יב:
בתולה נשאת פרק ראשון
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דחזו דמזלזלי בהו. פירש בקונטרס שהיו קלות בעיניהן
דמזלזלי בהו. באלמנות. קלות בעיניהם להוציאן מפני שכתובתן
עו א
א)
ב) ג)
להוציאן לפי שהיתה כתובתן מועטת וקשה דמעיקרא נמי
מועטת תקינו להו מאתן דגנאי היה להן. ואע"פ שאלמנות ישראל נמי
עז ב
ד)
הוו ידעי שקלות בעיניהן להוציאן כיון דמנה חשיב דבר מועט ונראה
כתובתן מנה מיהו כהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהן
מתני'
נאמנת. קא סלקא דעתך משום דברי
לר"י לפרש דמזלזלי בהו שמקצת בני אדם היו נמנעים מלנושאם לפי
יותר מישראל:
ה)
עח ג
ו)
ושמא ברי עדיף: הרי זו בחזקת.
שהיו קלות בעיניהן שאין לה כתובה
ז)
שנבעלה עד שלא תתארס והטעתו:
אלא רביע ממה שיש לה לבתולה
כיון דחזו דמזלזלי בהו
תקינו להו מאתן כיון
ח) ט)
❖
גמ'
חייב. לשלם: פטור. מלשלם.
ותקינו לה מאתן כיון דחזו דפרשי
דחזו דקא פרשין מינייהו דאמרי עד דנסבינן
י)
ומכל מקום משבעינן ליה שבועת
מינייהו לגמרי והיו קופצים קודם
❖
אלמנת כהנים ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל
כ)
היסת שכן הוא כדבריו שאינו יודע
על בתולות ישראל ולא היה שום אדם
אהדרינהו למלתייהו: בית דין של כהנים
תוספות רי"ד
שהוא חייב לו: וכהן הוא. כלומר
קופץ עליהם אהדרינהו למילתייהו
כו': אמר רב יהודה אמר שמואל לא ב"ד
ב"ד של כהנים וכו'. אמר
א
מיוחס הוא: אף בראשונה. גבי
היינו דנקט מעיקרא מזלזלי שהיו
גליון הש"ס
רב יהודה לא ב"ד של
של כהנים בלבד אמרו אלא אפי' משפחות
תביעת כתובה: י) [אוקי כתובה
נמנעים ולא לגמרי פורשים ובתר
גמ' הא דרב הונא ור"י
כהנים בלבד אמרו אלא
הכי נקט ופרשי: בית דין של
המיוחסות בישראל אם רצו לעשות כדרך
דשמואל היא.
אחזקתה אחזקת הבעל ה"נ גבי
אפילו משפחות המיוחסות
כ)
❖
שבישראל אם רצו לעשות
כהנים היו גובין כו' ולא מיחו בידם
שהכהנים עושין עושין מיתיבי הרוצה לעשות
מנה לי בידך איכא למימר נמי אוקי
כדרך שהכהנים עושין עושין
חכמים. אע"פ שלא כתב בלשון
ממונא בחזקת
מריה ופטור:
כדרך שהכהנים עושין כגון בת ישראל לכהן
ולא אמרי' דמחזי כעוקרים
תיקון חכמים: מתני' הנושא
אלא דאיכא מגו].
כגון משארסתני
תוספת אלא ארבע מאות דחזו ליכי
מוסף רש"י
ובת כהן לישראל עושין בת ישראל לכהן
את האשה ולא מצא
נאנסתי וכגון היא אומרת מוכת עץ
וקא ס"ד דלא תגבה דלא חזו ובלשון
הנושא את האשה.
ובת כהן לישראל הוא דאיכא צד כהונה
לה בתולים היא אומרת
אני דאמרינן מגו
דאי בעיא טענה
תוספת לא כתב קא משמע לן דמנהג
(לעיל יא:)
משארסתני נאנסתי ונסתחפה
אבל בת ישראל לישראל לא לא מבעיא
היא אומרת משארסתני
שדך והוא אומר לא כי
טענה מעלייתא
מהך כגון גבי
טוב מאד הוא וראוי להיות בכהונה
נאנסתי.
קאמר לא מבעיא בת ישראל לישראל דלא
אלא עד שלא ארסתיך והיה
משארסתני נאנסתי הוה טענה
ובמשפחות המיוחסות ושייך בהו למימר
(לקמן טז.) לא מפיה אנו
מקחי מקח טעות ר"ג ור"א
מצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך אבל בת
מוכת עץ אני [טענה מעלייתא]
דחזו ליכי ואפי' לא כתב לה כתובה
חיין.
אומרי' נאמנת ור"י אומר
לא מפיה אנו חיין אלא
ישראל לכהן דמצי אמר לה עלויי קא
דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה
גובה ארבע מאות בתנאי ב"ד כמו
הרי היא בחזקת בעולה עד
מעלינן ליך אימא לא קמ"ל: מתני' הנושא
נאנסתי [משארסתני] וקא מיפסלה
בבנות ישראל מאתים דתקנה גמורה
שלא תתארס והטעתו עד
היא: והוא אומר לא כי כו'.
נפשה דאשת ישראל שנאנסה אסורה
שתביא ראיה לדבריה היא
את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת
אומרת וכו' מכאן מוכח
לכהן ש"מ קושטא קאמרה וגבי היא
אע"ג דבסוף המניח
משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא
(לקמן
שיש כתובה לארוסה ומשעת
אומרת מוכת עץ אני אי בעיא אמרה
דייק מדקתני לא כי דמיירי בברי
עה:) ורב נחמן ורבי יוחנן
שאירסה נתחייב בכתובתה
אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה
אמרי פטור.
מוכת עץ אני תחתיך ואית לה
הכא דליכא למיטעי קתני לא כי אע"ג
בתנאי ב"ד ומ"ה קאמרה ליה
דאיירי בשמא: מנה לי בידך והלה
מקחי מקח טעות רבן גמליאל ורבי
הכי דמקודם שנבעלה הוה
ב
מאתן וקא אמרה מוכת עץ אני
משועבד לה ועכשיו שנאנסה
אליעזר אומרים נאמנת רבי יהושע אומר
אומר איני יודע. פי' איני יודע אם
קודם לכן ואין לי אלא מנה: אבל
לא הפסידה שעבודה דאי
לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה
הכא. גבי האי תובע מאי מגו איכא
הלויתני מעולם אבל הלויתני ואיני
אמרת אין כתובה לארוסה
❖
(ב"ק קיח)
עד שיכנסה וזאת כבר
עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה
יודע אם פרעתיך תנן בהדיא בהגוזל
דלהמניה הלכך אוקי ממונא בחזקת
נבעלה קודם הנשואין אדרבה
רב
לדבריה: גמ' אתמר מנה לי בידך והלה
בתרא דחייב: הונא
מריה: אוקמה אחזקה. מספקא
אומר הבעל לאשה נסתחפה
ורב יהודה אמרי חייב. לכאורה נראה
שדך שהפסדת בתוליך ובעת
לן אשעת ארוסין אי בתולה הואי
אומר איני יודע רב יהודה ורב הונא אמרי
תוספות רי"ד (המשך)
הנשואין בעולה היית א"ו
דלית להו דרבי אבא דאמר מתוך
ונשתעבד לה למאתים אי בעולה
חייב ג ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור רב
טעמא הוא משום דיש כתובה
חזקה דגופא ומפקינן ממונא
שאינו יכול לישבע משלם דטעמיה
הואי העמד אשה על חזקתה ובתולה
מחזקת מריה והיכי אר"י
לארוסה ומשום אירוסין
הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי
משמיה דשמואל דחכמים
נתחייב לה: והוא אומר
דר' אבא משום דדריש
נולדה והך השתא הוא דאיתניסה
פליגי על סומכוס ואמרי
לא כי וכו'. פי' ואין לך
עדיף רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי
אחר אירוסין: מאי חזקה אית ליה
שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין
המע"ה ולמימרא דהלכה
כלום דהכי אוקמיה רבא
ממונא בחזקת מריה א"ל אביי לרב יוסף
להאי. תובע דנוקמיה אחזקיה לגבות
שני היורשין כגון אמר מנה לאבא ביד
כחכמים דהא כחכמים
לעיל מקח טעות לגמרי
איפסקא הלכתא וא"כ קשה
משמע דכנסה בחזקת בתולה
$ הא דרב הונא ורב יהודה דשמואל היא
אביך ואמר חמשין ידענא וחמשין לא
הלכך זיל בתר חזקה דממונא:
דשמואל אדשמואל וי"ל דלא
ונמצאת בעולה א"ל כלום:
ידענא ואבוה כה"ג מתוך שאין יכול
דא"כ ק' דהיכי אזיל ר"ג בתר חזקה
דתנן היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו
ר"ג ור"א אומרים נאמנת.
לישבע משלם ואי מנה לי בידך והלה
דגופא ואפיק ממונא מחזקת
פי' ואפילו לבעלה מותרת
של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים
מריה ה"מ גבי אשה ובעל
אם היה ישראל דמאי
אומר איני יודע חייב אין כאן שבועה
נאמנת ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל ואמר ליה רב
שכבר הבעל מחויב ועומד
דאמרן לעיל שהבעל נאמן
דאפי' הוא אומר אין יודע בכל חייב
בכתובת האשה ושטר כתובה
לאוסרה עליו דוקא בברי
שמואל בר יהודה לרב יהודה שיננא אמרת לן משמיה דשמואל הלכה
ותימה דבפרק יש נוחלין
עליו והוא בא מספק לפטור
וברי דהוא אומר פתח פתוח
כרבן גמליאל אף בראשונה מאי אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי
א"ע ממה שהוא מחויב
מצאתי והיא אומרת לא
גבי האומר זה אחי משמע
ועומד בו התם ודאי אר"ג
כי אלא פתח סתום היה
ממונא בחזקת מריה אמר רבן גמליאל ברי עדיף לימא רב יהודה ורב
דאביי אית ליה מנה לי בידך
והלה
אוקי אתתי' אחזקתה ואפיק
ומכחשה ליה התם בעל
הונא דאמרי כר"ג ורב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע אמר לך רב
ממונא מיני' דבעל כי היכי
נאמן לאוסרה עליו דשוייה
אומר איני יודע חייב ובפ'
חזקת
דהוה משועבד לה מעיקרא
אנפשיה חתיכה דאיסורא
נחמן אנא דאמרי אפילו כרבן גמליאל עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא
הבתים משמע דאית
ור"י אפ"ה פליג עלי' ולא
אבל הכא דאיהי טענה ברי
ליה לדר' אבא וי"ל דאפי'
למ"ד
דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא אי נמי
עד כאן לא קאמר רבן
מפיק ממונא מחזקת מריה
ובעל שמא מותרת היא לו
אבל הכא שהמזיק לא נתחייב
שהיא נאמנת בכל הן ליטול
חייב איכא למידרש שבועת ה' תהיה
גמליאל התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית ליה
ממון לניזק מקודם לכן
כתובתה והן להיות מותרת
בין שניהם ולא בין היורשין דשניהם
להאי הכי נמי מסתברא כדקא משנינן דרב
נחמן הוא דאמר כר"ג
(ואפילו) [ולא] בא לפטור
לו: ור"י אומר וכו'. פי' בהא
לא ידעי אלא שעד אחד מעיד שאחד
עצמו [שנאמר] שנעמיד
פליגי דר"ג סבר אוקי איתתא
דאם הניזק בחזקת הגוף ונוציא
אחזקתה ובחזקת בתולה הות
חייב לחבירו מנה דבאבוה מתוך שאינו
ממון ממנו אלא זה החיוב
קיימא ומספיקא לא מפקינן
יכול לישבע משלם תימה דרב יהודה
גופיה אית ליה בריש הפרה אפילו ניזק אומר ברי
ומזיק אומר שמא המע"ה ואין
עכשיו יבוא עליו מספק
לה מחזקתה ור"י סבר אוקי
לומר דרב יהודה כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ולא אזיל בתר חזקת ממון ולהכי כי איכא ברי ושמא נוטל הכל והתם
וכיון שעכשיו רוצה לחול
ממוניה בחזקת מריה ומן
עליו מודה ר"ג דמספיקא
ספיקא לא מפקינן ממונא
דקאמר אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין כו' אליבא דרבנן קאמר וליה לא סבירא
לא מחייבינן לי' ואע"ג
עד שתביא ראיה לדבריה מר
ליה דהתם משמע דסבר כרבנן גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ועוד דתנן בפרק השואל המשאיל אומר
שיש לתובע חזקה דגופא
אזיל בתר חזקה דגופא. ומר
שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב וקאמר בגמרא לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן ור' יוחנן ומאי קושיא הא ע"כ מתני' כסומכוס
אזיל בתר חזקה דממונא.
אלא אמרי' המע"ה ולא ק'
ואמרי' לקמן דהיכא אזיל
דשמואל אדשמואל: איתמר
אפי' לרב יהודה דלרבנן מודה רב יהודה דפטור ורב נחמן ורבי יוחנן ע"כ כרבנן דלסומכוס לכל הפחות חולקין אבל אי פליגי אליבא
ר"ג בתר חזקה דגופא דוקא
מנה לי בידך והלה אמר א"י
דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין אפי' בברי ושמא פריך שפיר ממתני' דכרבנן אתיא דלסומכוס חולקין וי"ל דהתם ברי גרוע ושמא טוב
בברי ושמא דאיהי טענה ברי
ר"ה ור"י אמרי חייב ר"נ ור"י
דלפי שהמזיק לא היה שם טוען זה ברי ושמא דמזיק טוב דלא הוה ליה למידע אבל מנה לי בידך הברי טוב והשמא גרוע דהוה ליה
והבעל שמא התם אזיל ר"ג
אמרי פטור מלשלם ר"ה ור"י
בתר חזקה דגופא ומפקינן
אמרי חייב ברי ושמא ברי
לידע אם חייב אם לאו אבל קשה דבעי למימר הכא הא דרב יהודה דשמואל היא דפסק כרבן גמליאל והתם ברי גרוע ושמא טוב
ממונא מחזקת מריה אבל
עדיף ר"נ ור"י אמרי פטור
שהבעל אינו יודע מתי נבעלה ואם כן תיקשי דשמואל אדשמואל דפ' הפרה ויש לומר דה"מ למימר וליטעמיך ועוד יש
בשמא ושמא מודה ר"ג דלא
אוקי ממונא בחזקת מרי' פי'
אזלי' בתר חזקה דגופא אלא
ומ"מ משבעי' לי' שבועת
לומר דסוגיא דהכא סברה דזה כלל גדול בדין לא לניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כדקאמר התם אי נמי לכי הא וקשה על זה
בתר חזקה דממונא והמע"ה:
היסת שכן הוא כדבריו שא"י
דאפילו לפי אי נמי דהתם לא אתי שפיר דהא בסוף המניח אית להו לרבנן בהדיא דאפי' ניזק אומר ברי כו' ושמואל
אר"י א"ש הלכה כר"ג ואי
שחייב לו ונפטר: לימא ר"ה
סובר כרבנן כדמוכח בהמוכר שור לחברו: אלא דאיכא מגו.
האי שנויא לא אתיא אלא לרב נחמן דלר' יוחנן בההיא דמוכת עץ ליכא מגו
קשיא היכי פסיק שמואל
ור"י דאמרי כר"ג ור"נ ור"י
הלכה כר"ג דאזיל בתר חזקה
דאמרי כר' יהושע. פי' דהכא
כדמוכח לקמן הקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל אכתי ע"כ הא דרב יהודה דשמואל היא דאי לשמואל פטור תקשי ליה ממתניתין דהשואל
דגופא ומפיק ממונא מחזקת
נמי אשה אומרת ברי ובעל
המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב דלשמואל ליכא לשנויי כדמשני לרב נחמן ולרבי יוחנן כגון שיש עסק שבועה ביניהן ומתוך
מרי' והתנן בב"ק שור שנגח
אומר שמא אמר לך ר"נ אנא
שאינו יכול לישבע משלם דשמואל אית ליה בהדיא בפ' כל הנשבעין דחזרה שבועה לסיני ולא משלם וי"ל דאיכא למימר דלעולם
את הפרה ונמצא עוברה
דאמרי אפילו לר"ג ע"כ לא
בצידה ואין ידוע אם עד שלא
קאמר ר"ג התם אלא משום
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע לשמואל פטור ומוקי שמואל מתני' דהשואל כשיש עסק שבועה וכההוא תנא דאית ליה מתוך שאינו
ילדה נגחה ואם משילדה
דא"ל אוקי איתתא אחזקתה
יכול לישבע משלם והוא סבר כאידך תנא דפלוגתא דתנאי היא בפרק כל הנשבעין . :
נגחה משלם חצי נזק לפרה
פי' מספקא לן אשעת אירוסין
רב
ורביע נזק לולד ואמרי' עלה
אי בתולה הוה ואי בעולה
בגמרא אר"י א"ש זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה למה לי'
הוה העמד אשה על חזקתה ובתולה היתה והשתא היא דאיתנס לאחר אירוסין אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי תובע דנוקמי'
למימר זה כלל גדול בדין ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא והא במתני' איכא חזקה דגופא ואיכא חזקה דממונא דאוקי
אחזקתה לגבות הלכך זיל בתר חזקת דממונא דאל"כ [אלא] דרב נחמן לא מתוקם כר"ג אלא כר' יהושע וק' הילכתא אהלכתא.
פרה אחזקתה ואימור מעוברת היתה בשעת נגיחה ומחמת נגיחת השור הפילה וחייב ליתן לו חצי נזק ולמזיק איכא חזקה דממונא
והמורה גריס ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאיכא למימר מיגו. פי' מיגו דאי בעי' טענה טענה מעלייתא מהך כגון גבי
וכיון דאית לניזק חזקה דגופא פליג ר"ג דאזיל בתר חזקה דגופא ומפיק ממונא מחזקת מריה ובשלמא אמתני' לא פליג ר"ג משום
משארסתני נאנסתי מיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני ולא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דקא פסלה נפשה מכהונה
דהו"ל שמא ושמא דהכי אמרי' לקמן דבשמא ושמא לא אזיל ר"ג בתר חזקה דגופא אלא סבר המע"ה אלא במאי דאמרי' ואפילו
ש"מ קושטא קאמרה וגבי היא אומרת מוכת עץ אני מיגו דאי בעי' אמ' מוכ"ע אני תחתיך ואית לה מאתים וקאמרה מוכת עץ אני
ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אמרי' המע"ה והא בהא מילתא פליג ר"ג דהיכא דתובע אומר ברי ונתבע אומר שמא אזלי' בתר
מקודם לכן ואין לה אלא מנה נאמנת אלא הכא גבי האי תובע מאי מיגו איכא וה"ה נמי דהוה מצי ר"נ למימר ע"כ לא קאמר ר"ג
התם אלא משום דבעל הוה מחויב לה כתובה מעיקרא ועכשיו הוא בא לפטור עצמו אבל במנה לי בידך שלא ידענו שנתחייב לו
מקודם לכן אלא עכשיו אנו רוצים לחייבו לא אמר וכו' וכדכתיבנא לעיל אלא חד מתרי טעמא נקט. ה"נ מסתברא כדשנינן