קח:
שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדמון
אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי. אע"ג דאמר
כיסופא מי לית ליה. דקא מיכסיף מן המלוה תמיד. הלכך אי רבנן
לה א
א) ב)
ג) ד)
לקמן כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את
היא דאמרי דלענין חוב לוה ע"מ לפרוע ופרע חברו בשבילו חייב
דברי אדמון הלכה כמותו ומההוא פיסקא פריך הש"ס לקמן
לשלם וגבי מודר הנאה מחילה היא ואסיר כי לוה ע"מ שלא לפרוע
ה)
לו ב
אלמא דהכי הוי עיקר מ"מ אומר ר"ת דלית הלכתא כוותיה בהא
נמי הנאה היא ומחילה מחיל
גביה ואסיר אלא חנן היא ובין בחוב
ו) ז)
ח)
דהא סוגיא דגמרא דלא כוותיה
העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע
לעיל בפרק נערה
לית ליה גביה מידי ולאו מחילה היא
כיסופא מי לית ליה (א)
א] התם נמי אית ליה
❖
הנאה בההיא הנאה דמיכסיף מיניה: מתני'
לז ג ד
אמר ז) רבי אסי א"ר יוחנן עשו
ואע"ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא:
ט)
מתני' נכסים מועטין. מפרש
אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין
❖
אדמון אומר שבעה מי שמת והניח בנים
בבבא בתראו) שאין בהן פרנסת שנים
בנכסים מועטים אלמא סתם דבריו
ובנות אבזמן שהנכסים מרובין הבנים יורשים
הגהות הב"ח
עשר חדש לזכרים ולנקבות: הבנות
כרבנן ועוד דלעיל פ' הנושא
והבנות נזונות ובנכסים מועטים הבנות יזונו
(א) גמ' לישנא
הגהות מהר"ב
יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.
אמרי' יתומים שקדמו ומכרו
אחרינא
והבנים יחזרו על הפתחים אדמון אומר
❖
רנשבורג בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו
תקנת חכמים היא: הפסדתי. בתמיה:
גמ' מאי קאמר. אם בשביל שאני
בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל
א] גמ'
וסתמא דהש"ס כרבנן בריש מי שמת
רואה אני את דברי אדמון: גמ' מאי קאמר
זכר הפסדתי משמע אם בשביל שאני
ואומר ר"ת דהיינו
מוסף רש"י
זכר וכחי יפה הפסדתי ומהו יפוי
טעמא דאדמון לאו לאיפלוגי אמלתא
אמר אביי ה"ק בשביל שאני זכר וראוי
כחו: מתני' והודה לו בקנקנים.
והבנות נזונות.
דחכמים אתא אלא מתמה בעלמא
לעסוק בתורה הפסדתי אמר ליה רבא מאן
רקים בלא שמן: גמ' בטוענו מדה.
הוא ור"ג נמי דאמר בההיא רואה
דעסיק בתורה הוא דירית מאן דלא עסיק
אני את דברי אדמון לאו משום פסק
לא תבע ממנו קנקנים אלא שמן
(רשב"ם
בתורה לא ירית אלא אמר רבא הכי קאמר
ב"ב קלט: ועי' לעיל נג:)
דין אלא משום שיש ודאי לתמוה ח):
הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני
בשביל שאני זכר
בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין
אמר
רבא דעסיק באורייתא ירית.
מתני' מדה מלא עשרה כדי שמן
הפסדתי.
הפסדתי בנכסים מועטין: מתני' הטוען
דהוי ליה טענו חטים והודה לו
בתמיה מקשים מאי קמתמה
(ב"ב
שם) מאי קאמר.
את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים אדמון
בשעורים: בבורך. בור שלפני
רבא אין ה"נ כדאמר לעיל בפרק
הבד: קנקנים לא טעין ליה. וכי
נערה מצוה לזון את
אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע
ב] רש"י
הבנות וק"ו לבנים דעוסקין בתורה
הודה לו בקנקנים לאו הודאה
וחכ"א אין הודאת מקצת ממין הטענה אמר
(שם
היא: כדים מלאים. כדים ושמן
ואר"ת דלא דמי דלעיל גבי מצוה יש
רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:
מאן דעסיק
קמ:)
❖
משמע: עשרה כדי שמן. ולא
מצוה לזון הבנים יותר מן הבנות אבל
גמ' שמע מינה לרבנן טענו חטין ושעורין
בתורה הוא דירית.
אמר מלאים: יש בלשון הזה לשון
הכא שמת האב וירושתן קא שקלי
והודה בשעורין פטור לימא תהוי תיובתא
קנקנים. כיון דלא אמר ליה מלא
מן התורה קא מתמה רבא אמילתיה
דרב נחמן אמר שמואל דא"ר נחמן אמר
תוספות רי"ד
דאדמון דקא בעי למימר דכשיעסוק
עשרה אין זה טוענו מדה אלא עשרה
שמואל טענו חטין ושעורים והודה לו באחד
מתני' אדמון אומר מי
(שם) וראוי לירש
בתורה יטול ירושה ואם לא יעסוק
כדים מלאים והוה ליה טענו חטים
ב
בנכסים מרובין.
שמת והניח בנים ובנות
ושעורים: אלא טעמא כו'. לשון קושיא
מהן חייב אמר רב יהודה אמר רב בטוענו
לא יטלנה וי"מ דהכא מיירי בבנים
בזמן שהנכסים מרובין
גדולים ולהכי פריך מאן דעסיק כו'
הוא לאותובי למאן דאמר פטור
מדה אי הכי מ"ט דאדמון אלא אמר רבא
הבנים ירשו והבנות יזונו
(שם) כדי שמן.
ובזמן שהנכסים מועטין
אבל לעיל מצוה לזון את הבנים בבנים
דדוקיא דמתני' כרב נחמן מדקתני
דכולי עלמא היכא דאמר ליה מלא עשרה
ג
והודה
הבנות נזונות והבנים
קטנים מיירי משום דכולם עומדים
הטוען את חבירו כדי שמן ולא קתני
בקנקנים.
כדי שמן יש לי בבורך שמן קטעין ליה קנקנים
ישאלו על הפתחים אדמון
לעסוק בתורה קאמר ק"ו לבנים
כדים מלאים שמן שמעינן מינה
(שבועות
אומר בשביל שאני זכר
לא קטעין ליה עשרה כדי שמן מלאים יש
❖
מב.)
הפסדתי אר"ג רואה אני
ולהכי לא פריך מאן דעסיק דכולם
דמשום דאין בלשון הזה לשון קנקנים
את דברי אדמון פי' אם היו
לי אצלך שמן וקנקנים קטעין ליה כי פליגי
הן עומדים לעסוק בתורה:
פטרי רבנן הא אם תבעו שניהם חייב:
הנכסים מרובין כשיעור
שמע מינה מדרבנן טענו חטין
היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי
נעשה כמי שתבעו רימון בקליפתו.
שנאמר אין כח לבנות
תוספות רי"ד (המשך)
לומר הרי אנו מוציאין
אצלך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון
ושעורים וכו'. תימה מאי
לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים
וחכ"א אין ההודאה ממין
לעצמנו מזונות עד שנבגור
פריך לר"נ מדרבנן והלא איכא אדמון
דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה
קנקנים ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון
ד
הטענה אמר ר"ג רואה
והשאר יהיה לכם אלא כל
הוא: שמן. בלא קנקנים מנטר
דקאי כוותיה וכי תימא משום דרבים
אני את דברי אדמון ש"מ
הנכסים עומדים בחזקת
קנקנים אלא טעמא דאין בלשון הזה לשון
הבנים ונושאים ונותנים
טענו חטין ושעורין והודה
בבור: אלא הכא במאי עסקי' כו'.
נינהו אדרבה אית לן למימר כאדמון
קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב
ומתעסקין בהן ואין לבנות
לו בא' מהן חייב פי' כי
דהלכתא כוותיה ואומר רבי דמכולהו
אלא לא תימא כמו שטענו רימון אלא
עליהן אלא מזונות דבר
הוא טוענו על השמן ועל
לימא תיהוי תיובתא דר' חייא בר אבא דא"ר
פריך דמשמע דאדמון מודה בחטין
ר' חייא מוקי למתניתין כגון שהודה
יום ביומו וכך משמע
הקנקנים והוא הודה לו
חייא בר אבא טענו חטין ושעורים והודה לו
הבנים יירשו כלומר הרי
על הקנקנים בלבד אמר
ושעורים דמיפטר מדלא נקט חטין
במקצת קנקנים ומקצתם כפר
כל הנכסים בחזקת הבנים
רב יהודה אמר שמואל
באחד מהם פטור אמר רב שימי בר אשי
ושעורים אלא נקט כדי ט) (יין ושמן)
דבקנקנים גופייהו איכא כפירה
ואם היו הנכסים מועטים
בטוענו מדה פי' שאמר
נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו מתקיף
מזה השיעור נוטלין הבנות
לו עשרה כדי שמן שטענו
והודאה ואי יש בלשון התביעה לשון
דכרימון בקליפתו דמי כדבעי למימר
מזונות לעצמן עד שיבגרו
שמן ולא קנקנים אי הכי
לה רבינא רימון בלא קליפתו לא מינטר שמן
קנקנים מיחייב עלייהו שבועה
לקמן רב שימי בר אשי שאינו יודע
והשאר יתנו לבנים ואח"כ
מ"ט דאדמון אלא אמר
ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון
הגמרא אמאי הוי נקיט האי לישנא
מינטר בלא קנקנים אלא הכא במאי עסקינן
ישאלו על הפתחים ובעי'
רבא דכ"ע היכא דטענו
בפ' מי שמת וכמה הן
ואמר לו מלא עשרה כדי
משום גלגול היא דקסבר יש בלשון
דכדי שמן ומיהו לאחר שידע דאיכא
דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי אצלך
מרובין אמר רב יהודה
שמן יש לי אצלך שמן
התביעה לשון קנקנים: מתני'
לאפלוגינהו ביש בלשון הזה לשון
ואמר ליה אידך שמן לא היו דברים מעולם
אמר שמואל כל שיזונו
קטען ליה קנקנים לא טען
ופשט לו את הרגל. לשון בזיון הוא
קנקנים פריך איפכא נימא תיהוי
מהן אלו ואלו עד שיבגרו.
ליה ואי הודה לו בקנקנים
קנקנים נמי חמשה אית לך וחמשה
איתמר נמי כי אתא רבין
פטור עשרה כדים מלאים
תיובתא דרב חייא בר אבא ואפילו
ואמר נואש שאינו חש לדבריו טול טיט
אמר ר' יוחנן ואמרי לה
שמן יש לי אצלך שמן
לית לך אדמון אומר יש בלשון הזה
הכי משני נעשה כמי שטענו רימון
שעל גבי רגלי. ב] ואני שמעתי תלה
אמר רבה בר בר חנה
וקנקנים קטעין ליה ואי
בקליפתו: אי הכי מ"ט דאדמון.
אותי על עץ ואין לי מה ליתן: גמ'
לשון קנקנים ומגו דקמשתבע אקנקנים
א"ר יוחנן כל שיזונו מהן
הודה לו בקנקנים חייב
אלו ואלו עד שיבגרו הן
כי פליגי היכי דאמר לי
משתבע נמי אשמן על ידי גלגול ורבנן
תימה מאי קא קשיא ליה הא אשכחן
במה
הן מרובין ואינך מועטין
עשרה כדי שמן יש לי
ר"ג דאית ליה האי סברא דמיחייב
סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים מה שטענו לא הודה לו ומה
ומתמהינן ואי ליכא כדי
אצלך אדמון סבר יש
שהודה לו לא טענו: מתני' הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל
בטען לו חטין והודה לו בשעורים
שיזונו מהן אלו ואלו עד
בלשון הזה לשון קנקנים
שיבגרו שקילן להו בנות
והלכך כי הודה בקנקנים
כדתנן בפ' שבועת הדיינין
לכלהו אמר רבא מוציאין
חייב ורבנן סברי אין
ונראה דה"ק אי הכי מ"ט דאדמון אליבא דר"נ דהא בעינן למימר דלהוי אדמון כרב נחמן דכוותיה קי"ל ור"נ דוקא בטענו חטין ושעורים
להן מזונות לבנות עד
בלשון הזה לשון קנקנים
והודה לו באחד מהן מיחייב אבל טענו חטין והודה לו בשעורין פטור: הפוסק מעות לחתנו. מוקי לה בירושלמי כשפסק
שיבגרו והשאר לבנים:
והלכתא כאדמון שיש
ואע"ג דאמרינן לקמן כל
בלשון הזה לשון קנקנים
במעמדה אבל לא
פסק במעמדה אפי' רבנן מודו והשתא אתי שפיר הא דאמר בגמרא כופין למאן אילימא כופין לאב איפכא איבעי
מקום שאמר ר"ג רואה
וכי הודה לו בקנקנים
ליה למימר הואיל ופסק במעמדה הוי תנאי גדולה תנאי ותנאי קטנה לאו כלום ומסיק כופין לבעל ליתן את הגט לקטנה משום דלאו
אני את דברי אדמון הלכה
חייב והיכא דטענו חטין
כמותו כאן אין הלכה
ושעורין והודה לו באחד
תנאה אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא עצמה התנית:
כמותו ובפ' מי שמת
מהן חייב כרב נחמן אמר
תשב שמואל ואע"ג דפליג עליה
אזלא כל סוגיא דשמעתא
כרבנן וכלהו אמוראי סבירא להו התם דנכסים מועטין כולהו דבנות נינהו ואין הלכה בזה כאדמון:
ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן ואמר טענו חטים ושעורין והודה לו באחד מהן פטור הא רב פפא דהוא בתרא סבירא ליה כרב
מתני' הטוען את חבירו
מתני' הפוסק מעות לחתנו
כדי יין וכדי שמן והודה
לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע
ופשט לו את הרגל
נחמן והלכתא כוותיה כדכתבינן
בפרק שבועת הדיינין: