אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
אמר ר"נ שליח כדיינין. מה שפירש בקונט' שליח סתם משמע
לאו לדידהו. לאו
לצורך עצמן מוכרים: בית דין מעמידין להן
מה א
א)
ב) ג)
אחד ואחד מן הקטנים: ובוררין להם. כל
אפוטרופוס. לכל
דאפי' שליח דעלמא וקשה לר"ת דלעיל אר"נ אבל טעה שליח
אפוטרופוס לתינוק שלו: אי דלא טעו. למה ימחו: ברוחות. טוב
לא דא"ל לתקוני שדרתיך ועוד הקשה דבריש האיש מקדש
ד) ה)
לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי:
אר"נ האחין שחלקו כלקוחות דמי פחות משתות נקנה מקח אמר
ו)
ז) ח)
והחזיר רבי את המעשה. דנראה
רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה
❖
בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו
מקח לא אמרן אלא דלא משוי שליח
רבא אמר ר"נ שליח כדיינין רב שמואל
מו ב ג ד
א"כ מה כח ב"ד יפה: לימא בהא
אבל משוי שליח לא דא"ל לתקוני
בר ביסנא אמר ר"נ כאלמנה רבא אמר ר"נ
פליגי. רב דימי ורב ספרא רב דימי
שדרתיך ולא לעוותי אלמא בשליח
הגהות הב"ח
❖
שליח כדיינין מה דיינין לאו לדידהו אף
סבר דיין הטועה בדבר המשנה שלא
אפי' בפחות משתות מקחו בטל ודוחה
(א) גמ' דא"כ
שליח נמי לאו לדידיה לאפוקי אלמנה
(ב) תוס'
עשה כמשנה חוזר ולא אמרי' מה
רבינו שמואל דהתם רבא לפי סברתו
דלדידה רב שמואל בר ביסנא אמר ר"נ
שעשה עשוי וישלם מביתו אלא בטועה
קאמר אבל רב נחמן לא ס"ל ופי'
תוספות רי"ד (המשך)
כאלמנה מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד
❖
ר"ת דהכא מיירי בשליח דדיינים דאלים
בשיקול הדעת כמו שמפורש בסנהדריןז)
כאלמנה וטעותו בכל שהו.
לאפוקי ב"ד דרבים נינהו והלכתא שליח
והאי נמי דבר משנה הוא שאע"פ
כחו טפי ומכרו קיים עד שתות ונ"ל
ואינו נ"ל דלא פסיק
א
תלמודא שליח כאלמנה
כאלמנה ומאי שנא מהא דתנן האומר
שנחלקו חכמים על רבן שמעון הרי
דהכא איירי אפי' בשליח דעלמא
אלא בטעותו ולא לענין
מוסף רש"י
נתן טעם לדבריו ורב ספרא שאינו
ולעיל דאמר ר"נ דמצי א"ל לתקוני
לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית
ג' הדיוטות דכיון דברשות
האומר לשלוחו צא
ב"ה קעביד הוא לבדו יכול
שונה עשה והחזיר סבר אם עשה
שדרתיך ביתר משתות איירי וההיא
ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם
ותרום.
למכור כב"ה אבל אלמנה
לא היה יכול לחזור: אחריותא
דקדושין הכי פירושא הא דאמרת
להכי אמדתיך.
בבינונית אחד מחמשים פיחת עשרה או
שהיא מוכרת שלא ברצון
איתמי. אם נמצאת השדה גזולה או
פחות משתות נקנה מקח ואין צריך
היתומים היא שצריכה
הוסיף עשרה תרומתו תרומה התם כיון
בפני ג' ואין השליח
להחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא
משועבדת לאחר וטרפה מן הלוקח
(בכורות סא.)
דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא דתורם בעין
דומה לאלמנה בזה: ואי
משוי שליח אבל משוי שליח מצי א"ל
בחובו חוזר הלוקח על היתומים
יתומים. (יבמות
קשיא דרבא אדרבא דהכא
יפה א"ל להכי אמדתיך אבל הכא טעותא
לתקוני שדרתיך לענין זה שצריך
שהאלמנה שליח של יתומים היתה:
סז: גיטין לד.) ובורר
אמר שליח כדיינים וטעותו
להם חלק יפה.
בשתות ובפ' האיש מקדש
הוא א"ל לא איבעי לך למיטעי אמר רב
וכן בי דינא דזבין. שדה יתומים
להחזיר האונאה ומ"מ המקח קיים
אמר דטעותו דשליח
והא דאמר ר"נ שליח כדיינים היינו
למזון האשה והבנות אחריות איתמי:
הונא בר חנינא אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים
בכ"ש. הכא אמר משום
לענין הא דמקח קיים אבל האונאה
כל
(שם וכעי"ז
דר"נ רבי' והתם אמר
ולית ליה לר"נ מה כח ב"ד יפה והאמר
יבמות שם) הגדילו.
דידי' דאיהו סבר כדמסיק
צריך מיהא להחזיר וכן הדיינים דאין
ר"נ אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן
יכולין למחות.
ב
הכא תלמודא שליח
כח ב"ד יפה כלל טפי מבשליח
כאלמנה: אמר ר"ה ב"ח
אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה הגדילו יכולין למחות ור"נ דידיה אמר
ומאי
שנא מהא דתנן כו'.
(שם) מה
דעלמא:
אר"נ הל' כדברי חכמים
הגדילו אין יכולין למחות א"כ מה כח ב"ד יפה לא קשיא הא דטעו הא
כח ב"ד.
ול"ל לר"נ מה כח ב"ד
ג
ד
(א)
הכי פריך אלמא במידי דעביד שליח
(גיטין לד.)
יפה והאר"נ א"ש יתומים
דלא טעו אי דלא טעו במאי יכולין למחות ברוחות כי אתא רב דימי אמר
דטעה אמרי' דמעשה שלו קיים הכי
כדברי חכמים.
שבאו לחלוק בנכסי
מעשה ועשה רבי כדברי חכמים אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן
נמי הוה לן למימר הכא דבפחות
אביהם ב"ד מעמידים
להם אפטרופוס ובוררין
פרטא בן בנו של ר' פרטא הגדול א"כ מה כח ב"ד יפה והחזיר רבי את
משתות בשליח מקחו קיים:
(גיטין
להם חלק יפה הגדילו
מה אלמנה יחידה. אע"ג שיש
המעשה רב דימי מתני הכי רב ספרא מתני הכי מעשה וביקש רבי לעשות
לג:) טעה בדבר משנה.
יכולין למחות ור"נ דידי'
אמר הגדילו א"י למחות
לה ב"ד הדיוטות כדאיתא
כדברי חכמים אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של
(סנהדרין ו.)
א"כ מה כח ב"ד יפה
בשילהי אלו מציאות
(שם
ר' פרטא הגדול א"כ מה כח ב"ד יפה לא עשה רבי את המעשה לימא בהא
ל"ק הא דטעו הא דלא
מ"מ כחד חשיב להו: אמר ר"נ
לג.) חוזר.
טעו אי דלא טעו מה
קמיפלגי מר סבר טעה בדבר משנה חוזר ומר סבר אינו חוזר לא דכ"ע טעה
(שם)
יכולין למחות ברוחות.
הלכה כדברי חכמים. בריש האיש
פי' שי"ל א' לחבירו
בדבר משנה חוזר ומר סבר הכי הוה מעשה ומר סבר הכי הוה מעשה
מקדש גרסי' אמילתיה
טוב לי ברוח פ' שיש
אמר רב יוסף ארמלתא דזבינה אחריות איתמי וב"ד דזבין אחריות איתמי
דרב נחמן הא דאמרן יתר משתות
(שם
לי שם שדה שנפל לי
ו.) ארמלתא דזבינה.
