אלמנה ניזונת
פרק
אחד עשר כתובות
קא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תנינא
כולהו. דכתובה נמי תנינא דהא שמואל
יוצאה בגט צריכה
להמתין. ואע"ג דליכא לספוקי קטנה
במעוברת
תני ממאנת:
נח א ב ג ד
א) ב)
כללו של דבר אינה כאשתו כו'.
ג) ד)
לא פליגי.
בתקנתן בנשואות: אליבא דר"א כ"ע
מצינו למימר
לא חילקו חכמים
❖
דאתיא לרבויי דאם היא בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ואם
כלומר הא דאמרת שמואל דאמר כר' יהושע ולא כרבי אליעזר
היא בת כהן לישראל תאכל דהכי תנן בפ' ב"ש
שפיר קאמרת דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה
ר' אליעזר
מוסף רש"י דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה
אומר אין מעשה קטנה כלום בת
נט ה
לדידיה קאמר דלא מיתוקמא בה
ישראל לכהן לא תאכל בת כהן
יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים
הממאנת כו' נתן לה
ובהפרת
נדריה.
תקנתא דרבנן כ"ש כתובתה דמדידיה
לישראל תאכל:
גט.
מאי קמ"ל תנינא כולהו א הממאנת באיש
ס ו
היינו משהגיעה לעונת נדרים דאי
לדידה שהרי כשתקנו חכמים נשואין
הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו
(יבמות קח.) ר'
לאו הכי אין נדרה נדר ואפי' אם
ליתומה ע"י אמה ואחיה להנאתה
יהושע אומר כו' זכאי
ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור
סא ז ח ט
תמצא לומר מופלא הסמוך לאיש
ולטובתה תקנו כדאמרינן ביבמות
במציאתה.
בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן
דאורייתא דאיבעיא לן בנדה
בפ' חרש שנשא את הפקחת ד) כדי
(שם) ומיטמא לה.
הכהונה צריכה להמתין ג' חדשים איצטריכא
❖
שלא יהו נוהגים בה הפקר שאין
אתי שפיר הא דיכול להפר אע"ג
ליה דלא תנן לימא כתנאי ר"א אומר אין
דליכא הכא אלא נשואין דרבנן דכל
קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות:
כי פליגי אליבא דרבי יהושע. כלומר
מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה
הנודרת על דעת בעלה היא נודרת
(שם קח.)
תוספות רי"ד (המשך)
❖
דכי האי גוונא מתרץ התם אמילתא
הא דאמרת דרב כר"א ולא כרבי
ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו
הדרן עלך אלמנה ניזונת
שאכל אבל אלמנה יש לה.
אחריתי ולדברי רבי יהושע לא
יהושע ליתא דרב אפילו לר' יהושע
יורשה ואינו מיטמא לה כללו של דבר אינה
ומן הדין הי' שדין השני' כדין
אמרה: ע"כ לא קאמר ר' יהושע.
תיקשי היאך מיטמא לה אם כהן
כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון רבי
האלמנה שיהא להן פירות
תוספות רי"ד
הוא הואיל והנשואין לא הוו אלא
דמעשיה קיימין אלא מדידה לדידיה
שאכל הבעל דכיון דבעמוד
יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה
ב
יוצאה בגט צריכה [להמתין
והוצא קאי אינו מן הדין
מדרבנן וי"ל דמיטמא לה משום מת
כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה
זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת
ג"ח] תניא אין מעשה קטנה
שיאכל פירות ואם אכל יחזיר
מצוה הואיל ויורשיה לא ירתי לה
שיהו לבעל כי היכי דלא לימנעו
כלום ואין בעלה זכאי לא
ולא דמי לכל מגרש את אשתו
נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר
קריא ולא ענו היא דהכי מתרץ
מלישא אותה וחכמים גזרו שתנשא
במציאתה ולא במע"י ולא
שאינו מחזיר פירות שאכל
בהפ"נ ואינו יורשה ואינו
דהתם לאו בעמוד והוצא
הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה
כדי שלא ינהגו בה הפקר: אבל
בהאשה רבה אמילתא
אחריתא: אילימא אממאנת
מטמא לה כללו של דבר
קאי וכשאכל בדין אכל אבל
מדידיה לדידה. כגון כתובה ותנאי
במיאון לימא רב דאמר כר"א ושמואל דאמר
אינה כאשתו לכל דבר אלא
הכא דבעמוד והוצא קאי
אי דליתנהו אידי ואידי לית לה.
