בתולה נשאת פרק
ראשון כתובות
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רבה זאת אומרת. נראה דהכא גרסינן רבה דהא רבא
זאת אומרת כו'. דהא ודאי בחזקת בתולה כנסה דסמך אעדים
עד א
א) ב)
ג)
וקאמר אין יכול להפסידה מנה הראוי לאלמנה מן הנישואין: וניחוש
קאמר לעיל דמקח טעות לגמרי משמע ואי גרסינן הכא
שמא תחתיו זינתה. ד) אמתניתין פריך דקתני אין השני יכול לטעון
רבא א"כ תיקשי מתניתין רישא לסיפא דהא זאת אומרת איכא
ד) ה)
❖
עה ב
טענת בתולים ולא מזקיקינן ליה לבא
לבית דין ולא יתברר הדבר
למידק נמי ממתניתין כדאמרינן בסמוך אלא ודאי נראה דהכא גרס
ו)
אם תחתיו זינתה אם לא ושמא אסורה
רבה דרבא דאמר לעיל מקח טעות
היא לו בשלמא אהנך דלעיל דאמרן
לגמרי משמע יפרש כמו רב אשי:
אמר רבה זאת אומרת
כנסה בחזקת בתולה
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
תוספות רי"ד (המשך)
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה
ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה רב אשי
בתוליה ולא הרגישה שלא
בעולה יש לה מנה.
יש לה כתובה לא מקשינן דאיכא
אמר בעלמא לעולם אימא לך לית לה כלל
עלו במטה כדרך חתן
והא דקתני שהרי כנסה ראשון פירש
למימר כשבא לבית דין ובאו עדים
וכלה אלא עד אז היה
ושאני הכא שהרי כנסה ראשון וניחוש שמא
ריב"ם דהכי משמע ליה אין לשני
שזינתה קודם לכן אבל הכא קתני
מערה בה ולא שתה לבה
תחתיו זינתה אמר רב שרביא כגון שקידש
ולא ידעה ומ"ה פריך
טענת בתולין לחסרה מכתובתה כלום
אין יכול לטעון מתוך כך לא יבא
וליחוש שמא תחתיו זינתה
ובעל לאלתר ואיכא דמתני לה אמתניתין
לב"ד: כשקידש ובעל לאלתר גרסינן
שהרי כנסה ראשון וגרם להיות
דהניחא שלא להפסידה
בתולה אלמנה גרושה חלוצה מן הנישואין
ולא גרסינן כשקידש לאלתר ובעל
כתובתה מנה ואינו יכול לחסרה כלום
כתובתה אמרי' שמא
בעלה בא עליה ולא תפסיד
כתובתן מנה ואין להן טענת בתולין בתולה
לאלתר. שלא פירש ממנה בין קידושין
מאותה מנה דלא מהניא טענת בתולין
כתובה מספק אבל מספקא
שאני
הכא
לבעילה דודאי לא תחתיו זינתה: ואיכא
אלא ממנה דבתולין:
מן הנישואין היכי משכחת לה כגון שנכנסה
תאסר עליו כיון שעדים
שהרי כנסה ראשון. ואדעתא
דמתני לה. להא דרבה ורב אשי ורב
מעידים שלאחר שכנסה
לחופה ולא נבעלה אמר רבה זאת אומרת
לא בא עליה והיא נמי לא
שרביא אמתני': זאת אומרת.
דבעולה נישאת ואע"ג דעדים
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה
טענה טענה ודאית תאסר
מעידים שלא נבעלה אינו סומך על
מדקתני מתני' אין להן טענת בתולים:
עליו מספק שמא תחתיו
כתובתה מנה רב אשי אמר לעולם אימא
זינתה ולהכי איצטריך רב
וליחוש שמא תחתיו זינתה. ואמאי תני
זה מאחר שהיו נישואין וסבר
לך בעלמא לית לה כלל ושאני הכא שהרי
שרביא לומר שקידש ובעל
אין להן טענת בתולים: מאן דמתני
דלשבחה אומרים כן:
❖
לאלתר שיצאנו מזה הספק
וניחוש שמא תחתיו זינתה.
נכנסה לחופה וליחוש שמא תחתיו זינתה
לה.
להא דרבה ורב אשי אברייתא:
אין
ויש כאן ספק שמא בעולה
היתה מקודם לכן והרי
אמר רב שרביא כגון שקידש ובעל לאלתר
כ"ש אמתני'. דכיון דאברייתא אע"ג
לומר דפריך אמאי אינו יכול
מקחו מקח טעות בזה
מוסף רש"י
דאמרו עדים לא נסתרה לראשון
לטעון טענת בתולים לאוסרה עליו
מאן דמתני לה אברייתא כל שכן אמתניתין
הספק אנו תולין כי בעלה
ושני זה בחזקת בתולה כנסה ואפילו
ניחוש באשת כהן שמא תחתיו זינתה
האוכל אצל חמיו.
בא עליה ואין כאן מקח
ומאן דמתני לה אמתני' אבל אברייתא לא
טעות פי' המורה
הכי אהדר ליה רב אשי לרבה לעולם
דליכא אלא חדא ספיקא ספק תחתיו
משום דמצי אמר לה אנא אעדים סמכי:
אינו
(לעיל ט:)
וניחוש שמא תחתיו זינתה
לא תשמע כנסה בחזקת בתולה
ספק אין תחתיו דהא מצי לשנויי דהא
מתני' א האוכל אצל חמיו ביהודה שלא
יכול לטעון טענת
אמתניתין פריך דקתני אין
בתולים.
ונמצאת בעולה יש לה כתובה דשאני
דאינו יכול לטעון היינו להפסידה
השני יכול לטעון טענת
בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני
(שם) מפני שמתייחד
בתולים ולא מזקיקינן ליה
הכא שהרי כנסה ראשון כל שכן
מכתובתה דאיכא ספק ספיקא דאפי'
שמתייחד עמה: גמ' מדקתני האוכל מכלל
עמה.
לבוא לב"ד ולא מתברר
אמתניתין דלא הבטיחוהו עדים על
תחתיו אימור באונס הוה ואין זה
(שם) כדי שיהא
אם זינתה תחתיו אם לאו
דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל אמר
לבו גס בה.
כך איכא למתנייה לדרבה ומאי
דוחק דלעיל נמי מפרש אינו יכול
ושמא אסורה לו דבשלמא
אהך דלעיל דאמרת כנסה
אשי: ומאן דתני
אביי ש"מ ביהודה נמי מקומות מקומות יש
דאהדר ליה רב
לטעון טענת בתולים הכי דקאמר
בחזקת בתולה ונמצאת
לה. דרבה ורב אשי אמתניתין:
למאי אי לאוסרה עליו ביהודה אמאי
כדתניא א"ר יהודה ביהודה בראשונה היו
בעולה יש לה כתובה מנה
(יבמות מא.)
לא מקשי' דא"ל כשבא
אבל אברייתא לא. מתני להו
לא כו' אלא אכתובה פריך אמאי אינו
מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת
למשמש את החתן ואת
לב"ד באו עדים שזינתה
מפסיד לה ונראה לר"י דלרב אשי
דמברייתא ודאי שפיר ש"מ זאת
הכלה.
קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה
קודם לכן אבל הכא קתני
פריך כיון דבעלמא אית ליה דאין לה
אומרת דרבה ועלה לא הוה לרב
אין יכול לטעון מתוך
ובגליל לא היו עושין כן ביהודה בראשונה
כך לא יבא לב"ד אמר
כלום והכא יש לה לפי שכנסה ראשון
אשי לאהדורי שאני הכא שהרי כנסה
❖
(לעיל ו:)
רב שרביא כשקידש ובעל
היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו
א"כ יבא לידי איסור שזה האיש סבור
ראשון דמצי אמר אנא אעדים סמכי
לאלתר. פי' שלא פירשה
ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה
כיון שזו יש לה אע"ג דבעלמא לית
וכיון דקתני אין השני יכול לטעון
ממנו בין קידושין לבעילה
דודאי לא ניחוש לזינתה:
בשעת כניסתן לחופה ובגליל לא היו עושין
לה אם כן מחזקינן אותה ודאי בעולה
טענת בתולים שמעינן ודאי דזאת
תוספות רי"ד
מתני' האוכל אצל חמיו
מבעל ראשון ואדעת כן רוצים לומר
אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
כן ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים
אמר רבא זאת אומרת
ביהודה שלא בעדים אינו
בעולה יש לה כתובה: מקומות
שנשאתי ובחנם אטרח לבית דין
כנסה בחזקת בתולה
יכול לטעון טענת בתולים
בבית שחתן וכלה ישנים בה ובגליל לא היו
ונמצאת בעולה יש לה
מפני שמתיחד עמה. אחד
מקומות יש. שחלוקין במנהגם ונפקא
שודאי לא יאסרוה עלי ולכך היה לנו
עושין כן וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו
כתובה מנה. פי' כיון
אלמנת ישראל ואחד
להפסיד כתובתה שיבא לב"ד ולא
מינה דהיכא דלא נהיגי לייחד יכול
שהעדים מבררים ומעידים
אלמנת כהנים כתובתן
יכול לטעון טענת בתולים אהייא אילימא
לטעון: כדתניא. דמקומות מקומות
יטעה לומר שמותרת לו ואפי' באשת
שלא בא עליה כשכנסה
מנה ב"ד של כהנים
ארישא כל שנהג מיבעי ליה אלא אסיפא
[ראשון] א"כ בחזקת
היה גובין לבתולה ד'
יש: למשמש. לפשפש ולמשמש
ישראל יש לנו להפסידה גזירה שיראה
בתולה כונסה וש"מ כנסה
מאות זוז ולא מיחו בידם
כל שלא מושמש מיבעי ליה אמר אביי
כהן שזו לא תאבד כתובתה ויסבור
במעשיהן באותו הלילה שלא יקלקלו
בחזקת בתולה ונמצאת
חכמים: תניא א"ר יהודה
לעולם ארישא ותני כל שנהג אמר ליה רבא
בעולה כתובתה מנה. ר"א
בראשונה ביהודה היה
אף בשלו כן ולא יבא לב"ד אבל
זה את זה במעשיהם בתרמית שלא
ה)
אמר בעלמא לעולם אימא
מיחדים את החתן ואת
והא כל שלא נהג קתני אלא אמר רבא הכי
לרבה לא פריך מידי כיון דבעלמא נמי
יראה זה דם בתולים ויאבד וזו לא
לך דלית לה מידי ושאני
הכלה שעה אחת קודם
יש לה ליכא למיטעי:
תביא מפה שיש עליה טיפי דמים.
קאמר כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא
הכא שכבר כנסה הראשון.
כניסתן לחופה כדי שיהיה
כגון שקידש ובעל לאלתר. וכן צריך
פי' ואע"פ שמעידים
לבו גס בה ובגליל לא
ובמקום שנהגו למשמש לא נהגו
מנהג יהודה בגליל אינו יכול לטעון טענת
העדים שלאחר שכנסה
היו עושים כן. ביהודה
נמי להעמיד שהראשון אחר
לייחד דאילו במקום שנהגו לייחד מאי
בתולים רב אשי אמר לעולם ב אסיפא
לא בא עליה יש לומר
בראשונה היה מעמידים
שקידש כנסה לאלתר ומת מיד ועדים
מישמוש בעי הרי אין שם טענת
ותני כל שלא מושמש: מתני' אחת אלמנת
כיון שנתרצית לו לכונסה
להם שני שושבינים אחד
מאותה שעה היא נשאת
לו ואחד לה כדי למשמש
מעידים שלא זינתה תחתיו דאם
בתולים. אלמא ביהודה מקומות
לו. והל' כרב אשי דכנסה
את החתן ואת הכלה
ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתה מנה
מקומות יש: אילימא ארישא. אמנהג
נבעלה תחת הראשון הרי נבעלה
בחזקת בתולה ונמצאת
בשעת כניסתן לחופה פי'
בית דין של כהנים היו גובין לבתולה לפסול לה ואסורה לכהונה :
דמייחדין: כל שנהג להתייחד מיבעי
ו)
בעולה אין לה כלום ורבא
למשמש ולפשפש באותו
שתי תקנות הוו. וליכא למימר
נמי הכי אמר לעיל במאי
הלילה במעשיהן שלא
ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים:
ליה. דאין יכול לטעון: אלא אסיפא.
