שני
דייני פרק שלשה עשר כתובות
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבנן
מתני'
חברך חברא אית ליה. והא דמסקינן לעיל אליבא דכולי
והלה הוציא שמכר לו שדה. הלוה הוציא עליו שטר מכירה
נב א ב
א)
ב) ג)
מאוחרת לשטר ההלואה ואומר שטרך מזוייף או פרוע שאם הייתי
עלמא דלא איבעי ליה למימסר מודעא גבי לעצמו לא
ד)
חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות את חובך: זה
איבד זכותו דאמרינן חברך חברא אית ליה יש לומר דלא דמי דמה
ה)
נג ג ד ה ו ז
היה פקח שמכר לו את השדה. לפי שהיה זה מבריח מטלטליו ולא
שעשאה סימן לא הוה כל כך הודאה כמו הכא שהוציא שמכר לו את
היה לו מהיכן ימשכננו על חובו
השדה הילכך לא איבעי ליה למימסר
נד ח
מתני' המוציא שטר חוב על חברו והלה
ועכשיו יטול את הקרקע: גמ'
מודעא אבל בהך הודאה פליגי
נה ט
באתרא שהלוקח יהיב זוזי והדר
דדמיא טפי להודאה ולפרש"י אתי
הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול
כתבי שטר מכירה כולי עלמא לא
שפיר דלעיל ודאי לא הוה ליה
❖
הוא שיאמר אילו הייתי חייב לך היה לך
פליגי. שהיה למוכר לעכב בחובו
למערער למימסר מודעא דדלמא
ו) ז)
להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה
המעות שקיבל ולא יכתוב לו השטר
שמע המוכר לו שדה מהא וימנע
וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע
ח)
וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו
למוכרה ויהיה לו הפסד שלא ימצא
תוספות רי"ד (המשך)
מפני שהוא יכול למשכנו: גמ' מ"ט דרבנן
חוב: למימסר מודעא. ואיני מוכר
שדות לקנות אבל ח) הכא גבי מכירת
עצמך עבד לוה לאיש מלוה
שפיר קאמר אדמון באתרא דיהבי זוזי והדר
ט)
לו אלא שאוכל למשכנו: חברא אית
שדה אינו כל כך הפסד דהרבה
ולא גבית אותו בחובך אלא
א
ודאי נראין הדברים ששטרך
ליה. ויודיעהו ולא יקח עוד השדה:
כתבי שטרא כ"ע לא פליגי דמצי א"ל היה
לוקחים ימצא דאמרי אינשי זבין
❖
מזוייף הוא ואינו גובה ראובן
מתני' שנים שהוציאו שטר חוב
קנית זבינת אפסדת ט):
לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה
בשטרו כלום. וחכ"א בעבור
סוף סוף כי אתו למיגבי בהדי
זה על זה. ראובן על שמעון
זה לא יפסל שטרו של
כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי
ראובן אלא זה גובה שטר
מוסף רש"י ושמעון על ראובן שטר שהוציא
הדדי קאתו. אע"ג דנזקקין
זוזי אדמון סבר איבעי ליה למימסר מודעא
חובו וזה גובה שטר חובו.
ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר:
לתובע תחילה היכא דאית ליה
היה לך להפרע את שלך.
היכי דמי אי דלא מטא
ורבנן סברי חברך חברא אית ליה וחברא
ב
זמניה הא לא מטא זמניה
אדמון אומר. יכול שמעון לומר
פסידא אין נזקקין כדמוכח התם
דחברך חברא אית ליה: מתני' שנים
(רשב"ם
ומ"ט דאדמון ואי דמטא
לראובן: אילו חייב הייתי לך.
טעמא כגון דזילי
ב"ב קנז.) יתומים.
זמניה הא מטא זמניה ומ"ט
שלש ארצות לנשואין.
שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר
נכסיה:
כדברי שטרך כיצד אתה לוה ממני
שגבו קרקע.
דרבנן פי' ההלואה האחרונה
בעל חוב.
שהלוה שמעון לראובן מנה
אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני
תוספתא בד"א בזמן שהיה מיהודה
אחרי כן היה לך לתבוע את חובך
(שם
מתי היתה אם היתה עד
ממני: זה גובה וזה גובה. אפילו
ואירס ביהודה או בן גליל שאירס
וחכ"א זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר
קכה.) חוזר וגובה אותה
ג
דלא מטא זמניה דשטרא
חובו: גמ' אתמר שנים שהוציאו שטר חוב
בגליל אבל בן יהודה שאירס בגליל או
החוב שוה אין אומרים יעכב זה
מהן.
