ק:
אלמנה ניזונת פרק
אחד עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אגרת
בקורת. הא דתנן בפ"ק דב"מ אגרות שום
כל דזבין מבי דינא אדעתא דנפיק ליה קלא זבין. לפי שהן מוכרים
מז א
א) ב)
ג)
ואגרות מזון רגיל ר"ת לומר מדלא קאמר שטרי שום
בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין
ד)
הלכך שלא באחריות הוא לוקח קמ"ל: וחוזרין. ואין אומרין מה
שטרי מזון כדאמר שטרי חליצה ומאונין שטרי בירורין נראה לו
ה) ו)
שעשה עשוי וישלם מביתו אלא הדרי זביני: נעשו. בתמיה. הא ודאי
דקרי אגרת מה שב"ד שבמקום זה שולחין אגרותיו לב"ד אחר לשום
ז) ח)
מח ב
ט)
טעו בדבר השנוי במשנה: שום
ולמזון לפלוני אבל הכא לא אפשר
י) כ)
ההקדש. גזבר המוכר קרקע של
לפרושי הכי ולעיל בשלהי אף על פי
כל דזבין מבי דינא אדעתא למיפק ליה קלא
❖
הקדש: ששים יום. מושכים ימי
כותבים אגרת מרד
הוא דזבין קמ"ל: רשב"ג אומר כו': ועד כמה
על ארוסה. מ"ר: אלו דברים
מט ג
הכרזה: שמא יגנבו. כשנאספין
אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת עד
לראותם כדי ללוקחם: [השטרות.
שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות
פלגא תניא נמי הכי אמר רשב"ג ב"ד
לעזי רש"י
נ ד ה ו ז ח
והמטלטלים. אית לן לאוקמא הני
שמוכרין שט"ח של יתומים לאחרים]:
❖
שמכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה
איגרו"ר. חדות, חריפות.
בשעה שמכריזין. כדמפרש שיש
מטלטלין ושטרות כגון שייחדן לה
במאתים מכרן קיים אמר אמימר משמיה
לכתובה א"נ דתפסן מחיים דאי
שעה שאין פנאי להמתין משך ימי
דרב יוסף ב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו
לאו הכי לא גביא להו לא אשה ולא
הכרזה כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה:
א
מוסף רש"י
נא ט
בעל חוב: והאילונית אין לה
לכרגא. לפרוע למלך כסף גולגולת
כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין נעשו ודאי
שום היתומים שלשים
כתובה. ואין לדייק הא גיטא בעיא
היתומים: משום דקרו להו כו'. גנאי
טעו דתנן שום היתומין שלשים יום ושום
יום.
ב
ג
כדפרישית בפרק המדיר :
וחרפה היא להם כשקונים נכסים
י)
ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב
ולא מזונות. לא תימא שניה דאין
שבית דין מוכרין לפי שמחמת דוחק
נב י
אי מההיא הוה אמינא ה"מ שליח אבל ב"ד
לה מזונות ה"מ לאחר מיתה אבל
שהנושה לוחץ את היתומים או את
(ערכין כא:)
לא קמ"ל איתיביה רב אשי לאמימר שום
לכרגא.
מחיים אית לה דהשתא אלמנה לכ"ג
הלוה לוקחים הלקוחות בזול ומבזין
נג כ
ולמזוני.
הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות
דאית לה לאחר מיתה לית לה מחיים
אותן וקורין להן אוכלי שדות הכרזה:
מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי
נד ל
לאלתר. סמוך למיתת אביהן שלא
דלמא תתעכב גביה כדאמרי' ביש
ולקבורה.
(ב"מ קח: וכעי"ז לעיל
לאו דלא אכרוז לא בדאכרוז הא מדסיפא
ירקבו: דמקרב שוקא. יומא דשוקא:
מותרות כ"ש הך
נה מ
פז.) מזבנינן.
איצצא. טעם הקרוב להחמיץ
דלית לה לאחר מיתה [דמחיים נמי
בדאכרוז הוי רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא
בלא אכרזתא.
איגרו"ר בלע"ז: זוזא חריפא. ממהר
לית לה] ולא תימא נמי דמחיים לית
(גיטין נב:)
אם עשו אגרת בקורת אפי' מכרו שוה מנה
(לעיל פז.)
לה אבל לאחר מיתה אית לה כאלמנה
לבא לפי שהכל צריכין לכך ומביאין
במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים
נו נ
לכ"ג דהא בהדיא קתני ביש מותרות
מעות ואין מקיפין להן באשראי:
אלא לעולם בדלא אכרוז ולא קשיא ד כאן
לסיכרא. שם מקום: מהו לאמטויי.
אלמנה לכ"ג אית לה מזונות
נז ס
בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין
(ב"מ
שיש לחוש שלא תטבע הספינה:
שניה אין לה מזונות ויש לה מזונות
קח:) הממאנת.
