הנושא את האשה פרק
שנים
עשר
כתובות קג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
אמרן אלא דלית ליה טחינה לריחיא. תימה הואיל והאי עובדא
מאי למקום שאמה. דקתני מילתא פסיקתא ש"מ כל בת אצל האם:
יג א ב
א)
ב)
דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה. לא התנה שוכר לתת מעות
בדלית טחינה לריחיא אמאי איצטריך רב עוירא למימר התם
ג) ד)
למשכיר אלא שיטחון לו למזונות ביתו בשכרו: לסוף איעתר. משכיר:
תרי כריסתא לית לה הכא טחון וזבין (א) אפי' לא הוה משכח משכיר
יד ג
ה)
זבין ריחיא וחמרא. לטחון בה מזונות ביתו: אחד זנה ואחד נותן לה
למיטחן ומיזבן דהוה חד כריסא לא הוה דמי למתני' דבמתניתין ליכא
ו)
דמי מזונות. ולא אמרינן שניהם יתנו
פסידא דבעל כי יהיב לה דמי מזונות
ז)
לה מזונות ואע"פ שלא פסק לה דמים
ממה שהיה נותן מזונות עצמן אבל
מאי למקום שאמה שמעת מינה בת אצל
טו ד
ח)
מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת
השוכר אית ליה פסידא אם יתן שכר
ט)
האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה: לא
טז ה
י) כ)
דמיהם כשיש לה מזונות ממקום אחר.
הטחינה שהרי אינו מוצא לטחון ומכיסו
יאמרו שניהם וכו': ההוא גברא דאוגר ליה
א
הכא נמי אע"פ שלא פסק אלא טחינה
יצטרך לפרוע ואמר רבי דבלאו האי
יז ו
ריחיא לחבריה לטחינה לסוף איעתר זבין
עכשיו שאינו צריך יתן דמים: טחון
טעמא דטחון וזבין טחון ואותיב הוה
יח ז
ריחיא וחמרא אמר ליה עד האידנא הוה
וזבין. באותה שלקחת: טחון ואותיב.
מצי לבטולי המקח שלא יצטרך ליתן לו
טחיננא גבך השתא הב לי אגרא א"ל מיטחן
למזונותיך באותה שאצלי: ולא אמרן.
אגרא הואיל ואית ליה פסידא אבל מ"מ
ל) מ)
נ)
טחיננא לך סבר רבינא למימר היינו מתניתין
דלא יהיב דמי: אלא דלית ליה טחינא
המשכיר יאמר כמו כן לדידי אית לי
יט ח ט
לריחיא. שאין שוכר מוצא לטחון בשכר
פסידא שכר ריחיא שלי ויכול לבטל
לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד
המקח קודם הזמן ונהי דשוכר לא
כל שעה לפיכך אומר לו אני יושב
ס)
אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות
❖
כ י
בטל אטחון לך ולא אתן דמים: אבל.
יצטרך ליתן לו שכר מכיסו אבל לעכב
א"ל רב עוירא מי דמי התם חד כריסא אית
הריחים עד זמן שהתנו ביניהן לא יוכל
כל זמן שמוצא לטחון טוחן בשכר ונותן
לה תרתי כריסתא לית לה הכא מצי א"ל
לזה דמים: מדת סדום. זה נהנה וזה
השוכר הואיל ומשכיר אית ליה פסידא
תורה אור השלם
טחון וזבין טחון ואותיב ולא אמרן אלא
כא כ
ב
אבל השתא דמצי למימר ליה טחון
לא חסר לא היו עושין טובה:
1. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת
מתני' אי אפשי לזוז מבית בעלי.
דלית ליה טחינא לריחיא אבל אית ליה
וזבין טחון ואותיב ולית לך פסידא על
אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
לצאת מבית בעלי: גמ' ולא בבקתי.
טחינא לריחיא כגון זו כופין אותו על מדת
כורחיך תניח לי הריחים עד הזמן
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ
כב ל
סדום: מתני' אלמנה שאמרה אי אפשי
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
שהרי לי הוה פסידא ולך אין פסידא:
בית צר כעין צריף כדאמרינן במסכת
❖
ה"ג שיפצא מאי. ושם דבר הוא
שמות כ יא
שבת בקתא בי עקתא. אם
לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה
היה מדור שלו צר לא קבל עליו להוציא
כלומר מהו שתשפץ וכן פי' ר"ח:
לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה
כג מ
ברכת
הבית ברובה. פי' ר"ח
את בניו ולהושיבה: מ)בנכסים מועטין.