כתובה: צאן ברזל. צאן שהוא קשה
שצריכה מיאון פי' לא מהני
אינו מן הדין שיאכל ואם
כרבי יהושע אליבא דר"א כולי עלמא לא
בה קדושין למידי אלא לענין
אכל יחזיר א"נ הפירות נתקנו
בהנך שבלה שלא כדין מיירי שכלה
ומתקיים לה כברזל לפי שקיבל עליו
פליגי כי פליגי אליבא דרבי יהושע שמואל
זה שצריכה מיאון לעוקרן
משום פרקונא והכא אינו
אחריות: נכסי מלוג. שהכניסה לו
הקרן דאי בבלה כדין מאי מסיק
וכ"ז שלא מיאנה אינן עקורים
חייב לפדותה שאין אני
כר' יהושע ורב עד כאן לא קאמר ר' יהושע
בתר הכי גבי אילונית אי דליתנהו
ולא שמאום בכתובה והקרן לאשה
שאם גדלה ולא מיאנה
קורא בשני' ואותבינך לי
התם אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה
בקטנותה שוב לא תוכל
לאנתו ובאלמנה לכ"ג פליגי
ופירות לבעל: נכסי צאן ברזל.
איפכא מיבעי ליה למה יש לו לשלם
למאן ואסורה להנשא בלא
אביי ורבא לעיל בפ' נערה
לדידה לא: ולא בלאות: א"ל רב הונא
פירות שאכל כדין אלא ודאי שלא
הנישומין בכתובתה ודא נדוניא
גט משום קידושי קטנותה
דאביי אמר חייב לפדותה
בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה
כדין איירי והשתא נמי אתיא שפיר
דהנעלת ליה מבית אבוה והוא מקבל
א"נ אם לא מיאנה וגירשה
ורבא אמר פטור והל' כרבא
בעלה בגט מגורשת היא
והלכך [כיון] שאינו חייב
דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי
הא דאמרינן ביבמות פרק ב"ש
עליו אחריות להחזירן לה כשתצא
ג
והוא אסור בקרובותיה והיא
לפדותה אינו רשאי לאכול
ממנו: אבל. בלאות דנכסי צאן ברזל
אי אמרת נשואה תמאן שמיט
צאן ברזל אית לה הוי בה רב פפא אהייא
אסורה בקרוביו ופסלה מן
פירות ואם אכל שלא כדין
הכהונה דאית ליה לר"א
אכל הלכך גבי אלמנה
אית לה: אי דאיתנהו. קיימין: אידי
ואכיל לה ומה בכך יתחייב לשלם
אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי
ד
תיקון חכמים שתקנו לקטנה
שלא קנסוה בכתובתה לא
ואידי אית לה. שאין לנו לקונסה: ואי
מה שלא אכל כדין והיה דוחק רבי
שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לא שקלא
קידושין אינן נפקעים
קנסוה גם בפירות שאכל
דליתנהו. קיימין: אידי ואידי. בין
שמא היא לא תמצא עדים אבל עכשיו
אלא ע"י מיאון ואם לא
הבעל אלא מחזירם לה.
אלא אאיילונית אי דאיתנהו אידי ואידי
מיאנה מקודשת היא לכל הני
אבל שניה דקנסוה בכתובתה
נכסי מלוג בין דצאן ברזל לית לה
א"צ דפטור כדפרישית והא דתנן
דאמרן: ר"י אומר יש מעשה
קנסוה בפירותי' ואינו משלם
שקלא אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי
שיכול לומר שלי הוצאתי שהרי ברשות
דממאנת אין לה פירות לא פירות
קטנה כלום בעלה זכאי
לה ואיילונית אע"פ שמקחו
מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן
ב"ד נשאתיה וכשאוציאנה אחזור
שאכל קאמר דאפי' קרן גופיה אם
במציאתה ובמע"י ובהפ"נ
מק"ט הוא כיון דבשעה
ויורשה ומיטמא לה כללו
שאכל כדין אכל אינו משלם
ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה אלא
מה שקבלתי עלי בכתובה ובנכסי
אכלו אין לה אלא איצטריך לאשמועינן
ש"ד ה"ה כאשתו לכ"ד אלא
לה ולא מזונותיה. אבל לשני'
מלוג נמי אע"פ שלא ברשות הוציאם
דאין לה פירות שליקט אפילו הן
אשניה וקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה
ה
שיוצאה במיאון וקי"ל ר"א
א"ל מזונות לא בחיי הבעל
מיהו יכול לומר אין לי להחזירן עד
מונחין בעין בביתו ואין לפרש פירות
ור"י הל' כר"י: אין להן
ולא במותו מן היתומים
בדידה אמר רב שימי בר אשי ש"מ מדרב
כתובה אמר שמואל ל"ש
דבחייו לא דבעמוד והוצא
שאגרשנה שמא תמות בחיי ואירשנה:
דממאנת תקנת פירות כגון פירקונה
כהנא עיילא ליה גלימא קרנא הוי ולא מכסי
אלא מו"מ אבל תוס' יש
קאי וגם אי לותה ואכלה
אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא. שהרי
דהיכי דמי אם מיאנה ואח"כ נשבית
לה. פי' דוקא מו"מ שהן
בעוד שהי' בעלה במד"ה
לה ואזיל עד דבלי והאמר רב נחמן פירא
הוא מוציאה מדעת: ואי דליתנהו.
פשיטא ונשבית נמי ומיאנה בעודה
תנאי ב"ד אין להן דלא
אינו משלם לה דלמא תתעכב
הוי דרב נחמן פליגא: אין להן כתובה: אמר
תקנו ב"ד כתובה לקטנה
ותיתיב תותי' ותלוה ותאכל
ומפני שלא היה לו להעלות בדעתו
שבויה פשיטא דבאלמנה נמי כי האי
היכא דהדרה וממאנה וגם
והוא ישלם ולאחר מיתה אין
שמואל ו ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספת
שמא תמצא אילונית אתה פוטרו אם
גוונא נשבית בחיי בעלה ומת אמרינן
לא לשניה וגם לאיילונית
לה דתנאי כתובה ככתובה
יש להן תנ"ה נשים שאמרו חכמים אין להן
באת לחלוק בהן: איפכא מבעי ליה
שהוא מק"ט אבל תוס' שהיא
דמי וכי היכי דל"ל כתובתה
בפ' נערה שאין יורשין
מתנה בעלמא דיהיב לה איהו
ל"ל מזוני אבל אלמנה לכ"ג
נכסי מלוג דברשותה קיימי. שלא
כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להן
חייבים לפדותה מיהו איכא לפרושי
מנפשיה משום חיבת ביאה
בחיים דבעל ל"ל דבעמוד
היה לו לבלותן וללובשן: אית לה.
כגון שנשבית ולוותה ופדתה את עצמה
מנה מאתים אבל תוספת יש להן נשים
הוא דקא יהיב לה והרי בא
והוצא קאי אבל לאחר מיתה
עליה ואע"ג דאמרן לעיל
י"ל דכיון דאית לה כתובה
ומיאנה דכי האי גוונא מיירי דאין
אי סבירא לך עיילא ליה גלימא קרנא
שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון
ז
בפ' נערה גבי אלמנה שמין
אית לה תנאי כתובה על
הוי: נכסי צאן ברזל. שהוא קבל
לה מזונות כדמפרש לקמן בפ' בתרא
עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת
מה שעליה מ"ט כי אקני
היורשים ואיילונית כיון דל"ל
. מ"ר: הכי גריס רבינו
אשניה.
עליו אחריותן ברשות הוציאן:
לה אדעתא למיקום קמיה
כתובה ל"ל תנאי כתובה
וכ"ש מנה מאתים והיוצאת משום שם רע
ח
למישקל ומיפוק לא אקני לה
והלכך א"ל מזונות לא בחייו
חננאל וקנסו רבנן לדידיה בדידיה
שהם נשואי עבירה וטעמא דידה
הכא לא אמרי' הכי דבוודאי
שהוא מק"ט ורוצה לגרשה
נוטלת מה שלפניה ויוצאה מסייע ליה לרב
ולדידה בדידה. פי' אותה קנסו בנכסי
משום קנסא וכגון דליתנהו: וקנסו
גבי מלבושי' אמרי' הכי דלאו
וגם אם לותה אינו משלם לה
הונא דאמר רב הונא
זינתה לא הפסידה
רבנן כו'. כלומר מדינא איפכא מיבעי
מלוג שלה ואותו קנסו בנכסי צאן
ט
משום חיבת ביאה קעביד לה
כיון דנמצא מקחו מקח בטל
אבל תוס' כתובתה קים להו
ולא לאחר מיתה וממאנת
בלאותיה
ליה אלא חכמים הפכו את הדבר
ברזל שהן שלו ברשותו וקשיא לי
לרבנן דמשום חיבת ביאה
שאין לה מזונות מפרש
לעקור מהן תורת נשואין קנסו אותה
מאי קנס קנסו אותו
כך דין כל
הוא דכתב לה וכבר בא עלי':
לפנים בפ' בתרא [דף קז ע"ב]
ממה שהיה ראוי לגבות משלו ומאי ניהו מנה מאתים ומזונות
מגרשי נשותיהן לפרוע נכסי צאן ברזל וי"ל דזהו קנס שהוא
ת"ש כיצד אמרו ממאנת
ומורדת גם התוס' הפסידה
אין לה מזונות אי אתה
כדאמרן בר"פ אע"פ התם
ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות: ולדידיה בדידה. ואותו
סבור להרויח ואין לו:
יכול לומר ביושבת תחת
משום דהיא בת דעת קנסוה
קנסו במה שהיה ראוי לו משלה בלאות דנכסי צאן ברזל שהוציא
הדרן עלך אלמנה ניזונת
בעלה שהרי בעלה חייב
רבנן להפסיד הכל אבל
ברשות: ש"מ מדרב כהנא. דאמר שניה אין לה בלאות דנכסי
במזונותיה אלא כגון שהלך
יתומה קטנה שאינה בת דעת
בעלה למד"ה ולותה ואכלה
לא קנסוה רבנן: תנ"ה נשים
מלוג וטעמא משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה הא אשה כשרה גובה אותן ממנו ואע"ג דלא איתנהו: עיילא ליה גלימא. בנכסי מלוג שלא שמוה
ועמדה ומיאנה: ולא בלאות
שאמרו א"ל כתובה כגון
עליו בנדונייתה: קרנא הוי. וקיים לאשה לימכר וליקח בו קרקע והוא אוכל פירות ולא אמרינן לבישתה הן הן פירותיה ונכסי בה וניזיל: והאמר
א"ל ר"ה ב"ח לרב כהנא
הממאנת וחברותיה דהיינו
אמרת לן משמיה דשמואל
השניה ואיילונית א"ל כתובה
רב נחמן. בהאשה : אבל תוספת יש לה. דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה: [נשים שאמרו בהן חכמים. לשון אין להן כתובה
ל"ש אלא נכסי מלוג אבל
אבל תוס' י"ל ונשים שאמרו
יש להן תוספת]. נשים שאמרו חכמים לשון יוצאות שלא בכתובה כל תורת גיבוי הפקיעו מהן: עוברת על דת. בפ' המדיר :
נצ"ב אית לה. פי' נכסי מלוג
יוצאות שלא בכתובה כגון
וחברותיה. נמצאו עליה נדרים או מומין והמקללת יולדיו בפניו:
והיוצאת משום שם רע. שזינתה: מה שבפניה. בנכסי מלוג קאמר:
הם נכסים שהכניסה לו ולא
עוברת ע"ד משה ויהודית
כתבתם בכתובה ולא קיבל
וחברותיה כגון נדרים ומומין
הבעל אחריותם עליו שהקרן הוא לאשה והבעל אוכל פירות ונכסי צ"ב הם נכסי נדונייתה שכתבתן בכתובה והבעל קבל
