קג: הנושא
את האשה פרק שנים עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מזומן
לחיי העולם הבא. תימה והלא כל ישראל יש להם חלק
והושיבו ישיבה. לעסוק בתורה: לאחר שלשים יום. של פטירתי מיד
כה א ב
א) ב)
ג)
ולא תהיו עסוקין בהספד: שמעון בני חכם. הוא. ולקמן פריך מאי
לעוה"ב ופירש הרב ר' מאיר כל היכא דאמר מזומן לחיי
העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין: אותו היום שמת רבי
ד)
קאמר: חנינא בר חמא ישב בראש. הישיבה: סבור מינה משום
ה)
בטלה קדושה. שהיו קורין אותו רבינו הקדוש י)והא דתניא בשילהי
כו ג ד ה
טורח. דבני כפרים דסמיכו לעיירות ואתו למספדיה. כיון דחזו דקא
ו)
סוטה משמת ר' בטלה ענוה
אספדוהו בכרכין וקא אתו כולי עלמא
ז) ח)
ויראה י"ל קדושה בכלל והרב רבי חיים
מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא
והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום שמעון
ט)
הוא דקאמר: יומא דאשכבתיה. יום
כהן היה אומר אילמלי הייתי כשנפטר
בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא
❖
י)
פטירתו: צריכא למימר. דר"ג דבכור
ר"ת הייתי מטמא לו דהאי בטלה
ישב בראש: אל תספדוני בעיירות: סבור
הוי נשיאה: לך ולמטלעתך. פסח היה
קדושה דקאמר הכא היינו קדושת
כז ו
מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזי
לוי
כהונה וכן מוכח מדקאמר אותו היום
כדאמרינן בעלמא
תורה אור השלם
דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו
אחוי קידה ואטלע: מאי קשיא ליה. לר"ש
משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא
1. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר א הושיבו
אמר בירושלמי דמס' ברכות בפ' מי
ברבי דאמר צריכא למימר אמאי צריכא
כח ז
מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב
ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה
הא קרא כתיב: ההוא ממלא מקום
שמתו דכשמת רבי אמרו אין כהונה
שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי
❖
בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה:
אבותיו הוה. כלומר אין באחיו חשוב
רבינו דכתיב ויבכו בני ישראל את משה
היום ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי
1
דברים לד ח
דהתם מיירי בטומאת בית הפרס
ממנו אבל כאן הרי אחיו חכם ממנו:
בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין
2. וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם
יתיב רבי חנינא אבראי. חוץ לבית
דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא:
מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף
מוסף רש"י
ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדו
וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי
המדרש שלא היה נכפף לר' אפס:
ומנח
ויתיב רבי חנינא
ביממא וגרסי בליליא או ספדו בליליא וגרסי
מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת
וקאתא. לבבל: כלילא שרי. לצאת
אבראי.
הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי
ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת
ב
בה בשבת מאי טעמא מאן דרכה
הוּא הַבְּכוֹר:
קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה"ב ההוא כובס
דברי הימים ב כא ג
למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה
3. וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ
כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא
חשובה לא שלפא ומחויא בפרק במה
(שבת נט:) ולא הוה
וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
ליה ללוי כו' וקאתא
איוב כב כח
ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי
אשה יוצאה : מיכף הוה
לבבל.
4. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס
כייף ליה. קודם שיגלה ממקומו אבל
העולם הבא: שמעון בני חכם: מאי קאמר הכי קאמר אע"פ ששמעון בני
ג
וְאֶת יִרְאֵי יְיָ יְכַבֵּד נִשְׁבַּע
לר' חנינא לא כייף: והא הוה ר' חייא.
לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
חכם גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר אמר רבי שמעון בר רבי
(שם)
תהלים טו ד
ולמנייה רבי ראש ישיבה: קברו של
צריכא לך ולמטלעתך מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה נתן
לוי לר' אפס מיכף הוי
5. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף
2
רבי. ארונו של רבי הורדתי עליו
כייף ליה.
לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת
ליהורם כי הוא הבכור ד ההוא ממלא מקום אבותיו הוה ורבן גמליאל אינו
דמעות: בערב שבת סימן יפה.
(שם) מחולי מעיים.
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
❖
ממלא מקום אבותיו הוה ורבי מאי טעמא עבד הכי נהי דאינו ממלא מקום
נֹתֵן לָךְ: דברים טז כ
שיכנס למנוחה מיד: במוצאי יוהכ"פ.
