בתולה נשאת פרק ראשון
כתובות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסברה
דאניס. ומן הדין לית לן למיחש דלמא אניס הוא
זימנין דלא אניס. והוי גיטא: וסברה. דלמא אניס ואינו גט
ח א
א)
ותדאג להינשא: ומינסבא. וכשיבא ויאמר נאנסתי נמצא גט בטל
דרובן לא אניסי ולהכי קרי להו צנועות שמחמירים על
ב)
ובניה מן האחרון ממזרים לפיכך אמרו יהא גט: דמדאורייתא לא
עצמן אע"ג דמצי לאינסובי א] וגבי פרוצות לא גרסינן וסברה דלא
❖
❖
ג)
הוי גיטא. שמצינו טענת אונס מן
התורה שנאמר
אניס אלא ואמרה דלא אניס
פי' אפילו כשיצא הקול דאניס אמרה
ולנערה לא תעשה דבר: כל המקדש.
דלא אניס או אפילו כשתדע היא
גליון הש"ס
מוסף רש"י
כל המקדש אשה על דעת שהנהיגו
עצמה דאניס ואחרים לא ידעו ואם
זימנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנא
חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה
תאמר מת תוך י"ב חודש נמי יהא
גמ' ואפקעינהו רבנן.
כל דמקדש אדעתא
ויתבה ומשום פרוצות דאי אמרת לא ליהוי
דרבנן מקדש.
שיהיו קיימין קידושין לפי דברי חכמים
גט מהאי טעמא דזימנין דלא מת
❖
גיטא זימנין דאניס ואמרה לא אניס ואזלא
ויהיו בטילים לפי דברי חכמים על
וסברה דמת ומיעגנא ויתבה ויש
(יבמות
ומינסבא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ומי
ידי גיטין שהכשירו חכמים: ואפקעוה
לומר דמיתה קלא אית לה:
צ:)
אדעתא דרבנן מקדש. לכן
איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט ומשום
הגהות מהר"ב
רבנן לקידושין. כשיבא גט כזה
צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש
רנשבורג
אחריהם: תינח. למימר אפקעתא
אומרים בשעת קידושין
לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן
א] תד"ה
כדת משה וישראל:
כדקדיש בכספא דנימא גט זה עוקר
ואפקעינהו רבנן לקידושין
מקדש $ ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה אמר
הקידושין ועושה מעות מתנה מעיקרן:
(גיטין לג.)
מינה. בריש
קדיש בביאה מאי. אפקעתא מעיקרא
ליה רבינא לרב אשי תינח קדיש בכספא
תינח דקדיש בכספא
השולח פירשתי:
איכא. בשלמא על ידי גט כשר אע"פ
קדיש בביאה מאי איכא למימר שויוה רבנן
תינח דקדיש בכספא. דהפקר
שהקידושין קיימים עד עכשיו גזירת
לבעילתו בעילת זנות איכא דאמרי אמר
ב"ד היה הפקר והוו מעות
הכתוב היא שהגט כורתו ומתיר
רבא וכן לענין גיטין אלמא קסבר רבא יש
מתנה וממילא יהו כל בעילותיו זנות
איסורו מכאן ולהבא אבל זה שאינו
(שם, וכעי"ז יבמות
אונס בגיטין מיתיבי הרי זה גיטיך אם לא
קדיש בביאה מאי איכא למימר איך
גט מן התורה ואתה מכשירו מפני
צ: וקי.)
באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת
יפקיעו ביאה של קידושין ואפי' למ"ד
דעתו של זה שקידשה על דעת
בתוך שנים עשר חדש אינו גט מת הוא
בהאשה רבה דיש כח
חכמים ושביטלו על פי חכמים צריך
(רשב"ם
לחכמים לעקור דבר מן התורה
אתה לומר שמעיקרן לא יהו קידושין
דאינו גט הא חלה הרי זה גט לעולם אימא
ב"ב מח:) קדיש בביאה
היינו כגון דליכא עבירה כההיא
ואי קדיש בביאה ואתה עוקר
מאי איכא למימר.
