שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
קט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תשב
עד שתלבין ראשה. פי' רשב"ם הא דאמר רב גידל בריש
במה דברים אמורים. אברייתא קאי: איפכא מיבעי ליה. אם באת
לח א ב ג
א)
ב)
הנושא עמדו וקדשו קנו הני מילי דקדשו
לכוף את האב איפכא מסתברא טפי לפי שהגדולה תנאה תנאי:
ג)
אפי' בברייתא. כשפסקה היא לעצמה: הכי גרסינן א"ר זירא
מיד מתוך התנאי או לאחר זמן והזכירו התנאים בשעת קידושין אבל
לט ד
אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר
חנן הלכה כיוצא בו שבעה
התנו עתה וקדש לאחר זמן ולא הזכירו התנאים לאו דברים הנקנים
ד)
ה)
דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא
באמירה הם ובכי האי גוונא (א) הכא
בו מאי קאמר כו': כיוצא בו דחנן
תשב עד שתלבין ראשה ולא מצי תבע
תשב עד שתלבין ראשה אדמון אומר
מ ה
ו)
א
ליה בדינא והלשון משמע כן ועמדו
רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון
יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי
מא ו
ז)
רבן גמליאל: אין הלכה כיוצא בו.
וקדשו משמע מתוך התנאי וקשה לי
❖
אשב עד שתלבין ראשי עכשיו שאבא פסק
שלא ראה את דבריו אלא בשלשה
מירושלמי אהא דתנן הפוסק מעות
מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר
מב ז
שהיה לו לראות את דבריו בכולם:
לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול
רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: גמ'
מתני' העורר על השדה כו'.
הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן
הגהות הב"ח
מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי
ראובן מערער על שדה שביד שמעון
ולך אי אפשי ליתן ופריך ולאו דברים
(א) תד"ה
יוסי ברבי יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים
קאמר
ואומר לוי שמכרה לך גזלה ממני:
הנקנים באמירה הן ומשני כשפסק
❖
(ב) ד"ה וכיוצא
והוא חתום. על שטר המכירה
על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל
על מנת לכנוס ומאי קשה אפי' פסק
❖
הלכה
על מנת שלא לכנוס אפ"ה יכול
שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו:
שיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי מה אני
אדמון אומר. יכול הוא שיאמר
שיאמר לו לך אי אפשי ליתן דמיירי
יכולה לעשות על מה נחלקו על שפסקה
תוספות רי"ד (המשך)
מוסף רש"י
בשלא עמדו וקדשו מתוך התנאי
מה שלא ערערתי בשעה שלקחת
היא על עצמה שחכמים אומרים תשב עד
זכותו עשאה סימן לאחר
ומיהו לא קשה כולי האי דאי כשלא
מלוי וחתמתי בתוך השטר עד לפי
העורר על השדה
אבד את זכותו פי' ראובן
שתלבין ראשה אדמון אומר יכולה היא
וחתום עליה בעד.
מערער על שמעון על שדה
עמדו מתוך התנאי היכי קאמר
שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו
שתאמר כסבורה אני שאבא נותן עלי
א' שמכר לו לוי ואומר לו
לאחיך הייתי רוצה ליתן מ"מ אין
ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך
כי לוי שמכרה לך גזלה
ועכשיו שאין אבא נותן עלי מה אני יכולה
בדין: איבד את זכותו. דהואיל
נראה לרבי פירושו דמכאן אין שום
ממני ויש לי עדים שהיתה
שלי וראובן המערער הוא
לעשות או כנוס או פטור אמר רבן גמליאל
וחתם הודה שאין לו עסק בה: עשאה.
ראיה דהא דקאמר תשב עד שתלבין
חתום עד על השטר של
ראשה כשאין לו לאב כלום ליתן או
המוחזק בה סימן לאחר שלא מכר
רואה אני את דברי אדמון תנא במה דברים
ב
מכירה שעשה לשמעון
הבעל אינו רוצה לטרוח ולהביאו
לראובן זה העורר עליה אלא לאיש
אילו היתה שלך איך היית
אמורים בגדולה אבל בקטנה כופין כופין
(רשב"ם ב"ב ל:)
חותם על השטר שעשה
לדין אבל אם היה רוצה להביאו
אחר היה מוכר שדה מצד זו ומצר
למאן אילימא לאב איפכא מיבעי ליה אלא
השני. נוח לי.