(שבת
אבותיו בחכמה ה ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה: חנינא בר חמא ישב
נמחלו עוונותיו וסימן יפה לו: לא
קיח:) ר' חנינא.
בראש לא קיבל רבי חנינא שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה יתיב
(ב"מ
אפגריה. לא אבטלי' ממצות: שדיינא.
גליון הש"ס
פה:) דאייתינא כיתנא
זרענא: ומגדלנא נישבי. מקלע אני
רבי אפס ברישא ויתיב רבי חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה נח נפשיה
גמ' כשהיה רואה ת"ח.
ושדיינא.
מכמורת. ודומה לו אין פורסין נשבין
דרבי אפס ויתיב רבי חנינא ברישא ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה
(שם) ומגדלנא נישבי.
ליונים : וציידנא טביי.
וקאתא לבבל והיינו דאמרי ליה לרב גברא רבה אקלע לנהרדעא ומטלע
צביים: ואריכנא מגילתא. ומתקן
(שם) וציידנא
ודריש כלילא ו שרי אמר שמע מינה נח נפשיה דרבי אפס ויתיב רבי חנינא
אני קלפים. אריכנא לשון תיקון כדאמר
טביא.
ברישא ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא ואימא רבי חנינא נח
(שם) ואריכנא מגילתא.
במסכת סוכה אריך או לא
נפשיה ור' אפס כדיתיב יתיב ולא הוה ליה ללוי איניש למיתב גביה וקאתא
אריך כלומר מתוקן או אינו מתוקן
(שם) חמשא
איבעית אימא לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה ואי בעית אימא כיון דאמר ר'
ובס' עזרא נמי כתיב וערות
חומשי לחמשא ינוקי.
(שם)
חנינא בר חמא ישב בראש לא סגי דלא מליך דכתיב בהו בצדיקים ותגזר
מלכא לא אריך לנא למחזא: לא תהא
3
ומתנינא. (שם)
כדבר הזה בישראל. כלומר שלא
אומר ויקם לך והא הוה ר' חייא נח נפשיה והאמר ר' חייא אני ראיתי קברו
אומר כדבר זה לעולם: נהוג נשיאותך
של רבי והורדתי עליו דמעות איפוך והאמר רבי חייא אותו היום שמת רבי
ברמים. שתהא יושב בין הגדולים:
בטלה קדושה איפוך והתניא כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא
זרוק מרה. אימה. שתהא אימתך
בוכה אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו
עליהם: בצינעא. מכבד כל אחד ואחד:
מתוך הבכי סימן רע לו פניו למעלה סימן יפה לו פניו למטה סימן רע לו
בפרהסיא. מטיל עליהם אימה להודיע
פניו כלפי העם סימן יפה לו כלפי הכותל סימן רע לו פניו ירוקין סימן רע לו
נשיאותו: רבי מוטל. בחליו בצפורי
פניו צהובין ואדומים סימן יפה לו מת בע"ש סימן יפה לו במו"ש סימן רע לו
ומקום קברו מוכן לו בבית שערים:
מת בערב יוהכ"פ סימן רע לו במוצאי יוהכ"פ סימן יפה לו מת מחולי מעיים
דמדליא
סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים א"ל אנא אתורה ומצות קא בכינא איבעית אימא
איפוך ואיבעית אימא לעולם לא תיפוך ר' חייא עסוק במצות הוה ורבי סבר לא אפגריה והיינו דכי הוו מינצו
ר' חנינא ור' חייא א"ל ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי מינצת דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא
ליה מפלפולי א"ל ר' חייא אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא
נישבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא וסליקנא למתא דלית בה
מקרי דרדקי וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי לכל חד וחד אמרי
ליה אתני סידרך לחברך והיינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא א"ל ר"ש ב"ר אפילו ממך א"ל אין
א"ל רבי ישמעאל ברבי יוסי אפילו מאבא א"ל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל אמר להן לבני קטן אני
צריך נכנס ר' שמעון אצלו מסר לו סדרי חכמה אמר להן לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר
לו סדרי נשיאות אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים ז זרוק מרה בתלמידים איני והא כתיב 4 ואת יראי ה'
יכבד ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה $ כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא
לו רבי רבי מרי מרי לא קשיא הא בצינעא הא בפרהסיא תניא רבי מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים
והתניא 5 צדק צדק תרדף הלך אחר ר' לבית שערים ר' בבית שערים הוה אלא כיון דחלש אמטיוהי לציפורי
דמדליא