קו:
שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וכי
גבו והותירו מאי הוי. אבל אהנך דלעיל לא פריך בית גרמו
כלי שרת. שמשרתין בהן במזבח החיצון שהוא בנין של אבנים:
טו א
א)
ב)
וככלותם. לחזק את בדק הבית בימי יהואש. ופסוק זה בדברי הימים:
ובית אבטינס דבכל הנהו היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך
טז ב
שגבו. לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר
כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני
❖
כלי שרת: מאי הוי. הא
לא לקדושת קרבן גבו: כסף שיש לו
דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת
ג)
ד)
שיריים. כסף הקופות שהוא נתרם
לב ב"ד מישתרו אלא מחמת ישראל
ה)
מוסף רש"י
מן הלשכה ושיריים נשארים בלשכה:
אבל להך תירוצא פריך דמסיק היכא
כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית
ו)
זה תרומת הלשכה. כסף שבקופות:
דלא הותירו אסירי והיכא דהותירו שרי
ז)
לב בית דין.
צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו
ואימא שיריים גופייהו. משיריים
(מנחות עט:)
פריך מאי שנא דהא פשיטא שלא לדעת
או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו
ח) ט)
הנותרים בלשכה כלי שרת באין ולא
כן מקדישין כיון דלא שרית ליה כי לא
י)
(שבועות יא.) העולה
עושין אותן א"ל אין נעשין אלא מתרומת
❖
מן התרומה עצמה: העולה עולה כ)
הותירו ומשני לב ב"ד מתנה עליהן
עולה ראשונה.
והן מקדישין לדעת ב"ד: תנא דבי
הלשכה איתיביה וככלותם הביאו לפני
1
ראשונה. מנין שלא יהא דבר קודם
המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף ויעשהו
על המערכה לתמיד של שחר ת"ל
רבי ישמעאל כלי שרת באין מתרומת
תורה אור השלם
כלים לבית ה' כלי שרת וגו' א"ל דאקרייך
הלשכה. הא תרומת הלשכה היינו
וערך עליה העולהח) והוינן בהט) מאי
1. וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי
כתובי לא אקרייך נביאי אך לא יעשה בית
מותר תרומת הלשכה כדמוכח במתני'
תלמודא ואמר רבא העולה משמע
2
הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר
העולה האמורה ראשון בסדרי קרבנות
דפליג אר"ע דקתני מותר תרומה
ה' ספות וגו' כי לעושי המלאכה יתנוהו אי
(ב"מ נה.)
הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים
לכלי שרת וא"ת כי פריך הש"ס ואימא
והיא עולת הבקר שנא'י) ואמרת להם
לְבֵית יְיָ כְּלֵי שָׁרֵת
הכי קשו קראי אהדדי לא קשיא כאן שגבו
וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב
שיריים גופייהו והיינו משום דכתיב
זה האשה כו' וה"א יתירא קא דריש.
והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו
(מנחות מט.)
וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת
שאר ולישני דהא שאר הכסף היינו
וה"נ את שאר הכסף בכסף שיש לו
בְּבֵית יְיָ תָּמִיד כֹּל יְמֵי
והותירו מאי הוי א"ר אבהו לב ב"ד מתנה
שאר: מזבח הזהב. כלי הוא ולא בנין
מותר תרומה י"ל דבמילתא דפסיקא
יְהוֹיָדָע:
עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לכלי
דברי הימים ב כד יד
ליה בעי לאוקמי קרא דהיינו שיריים
שאינו מחובר לאדמה ויכולין לטלטלו
2. אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְיָ
שרת תנא דבי רבי ישמעאל כלי שרת באין
לפיכך נידון ככלי: ולבונה. של לחם
דבכל שנה איתנהו אבל במותר דלא
סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת
מתרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף
הפנים: מותר נסכים. פליגי בה במס'
מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל כְּלִי
פסיקא ליה לא ניחא ליה לאוקמי
לקרא: כדאמר רבא העולה
(פסחים נח: וכעי"ז
זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף
מנחות בפרק שתי מדות רבי
איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זה
זבחים קג.)
