אבל אם
כמאן. שליח דטעה כמאן דיינינן
ב"ד יפה אבל אם עשו
והוא כמו שליח של מצרן ומשני הני
ח
אגרת בקורת אפי' מכרו
עשו אגרת בקורת ביניהן אפילו מכרו
מילי היכא דטעה בעל הבית פי'
ליה כאלמנה דיינינן ליה שבטעות
שוה ק' בר' או שוה ר'
דההוא חשיבנא ליה כבעל הבית
כל דהו בטל כדתנן ט) שוה מנה
שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה
בק' מכרן קיים. פי' אגרת
מכרן קיים: גמ' איבעיא להו שליח כמאן
שמכרו בהכרזה ולשון
דאע"ג דלבסוף מיקניא ליה למצרן
ודינר במנה מכרה בטל או
בקורת שמבקרין אותה בני
מיהו תחלה כשקנה לצורך עצמו קנה
כדיינין הוא ועד דטעה בשתות:
רבא
אדם ע"י ההכרזה אפילו
והואיל וכן לא שייך התם לתקוני
לאו
מכרו ק' בר' וכו'. פי'
ואפילו למ"ד אין אונאה
שדרתיך אבל שליח גמור שבתחלה בתורת שליחות קנה ולא לצורך עצמו לא איבעי ליה למיטעי וא"ת ומאי קמייתי ראיה דשאני לן בין שליח לבעל
לקרקעות אבל בטול מקח
הבית מדתנן האומר לשלוחו צא ותרום דהתם בעל הבית גמור הוא וזה הם עצמם רב חסדא ורבה בר רב הונא יודעין כן מדלא פרכי ליה אלא
יש להן שהוא יותר
ממצרן דדמי לשליח וי"ל דהכי קאמר להו ומנא תימרא דשאני לן בין שליח לבעל הבית דמדפרכיתו לי ממצרן משום דחשביתו ליה כשליח
משתות הכא משום דהוי
מעשה ב"ד אלים טפי
אלמא סליקא אדעתייכו שאני משוה שליח לבעל הבית גמור וזה אי אפשר להשוותם כדמוכח מתני' דהאומר לשלוחו צא ותרום מ"ר.
מב"ה והיכא דלא עשו
ולפי' הקונטרס קשה חדא שהוא מגיה הספרים וגריס והא אמר מר ועוד דהוה ליה למימר והא תנן הואיל ופריך ממתני' דהזהב
א"ב וטעו בשתות מכרן
ועוד במאי הוו טעו רב חסדא ורבה דלא מפלגי בין שליח לבעל הבית הלא כל עיקר שאילתם ששאלו בתחלה אע"ג דטעה
בטל ואע"ג דאמרינן אין
שליח לא תמהו אלא בשליח משום דאיכא למימר לתקוני שדרתיך: פיחת עשרה או הוסיף עשרה כו'. לא דמי לתורם מן היפות דאמרי'
אונאה לקרקעות ושתות
הוי מחילה לגבייהו ה"מ
באלו מציאות דאין תרומתו תרומה אי לא אמר ליה כלך אצל יפות דהכא איכא למימר להכי אמדתיך כדלקמן אבל
בב"ה אבל בב"ד כיון
יפות ורעות הוי כמו טעות. בפרק ד' דמסכת תרומות תנן שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים בית שמאי אומרים משלשים
דטעו איגלאי מילתא
שאין זה מעשה ב"ד
והבינונית מחמשים והרעה מששים ומפיק טעמייהו בגמרא בירושלמי דגרסינן התם כתיב זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר
וגריעה מב"ה והלכך בין
החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים יכול יתרום בחטים אחד מששים ובשעורים אחד משלשים פירוש ששית האיפה הוא חצי סאה
היתומים אם פחתו שתות
בין הלקוחות אם הותירו
דאיפה ג' סאין וששית האיפה מחומר היינו אחד מששים דכור שלשים סאה והיינו בחטין אחד מששים ובשעורים אחד מל' דגבי שעורים
שתות מכרן בטל ויכולין
כתיב וששיתם משמע שתי ששיות של איפה דהיינו סאה מן הכור תלמוד לומר וכל תרומות שיהו כל תרומות שוות שמואל אמר תן
לחזור בהם (והרב הוכיח
ששית על וששיתם ונמצא תורם א' מארבעים פי' שלש ששיות דהיינו סאה וחצי משני חומרין הכתוב בחטין ובשעורין והיינו אחד מארבעים
לקמן על מימרת והל'
שליח כאלמנה שלקוחות
בינונית מנין אמר רבי לוי כתיב וממחצית בני ישראל אחד אחוז מן החמשים כ"מ שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה מה זה אחד
א"י לחזור הואיל ומדעתם
מחמשים אף מה שתאחוז ממקום אחר אחד מחמשים והרעה מששים דכתיב ששית האיפה מחומר החטים פירוש קרא כפשטיה ב"ש אומרים
קנו
אבל ודאי אם
משלשים וששיתם האיפה מחומר השעורים וכל הנך קראי אסמכתא בעלמא דשמואל הוא גופיה דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי. מ"ר:
שמו
הנכסים למלוה או
רבא