לך חלה נמי אינו גט והיא גופה קמ"ל דאין
דהאשה רבה דהדר לטיבלא אבל
קידושין למפרע מה תהא על ביאתו:
גט לאחר מיתה אין גט לאחר מיתה הא
שויוה רבנן לבעילתו. למפרע על
היכא דאיכא עבירה דמקודשת היא
(יבמות צ:)
תנא ליה רישא דלמא לאפוקי מדרבותינו
בביאה מאי איכא למימר ומשני
ידי גט שהוא מדבריהם בעילת זנות
ת"ש מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים
שויוה רבנן בעילותיו בעילת זנות
ויש בהן כח לעשות כן שהרי הוא תלה
עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש
ואין כאן קדושין ג):
בהן. שמעתי כל רבותי מפרשים
איכא דאמרי אמר רבא וכן
הרי זה גט מאי לאו הוא הדין לחלה לא
(גיטין לג.) שויוה
דקדיש בכספא דקידושי דרבנן נינהו
רבנן לבעילתו בעילת
לענין גיטין. פסק ר"ח
מת דוקא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם
ואי אפשר לומר כן חדא דגזירה
זנות.
שוה היא קיחה קיחה משדה עפרון
כלישנא קמא דאין אונס בגיטין
ת"ש מההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן
והביא ראיה מדקאמר סתמא הש"ס
וכל הלמד מגזירה
ועד שלשים יום ליהוי גיטא אתא בסוף
בריש השולח גבי ההוא
שוה כמו שכתוב מפורש הוא לכל
(גיטין לג.)
תלתין יומין ופסקיה מברא ואמר להו חזו
דאמר אי לא נסיבנא עד תלתין יומין
דבר ועוד אי דרבנן נינהו היאך
דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה
ליהוי גיטא כו' ואי משום אונס
סוקלין על ידו ומביאין חולין לעזרה
מתיא אונסא דשכיח שאני דכיון דאיבעי
אין אונס בגיטין וכן נראה דאליבא
על שגגתן וסוף סוף כי קא משנינן
ליה לאתנויי ולא אתני איהו הוא דאפסיד
דאיכא דאמרי הוו פירכי מכל הני
שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות
אנפשיה אמר רב שמואל בר יצחק לא שנו
דמייתי סייעתא ללישנא קמא ולא
על כרחך צריך אתה לפרש כמו
סמכינן אשינויי דחיקי וקשה לר"י
שפירשתי שהקידושין נעקרין מעיקרן
אלא מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין
ולא מכאן ולהבא. והמפרש לומר שויוה
דמסיק בפרק מי שאחזו
קבועין אלא בשני ובחמישי אבל קודם
רבנן לכל מקדשי בביאה בעילת
דבין דאמר הרי זה גיטיך אם מתי
תקנת עזרא שבתי דינין קבועין בכל יום
זנות טעות גמור הוא ובא להתיר
מחולי זה בין אם אמר אם לא אעמוד
אשה נשאת בכל יום קודם תקנת עזרא מאי
אשת איש המתקדשת בביאה בלא גט
מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו
דהוה הוה הכי קאמר אי איכא בתי דינין
א
נחש או אכלו ארי דלא הוי גט
מן הטעם הזה ולא מצינו זאת בהתלמוד:
דקבועין האידנא כקודם
תקנת עזרא אשה
וכן לענין גיטין. אלפיכך קאי דטענינן
אלמא דיש אונס בגיטין וליכא למימר
נשאת בכל יום הא בעינן שקדו דטריח ליה
דהתם לא מטעם דיש אונס קאמר
טענת אונס בתנאי הגט להפקיעו:
מאי
שבתי דינין קבועין בכל יום. כלומר
דלא הוי גט אלא משום דבין אם
שקביעות כל הימים שוה: והא בעינן
מתי מחולי זה בין אם לא אעמוד
שקדו. שיהא טורח בסעודה שלשה ימים: דטריח ליה. אם טרח לפני משמע שימות מחמת זה החולי וכשנפל עליו הבית או נשכו נחש אינו
גט דאין זה מחולי זה דהא מוכח בהדיא התם דמטעם דיש אונס
השבת ותיקן צורכי סעודה כונסה באחד בשבת או בשני בשבת:
הוא גבי ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונסא
מאי
(יבמות צ: וכעי"ז
דאיתיליד בה כו' אמר רבא אונס דלא שכיח הוא ומייתי רבא סייעתא מהא דאכלו ארי אינו גט אלמא אונס דלא שכיח יש טענת אונס
בארוכה גיטין לג. ורשב"ם
ב"ב מח:)
לרבא והכא קאמר רבא גופיה בלישנא קמא שהוא עיקר דאין אונס אפילו באונס דלא שכיח כדמוכח הסוגיא ואור"י דג' ענייני אונס
הן דאונס דלא שכיח כלל כההיא דמי שאחזו אפי' ללישנא קמא דרבא דהכא יש אונס דלא שייך התם לתקן משום צנועות ומשום
פרוצות דלעולם לא סברי צנועות דנפל עליו הבית או שהכישו נחש כיון דלא שכיח כלל ומשום פרוצות נמי ליכא למיחש כיון דלא
שכיח שיעשה כן ואונס דשכיח כגון ההיא דפסקיה מברא אפילו לאיכא דאמרי אין אונס דאיבעי ליה לאתנויי אבל אונס דשכיח ולא שכיח בהא
פליגי תרי לישני דרבא והלכתא כלישנא קמא דרבא כדפירשנו: שבתי דינין קבועים בכל יום. וא"ת וכי תיקן עזרא שלא יהו בתי
דינין קבועים בכל יום אלא בב' ובה' בלבד ועוד קשה דאמרינן בשבת מי שיש לו זכות אבות יקיז בב' ובה' וכי קודם תקנת
עזרא לא היו מקיזין כל עיקר ואומר ר"ת דקודם תקנת עזרא לא היו קבועים בכל יום אלא כשהיו צריכין לשום דין היו יושבין בכל יום ויום
ועזרא תיקן שיהיו קבועין בב' ובה' וכל הרוצה לדון יבא וידון והיו יכולין להקיז בכל יום קודם תקנת עזרא כיון שלא היו קבועים ור"י תירץ
שלא היו קבועים תחלה אלא בעיר אחת ועזרא תיקן בכל עיר ועיר בב' ובה': אשה נשאת בכל יום. קשה לרשב"א אמאי נשאת בכל
יום תהא כאלמנה ותינשא בה' ותיבעל בששי לפי שנאמר בו ברכה לאדם וי"ל דמשום ברכה לא היו קובעים יום כדפרישית לעיל ובאלמנה
נמי לא קבעו שתיבעל בששי משום ברכה גרידא אלא משום שקדו שיהא שמח עמה ג' ימים כדאמר לקמן ובתולה דלא שייך
ההוא טעמא דליכא למימר משכים לאומנתו והולך לו לפי שיש בה שבעת ימי המשתה הלכך משום ברכה גרידא לא היו קובעים יום:
אי איכא בתי דינין כו'. נראה לר"י דמכל מקום אין נשאת בששי דהא אין דנין בשבת ועתה נוהגין לישא אף בששי משום דאין ב"ד
קבועין ואם יש לו טענת בתולין יכול לקבול בשבת בפני שלשה כמו בשאר ימות
השבוע ועוד לפירוש הקונטרס דוקא בימיהם
קבעו יום הנישואין משום שעל ידי כך יתברר הדבר ויבואו עדים
מתוך שמתאספים
העם לב"ד ואין שייך לומר
עכשיו כך:
ובשני