הַמּוּבָא בֵית יְיָ: כִּי לְעֹשֵׂי
עולה ראשונה. תימה אמאי איצטריך
חייא ב"ר יוסף אמר בירוצי מדות
הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ
תרומת הלשכה ואימא שיריים גופייהו
אֶת בֵּית יְיָ:
שהמספקין סלתות שקבלו מעות
האי דרשא דרבא תיפוק ליה מהיכא
כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה"נ
(יומא לד.)
3
מלכים ב יב יד-טו
הקדש לספק סלתות כל ימות השנה
דמפקא מתניתין דזבחים בפרק כל
לקיץ המזבח.
3. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
הכסף כסף ראשון מיתיבי א הקטורת וכל
מודדין להקדש במדה מבורצת טפופה
התדיר
דקתני כל התדיר
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
קרבנות צבור באין מתרומת הלשכה מזבח
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
ולא מחוקה והמקריבן מוחק המדה
מחבירו קודם לחברו התמידים קודמין
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
הזהב [א] ולבונה וכלי שרת באין ממותר נסכים
והם מותר נסכים ומוכרים אותן ור'
למוספים כו' וקא בעי בגמרא מנ"ל
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
❖
מזבח העולה הלשכות והעזרות באין
יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו
ומתמה מנא לן כדקתני טעמא מלבד
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
מקדשי בדק הבית חוץ לחומת העזרה באין
לספק [כל ימות השנה להקדש] סלתות
עולת הבקר אשר לעולת התמיד וכ"ת
❖
מארבע סאין בסלע ועמדו משלש
דהתם איצטריך היכא דליכא אלא חד
משירי הלשכות זו היא ששנינו חומת העיר
(מנחות צ. מכת"י)
גליון הש"ס
שנתייקרו מספק מארבע והמקבל
דאשמעינן קרא דעקרינן לגמרי
ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי
גמ' מותר תרומה לקיץ
לספק משלש והוזלו ועמדו מד' מספק
מוספין מקמי תמידין לא היא דמהתם
המזבח.
הלשכה תנאי היא דתנן מותר תרומה מה
תוספות רי"ד
ד' וזו היא ששנינו מותר נסכים לקיץ
נפקא לן בכ"מ דתדיר ושאינו תדיר
היו עושין בה ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי
אליהו זוטא: תנן התם
המזבח: מזבח העולה. שהוא בנין
תדיר קודם כדמפיק התם מכאלה
❖
מותר שירי הלשכה מה
הקדשים ר' ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ
בא מקדשי בדק הבית: חוץ לחומת
תעשו שיהו כל עשיות שוות ואי בכי
היו עושין בהן לוקחים
המזבח מותר תרומה לכלי שרת ר"ע אומר
העזרה. כגון עזרת נשים והחיל וחומת
האי גוונא מיירי מהתם לא נפקא לן
ב
בהן יינות שמנים וסלתות
והשכר להקדש דברי
$ מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים
ועוד מסברא רישא דכל התדיר
העיר ומגדלותיה באים משיריים
הגהות הגר"א
ר' ישמעאל ר' עקיבא
מחבירו קודם לחבירו מיתניא דומיא
הנותרים בלשכה כשתרמוה בקופות:
לכלי שרת רבי חנינא סגן הכהנים אומר
[א] גמ'
אומר אין משתכרין בשל
תנאי היא. דאיכא למאן דאמר כלי
דבבא שאחריה דקתני כל המקודש
הקדש ולא בשל עניים
מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה
בשל הקדש אין עניות
שרת מתרומת הלשכה באין: מותר
מחבירו קודם לחבירו דם חטאת קודם
לכלי שרת וזה וזה לא היו מודים בפירות
במקום עשירות בשל
תרומה. הנשאר בקופות בר"ח ניסן
לדם עולה מפני שהוא מרצה כו' וכל
עניים דלמא מיתרמי עניא