מכריזין עליהן ה ואלו הן דברים שאין מכריזין
מתני' השניה. שניה לעריות
❖
דקאמר היינו בעל כרחך לאחר מיתה
עליהן העבדים והמטלטלין והשטרות עבדים
שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות
ודומיא דהכי אמרינן בשניה דאין לה:
ולא בלאות. במקום אחר פרש"י
בפ' ב' : אין להן כתובה.
טעמא מאי שמא ישמעו ויברחו מטלטלין
תוספות רי"ד
מה שנותר משחקי הבגדים ואומר
ממאנת משום דמעצמה יוצאה. שניה
ושטרות שמא יגנבו ו ואיבעית אימא כאן
דהב"ד הן מוכרים בהכרזה
רבי דא"כ ה"ל למימר בלאותיה קיימין
קנסא דרבנן הוא כדאמרינן ביבמות
בשעה שמכריזין כאן בשעה שאין מכריזין
קלא אית ליה ובטוח הוא
כדאמרינן בכל דוכתא לעיל בפ'
בפרק יש מותרות
דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה
הלוקח כיון שלא יצא עליו
אע"פ ועוד הא בלאות
מפני שהיא מרגילתו לנושאה שאינה
ערעור שוב לא יצא והו"ל
מזבנינן בלא אכרזתא ואב"א כאן במקום
ז
כלוקח שלא באחריות דלא
היינו בעל כרחיה מה שבלה ולא
מפסדת כלום בנשואין שאינה נפסלת
ליהדר איתמי קמ"ל דכתבינן
שמכריזין כאן במקום שאין מכריזין דאמר
השחקים שנותרו דאמרינן בגמרא
בהן וולדה כשר. איילונית משום דמקח
ליה אחריות על היתומים
רב נחמן מעולם לא עשו אגרת בקורת
טעות הוא: ולא פירות. דין פירות
דממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי
(ב"מ סז.)
מסתמא אע"פ שלא פי'
רב
השניה.
להן הלוקח שבאחריות אני
בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאי בשומא
תני קטנה
שקלה. מ"ר כ):
והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת
לוקח ומכאן יש להוכיח
שראובן שמכר שדה לשמעון יוצאה בגט. פי' במתני': א"ל רב יוסף בר מניומי לדידי מיפרשא לי
פירות נכסי מלוג שהוא אוכל אין
אינה צריכה להמתין. לההיא
לה ואם נשבית אינו חייב לפדותה
בסתם שלא פי' לו לא
מיניה דרב נחמן משום דקרו להו בני אכלי
באחריות לא שלא באחריות
דתנאי כתובה ככתובה וכיון דאין
לישנא דגזר שמואל בזנות
נכסי דאכרזתא אמר רב יהודה אמר שמואל
והאילונית.
שכותבים לו אחריות דכל
לה כתובה אין לה תנאי כתובה. ז)[ואית
דקטנה בשלהי ד' אחין
דזבין באחריות זבין ומה
מטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין
דמיחלפא בגדולה הכא
דאמרי כלומר אף לא פירות אם
דאמרי' בשנים אוחזין עביד
אותן לאלתר רב חסדא אמר אבימי מוכרין
איניש דזבין ארעא ליומי
שאני דמיאונה מוכיח עליה:
אכלן אין משלם לה פירות נכסי מלוג
דוקא בדחתם שטרא סתם
אותן לשווקים ולא פליגי הא ח דמיקרב שוקא
שאכל ואע"ג דקיימא לן בפרקין
תנינא
ולוקח אמר ט"ס הוא דא"ל
הא דמרחק שוקא רב כהנא הוה בידיה שכרא דרב משרשיא בר חילקאי
שלא באחריות זבין ומ"ה לא
דלעיל תקנו פירקונה תחת
(ב"מ סז.) ולא
כתבם לך אחריות ולא תלינן
יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דנפל ביה איצצתא מייתי זוזא חריפא
פירות נכסי מלוג שהוא אוכל כדתנןח)
פירות.
בט"ס. אבל כ"ז דלא כתיב
לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך
רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה לדידיה נמי
שטרא דין הוא דליכתיב
ליה אחריות אע"ג דהוה
חייב לפדותה והאי לא קרינן בה
חמרא הוה קמסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו לאמטויי
סתם דכל דזבין באחריות
ואותבינך לי לאינתו אפי' הכי לא
בהדן א"ל זיל לא עדיף מדידך: מתני' ט הממאנת י השניה כ והאילונית
זבין ואע"ג דאמר שמואל
ישלם פירות דתנאי כתובה ככתובה
דשיעבוד צריך לימלך דלמא
אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות אם מתחלה נשאה
תנאה הוה בינייהו למיזבן
כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא
שלא באחריות אבל כ"ז
לשם אילונית יש לה כתובה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה
לעולם דהוה המכר סתם
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר יש להם כתובה: גמ' רב
בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה
כותבין לו אחריות דסתם
(שם) ולא בלאות.
