שני דייני פרק שלשה עשר כתובות
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קשיא
תלתא אתרין קשיא גזילות אגזירות. וא"ת אדרבה אי
תשבע בסוף. כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה תשבע שלא
א א ב
א) ב)
ג)
עכבה בידה משל בעלה כלום: ולא תשבע בתחלה. בשעת גיבוי
גזילה וגזירה תרי מילי נינהו תלתא אתרי לא קשיא דדייני
מזונות: גמ' אדמון בן גדאי: גוזרין גזירות. קנסות: קיטמה
גזילה הוו תלתא דייני גזירות לא הוו אלא תרי ואמר רבי חדא דאינו
ד)
ב ג
נטיעה גרסינן בב"ק. גבי בהמה שנכנסה לרשות הניזק והזיקה קטמה
סברא שתהא לדיין א' שתי שררות דכמה אנשים חשובים היו בירושלים
ה)
ו)
נטיעת אילן כמה שמין אותה: שתי
שהיו יכולין לעמוד לכל שררה ושררה
ז)
כסף. שתי מעות: בתי דינין. של עשרים
ועוד אי לאחד מהם הוו שתי שררות
תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו
ושלשה: בתי כנסיות. להתפלל: בתי
לחנן המצרי היה לו להיות שהיה חשוב
בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה
ג ד ה ו
מדרשות. למשנה ולתלמוד: בתי
יותר מחנן בן אבישלום כמו שפי' ר"ת.
❖
ובסוף אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם
מ"ר: דחשיב ליה קתני. ואין
סופרים. ללמוד תינוקות: נוטלין
❖
אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא
שכרן. ומתפרנסין הימנו לפי שלא היו
לפרש דחשיב ליה יותר דהא מוכח
תשבע אלא בסוף: גמ' ורמינהי שלשה
עסוקין במלאכתן: ברשיעי עסקינן.
בברייתא דחנן המצרי היה חשוב יותר
תורה אור השלם
דייני גזילות היו בירושלים אדמון בן גדאי
תוספות רי"ד
שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן:
מחנן בן אבישלום מדקתני ליה ברישא
1. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי
וחנן המצרי וחנן בן אבישלום קשיא תלת
לא ספקו. למזונות: אע"פ שלא רצו.
אלא ה"פ דחשיב ליה בתר הכי דאיירי
תשבע בסוף פירוש
הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים
כשישמעו בו שמת ותבא
וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
ליטול: איסתירא. סלע: בתורת
אתרין קשיא גזירות אגזילות בשלמא תלת
בהו מתני' חנן אומר שני דברים אדמון
לגבות כתובת' אז תשבע
שמות כג ח
שוחדא. שלא תחייבני אם זכאי אני:
אומר שבעה קתני דלא חשיב ליה כגון
אתרין לא קשיא דחשיב ליה קתני דלא חשיב
2. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא
שלא עכבה בידה משל
בתורת אגרא. שכר טורח: הנוטל
בעלה כלום ולא תשבע
חנן המצרי שלא דבר כלום לא קתני
תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח
ליה לא קתני אלא גזירות אגזילות קשיא אמר
בתחלה עכשיו בעת גיבוי
שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי
שכר לדון. משנה היא במס' בכורות
ולי נראה דחשיב ליה החשוב יותר ואף
רב נחמן בר יצחק שהיו גוזרין גזירות על
מזונות ובני כהנים גדולי'
חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי
❖
: אגר דינא. לא אומר לכם
על גב דקתני חנן המצרי ברישא הכי
צַדִּיקִם: דברים טז יט
אמרו גם עכשיו תשבע
גזילות כדתניא קיטמה נטיעה ר' יוסי אומר
שאין בידה משל בעלה
הדין כי אם בשכר כך וכך: אגר
נמי אשכחן ו)מעשה ברבי אליעזר ור'
גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת
כלום ובלא שבועה אין
בטילא. שהיה בטל ממלאכתו: דהוה
יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע
נותנים לה מזונות. קרנא
הגהות הב"ח
שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבע כסף
תהי באמברי דחמרא. מריח באוצרות
אע"פ שר"ע היה חשוב מרבי אלעזר
הוה שקיל אסתירא מכל
(א) גמ' והתנן
חד וחד ודאין להו דינא
ורמינהי שלשה דייני גזירות היו בירושלים
בן עזריה שהוא היה ראש לחכמים
יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב
(ב) רש"י
והיכי עביד הכי והכתיב
ובכל דוכתי אמרינן כגון
להתקלקל ימכרוהו מיד ושכר זה היה
אדמון וחנן ונחום א"ר פפא מאן תנא נחום ר'
ושוחד לא תקח וכ"ת
מצוי לו בכל יום: כי הא. דבטילא
ר"ע וחבריו ובשילהי פ"ק דיבמות
ה"מ היכא דשקיל מחד
נתן היא דתניא רבי נתן אומר אף נחום המדי
❖
ומחבריה לא שקיל דלמא
דמוכח שרי: הבו לי גברא דדלי. מיא
גבי מעשה דרבי דוסא בן
מגוזרי גזירות שבירושלים היה ולא הודו לו
אתי לאצלויי דינא קרנא
משקה שדותי: בחריקאי. במקומי.
הרכינס דאמר להם רבי יהושע אני
כיון דשקיל מתרוייהו לא
חכמים ותו ליכא והאמר ר' פנחס אמר רבי
אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה
חריקאי אומר אני שהוא לשון (ב) פגום
אתי לאצלויי דינא וכי
מוסף רש"י
אושעיא שלש מאות ותשעים וארבעה בתי
לא אתי לאצלויי מי שרי
ואחריו מי ר"ע וכשנכנסו אצלו אמר
כמו קרנים חרוקות דשחיטת חולין
תשבע בסוף.
