קד: הנושא
את האשה
פרק שנים עשר
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
הרי היא כבתחלה. ומונה כ"ה שנים משעת תביעה: והלכה כדברי
רב הונא אמר רב לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש
לד א
א) ב)
לה. תימה א"כ אמאי קאמר רב לעיל לא שנו אלא כשאין
מי. כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים: לא שנו. דבכ"ה שנים מחלה:
ג)
אלא מנה מאתים. שהם שם כתובה: אבל תוספת יש לה. דמתנה
שטר כתובה יוצאה מתחת ידה אבל כששטר כתובה יוצאה מתחת ידה
ד)
לה ב
היא ולאו כתובה: תנאי
כתובה. תוספת: אישתיקן קאמרת או
גובה כתובתה לעולם ומאי ראיה היא משום שטר כתובה הואיל ה)ואינה
ה)
גובה בה לרב: ה"ג אתיא לקמיה
אשקיין קאמרת. האי דמתמהת ואמרת
לו ג
דרבה. דרבה מיבעי ליה למיהדר
אמר רב הכי משום דלא סבירא לך
הרי היא כבתחלה ואם היה שטר כתובה
ו)
פירי מיומא דכתיבא אדרכתא דהכי
הוא ולאשתיקן קאמרת או משום
יוצא מתחת ידיה גובה כתובתה לעולם שלח
❖
סבירא ליה לרבה בפ' המפקיד
דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי
ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר
לז ד
אבל רבא סבירא ליה
אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר
יעקב ילמדנו רבינו כששטר כתובה יוצא
אמר: אינתת אחוה הואי. ומת בלא
מכי שלימו יומי אכרזתא מיהו מדקאמרה
גליון הש"ס
מתחת ידה מחלוקת או כשאין שטר כתובה
לח ה
בנים וירשו רב חייא אחיו: לא כתובה
והא מר הוא דאמר אחריות טעות
גמ' אמר רב הכי.
יוצא מתחת ידה והלכה כדברי מי שלח ליה
ולא מזוני. דאלמנה בבית אביה אינה
סופר הוא נראה דגרסינן רבא דרבא
❖
בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת
הוא דאמר הכי בפ"ק דב"מ
גובה אלא עד כ"ה שנים כרבנן:
בכתפאי אמטאי לה. מזונותיה מיום
אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה
ומצינן למימר דשפיר גריס רבא
ליום: הא נמי משום כיסופא. מחמת
והאי דקאמרה ליה ליזיל ולהדר פירי
תוס' ד"ה שני
כתובתה לעולם והלכה כדברי חכמים כי
תוספות רי"ד
דייני כו' לא גרסינן
הכבוד הזה שעשית לה: אדרכתא. פסק
מן ההוא יומא דכתיבא אדרכתא עד
אתא רב דימי א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע
שבנא.
שלח ליה ר"נ ב"ח
האידנא היא אמרה כן אבל לרבא לא
דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא:
❖
בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא מנה
לר"נ ב"י ילמדנו רבינו
אמרה ליה. לרבא: ליהדר לי פירי.
סבירא ליה הכי ומאי דקאמר לה רבא
בששטר כתובה יוצא מת"י
מאתים אבל תוספת יש לה א ורבי אבהו
מחלוקת או בשאין שטר
אחוי לי אדרכתא נראה לי לאו משום
דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא
א"ר יוחנן אפילו תוספת אין לה דאמר רבי
יוצא מת"י מחלוקת והל'
הגהות הב"ח
דאי הוה שפיר כתיבא אדרכתא
דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו
כדברי מי שלח ליה
אייבו אמר רבי ינאי תנאי כתובה ככתובה
דליהדר מיומא דכתיבא אדרכתא אלא
היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ'
(א) תוס'
כשאין שטר יוצא מת"י
מחלוקת אבל שטר כתובה
דמי אתמר נמי א"ר אבא אמר רב הונא אמר
משום דאי לא כתיבא אדרכתא שפיר
המפקיד גבי שומת ב"ד
יוצא מת"י גובה כתובתה
דלא מיחייב לאהדורי פירי אפילו מכי
לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה
רב לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש
לעולם והל' כחכמים: כי
שלמו יומי דאכרזתא כיון דבטעות
מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר
אתא ר"ד אר"ש ב"פ
לה אמר ליה רבי אבא לרב הונא אמר רב
אריב"ל משום ב"ק ל"ש
כתיבא אדרכתא כדמסיק:
משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי
❖
הכי $ אמר ליה אישתיקן קאמרת או אשקיין
אלא מו"מ אבל תוספת
אכרזתא: אישתמודענא. הכרנו
הדרן עלך הנושא
י"ל. ור"א אר"י אפילו
קאמרת אמר ליה אישתיקן קאמינא: חמתיה
שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו
תוספת א"ל דאר"א אר"י
שני דייני גזירות היו בירושלים
דרב חייא אריכא אינתת אחוה הואי ואלמנה
תנאי כ' ככתובה דמי
עליהם של מת היו ששיעבוד כתובה
מוסף רש"י
וכך הל' ודוקא תוספת
בבית אביה הואי וזנה עשרים וחמש שנין
אדמון וחנן בן אבישלום. הכי
של זו עליהם: לאו שפיר כתיבא.