גליון הש"ס
ונותנין לה מדור לפי כבודה גאמרה אי אפשי
כגון הא דאמרינן
שהבנות זוכות בהן כדתנן
כד נ
גמ' את אביך זו אשת
לזוז מבית אבא יכולין היורשין לומר לה אם
❖
הבנות יזונו והבנים ישאלו על
נר לאחד נר למאה וכן
אביך.
את אצלנו יש ליך מזונות ואם אין את אצלנו
הפתחים: וקדמו. קודם שיבואו לב"ד
כל כהאי גוונא אין נותנין ס):
שם ה"מ מחיים.
אין ליך מזונות אם היתה טוענת מפני שהיא
ומכרום: שיפצה. חזקה בדקיה:
מזומן
מוסף רש"י
ילדה והן ילדים זנין אותה והיא בבית אביה: גמ' ד תנו רבנן משתמשת
מאי. מי אמרינן לא מפקינן לה כל
שם כל בי
מדת סדום.
ימים שיכול להתקיים או דלמא אמרי'
במדור כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בעבדים ושפחות כדרך שמשתמשת
(ב"ב יב.)
שמשי הוה אתי לביתיה.
לה לאו כל כמינך: ברכת הבית
בחיי בעלה בכרים וכסתות כדרך שמשתמשת בחיי בעלה בכלי כסף ובכלי
ברובה. בני אדם שעוזרין זה את זה
זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה שכך כתב לה ואת תהא יתבת בביתי
(ערובין מט.)
משתכרין ומזל דרבים עדיף: וליתבו
ומיתזנא מנכסי כל ימי מגר ארמלותיך בביתי תני רב יוסף בביתי ולא
ה
לה. לפי מה שנתמעטה ברכת הבית
בבקתי אמר רב נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש
ביציאתה: לשון חכמים. יש ללמוד
ו
(רשב"ם ב"ב קסח.) כל
מדרבי אסי א"ר יוחנן דא"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים
ממנה ברכה ועושר ורפואה: אם היה
ז
שם לחכמי ישראל אני
ימי מיגר ארמלותיך.
פקח. זה שלוקח פירות הרבה ואין לו
צריך.
מועטין מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה
❖
(לעיל נב:) בביתי ולא
שהות למושכם אלא נתן מעות: שוכר
מחיים אמר אביי נקיטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו
בבקתי.
את מקומו. דהוי לה כי חצירו וחצירו
תניא נמי הכי ח מדור אלמנה שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא
קונה לו. הרי אתה למד מכאן סחורה
הגהות הב"ח
אפילו היא אומרת הניחוני ואבננו משלי אין שומעין לה בעי אביי שיפצה
ט
שלא יוכל המוכר לחזור הרי לך עושר
(א) תד"ה
מאי תיקו: אמרה אי אפשי: וליתבו לה כי יתבה התם מסייע ליה לרב הונא
למוד מלשון חכמים: לא ילעוס כו'.
טחון ואותיב
❖
דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה וליתבו לה לפי ברכת הבית ה"נ אמר
למדת שהחטים הלעוסין יפה למכה:
רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמים מרפא ברכה
נר יהא דלוק במקומו. אצל השולחן
(שבת עז:)
כמו בחיי דכל ע"ש היה בא לביתו
הא דאמרן עושר דתנן המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא
תוספות רי"ד
משנפטר כדלקמן: יוסף חפני. דמן
משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומו מרפא דתנן לא ילעוס אדם
י
כ
(לעיל נד.)
וכן לא יאמרו שניהם
חיפא: את אביך. כל אתין רבויין:
יתומים שקדמו ומכרו
חטין ויניח על גבי מכתו בפסח מפני שמחמיצות ת"ר בשעת פטירתו של רבי
וכו': ההוא גברא דאוגיר
וי"ו יתירה. דואת אמך: ה"מ. דחייב
בנכסים מועטין.
רחיא לחבריה לטחינה פי'
אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא
שיטחין בו בשכרם כל
בכבוד אשת אביו בחיי אביו: בי
מה שצריך לו לביתו לסוף
דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף
שמשי. ערב שבת. נ)ונראה בעיני לפי
איעתר זבין ריחיא וחמרא
חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: הזהרו בכבוד
שבין השמשות שלו שגור בפי כל והכל
א"ל עד האידנא הוה
טחיננא גבך השתא הב
אמכם: דאורייתא היא דכתיב כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת
חרידים אליו לגמור מלאכתן עד שלא
1
לי אגרא דטחינה סבר
תחשך קרו ליה בי שמשי: שלא להוציא
אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך $
את אביך זו אשת
ל
רבינא למימר היינו מתני'
לעז כו'. לומר לא צדיקים היו שלא היה
דתנן אחד זנה ואחד נותן
אביך ואת אמך זו בעל אמך מ וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול $ הני מילי
לה דמי מזונות א"ל ר"ע
להן רשות לבא לביתם כמו רבי: סבור
מחיים אבל לאחר מיתה לא: נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו
מה שמכרו
מי דמי התם חדא כריסא
נ
(סוטה כא:)
מינה בהדין עלמא. שהיה מצוה
מכרו.