מאן דזבין באחריות זבין עד
תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת שמואל תני ממאנת
מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה
דמפרש שלא באחריות: אמר
של פירי שהוא תנאי בית דין שאינו
אין לה כתובה אבל יוצאה בגט יש לה כתובה ואזדא שמואל לטעמיה
אמימר משמיה דר"י ב"ד
❖
(שם)
כתוב בשטר הכתובה ואף דין פירות]
שמכרו שלא בהכרזה נעשו
דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת
ל
מ
כמי שטעה בדבר משנה
וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו
לא פסלה מן האחין נ ולא פסלה מן הכהונה יוצאה בגט פסלה מן האחין
וחוזרין פי' ואין אומרים מה
ולקמן בפרק בתרא
שעשו עשוי וישלם הטעות
ופסלה מן הכהונה ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים
תוספות רי"ד (המשך)
ס
אמרינן כיצד אמרו ממאנת אין לה
מביתו אלא הדרי זביני
יוצאה
דשוקא הא דמרחק: ר"כ
שמכרן בטל ואע"פ שלא טעו
מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת
דתנן בערכין שום היתומים
הוה בידי' שכרא דר"מ ב"ח
תחתיו שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה אינו משלם: ולא בלאות. שחקי
יתמאי שהיי' עד ריגלא אמר
ל' יום ושל הקדש ס'
אע"ג דהוה בי' איצצא כעין
יום ומכריזין עליהם בבוקר
בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה: אלמנה לכהן גדול. יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול
ובערב איתיבי' ר"א לאמימר
קיהא קצת ריגלא מייתי ליה
על ידי נשואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה: גמ' רב תני קטנה
זוזי חריפא שלא יהא צריך
שום הדיינים שפיחתו שתות
היוצאה בגט אין לה כתובה. קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא: לא פסלה מן האחין. שמותרת לקרוביו
למכור בהקפה רבינא הוה
או הותירו שתות מכרן בטל
בידיה חמרא דרבינא זוטי
הא שוה בשוה קיים מאי לאו
כאנוסה וכמפותה דתנן נושא אדם אנוסת אביו כו': ולא פסלה מן הכהונה. משום גרושה שאין אלו גירושין
יתמי ב"א הוה לדידיה נמי
בדלא אכריז לא בדאכריז
אלא עקירת נשואים הראשונים דאמרה אי אפשי בקדושי אמי: ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים. לאחר מיאונה
חמרא הוה מסיק ליה לסכרא
והא מדסיפא בדאכריז רישא
דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים ט):
אתא לקמיה דר"א א"ל אי
בדלא אכריז דקתני סיפא אם
(מסקנא) [משהינא] ליה הכא
עשו אגרת ביקורת אפילו
יוצאה
דלמא פסיד ויחמיץ מהו
מכרו שוה ק' בר' או שוה ר'
למשקלי' בהדאי מי חיישינן לאונסא דארחי' אי לא א"ל זיל לא עדיף מדידך: מתני' הממאנת והשני' והאיילונית אין להן כתובה
בק' מכרן קיים לא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהם כאן בדברים שאין מכריזין עליהן. פי' רישא דמתני' דמיירי בדלא אכריז
הוא בדברים שאין מכריזים עליהם ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין וטעמא מאי אמר עולא
ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. ואם נשאה מתחילה לשם איילונית י"ל כתובה אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מו"נ לישראל בת
עבדים שמא ישמעו ויברחו מטלטלים ושטרות שמא יגנבו ואבע"א כאן בשעה שמכריזין עליהם כאן בשעה שאין מכריזין עליהן
ישראל לנו"מ י"ל כתובה. פי' ממאנת והשני' ואיילונית א"ל כתובה הממאנת משום דמעצמה יוצאה ואיילונית מפני שהוא מק"ט
דא"נ לכרגא ולמזוני ולקבורה מוכרין בלא הכרזה. פי' שאין להם פנאי להמתין ימי משך הכרזה. ואב"ע כאן במקום שמכריזין
ושני' לערוה קנסוה כדאמרן בפ' י"מ מפני שהיא מרגילתו לנושאה שאינה מפסדת כלום בנשואין הללו שאינה נפסלת בכך לכהונה
כאן במקום שאין מכריזין דאר"נ מעולם לא עשו אגרת ביקורת בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאין בשומא אר"י ב"מ לדידי
ולדה נמי כשר: רב תני קטנה יוצאה בגט א"ל כתובה שאין מעשה קטנה כלום וכ"ש ממאנת ושמואל תני ממאנת א"ל כתובה
מפרשי מני' דר"נ משום דקרי להו בני אכלי נכסי דאכרזתא. פי' וזילא להו מילתא מפני שאין הבעלים מוכרים ברצונם: אר"י
אבל יוצאה בגט יש לה כתובה וקי"ל כשמואל בדיני ואזדא שמואל לטעמיה דא"ש ממאנת א"ל כתובה יוצאה בגט י"ל כתובה
א"ש מטלטלין של יתומים שמים אותם ומוכרין אותם לאלתר ר"ח אמר אבימי מוליכים אותם לשוק. ולא פליגי הא דמיקרב יומא
ממאנת לא פסלה מן האחים ולא פסלה מן הכהונה יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה ממאנת א"צ להמתין ג' חדשים