דראובן ששטרו היה עד שנה
❖
(לעיל צב.)
א' וקודם השנה אינו יכול
בן גליל שאירס ביהודה כופין אותה
מלוה של חברו בשביל מלוה שהלוהו
זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה
לתבעו את שמעון מאותו
לצאת שעל מנת כן נשאה:
אלא ב"ד יורדין לנכסי כל אחד
מנה ועד שלא השלימה
רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי אלא
הכי השנה בא ראובן אצל שמעון
ומגבין לשכנגדו את חובו: גמ'
תוספות רי"ד
זה עומד בשלו וזה עומד בשלו דכולי
והלוהו מנה בהא לימא
ד
הפוכי מטרתא למה לי. הנושא שני
אדמון אילו חייב הייתי לך
מכרו לו והלכה כחכמים.
עלמא עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית ודאי הפוכי מטרתא
מרצופין של עור ומשאן שוה מה
כיצד אתה לוה ממני והרי
ההוא דאמר דקלא לברתי.
הוא כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית רב נחמן סבר זה
יתרון לו להפוך של ימין לשמאל ושל
עדיין לא הגיע זמן שטרו
פי' ציוה בשעת מיתתו שיתנו
ה
של ראובן לגבות משמעון
דקל א' לבתו ולא פירש
שמאל לימין: בשלו הן שמין. מה
גובה וזה גובה קסבר בשלו הן שמין אתי בעל זיבורית וגבי ליה לבינונית
ובעבור זה חזר ולוה ממנו
באיזה רוח יתנוהו לה אזול
שאמרו חכמים בעל חוב בבינונית
דהוה גביה עידית ואתא ההוא ושקיל זיבורית ורב ששת אמר הפוכי
ולא יכול לגבות אותו המנה
יתמי איפלוג ולא יהבו לה
בחובו ולקח ממנו בהלואה
דקלא אזלא היא לגבי אחי
בקרקעות הלוה שמין שאם יש ללוה
מטרתא למה לי קסבר בשל כל אדם הן שמין סוף סוף כי אתי ההוא
ולא יתבטל שטרו של ראובן
וקדחו לה סבר רב יוסף
שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו
בינונית דנפשיה קשקיל ולרב נחמן מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא ליתי
מפני שחזר ולוה משמעון ואי
למימר היינו מתני' א"ל אביי
היא עידית ששאר שדותיו גרועות
דמטא זמניה כגון שהגיעה
מי דמי התם כל חד וחד
בעל בינונית ברישא וליגבי זיבורית וליהדר וליגבי ניהליה לא צריכא דקדים
השנה ואח"כ לוה ראובן
מצי מדחי ליה הכא דקלא
הימנה אין ב"ח גובה הימנה: ורב
משמעון מנה. א"כ מ"ט
גבייהו הוא פי' התם כל א'
תבעיה סוף סוף כי אתו למגבי בהדי הדדי קאתו אלא לא צריכא דאית
ששת סבר בשל כל אדם הן שמין.
דרבנן שפיר קאמר אדמון
וא' אומר אין דרכך אצלי
ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית מר סבר בשלו הן שמין
וסוף סוף כי הדר אתי האי למיגבי
דילמא א"ל שמעון אילו
אלא אצל חברי אבל הכא
שטרך אמת למה לא גבית
לכל אחד יש לו מן הדקל
ומר סבר בשל כל אדם הן שמין תנן וחכ"א זה גובה וזה גובה תרגמה רב
בינונית שהיתה שלו שקיל: ולרב
ממני המנה בחובך כיון
חלק שאילו היו נותנים לה
נחמן. נהי נמי דבשלו הן שמין מאי
נחמן אליבא דרב ששת כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש ה"ד אילימא
ו
שהגיע זמן שטרך לגבות
הדקל קודם שיחלוקו היה
חזית כו': סוף סוף כי אתו למיגבי
ולקחת ממני בהלואה ועשית
מתמעט חלקו של כל א'
ראשון לעשר ושני לחמש בהא לימא אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה
עצמך עבד לוה לאיש מלוה:
וא'. מאי תקנתייהו ליתבו