אית לה תרי כריסתא לית
מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא $ כל בי שמשי הוה אתי לביתיה
שיתעסקו בקבורתו: דקדים ערסייהו
לה אבל הכא מצי א"ל
ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי
טחון וזבין [טחון] ואותיב
לערסי'. הם נקברו תחלה: והאי דאמר
פי' באותו שקנית תטחון
יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים: יוסף
הכי. שנזקק להודיע שימותו וישרתוהו:
בשכרה לאחרים ובאותו
דלא לימרו. אינשי עלייהו כשימותו
חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה
שהשכרת תטחון ותותיב
(רשב"ם ב"ב
(כריסך) [בביתך] כפי
מילתא דאיסורא הוה בהו שלא זכו
בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי שמע
קמ.) נקיטינן.
התנאי וה"מ היכא דלא
להתעסק בו ואיגלאי מילתא דהאי
שכיחא טחינה לריחיא
מינה לההוא עלמא הוא דקאמר והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי
לא ילעוס.
אבל היכא דשכיחא טחינה
דלא שכיבו בשני דרבי זכותיה דרבי
(ערובין ה.)
להו ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו אמר להן $לחכמי ישראל
(פסחים לט:) כל
לריחיא כגון זה כופין על
אגנא עלייהו: עיירות. גדולות על
מדת סדום: מתני' אלמנה
בי שמשי.
אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להן אל תספדוני בעיירות
הכפרים וכרכין גדולים מהם:
שאמרה אי אפשי לזוז
והושיבו
מבית בעלי אין היורשים
והושיבו
יכולים לומר לה לכי לבית
אביך ואנו זנים אותך אלא זנים אותה ונותנים לה מדור לפי כבודה אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולים היורשים לומר (שבת פו: ובתענית כה. אל תספדוני בעיירות.
לה אם את אצלנו י"ל מזונות אי אין את אצלנו א"ל מזונות ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים זנין אותה והיא
(סנהדרין מז.)
בבית אביה: תנינא להא דת"ר משתמשת במדור [כדרך] שנשתמשה בחיי בעלה בכרים וכסתות כדרך שנשתמשה בחיי
בעלה שכך כתב לה. כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי [ואת תהא יתבא וכו'] תני ר"י בביתי ולא בביקתי פי' אם הבית צר
ודחוק שא"י להשתמש עם היתומים ואין לה מדור דאדעתא דמפקא להו לזילותא לא כתב לה אמר ר"נ יתומים שקדמו ומכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש מדר"י אר"נ דאר"י אר"נ יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו
מכרו התם לא תפיס מחיים הכא תפיס מחיים אמר אביי נקטינן מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו פי' שבית זה שיעבד לה כ"ז שהוא קיים ולא יותר תניא נמי הכי מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו ולא עוד אלא היא
אומרת הניחו לי ואני אבנינו משלי אין שומעים לה פירוש דכיון דנפל פקע שיעבודה. בעי אביי שפצה מאי פי' שרוצה לשפץ ולהחזיק (הבדק) [הבית] שלא יפול מהו תיקו וכל תיקו דממונא לקולא אצל המחזיק הלכך אינה רשאי לשפץ אלא יפול
ויפקע שיעבודה (לפי פתרון הגאון הבית עומד בחזקת היתומים לפיכך אין האשה יכולה לשפץ אבל הרב פי' שהבית הוא בחזקת אלמנה ויכולה לשפץ): אמרה אי אפשי לזוז מב"א וכו' וליתבו לה כי יתבו התם מסייע ליה לר"ה דאר"ה ברכת הבית
ברובה פי' ברוב ב"א מתמעטת הוצאה שיותר צריך אדם יחידי למזונותיו ממה שצריך אם יתחבר עם אחרים. וליתבו לה לפי ברכת הבית אה"נ והא דתני אין לה מזונות הצריכים ליחיד אבל כפי שצריך לפי רוב בני הבית יהבו לה: