קז:
שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עמד
בדין וברח. בפרק החולץ פרש"י דוקא
צדקה. אין ב"ד פוסקין צדקה לעניים מנכסיו בזמן ששאר בני העיר
כג א
א) ב)
ג)
פוסקין עליהן צדקה: תכשיט. בשמים להתקשט בהן אשתו: שלשה
ברח אבל חלה הוא או חלתה היא לא משמע לפי דבריו
חדשים הראשונים. שאינה יכולה לא להנשא ולא להתייבם ניזונת משל
דקנס הוא ותימה אם כן מאי קפריך הואיל ומשום קנס מתפרנסת
ד)
כד ב
בעלה: עמד בדין. ואמרה
לו כנוס או חלוץ: רצתה ניזונת כו'.
ויש לומר דאי חיישינן כולי האי לצררי כדחייש שמואל לא היה לקונסו
ה)
שהאשה נאמנת לומר מת בעלי
כל כך ור"ח פירש שמצא בירושלמי
ו)
ותינשא וכשם שנאמנת לינשא כך
בריש אף ע"פ דברח לאו דוקא אלא
צדקה מ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה
ז) ח)
❖
נאמנת ליטול כתובתה כדאמרינן
ה"ה חלה דניזונת משלו וא"ת והא
ט)
ג
דלא ניחא ליה דתינוול תא שמע א היבמה
במסכת יבמות ח) מספר כתובתה
אמרינן חלה הוא או היא אינו מעלה
ג' חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה
נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה
לה מזונות לחד לישנא גבי הגיע זמן
מיכן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה
הגהות הב"ח
שכתוב ליכי: מתפרנסת והולכת כו'.
ולא נשאו יש לומר שאני הכא שהיה
ולא משל יבם עמד בדין וברח ניזונת משל
כו ד
(א) רש"י
כתובה לא גביא שמא לא גירשה
לו לכנוס מיד אחר הגעת הזמן אחר
דשמעו (ב) תוס'
יבם אמר לך שמואל למאי ניחוש לה להאי
ובגירושין לא האמינוה אבל מזוני
שלשה חדשים אבל התם כשהתחיל
וזפת
❖
כז ה
אי משום צררי לא מיקרבא דעתיה לגבה
יהבינן לה ובפרעון כתובה ממה נפשך
חליו לפני שהגיע זמן מאי הוה ליה
אי משום מעשה ידיה לא משתעבדא ליה
אם גירשה הרי נטלתן בכתובתה ואם
למיעבד ומיהו קשה אי בחלה נמי
לאו הרי הוא חייב במזונותיה:
מעלה לה מזונות אמאי אמרי' בסמוך
תא שמע האשה שהלכה היא ובעלה
ב
לעזי רש"י
איהי היא דאפסדה אנפשה. שאמרה
דלא משעבדא ליה למעשה ידיה וי"ל
למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי
פלומבלי"ר [פלומי"ר].
דבחלה נמי קנסינן ליה משום דלא
גרשני וגרושה אין לה מזונות. וכי
כח ו ז
רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה גירשני
לצפות בעופרת.
כנס מיד אחר שלשה חדשים ואחר
תימא כיון דשמעה שמת תגבה
(א)
אלו"ם. אלום.
בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה
קיריויני"ש [קריבצי"ש].
שעמד בדין מיד ואם תאמר לפרש"י
כתובתה יחד אין הכי נמי והאי דקאמר
❖
הכא נמי כששמעו בו שמת ומאי שנא עד
סדקים.
דמפרש דוקא ברח אבל חלה לא
מתפרנסת והולכת אם אינה רוצה
כט ח
כדי כתובתה דאיהי היא דאפסידה אנפשה
בפ"ק
ליטול כתובתה דסבורה שמא לא מת
דמיבעיא לן חלה
תא שמע כיצד אמרו ממאנת אין לה
ונוח לה ליטול לשם מזונות שאם
מהו אמאי לא פשיט מהכא דאמרי'
מוסף רש"י
ג
❖
יבא בעלה תהא כל כתובתה קיימת
דוקא ברח אבל חלה לא וכל שכן
מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת
דלא ניחא ליה דתינוול.
ומתפרנסת עד כדי כתובתה ותו
הוא דהא הכא דאין לה מזונות
בעלה שהרי בעלה חייב במזונות אלא
(לעיל מח.)