בהדי הדדי אתו. שהרי שניהן הוציאו
לוה ממני הא לא מטא זמניה אלא ראשון לחמש ושני לעשר ה"ד אי דמטא
לא צריכה ביומא דמישלם
לה דקלא ולהדרי ליפלגו
שטרותיהן בבית דין: מר סבר בשלו
זמניה מר סבר עביד איניש
מרישא. ההוא דאמר דקלא
זמניה מ"ט דרבנן ואי דלא מטא זמניה הא לא מטא זמניה ומ"ט דאדמון
הן שמין. ולאו הפוכי מטרתא הוא
דיזיף ביומיה. פי' ביום
לברתי שכיב ושבק תרי פלגי
לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש מר סבר עביד איניש דיזיף
שמשלמת השנה בא ראובן
דיקלי יתיב רב אשי וקהוי
ז
דממה נפשך איכא רווחא לבעל
ולוה משמעון אדמון סבר
בה מיקרו אינשי לתרי פלגי
ליומיה ומ"ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה רמי בר חמא אמר הכא ביתמי
זיבורית דאי חבריה קדים ברישא
לא עביד איניש דיזיף ביומיה
דקלי דקלא אי לא כי הוא
עסקינן דיתמי מיגבא גבי אגבויי לא מגבינן מינייהו והא זה גובה וזה גובה
שכיון שלמחר יכול לתבוע
לא סימן איזה דקל יתנו
וגבי איכא גביה עידית ובינונית
את חובו מי הביאך ליקח
לה והלכך יכולים היתומים
קתני זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא
וזיבורית ומגבי להאיך בינונית ואי
ממנו בהלואה היום ימתין זה
לסלקה באיזה דקל שירצו
איהו קדים וגבי בינונית הויא גביה
דזה גובה וזה גובה קתני ועוד לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו
היום ולמחר יגבה חובו אלא
והניח הרבה דקלים וגם הניח
ודאי מזוייף הוא. וחכמים
שני חצאי דקלים שהיה לו
עידית ומגבי לחבריה זיבורית: ומר
מינייהו כדרב נחמן דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע
סברי עביד דיזיף ביומיה
בשותפות עם א' מיבעיא
סבר בשל עולם הן שמין. וכיון
בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן קשיא ולוקמה דאית להו
שמא היה דחוק למעות ביותר
ליה לרב אשי אם יכולין
דבהדדי אתו למיגבי יהבי בית דין
ולא יכול להמתין עד למחר
לסלקה באותן שני חצאי
ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית דאזלי יתמי גבו בינונית
ולקח ממנו היום בהלואה
דקלים או דלמא דיקלא א'
בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר
הילכך שני השטרות קיימים
משמע ולא שני חצאי דקלים
ומגבו ליה זיבורית דאי נמי בשל כל אדם הן שמין הא אין נפרעין מנכסי
גבי לה מיניה הלכך הפוכי מטרתא
וזה גובה שטר חובו בזמנו
א"ל רב מרדכי לרב אשי
יתומים אלא מזיבורית הני מילי היכא דלא תפס אבל היכא דתפס תפס:
הוא: תנן זה גובה וזה גובה. נהי
ח
וזה גובה שטר חובו בזמנו.
הכי אמר אבימי מהגרוניא
מתני' שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר
אתמר שנים שהוציאו שטר
משמיה דרבינא קרו אינשי
נמי דאית להו לרבנן ששניהם
ט
חוב זה על זה רב נחמן אמר
לתרין פלגי דיקלי דיקלא:
השטרות כשרים יעמוד זה בשלו וזה
לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך
מתני' המוציא שטר חוב
זה גובה וזה גובה ורב ששת
בשלו אלמא ש"מ בשלו הן שמין ולאו
אמר הפוכי משרתא למה לי
על חברו והלה הוציא שמכר
אבל
אלא זה עומד בשלו וזה
לו את השדה אדמון אומר
הפוכי הוא: כגון שלוה זה לעשר.