תנאי כתובה.
כתובה דדמיא לכתובה
בבי נשא לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר
גורס ר"ת דהא לר"מ דאמר בפ' חלק
שנכתבה על כל שדות של זה ושדות
היא דשקלי מנכסי בעלה
ולא חסרא בהו מידי
לה לית לך מזוני הב לי כתובה אמר לה לא
דאבשלום אין לו חלק
שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא
(לעיל נד:)
אבל נדוניתה שהביאה
אותן שירש מבעליך: תיזיל אדרכתא.
לעולם הבא היכי מסקינן בשמיה הא
מזוני אית לך ולא כתובה אית לך תבעתיה
אחריות טעות סופר.
מבית אביה חוב גמור
הוא וגובה לעולם: חמתי'
דלא שפיר כתיבא: אשקול. פירי
אמרינן ביומא בפ' הממונה
לדינא קמיה דרבה בר שילא אמר ליה אימא
דר"ח מדיפתי איתת אחוה
ושם רשעים ירקב דלא מסקינן
מיום שמצאתי שדה משדות המת
לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה
הויא זנה כ"ה שנין בבי
בשמייהו ואבישלום שם אדם כדכתיב
והראתי אדרכתא שבידי לבית דין
נשא פי' שמת אחיו
זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא בחיי
(ב"מ יד.)
בלא בנים וירש אותו
ו) (אביה בן אבישלום) והכי נמי הא
ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט
(רשב"ם
הוא לסוף א"ל הב לי
דמר דבכתפאי אמטאי לה ב אמר ליה טעמא
דאמר בפ"ק דשבת שבנא
דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי
ב"ב קסט:)
מזוני א"ל ל"ש כתובה
❖
מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה
איש ירושלים $לא גרסינן שבנא אלא
בפרק המפקיד מודה
הדרן עלך הנושא
תבעתיו לדינא לקמיה
דרבא בר"ש א"ל זנתה
גובה כתובתה לעולם דאמרינן משום כיסופא
שכנא (א) דשבנא רשע הוה ויש מפרש
דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח
כ"ה שנים בבי נשא
פירי: אבל היכא. דאדרכתא בטעות
דתרי שבנא היו דכתיב בישעיה
הוא דלא תבעה הכא נמי משום כיסופא הוא
ובחיי דמר דבכתפאי אמטי
תוספות רי"ד (המשך)
כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא
כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן
לה א"ל טעמא מאי
דלא תבעה זיל הב לה לא אשגח כתב לה
אמרו רבנן כ"ז שהיא
א"ל והא מר הוא דאמר
לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית
הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב
אדרכתא אניכסיה אתא לקמיה דרבא א"ל
אחריות ט"ס הוא פי'
בבית בעלה גובה כתובתה
דין והכריזו: והא מר הוא דאמר.
בתריה מה לך פה וגו' הנה ה'
ה"נ שמא הסופר טעה
לעולם דאמרינן מחמת
חזי מר היכי דנן א"ל שפיר דנך אמרה ליה
מטלטלך וגו' הרי משמע שהיה רשע
בפרק שנים אוחזין
:
כסיפא הוא דלא תבעה
שב"ד אדרכתא יפה צוו לו
אי הכי ליזיל להדר לי פירי דמן ההוא יומא
פי' מפני שזנים אותה
לכתוב והוא טעה ולא כתב
אחריות טעות סופר הוא. שטר שאין
ואחריו כתוב בסוף ויהי
בה אשתמודענא והדבר
ובעבור זה שתקה ולא
עד האידנא אמר לה אחוי לי אדרכתיך חזייה
כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו
בו אחריות גובה מנכסים משועבדים
ברור שלא נכתבה כ"א
תבעה ה"נ מפני שזנה
דלא הוה כתוב בה ואישתמודענא דנכסים
שם לא תבעה ולא אשגח
על נכסי המת א"ל דהא
ויתכס בשק ויבא בית ה' וישלח [את]
שלא הלוה זה מעות אלא באחריות
אפילו רבה בר"ש הוא
בה כתב לה אדרכתא
אלו דמיתנא אינון אמר לה אדרכתא לאו
אליקים אשר על הבית ואת שבנא
שיעבוד נכסיו והסופר טעה. הכא נמי
ג
סבר הני והני דידיה נינהו
אנכסי' פי' שטר שומא
ב"ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת
הסופר ואת זקני העם מתכסים בשקים
שפיר כתיבא אמרה ליה תיזיל אדרכתא
על נכסיו אתא לקמיה
ולא היא זמנין דאזלא
ומשבחו לה וא"ל שקול
דרבא א"ל חזי מר היכי
והוא טעה דלא כתב אישתמודענא
וגו' הרי משמע דשבנא אחרינא היה
אישקול מיומא דשלימי יומא אכרזתא עד
ד
דידך והב לי דידי פי'
דנן א"ל שפיר דנך
והכל יודעים שלא נכתבה אלא על
ולאו מילתא היא דהוא נמי שבנא
השתא אמר לה הני מילי ה היכא דלא כתיב
א"ל ליהדר לי פירי מן
אזלא האשה ומשבחה
נכסי המת: בהא רבה בר שילא.
הראשון ואין מוקדם ומאוחר דבעל
לשדה ששמו לה ב"ד
ההיא יומא עד האידנא
טעותא באדרכתא אבל היכא דכתיב טעותא
ודבעלה מיכספו שלא
פי' א"ל לרבא למיהדר
כורחיך ההוא בתרא דהיה במעשה
שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור
לי ר"ח פירי דארעא
ישביחם היורש שהוא
באדרכתא לית לן בה אמרה ליה והא מר
שתגבה מנכסים שלו: דאזלה ומשבחה
דסנחריב רשע הוה דאמרי'
בטוח שיחזור ויקח את
דשמי לי בכתובתי דאכל
הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא אמר
להו. לשדה ששמו לה ב"ד: ודבעלה
ששלח לסנחריב שבנא וסיעתו
שלו מידה ויאמר לה
מיומא דמטת אדרכתא
לידי דהכי אמרינן בפ'
טלי שלי המשועבדים ליכי
לה רבא בהא ליכא למימר טעות סופר הוא
מכספי. שלא ישביחם היורש שהוא
השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו
ואתי לאפוקי לעז על בית
המפקיד מאימתי אכיל
וכשרצה לצאת הוא וסיעתו חוץ
בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה
דבהא אפי' רבה בר שילא טעי מעיקרא הוא
דין שלא עיינו בתקנתה
פירי מכי מטא אדרכתא
לחומה יצא הוא תחלה ובא גבריאל
ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך:
לידיה. ואדרכתא לא שפיר
של זו:
סבור הני והני דידיה מה לי מהני מה לי
פי"ג שני דייני גזילות היו
כתיבי ולאו אדרכתא
ואתי לאפוקי לעז על בית דין. שלא
וסגר הדלת והרגו סנחריב ואז נתנבא
מהני ולא היא זימנין דאזלה ומשבחה להו
בירושלים אדמון
היא פי' לא היתה
עליו ישעיה הנה ה' מטלטלך ואף על
עיינו בתקנתא של זו:
כתובה כהוגן דאיבעי'
וחנן בן אבשלום חנן אומר
ודבעלה מכספי ואמר לה שקיל דידך והב לי
הדרן עלך הנושא
גב דהכא קרי ליה סופר והתם על
ליה למיכתב בה הכרנו
שני דברים ואדמון אומר
הבית מכל מקום אחד הוא. מ"ר: דידי ואתי לאפוקי לעז על בי דינא:
שהנכסים הללו שכתבנו
שבעה מי שהלך למדינת
שני דייני גזירות. מפרש
הים ואשתו תובעת מזונות
אדרכתא זו עליהם של מת
בגמרא : חנן אומר שני
קשיא
הדרן עלך הנושא
היה ששיעבוד כתובתה
חנן אומר תשבע בסוף ולא
תשבע בתחלה נחלקו עליו
עליהם מוטלת ולא על כל
דברים. שלא היו חכמים מודים לו:
שני
בני כהנים גדולים ואמרו
נכסיו של זה א"ל תיזיל
דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום חנן אומר
תשבע תשבע בתחלה ובסוף
אדרכתא אישקול מיומא
שני דברים אדמון אומר שבעה מי
שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר
דשלמת יומא אכרזתא
אר"ד ב"ה כדבריהם. אר"י
א"ל ה"מ היכא דליכא
ב"ז יפה אמר חנן לא
תשבע תשבע אלא בסוף פי'
טעות באדרכתא אבל הכא
כיון דאיכא טעות באדרכתא לא פי' שכל
מה שעשו בטעות
עשו
כיון שלא עשו על נכסי
המת
מומחין היו ומוסכמין לדין דיני
גזילות. חנן אומר ב' דברים ואין חכמים מודים
לו
ואדמון ז' חנן אומר