לי לוי ולא היית מערער
❖
בדין הוה ליה ליתן ומיהו הא לא
לו ארבעת מצרי השדה וכתב לו
(שם)
אלא ודאי כיון שחתמת
אמר רבא ג כופין לבעל ליתן גט אמר ר'
משמע הכי לרבי לפרש כשאין לו כלום
במצרים מצר פלוני שדה שלי ועשה
בה הודית שאינה שלך
יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום
אלא של לוי היתה שמכרה
ליתן מדבעי למימר כופין לאב ז)ור"ש
שדה זו סימן מצר ללוקח ובשמו של
לי היה אומר אדמון
שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי
תוספות רי"ד
מוכר וזה חתם על אותו שטר ולא
בירושלמי מוקי דרב גידל בנשואין
יכול לומר עכשיו ראובן
אדמון הלכה כמותו אמר ליה רבא לרב
ערער: איבד את זכותו. אפילו
ראשונים ומתניתין דהכא בנשואין
המערער זה שלא ערערתי
תהא יושבת עד שתלבין
בעת המכירה וחתמתי
ראשה אדמון אומר [יכולה
נחמן אפי' בברייתא א"ל מי קאמרינן במשנה
שניים ואני חפשתי בירושלמי ומצאתי
לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי:
היא שתאמר] אילו אני
עליה עד לפי שלוי הוא
גמ'
אבל דיין. שהובא שטר
בריש אע"פ דהך דרב גידל דוקא
בכל מקום שאמר רבן גמליאל קאמרינן אמר
פסקתי לעצמי אהא יושבת
גברא אלמא וקשה לי
להוציאה מידו וזה שמעון
עד שילבין ראשי [עכשיו]
בנשואין הראשונים ודוקא באב הפוסק
המכירה בבית דין לקיימו כמשפט
ר' זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים שאמר
שאבא פסק עלי מה אני
השני נוח לי בעבור זה
ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח
קיום שטרות שהעדים באין ומעידין
חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים שאמר
יכולה לעשות או כנוס
חתמתי כדי שתצא מיד לוי
ואפילו בברייתא
על ידי אחותו:
על כתב ידם והדיינין כותבין שטרא
ותהיה ביד שמעון ואבא
או פטור אר"ג רואה אני
אדמון אין הלכה כיוצא בו מאי קאמר אילימא
את דברי אדמון: מתניתין
ואוציאנה מידו בעדים
אמר ליה אין כל מקום קאמרינן.
דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי
דלא כי האי תנא דתניא
המכירים שהיתה שלי או
הכי קאמר שני דברים שאמר חנן הלכה
תימה היכי מצי למיפסק הלכתא
אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי:
של אבותי וחכ"א אבד
א"ר יוסי בר יהודה לא
כמותו וכיוצא בו ושבעה דברים שאמר
לא איבד זכותו. שלא ידע מה
כתרווייהו כברייתא וכמתני' והלא
נחלקו אדמון וחכמים על
את זכותו דהואיל וחתם
הפוסק מעות לחתנו ופשט
שם הודה שאין לו עסק
אדמון אין הלכה כמותו ולא כיוצא בו
כתוב בו שיערער עליו: דתני
דברים סותרין זה את זה דבמתני'
בה ועכשיו הוא בא
לו את הרגל שהיא יכולה
רבי חייא אין העדים חותמין על
קתני אילו אני פסקתי כו' וברייתא
והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה
ומערער דבריו בטלים:
לומר אבא פסק עלי מה
השטר אלא א"כ קראוהו. שהרי
קתני כסבורה אני י"ל הכי פי' ואפי'
עשאה סימן לאחר. פי'
אני יכולה לעשות על מה
כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני
עשאה ראובן זה המערער
נחלקו על (מה) שפסקה
בברייתא כלומר למאי דסבירא ליה
על דברי השטר הם באים להעיד:
את דברי אדמון הלכה כמותו אלא ה"ק
לעצמה שחכ"א שתשב
על זו השדה סימן לאחר
לתנא דברייתא דבפסקה היא בעצמה
אבל
עד שתלבין ראשה אדמון
בחתימתו אבד את זכותו
שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא
פליגי קא אמרת דהלכתא כוותיה
כגון שזה שמעון המחזיק
אומר [יכולה היא שתאמר]
בו שבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא בו הא כמותו הלכה בכולהו
בשדה זו מכר שדה אחרת
כסבורה אני שאבא נותן לי
וא"ל כל מקום קאמרינן למר כדאית
עכשיו שאין אבא נותן לי
שבצדה ליהודה וכשבא
שני
והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כ"מ שאמר רבן גמליאל רואה אני
ליה ולמר כדאית ליה: דברים
מה אני יכולה לעשות או
לכתוב המצרים ליהודה
את דברי אדמון הלכה כמותו אמר אין לא אמר לא אלא ה"ק שני דברי' שאמר
שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו.
כתב לו שלשת המצרים
כנוס או פטור אר"ג רואה
והמיצר הרביעי שהיה
אני את דברי אדמון א"ר
חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן שהלכה
פי' בקונטרס כיוצא בו דחנן רבן
סמוך לשדהו כתב לו מיצר
יצחק בן אלעזר משמיה
יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון ר"ג
כמותו וכיוצא בו ויש מהן שאין הלכה כמותו אלא כיוצא בו בכ"מ
רביעי השדה שלי וחתם
דחזקיה כל מקום שאמר
זה ראובן בשטר מכר
ר"ג רואה אני את דברי
וקשה לרבי חדא דלישנא לא משמע
שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו אינך לא:
שעשה שמעון ליהודה ולא
אדמון הלכה כמותו א"ל
הכי ועוד מה לו להזכיר בדברי חנן
מתני' העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח
ערער מודה בזה אדמון
רבא לרב נחמן אפילו
כיוצא בו והא לא מיירי חנן אלא
שאבד את זכותו שאומר
בברייתא א"ל מי קאמר
לי והראשון קשה הימנו וחכמים אומרים איבד את זכותו עשאה סימן
ד
ה
לו שמעון אילו שלך היתה
במשנתנו כל מקום קאמר
באותן שני דברים דוקא והוה ליה
לאחר איבד את זכותו: גמ' אמר אביי ו לא שנו אלא עד אבל דיין לא
זו השדה היאך חתמת
ומהכא משמע דהיכא
למימר הלכה כחנן ותו לא הלכך
בשטר מכר שעשיתי
דהיא פסקה על עצמה
איבד את זכותו דתני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ קראוהו
נראה לרבי כפר"ח כיוצא בו בדינים
ז
(ב)
ליהודה על שדה שבצדה
ולית לה אב ומרדה ביה
וכתוב שם שהיא בצד
ולא בעיא לאינסובי תהא
אבל אחרים הדומין לאלו והלכה כמותו
שדה שלי ולא ערערת
יושבת עד שתלבין ראשה
ולא כיוצא בו כלומר בדינין הדומין לאלו אין הלכה כמותו ודומה להא דאמר בפרק כל הנשבעין דאמר להו רב
לומר כי אינה שלך כ"א
אבל השתא דתקון רבנן
נחמן הבו דלא לוסיף עלה פי' הכינו עצמכם שלא תוסיפו עליה ללמד ממנו דבר הדומה לו:
שלי כיון שחתמת שם
למורדת דכפינן ליה ויהיב
אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו. אע"ג דלית הלכתא כאדמון בהא דהא לא קתני בה רואה אני את דברי
הודית שאינה שלך ואין
לה גיטא ולא מיפסדא
לומר כאן שהשני נוח לי
נדונייתה כ"ש זו שעדיין
אדמון לא תיקשי דמסקינן בחזקת הבתים עלה דההיא מכר לו שדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן
וכיון דלא אמר הכא ר"ג
לא נשאת שהיא יכולה
שגזל משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי משום דניחא ליה דתיקום ארעא ביד לוי דאמר
רואה אני את דברי אדמון
למרוד וכפינן ליה למיתב
אין הלכה כמותו דיחיד
לה גיטא א"ר זירא א"ר
הראשון נוח לי והשני קשה הימנו הכא לא היה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דשני אבל התם לאו הודאה היא:
ורבים הלכה כרבים: אמר
אבא בר ירמיה שני דברים
לא
שאמר חנן הלכה כיוצא בו שנו אלא עד אבל דיין לא דתני רבי חייא כו'. הקשה ה"ר יצחק ב"ר ברוך דהכא משמע דאין הדיינים מעידין על מה שכתוב בשטר
אביי לא שנו אלא עד
אבל דיין לא אבד את
ז' דברים שאמר אדמון יש
אלא על חתימת העדים וקשה מהא דאמר בחזקת הבתים אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו
זכותו דתני ר' חייא אין
מהן שהלכה כמותו ויש
אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ומסיק ראיה בקיום השטר אלמא דעל ידי חתימת הדיינים אנו יודעים
העדים חותמין על השטר
מהן שאין הלכה כמותו
שהשטרות שלו הם אלמא אכולה מילתא קמסהדי ותירץ רבי דהתם ודאי אית לן למימר דדיינים רמו אנפשייהו לאסהודי לגמרי שהרי היו
אלא א"כ קראוהו והדיינין
כל מקום שאמר ר"ג
חותמין על השטר אע"פ
רואה אני את דברי אדמון
יודעים שהיה נושא ונותן בתוך הבית וסתמא דמילתא לאו דידיה הוא
הלכך אי לאו דידעי דשלו היה לא היו מקיימין אלא בשם היתומים:
שלא קראוהו. פי' אם
הלכה כמותו ובמקום שלא
עשאה הובא שטר זה שמכר
אמר אין הלכה כמותו
לוי לשמעון זו השדה בפני ב"ד לקיימו כדין כל קיום שטרות דעלמא שהעדים באים ומעידין על חתימתם והדיינים כותבין
לבד מנכסים מועטין שאע"פ שאר"ג רואה אני את דברי אדמון אין הלכה כמותו כדכתבינן לעיל:
מתני' העורר על השדה והוא חתום עליה עד אדמון אומר השני נוח לו
למטה שטרא דין נפק לקדמנא ומיגו דאשהידו שהדי אחתימות ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי וחותמין שם ג' דיינין וזה
והראשון קשה ממנו וחכ"א איבד את