עומד בשלו פי' כגון ראובן
אילו הייתי חייב לך היה לך
שלא יוכל הנושה לתובעו עד עשר שנים דאיכא רווחא דהמתנה: אילימא ראשון לעשר. ושני בא אצלו לסוף שנה ולוה לחמש: בהא לימא אדמון כו'
שהוציא שטר על שמעון
להפרע את שלך כשמכרת
הא לא מטא זמניה. ונוח היה לו לזה שהלוהו ויתבענו לסוף חמש ועדיין יהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר משיהא פורע לו בחובו: אי
שהלוהו מנה בניסן מכאן ועד
לי את השדה וחכ"א זה
ז)
שנה ושמעון הוציא שטר על
היה פקח שמכר לו את
דמטא זמניה. אם שלמו חמשת השנים כשבא המלוה ללוות מן הלוה: מ"ט דרבנן. דמכשרי שטרו של מלוה ראשון הרי הגיע זמנו והיה לו
ראובן שהלוהו מנה באייר
השדה שיכול למשכנו. פי'
לתובעו ולא ללוות דעבד לוה לאיש מלוה: לא צריכא דאתא. לגביה ולוה הימנו ביומא דמשלם חמש: ביתמי עסקינן. שמת אחד מהן
מכאן ועד שנה דאליבא
המלוה הוציא שטר חוב על
דכ"ע שטרות שניהן קיימים
הלוה והלוה הוציא שטר
והיתומים באים ותובעים ואין להם קרקע שיהא שכנגדם גובה שטרו מהן דלא משעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב: ה"ג ולוקמה דאית להו
שהרי כשחזר שמעון והלוה
למלוה בפניהם שמכר לו
ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית דאי נמי בשל כל אדם הן שמין אין נפרעים כו': מתני' ג' ארצות לנשואין. שלש
המלוה שדהו ואומר שטרך
מנה לראובן באייר עדיין לא
ארצות הן בארץ ישראל חלוקות לענין נשואי אשה שאם נשא אשה באחת מהן אינו יכול לכופה לילך אחריו מארץ אל ארץ: אין מוציאין.
הוא מזוייף או פרוע שאילו
הגיע זמנו של ראובן לגבות
חייב הייתי לך למה מכרת
משמעון ומודה בזה אדמון
מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך. כרך גדול מעיר והוא
מקום שווקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו:
השדה שלך ולא גבית המעות
דזה גובה וזה גובה כדאמרן
אבל ואירע הדבר שהמתין ראובן
בחובך וחכ"א זה המלוה
היה פקח שמכר לו את שדהו מפני שלא היו לו אלא מטלטלין ואם היה בא למשכנו היה מסתירן לפיכך מכר שדהו לו שיוכל
מלתבוע את שמעון עד שהשלימה שנתו של שמעון ועכשיו אנו רואין שזמן שני השטרות הגיע לגבות קסבר רב נחמן
למשכנו ואע"פ שהיה לו שדה אחרת היה ירא שמא היה משועבד לאחרים אבל אם המלוה קנה לאחר מכאן שדה מן הלוה
זה גובה וזה גובה שב"ד נזקקין לנכסי כל אחד ואחד לפרוע למי שכנגדו ורב ששת סבר הפוכי משרתא למה לי כאדם
מודו רבנן שיוכל לומר לו אילו חייב הייתי לך למה נתת לי מעות ולא גבית אותן בחובך ולית ליה למלוה שום טענה לומר
שטעון שתי משואות אחד בכתף ימינו וא' בכתף שמאלו מה נהנה להפך מזה לזה כיון שכובד שניהם שוה גם עכשיו
לו: באתרא דיהבי זוזי והדר כתיבי שטרא כ"ע לא פליגי דמצי א"ל היה לך להפרע את שלך כי פליגי באתרא דכתיבי שטרא
נמי כיון שההלואות שוות ושתיהן הגיע זמנן לגבות יחד תצא הלואה כנגד הלואה וזה יעמוד בשלו וזה יעמוד בשלו
והדר יהבי זוזי אדמון סבר איבעי לך למימסר מודעא אשטרא ורבנן אמרי חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית
ואמרינן דכולי עלמא עידית ועידית בינונית ובינונית זבורית וזבורית ודאי הפוכי משראתא הוא כי פליגי דאית ליה לחד
ליה והלכה כחכמים: מתני' שנים שהוציאו ש"ח זה על זה אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה
עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית מר סבר בשלו הן שמין ומר סבר בשל כל אדם הן שמין פי' אם היו קרקעות שוות
גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. פי' ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שהלוהו מנה ושמעון הוציא שטר חוב על ראובן
לא פליגי דהפוכי משראתא הוא אלא כי פליגי בשאין שוות כגון שהיה לו לראובן עידית ובינונית ושמעון אין לו אלא
שהלוהו מנה שטרו של שמעון הוא מאוחר לשטרו של ראובן אדמון אומר יכול שמעון לומר לראובן אילו חייב הייתי לך
זיבורית דאתי שמעון וגבי מראובן בינונית כדין ב"ח והדר ראובן ושקיל משמעון זיבורית דאותה בינונית שגבה מראובן נעשה
כמו שכתוב בשטרך למה חזרת ולוית ממני מנה ולא גבית אותו המנה ממני בחובך מי הביאך לקחת ממני בהלואה ולעשות
אצלו עידית ולא שקיל ראובן מיניה אלא זיבורית שאין בעל חוב דינו בעידית וקסבר רב נחמן בשלו הן שמין דאע"ג