פירות מאי היא דתניא מותר תרומה מה היו
הנך בקדימה ממש מיירי והא נמי ליכא
שמכאן ואילך אין לוקחין קרבנות צבור
וליכא למיתבא ליה: חנן
עושין בה לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם
אומר וכו' והלכתא כחנן
לתרוצי דאי מהתם דמלבד עולת
אלא מתרומה חדשה כדאמרינן בר"ה
כדאמרי' לקמן דדוקא
ביוקר והשכר מקיצין בו את המזבח וזו היא
קרבנות צבור הבאין באחד
הבקר הוה אמינא דווקא עולה דקדמה
כשתבוא לגבות כתובתה
ששנינו מותר פירות לקיץ המזבח מאי זה
בניסן מצוה להביא מן החדש: ציפוי
אז לא תגבה בלא
למוספין משום דתדירא ומוספין לא
שבועה
אבל כשתובעת
לבית קדשי הקדשים. מחפין בהם
וזה לא היו מודין בפירות דתנן מותר
תדירי אבל תמידין לעולת נדבה דהויא
מזונות
יהבינן לה בלא
הרצפה והכתלים: מותר. ריוח
ליה נמי תדירא לעולם אימא לך לא
שירי לשכה מה היו עושין בהן לוקחין בהן
שבועה
איתמר רב אמר
פירות. ולקמן מפרש מאי ניהו: לקיץ
תקדום להכי איצטריך קרא דהעולה
יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי
המזבח. כשהוא בטל מנדרים ונדבות
עולה ראשונה דבמנחות פרק התכלת
ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר אין משתכרין
לוקחין עולות ומקריבין בשר למזבח
מייתי לקרא דרבא
בשל הקדש אף לא בשל עניים בשל הקדש
ועורות לכהנים: וזה וזה. ר' עקיבא
אקדימה דעולה למוספין דאמרי' התם
מאי טעמא לא אין עניות במקום עשירות
ור' חנינא: לא היו מודין. שיהא שום
בעא מיניה רב חייא בר כ) אבא מרב
בשל עניים מאי טעמא לא דלמא מתרמי
מותר בפירות: והשכר מקיצין בהן.
חסדא צבור שאין להם תמידין ומוספין
להו עניא וליכא למיתבא ליה: מי
אי זה מהם קודם כו' ומסיק אמר ליה
והקרן לכלי שרת כדקאמר רבי
ישמעאל: מאי זה וזה לא היו מודים.
תניתוה התמידין אין מעכבין את
שהלך למדינת הים: איתמר רב אמר
המוספין ולא המוספין את התמידים
מאי פירושא דלא היו מודים כדתנן
ה"ד אילימא דאית ליה וליקדם והתניא מנין שלא יהא דבר קודם דפליג ר"ע אדרבי ישמעאל ולא הודה לו שיהו משתכרין בשל הקדש:
לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא כו' אלא בדלית ליה
פוסקין
ואי בתמידין ומוספין דהיום פשיטא שתדיר קודם אלא במוספין דהיום ותמידין דלמחר אלמא אקדימה דעולה למוספין מייתי לה ותימה דרשת
המשנה הוה ליה לאיתויי דקתני בהדיא מלבד עולת הבקר ובההיא דשילהי הגוזל קמא קשה יותר דקתני הביא אשמו עד שלא
הביא גזילו לא יצא ומפרש בגמ' מלבד איל הכפורים מכלל דכסף קדים ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר ה"נ דמוספין ברישא והא תניא מנין
שלא יהא דבר כו' ואמר רבא העולה עולה ראשונה והשתא הוה ליה לאתויי מתני' דכל התדיר דאדרבה מדכתי' מלבד מכלל דעולה קדמה ונרא'
לפרש דודאי מדכתי' העולה נפקא דהקטרת תמיד קדמה להקטרת מוספין דגבי הקטרה הוא דכתי' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו
את אלה התם עשוי דדם נינהו והשתא בב"ק לא הוה מצי לאתויי מתני' דכל התדיר דודאי גבי איל הכפורים משמע לשון מלבד דכסף קדים כיון
דהוא כתוב תחלה בפרשה והדר כתיב איל הכפורים אבל גבי עשיות ליכא למידק דמוספין קדמי כיון דכתיב עולה ברישא והדר עשיה דדם
דמוספין אבל הקטרה דמוספין כתיב ברישא להכי פריך שפיר מההוא דרבא ומיהו בההוא דמנחות ודאי הוה מצי לאתויי ההיא דכל התדיר:
ששמעו