מבית אבי אמי והל' כר"נ:
פשיטא אלמנה לא איצטריכא ליה כי איצטריך ליה בי דינא מהו דתימא
בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר
אמר ר"י ארמלתא דזבין
נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמר
כל
אחריותא איתמא וב"ד
נפלוג בשומא דבי דינא לא דתנן שום הדיינים שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים ומייתי ראיה השתא ממילתא
אחריות איתמי.
דזבין אחריותא איתמי פי'
ואי לא משכחי נכסי
דרשב"ג וקשה לר"ת דהכא פסיק רב נחמן גופיה הלכה כדברי חכמים ועוד דמסיק בתר הכי והא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה
ליתמי מפסדי לקוחות.
❖
לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא דאין אונאה לקרקעות משמע דוקא בשתות אבל יתר משתות יש אונאה לקרקעות ולעיל ח)
(לעיל צז.)
ופי' המורה אחריותא
הוכחתי מההיא דהמקבל ומההוא דירושלמי דאין אונאה לקרקעות אפי' ביתר משתות עד פלגא הלכך נראה לר"ת כמו
איתמי אם נמצאת השדה
גזולה או משועבדים
שגורס רבינו חננאל והלכות גדולות ורב אלפס הא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא
לאחר וטרפוה מן הלוקח
תוספות רי"ד
אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא מכרן בטל דהא תנן שום הדיינים שפחתו שתות כו' מכרן בטל ומרבנן מייתי ראיה והא דאמרת יתר
ונ"ל שאם נמצאת השדה
משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות אפי' ביתר משתות עד פלגא: והא אמר ר"נ אמר
רבא אר"נ שליח כדיינין
גזולה ול"ל נכסי ליתמי
ורשב"ב אמר ר"נ שליח
לא מפסדי לקוחות דהוא
שמואל כו'. אי לאו דפסיק הלכה כחכמים לא הוה קשה מידי מהא דאמר ר"נ שליח כאלמנה אפי' מיירי בשליח דיינין דלא שייך
כאלמנה רבא אר"נ שליח
מקח טעות והדרי זביני
ובוררין להם חלק יפה.
בדידיה כל כך מה כח ב"ד יפה כמו באפוטרופוס. מ"ר:
היה רבי רגיל לפרש מדנקט לשון בוררין
כדיינים מה דיינים לאו
ומהדרה אלמנה או ב"ח
לדידהו אף שליח נמי לאו
דפרעו ליה ב"ד מעות
אלמא בלא גורל איירי דאי בגורל מאי בוררין שייך כאשר יפול הגורל כן יהיה ומתוך כך היה אומר דאפילו מילתא דשייכא ביה גוד
לדידיה לאפוקי אלמנה
ללוקח דאיגלי מילתא
או אגוד כגון דתרוייהו צריכי (ב) להאי ולהאי חולקין להם אם ישר בעיניהם שהרי העמידו אפוטרופוס במקום יתומין לחלוק בין
דלדידה הלכך איבעיא לה
שלא הי' מכרה מכר אבל
שניהם בלא שומת ב"ד ובלא גורל ובורר כל אפוטרופוס ליתום שלו חלק הישר בעיניו ולא נהירא לר"ת וכי טריחותא להטיל גורלות
לדיוקא וקנסינין לה לבטל
אם טרפה ממנו ב"ח של
מכרה באונאת משהו ור"ש
יתומים אז ודאי מפסיד
ועוד דהא דקאמר בתר הכי במאי יכולים למחות ברוחות הל"ל יכולין למחות במילתא דשייכא ביה גוד או אגוד ומה שמדקדק נמי