דתני גבייהו בפ' המדיר תצא שלא בכתובה א"ל תוס' וכ"ש מו"מ. פי' שלשון יוצאין הכי משמע שכל תורת גבוי הפקיעו
עליו אחריות והם קיימים לו שאם פחתו פחתו לו וקורא אותן צ"ב שנכסי' דומים לצאן שאדם חולבם וגוזזם כך הבעל
מהן. והיוצאות משום ש"ר נוטלת מה שבפניה ויוצאת. פי' אם זינתה נוטלת הבלאות שהן קיימין ונכסי נדוניתה ויוצאה
אוכל פירותיהן ואם תמות הצאן תמות לאשה אבל הנכסים שנכתבו בתוך שטר כתובה הבעל אוכל פירותיהן כמו הצאן
וכל מה שכלה ואבד אינו משלם לה וכ"ש שהיא נוטלת נ"מ שלה: מסייע ליה לר"ה דאמר ר"ה זנתה לא הפסידה בלאותי'
ואם תמות הצאן חייב באחריותם והיא לאשה כמו של ברזל שאינו כלה. הוי בה ר"פ אהייא אילימא אממאנת ודאיתנהו
הקיימים תני תנא קמיה דר"נ זנתה הפסידה בלאותיה הקיימים א"ל אם היא זנתה כלי' מי זנאי תני לא הפסידה בלאותיה
אידי ואידי אית לה פי' שאינה מפסדת נכסיה במיאונה דלא דמיא למורדת משום דעקרה לנשואים לגמרי וזו אינה בת
קיימים: אמר רבבב"ח אר"י זו דברי ר"מ בר"י סתימתאה. פי' אותן הברייתות דתני תנא קמיה דר"נ אבל חכ"א זינתה לא
דעת שיקנוס אותה ואי דליתנהו כגון שאבדו אידי ואידי נ"מ ל"ל דהא אינו חייב באחריותן נצ"ב נמי אע"ג דקבל עליה
הפסידה בלאותיה קיימין. ונ"ל דעוברת ע"ד וחברותיה י"ל בלאות קיימים דהשתא זנתה ממש לא הפסידה בלאותיה קיימים
אחריות לא קבול עלי' אלא אדעתא למיקום קמי' ולא אדעתא שתמאן בו הלכך לא מחייב באחריותן אלא אאיילונית ה"נ
טווה בשוק ומדברת עם בני אדם דפריצותא בעלמא הוא לא כש"כ והכי אמרי' התם בירושלמי תנינא נשים שאמרו יוצאות
אי דליתנייהו אידי ואידי ל"ל דאפי' נכסי צ"ב דקביל עליה אחריות ל"ל דאילו ידע דהיא איילונית לא הוה מקבל עלי'
שלא בכתובה צריכין התראה ואם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה ולא מו"מ בלבד אלא אפי' כתובתה אלף זוז מאבדת
ואי דאיתנהו איפכא מבעי' ליה. פי' מן דינא הוא דאידי ואידי אית לה אלא לדבריך שבאת לחלוק ביניהן אדרבה איפכא
הכל ונוטלת בלאות שבפניה ויוצאה: גרסי' הכא בירושלמי כשם שקנסו אותה שא"ל כתובה כך קנסוהו שאם קדשה בליטרא
הוי לך לחלק נ"מ דברשותה קיימו ואין לו כח ליגע בהן אית לה נכסי צ"ב דלאו ברשותה קיימי אלא הבעל שמאן
זהב מאבד הכל: ולא פירות. אמרי' בפ' י"מ ת"ר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה י"ל כתובה פירות מזונות ובלאות ולא
עליו וחוב הוא עליו ל"ל כי היכי דלא מפקא מיני' כתובה ה"נ לא מפקא מיני' נדוניא אבל מיהו לפי דבריו השיבו אבל קושטא
פירות דמתני' מפרש בירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל. פי' הממאנת אע"ג דעקרה לקידושיה דידה ואיגלי
דדינא הכי הוא אידי ואידי אית לה.
ואלא אשנייה וקנסו
רבנן לדידיה כדידה ולדידה כדידיה. פי'
נכסי צ"ב שהן
מילתא דלאו אשתו הות [אפ"ה] אינו משלם לה כלום שהרי מה שאכל בדין אכל. שני' נמי אין יכולה להוציא ממנו פירות