מאני דקוניא.
לא יהבינן לה:
אף על פי שפשע קצת שהיה לו
תוספות רי"ד
כגון שהלך בעלה למדינת הים לותה ואכלה
היבמה שלשה חדשים
לכונסה מיד אחר שעמד בדין אבל
כלי חרס שמחפין עליהם עופרת
הראשונים.
ת"ש האשה שהלכה היא
עמדה ומיאנה ד טעמא דמיאנה הא לא
שקורין פלומבלי"ר בלע"ז: ירוקי
נזונת
התם חלה קודם שהגיע הזמן מאי
ובעלה למדינת הים ובאה
מיאנה יהבינן לה אמר לך שמואל הכא
משל בעלה.
ואמרה מת בעלי רצתה
אסירי. לענין חמץ
בפסח וגיעולי
הוה ליה למיעבד דעל כורחין בהכי
ניזונית רצתה גובה כתובתה
למאי ניחוש לה אי משום צררי צררי לקטנה
עובדי כוכבים ויין נסך: חיורי שרו.
מיירי דאי חלה הוא אחר כך
פי' שהאשה שאמרה מת
לא מתפיס ואי משום מעשה ידיה קטנה לא
מיכן ואילך
פשיטא דאין להפסידה ואיכא למימר
לפי שהעופרת מחליק את החרס ואינו
בעלי נאמנת להנשא וכמו
אינה ניזונת לא משל
שנאמנת להנשא כך נאמנת
ספקה מאי הוה עלה כי אתא רב דימי אמר
דיבמה שאני דלאו אגידא ביה כולי
מניחו לבלוע. אבל הירוקים מעורב
בעלה ולא משל יבם.
ליטול כתובה כדאמרינן
האי כמו ארוסתו ואינה עומדת כל
צריף שקורין אלו"ם בתוך העופרת
מעשה בא לפני רבי בבית שערים ופסק לה
ביבמות בהאשה בש"א
תנשא ותטול כתובה וכו'
כך לכונסה לא מיחייב מזונות כולי
והוא עז ומחלחל את החרס ובולע
מזונות לפני רבי ישמעאל בצפורי ולא פסק
עד חזרו ב"ה להודות
האי ומיהו קשה לפירוש רש"י דעל
והכי אמרי' במסכת ע"ז
לה מזונות תהי בה רבי יוחנן וכי מה ראה
כב"ש וכמו שנאמנת לגבות
דמצרפי ובלעי: קרטופנא. ביקועי
כורחין מוקי האי ברח שלא מחמת
כתובתה כך היא נאמנת
רבי ישמעאל שלא פסק לה מזונות הא לא
קיריויני"ש בלע"ז: מתני' חנן
על המזונות גרשני בעלי
מרדין אלא מחמתה דאי לאו הכי
מתפרנסת והולכת עד כדי
נחלקו בני כהנים גדולים וחנן אלא לענין
אומר איבד את מעותיו. שלא
היינו חלה ואם כן מאי קפריך הכא
(יבמות מא:)
כתובתה פי' כשאומרת גרשני
שבועה אבל מזוני יהבינן לה א"ל רב שמן
למ"ד אין פוסקין מזונות לאשת איש
אמרתי לך הלוני ואני אפרע אבל
עמד בדין.
בעלי אינה נאמנת על
נזונת
הגירושין והלכך אינה יכולה
בר אבא כבר תרגמה רבינו שמואל בבבל
הרי הכא לא שייך התפסת צררי
אם הלוה את האשה מעות למזונותיה
משל יבם.
לגבות כתובתה דשמא לא
הואיל ומחמתה ברח:
על מנת שתשלם לו הוא תובעה
כששמעו בו שמת א"ל פתריתו בה כולי
(שם) יכולה אשה שתאמר
גורשה אבל מזונות אית לה
הני מאני דקוניא. פי' בקונטרס
והיא תובעת הבעל וישלם כדאמר
לבעלה איני ניזונת.
ממה נפשך דאי גירשה כל
האי כי אתא רבין אמר מעשה בא לפני רבי
ואיני עושה.
כתובתה יש לה ואי לא גירשה
לעיל בממאנת ולוותה ואכלה
פלומי"ר בלע"ז כלי חרס
בבית שערים ולא פסק לה מזונות לפני רבי
(לעיל נח:)
יש לה מזונות כדין כל אשה
ועמדה ומיאנה טעמא דמיאנה
שמתיכין לתוכו עופרת ואין נראה
שהלך בעלה למדינת הים
ישמעאל בציפורי ופסק לה מזונות א"ר יוחנן
הא לא מיאנה משלם: גמ'
לר"ת דבזבחים פרק איזהו מקומן
ודוקא עד שיעור כתובתה
מה ראה רבי שלא פסק לה דהא לא נחלקו
אבל יותר משיעור כתובתה
גבי עשיית מזבח תניא מביא
שוקל
לא דהא אמרה גירשני שאין
חנן ובני כהנים גדולים אלא לענין שבועה אבל מזונות יהבינן לה אמר
סיד וקוניא (ב) וממחה ושופך הוה
מזונות לגרושה. בשלמא
ליה רב שמן בר אבא כבר תרגמה שמואל בבבל כששמעו בו שמת
למ"ד פוסקין מזונות לא"א
ליה למימר אבר שהוא לשון ברייתא
(גיטין עז:)
שפיר פי' היינו דמתפרנסת
אמר ליה פתריתו בה כולי האי והלכתא כותיה דרב ופוסקין מזונות
ועוד אמר רבי מדמסיק עלייהו
עד כדי כתובתה ממה נפשך
בפ"ב דמסכת ע"ז
לאשת איש והלכתא כותיה דרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר
אי גרשה יש לה כתובה
אי לא גרשה מזוני אית
ובפרק כל שעה
רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה והלכתא כותיה
לה אלא למ"ד אין פוסקין
משום דמצרפי פירוש שמעורב בהם
(לעיל פג.) מאני
דרב זביד בקוניא דאמר רב זביד ה הני מאני דקוניא ו חיורי ואוכמי שרו
מזונות לא"א מאי איכא
צריף שקורין אלו"ם בלע"ז על כן
דקוניא.
למימר פי' דילמא לא גירשה
ירוקי אסירי ולא אמרן אלא דלית בהו קרטופני אבל אית בהו קרטופני
ז
וא"א היא וכיון דאין פוסקין
נראה כדפירש הערוך ט)דקוניא היינו
אסירי: מתני' מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו
(פסחים ל: וכעי"ז ע"ז לג:)
מזונות לא"א (איהי שקילא)
כלי חרס המחופה בהתכת זכוכית
ירוקי אסור.
[היכי שקלא] מזונות פי'
חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע
ולהכי מסיק עליה דמצרפי משום
כששמעו בו שמת דממה
נפשך גירשה כתובתה אית
כמה הוציא ויטול א"ר דוסא בן הרכינס כדבריהם א"ר יוחנן בן זכאי יפה
דזכוכית תחילת ברייתו מן החול
ח
(פסחים שם וכעי"ז ע"ז שם)
לה לא גירשה מזוני נמי אית
אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי: גמ' תנן התם המודר הנאה מחבירו
ובאותו חול מעורב צריף ולהכי בלעי
קרטופני.
לה. ומ"ט עד כדי כתובתה
❖
וכן מורה רבינו תם באותם פלומי"ר
(ע"ז שם)
אפילו טובא נמי פי' דכיון
ששמעו בו שמת הרי היא
שלנו שמתיכין לתוכן עופרת אינן נאסרין ביי"נ יותר משאר כלי חרס ועוד מדקדק ר"ת אף אם היה כולו מעופרת לא היה נאסר ועכשיו שאין
ככל אלמנה דעלמא ותתפרנס
בו אלא עופרת מעט יאסר אבל בהתכת זכוכית ניחא דאפי' כולן של זכוכית אינו נאסר לפי שנתבשל היטב ואינו נבלע אבל קוניא לא
לעולם אפילו יותר משיעור
נתבשל כל כך ובלע טפי: ירוקי. פירש בקונטרס לענין חמץ בפסח וגיעולי עובדי כוכבים ויין נסך ולא משום דאיצטריך
תוספות רי"ד (המשך)
כתובתה פי' דתנן כל זמן
שהיא בבית בעלה גובה
פוסקין מזונות לא"א פי'
למיפסק הלכה כרב זביד לענין חמץ בפסח דהא מרימר דפליג עליה ושרי ירוקי דוקא לענין יין נסך אבל לענין חמץ בפסח
כתובה לעולם שאני הכא
ולסוף ג' חדשים הראשונים
מודה דאסירי אפי' חיורי כדאיתא בהדיא בפ' אין מעמידין ומפרש התם טעמא דתשמישו בחמין:
דאיהי היא דאפסידא אנפשה
כדאמרן לעיל ובלא שבועה
חנן אומר איבד מעותיו. ליכא לאקשויי מהא דקיימא לן היורד לתוך שדה של חבירו ונטעה שלא ברשות דשמין לו
דאמרה גירשני בעלי פי'
כחנן. והלכתא כרב הונא
ואין לגרושה מזונות הלכך
אמר רב דאמר רב הונא
כאריס ולבונה חורבתו של חבירו דנותן לו מה שההנהו דהתם השבח בעין הוא ודין הוא שיטול אבל הכא
עד שיעור כתובתה שקלא
אמר רב יכולה אשה שתאמר
לא השביח לו שום שבח נכסים אלא שהצילו מגביית בעל חובו ולא מידי יהיב ליה והוה כמבריח ארי מנכסי חבירו דאע"ג דמהנה
ממה נפשך אבל טפי לא
לבעלה איני ניזונית ואיני
ומהכא מוכח דכל אלמנה
עושה. והלכתא כותיה דרב
אותו לא מתחייב מידי כדמסיק בנדרים באין בין המודר וא"ת הא אמרי' בהשוכר את הפועלים שומר חנם שהיה
דעלמא מתפרנסת והולכת
זביד בקוניא דאמר רב זביד
לו הני מני דקוניא אוכמי וחיורי
לעולם אפילו יותר משיעור
כתובתה והדר גביא כתובתה ולאפוקי ממ"ד שאין אלמנה יכולה ליקח מזונות יותר משיעור כתובה כדכתבי' לעיל בפ' אלמנה
שרו ירוקי אסירי פי' דמצרפי ואי אית בהו קרטופני כולהו אסירי פי' קערות של חרס מחופות בעופרת אוכמי וחיורי שרו
ניזונת: ת"ש כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון
לענין חמץ בפסח וגיעולי עובדי כוכבים ויין נסך. לפי שהעופרת מחליק את החרס ואינו מניחו לבלוע אבל הירוקים מערב
שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה ושמואל הכא למאי ניחוש אי
בהן צריף בתוך העופרת והוא עז ומלחלח את החרס ובולע ואי אית בהו קרטופני פי' בקעים וסדקים כלהו אסירי שדרך
אותן הסדקים לבלוע החרס מתוכן ואין לו תקנה לעולם עי' בפ' אין מעמידין: מתני' מי שהלך למדינת הים ועמד א'
משום צררי צררי לקטנה לא מתפיש ואי משום מעשה ידיה התם קטנה לא ספקה ומהכא מוכח דמי שהלך בעלה למדינת הים
ולותה ואכלה הבעל חייב לפרוע מה שלותה דדוקא ממאנת היא דלית לה אבל אשה דעלמא אית לה ודכותיה אמרינן בפ' יש
ופרנס את אשתו חנן אומר אבד מעותיו נחלקו עלי' בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול א"ר דוסא בן הרכינס
כדבריהם אריב"ז יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי פי' חנן אומר אבד את מעותיו שהוא אומר לו רצונך היה לכבד
מותרות ומאי דאמרינן לקמן מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי דוקא כשפרנס
את אשתי או משום כבודה או משום כבודי ולא ע"מ שתתבע אותה עשית אבל היכא דלותה ממנו כיון שבתורת הלואה נתן לה
הוא מאליו שלא אמרה לו אשתו הלויני והוא מאליו היה מספיק לה מזונות דאמרינן רצה לכבדה מאליו ואין הבעל חייב
לפורעו אבל היכא דהיא אמרה לו הלויני והלוה לה כיון שע"ד הלוואה נתן לה חייב הוא לפורעו ומסיק תלמודא והלכתא
חייב לפרוע כדכתבינן לעיל והלכתא כחנן כדמסקינן לקמן בהלכות הפוסק מעות לחתנו: תנן התם המודר הנאה מחברו