הלוקח: (פשיטא. פי' ודאי
ב"ב אר"נ שליח כאלמנה
מבוררין בגורל נמי שייך לשון בוררין שלא יחלקו בענין רע לתת לאחד שתי שדות מרוחקות זו מזו ומיהו אומר רבי דאין זו קושיא הא
דאחריותו איתמי שהרי הן
מה אלמנה יחידה אף
דלא אמר יכולין למחות בגוד או אגוד דה"נ הוה מצי למימר יכולין למחות כשטעו בפחות משתות אלא רבותא נקט דאפי' ברוחות יכולין
הן הנשכרים במכירה זו
שליח יחידי לאפוקי ב"ד
שפורעים את חובם אלמנה
דרבים נינהו והל' שליח
למחות. מ"ר. והא דאמר בפרק בית כור שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל
לא איצטריכא ליה למימר
כאלמנה. ודוקא המשלח
אמר מקמצין ומפרש רבינו שמואל מקמצין שכל אחד יתן לו שליש מחלקו ופריך לרב דאמר בטלה מחלוקת אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי
כי אצטריך ליה למימר
והיתומים מבטלין מקח
ואזלי בי תרי מנייהו ופלגי ה"נ דבטלה מחלוקת ופי' רבינו שמואל דעל כרחך לא בטלה מחלוקת מדאמר ליה רבי אבא בשילהי אלו מציאות
ב"ד סד"א כל דזבין
בכ"ש אם פחתו אבל
ב"ד אדעתא דנפיק עליה
אם הותירו אין הלוקח
לרב ספרא דפליג בלא דעת דאיסור זיל אייתי תלת דפלגת קמייהו א"נ תרי מגו תלתא ולא נהירא לר' שהרי היכי קאמר
קלא קמ"ל). פי' פשיטא
יכול לבטל המקח בכ"ש
מקמצין שיתן לו כל א' מה שירצה מחלקו הם נטלו בגורל והוא יקח בלא גורל מה שירצו ומאי דקאמר נמי אזלי תרי מינייהו ופלגי למאי דמפרש
ודאי דאחריותו איתמי
אלא דינו כלוקח מב"ה:
ר"ת דבוררין בגורל קאמר היכי מהניא התם חלוקה בלא דעתא דאידך דהכא משמע דדוקא גבי יתומין מהני משום דכח ב"ד יפה אע"פ שיש
היא שהרי הן הנשכרין
כתב רב האי גאון ז"ל
במכירה זו שפורעים את
בשערים של מקח וממכר
לחלק דלפי שאלו יתומין קטנים ואין אחד תובע לחלוק אבל אם היה אחד מהם תובע לחלוק כי התם בלא כח ב"ד חולקין מיהו לא משמע הכי
חובם. ומהדר אלמנה
שחבר שליח כאלמנה
ומה שהביא ראיה מאיסור ומרב ספרא לא דמי דהתם במטלטלי אבל במקרקעי דאיכא קפידא ברוחות לא ונראה לר' לפרש מקמצין כגון
ודאי לא איצטריך לי'
בטעותו וצריך ג' הדיוטות
למימר כי איצטריך ליה
שהיה להם שלש שדות ולקחו האחין כל אחד שדה והשלישי חלקו בגורל וכשבא אחיהן יפילו גורל בכל השדות ובאיזה שיפול הגורל בו יזכה
למימר ב"ד סד"א כיון
בענין זה לא בטלה מחלוקת שאם יפול השדה השלישי לחלקו זכו השנים בחלקם הראשון וכן אזלי בי תרי מינייהו דפלגי כו' שהגיע לזה שדה
אחת ולזה שדה אחת והשלישי נשארה פשיטא שכשיבא השלישי ויפיל גורל על כל השדות אם תפול אותה שדה לחלקו זכו האחרים בחלקם.
מ"ר: פרטא
בנו של רבי אלעזר בן פרטא. פי' דהוא בן בנו
של רבי פרטא הגדול פרטא
אביו של רבי אלעזר הוא זקינו של זה:
אגרת