והתניא ושוחד לא תקח
דינין היו בירושלים כנגדן בתי כנסיות וכנגדן
כלו' שאני מסתלק ונפגם מקומי:
לר' יהושע יש בן לעזריה חברינו הרי
מת"ל אם ללמד שלא
אינו בתי מדרשות וכנגדן בתי סופרים דיינין טובא
לא היה יודע שר' אלעזר בעולם ולר'
לזכות את החייב ושלא
ולא
לחייב את הזכאי הרי כבר
הוו וכי קאמרינן אגוזרי גזירות קאמרינן אמר רב יהודה אמר רב אסי גוזרי
עקיבא אמר אתה הוא ששמך הולך
א
תשבע בתחלה.
נאמר לא תטה משפט אלא
מסוף העולם ועד סופו ואפ"ה מזכיר
גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה לא
(לעיל פח.) קטמה
אפילו לזכות את הזכאי
נטיעה.
ולחייב את החייב אמרה
ר' אלעזר ברישא והיינו טעמא ז)שהיה
רצו מוסיפין להם לא רצו אטו ברשיעי עסקינן אלא לא ספקו אע"פ שלא
ב
(ב"ק נח:) גוזרי
תורה לא תקח שוחד הני
ממשפחה מיוחסת יותר מר"ע שהיה
גזירות.
רצו מוסיפין עליהן קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודאין
מילי היכא דשקיל בתורת
עשירי לעזרא וגם בשביל נשיאותו
שוחדא קרנא בתורת אגרא
להו דינא והיכי עביד הכי והכתי' ושוחד לא תקח וכ"ת ה"מ היכא דלא שקיל
1
(שם)
הוה שקיל ובתורת אגרא
הכא נמי דקתני חנן המצרי ברישא לא
מי שרי והתנן הנוטל שכרו
מתרוייהו דלמא אתי לאצלויי דינא קרנא כיון דשקיל מתרוייהו לא אתי
בשביל שהיה חשוב יותר אלא מפני
לדון דיניו בטלין ה"מ
לאצלויי דינא וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי והתניא ושוחד לא תקח מה
שהוא ממשפחה מיוחסת יותר מחנן בן
ג
אגר דינא קרנא אגר בטלה
הוה שקיל ואגר בטילה
ת"ל אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר
אבישלום ואומר רבי דמ"מ תקשי לן
מי שרי והתניא מכוער
אמאי לא משני כדמשני ר"ת ולאו
לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה
2
הדיין שנוטל שכרו אלא
פירכא היא דאי תנא להו לפי שדברו
שדינו דין ה"ד אילימא
ושוחד לא תקח הני מילי היכא דשקיל בתורת שוחד קרנא בתורת אגרא
אגר דינא דינו דין מי שרי
במשנתנו הוה ליה למיתני שני דייני
הוה שקיל ובתורת אגרא מי שרי והתנן ד הנוטל שכר לדון דיניו בטלין הנ"מ
והתניא הנוטל שכרו לדון
גזירות שהיו בירושלים אבל מדקתני
דיניו בטלין אלא לאו אגר
אגר דינא קרנא אגר בטילא הוה שקיל ואגר בטילא מי שרי והתניא מכוער
היו בירושלים משמע שנים היו ותו לא
בטלה וקתני מכוער הדיין
הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ה"ד אילימא אגר דינא דינו דין והתניא
ה"מ בטלה דלא מוכחא
(א)
ועוד מדתניא בסמוך רבי נתן אומר
קרנא בטילה מוכח כזה
הנוטל שכר לדון דיניו בטילין אלא אגר בטילא וקתני מכוער הדיין ה הני מילי
אף נחום המדי אחד מדייני גזירות
דהוה תהי בחמרא ויהבו
בטילא דלא מוכחא קרנא בטילא דמוכחא הוה שקיל דהוה תהי באמברא
ליה זוזי כי הא דר"ה
שבירושלים היה ועל כרחך אברייתא
הוה דלי דולא כי אתא
דחמרא ויהבי ליה זוזא כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו
לא קאי דא"כ לר' נתן ארבע הוו ואנן
ו
לקמיה לדינא א"ל הב לי
מוקמינן דההיא דקתני שלשה אדמון
הבו לי גברא דדלי לי בחריקאי ואידון לכו דינא אמר רבי אבהו בא וראה
גברא דדלי בהריקאי פי'
במקומי ואדון לכו דינא
וחנן ונחום המדי לרבי נתן אלא ודאי
כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא
דחשיב ליה החשובין יותר משום הכי
ספק מתרפא ספק אינו מתרפא והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן
קאמר אף נחום המדי היה אחד מגוזרי
שנאמר 1 כי השוחד יעור פקחים תנו רבנן 2 כי השוחד יעור עיני חכמים קל
גזירות והיה חשוב כמותם. מ"ר:
גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין
וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים
בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול
שכרן מתרומת הלשכה. הא
ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים
דלא פריך הכא והיכי עבדי הכי
והכתיב ושוחד לא תקח כדפריך עליה
אפילו
דקרנא אומר ר"ת משום דלא [אסור] אלא מבעלי דינים אבל הכא משל צבור ורבי מפרש דהכא לאו בתורת שכר היו נוטלין אלא הכא
כל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסן אבל קרנא אקראי
בעלמא היה יושב ולא היה לו ליטול שכר ומהאי טעמא נמי אתי שפיר הא דקאמר לקמן מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה
היו נוטלין
שכרן מתרומת הלשכה אף על פי ששכר תלמוד תורה
אסור כדאיתא בפרק אין
בין המודר מ"ר:
אפילו