דתנן הנושא את האשה
יקלקלו זה על זה שלא
גמ' תנא ואלמנת כהנים כתובתה מאתים
אמנהג דמשמוש שושבינין: כל שלא
דחדא תקנה הואי ומתני'
ולא מצא לה בתולים
יראה זה דם בתולים
מושמש מיבעי ליה. דהטוען טענת
קודם תקנה וברייתא לאחר תקנה
וכו' ואמר רבא מקח
ויאבד וזו תביא מפה שיש
והאנן תנן אחת אלמנת ישראל ואחת
טעות לגמרי משמע ולית
עלי' טפת דם ובגליל
בתולים הוא הבעל והוא אינו נוהג
שתיקנו לאלמנה מאתים דהא חזינן
אלמנת כהנים כתובתן מנה אמר רב אשי
לה כלל. והכא דקאמר
לא היו עושין כן. פי'
מישמוש שבו [שאינו תלוי בבעל] אלא
השתא דלית להו מאתים וליכא למימר
זאת אומרת דיוקא בעלמא
גם ביהודה הי' מקומות
שתי תקנות הוו מעיקרא תקינו לבתולה
על אבי הכלה למשמשו שלא יאבד
נמי דמעיקרא כי תקינו לבתולה
סבר לדייק מינה ולמימר
שלא היו מיחדין. ושם היו
ארבע מאות זוז
ולאלמנה מנה
דתנא דהאי מתניתא ס"ל
מעמידים שושבינין דאי
את בתוליה ומשמוש בכלה שלא תביא
ארבע מאות תקינו גם כן לאלמנה
הכי וליתא אלא כדתרצה
במקום שהיו מייחדים לא
כיון
דם מן החוץ תלוי בבעל והיכי תני כל
מאתים דאין סברא לתקן לאלמנה
רב אשי. ומקשה וליחוש
יועילו שושבינין שהרי אין
שמא תחתיו זינתה וא"ר
שם טענת בתולים. ביהודה
בעל שלא נהג מישמוש אינו יכול
מאתים אם לא אחר שראו צורך
שרביא כגון שקידש ובעל
בראשונה היו שושבינים
לטעון טענת בתולים כ"ש דאם לא נהג למשמש והם מישמשו
דמזלזלי בהו [הילכך מעיקרא לא רצו לשנותה משאר אלמנה וכיון דחזו
לאלתר. פי' כל היכא
ישינים בבית שחתן וכלה
אותו דיכול לטעון הכי איבעי ליה למתני כל שלא מושמש
דקא מזלזלי בהו ראו שהיה צורך תקון להם מאתן וכיון דחזו דפרשי
דהיא טענה טענת ברי
ישינים בו ובגליל לא
ובעל טעין טענת שמא
היו עושים כן. וכל שלא
אינו יכול לטעון דשמא ראה ואבד: אלא אמר רבא.
מינייהו אהדרינהו למילתייהו] ולכך הוצרך לומר שתי תקנות הוו:
כגון תחתיך נאנסתי או
נהג כמנהג זה אינו יכול
האי כל שלא נהג אמנהג דגליל קאי דתנא בברייתא ובגליל
כיון
מוכת עץ אני נאמנת
לטעון טענות בתולים.
מתני'
אלמנת כהנים.
לא היו עושין כן ועלה קאי כל שלא נהג כמנהג הזה בגליל אלא
נתייחד כמנהג שביהודה אינו יכול לטעון:
ושקלא כתובה ושריא
שהרי נתיחד עמה. אבל
אלמנה בת כהן: היו גובין לבתולה. בת כהן כשנישאת לכהן וכ"ש כשנישאת לישראל: גמ' שתי תקנות הוו. לאלמנה בת כהן:
לבעלה כדלקמן ואפילו
נהג מנהג גליל ולא נתייחד
ר' יהושע דאמר לקמן
יכול לטעון ואע"פ שלא
דמזלזלי
בראוה מדברת חיישינן
היו שם שושבינים יכול
שמא נבעלה לנתין ולממזר דוקא להנשא לכהונה אבל לאוסרה על בעלה בייחוד בעלמא הא אמרי' לקמן דמודה ר"י דלא אסרה
לטעון ומהימן ורב אשי פי' כל שלא משמש ביהודה אינו יכול לטעון פי' כיון שביהודה ממשמשים והוא לא משמש אמרי'
לה אפי' אם הוא כהן וה"נ אילו טענה האשה ואמרה שבעלי בא עלי קודם נשואין לא הוה מקשי' וליחוש שמא תחתיו זינתה
לכתחלה עשה כדי להעליל עלילה עלי' אבל בגליל שלא נהגו מצי טעין אע"פ שלא משמש. ושמואל דאמר נאמן להפסידה
דהיא נאמנת אלא התנא לא שנה טענת האשה אלמא לא טענה הכי ואפ"ה אומר' לו ב"ד שאינך יכול לטעון טענת בתולים שמא
כתובתה בטענת פתח פתוח דליכא למיקם עלה דמלתא להתברר ע"י שושבינים. וכגון שהיתה בוגרת שכלו בתוליה או אם היתה
בא עליה קודם נשואין משעה ששניהם נאותו לכנוס ואע"פ שהאשה אינה יודעת לטעון. י"ל שלמפרע היה מערה בה והוציא
ממשפחת דורקטי אבל בטענות דמים
אם נהגו למשמש ולא
משמש אינו נאמן ובמקום שלא נהגו למשמש נאמן: