קי:
שני
דייני פרק שלשה עשר
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
אבל לא מעיר לכרך. בגמ' מפרש טעמא:
שהנוה היפה בודק.
גרסי' בכל הספרים דאמרינן ליה זבניה הכא וזיל משום ישוב
נו א
א)
ארץ ישראל. מפרש ה"ר יוסף בן ה"ר יום טוב אע"ג
את הגוף למי שבא מנוה רע ומתוך כך
חלאים באים עליו:
ב) ג)
גמ' ישיבת כרכין קשה. שהכל מתיישבין שם ודוחקין ומקרבים
דגרסינן בהשולח ההוא עבדא דברח לא"י אתא
נז ב
ד) ה)
מריה אבתריה אתא לקמיה דרבי אמי
אמר ליה ניכתוב לך שטרא
הבתים זו לזו ואין שם אויר
אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים
נח ג
ו) ז)
לבתים ואוירן יפה: שנוי וסת. אפילו
אדמיה ואי לא מפקענא לך מדרבי
ח)
לטובה: במרום הרים כרמו. שאין
אחי בר יאשיה דדריש אל תסגיר
אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר מוציאין
נט ד
ט)
בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה
עבד אל אדוניו בעבד שברח מחוצה
י)
מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה
בראש ההר וכל זבלים שהוא מוציא
לארץ לארץ ישראל והכא לא מפקענא
היפה לנוה הרעה רשב"ג אומר אף לא מנוה
ס ה
כ)
א
לו נופל וזב לכרמים שתחתיו:
ליה מיניה אלא אמרי' ליה זיל זבניה
ל)
רעה לנוה יפה מפני שהנוה היפה בודק:
מתני' הכל מעלין. את כל בני
התם מיירי כשלא היה מוצא בארץ
גמ' בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי
ביתו אדם כופה לעלות ולישב עמו
ישראל למי ימכור לכך קאמר נכתוב
סא ו
מ)
כל מילי בעיר לא שכיחי כל מילי אלא
בירושלים: אחד האנשים ואחד
לך שטרא אדמיה דאל"כ כל העבדים
נ)
מעיר לכרך מ"ט מסייע ליה לרבי יוסי בר
ס)
הנשים. אף האשה כופה את בעלה
יפקיעו עצמן מידי אדוניהם שיברחו
סב ז
ע)
חנינא דא"ר יוסי בר חנינא מנין שישיבת
לעלות ולדור שם ואם לאו יוציא
לארץ ור"ת פירש דהאי זבניה דהכא
ב
פ)
❖
ויתן כתובה כדקתני בברייתא בגמ'
לאו מכירה ממש לאחרים אלא לעצמו
כרכים קשה שנאמר ויברכו העם לכל
1
בהדיא: מעות קפוטקיא. גדולות
והיינו נכתוב שטרא אדמיה:
האנשים המתנדבים לשבת בירושלים:
סג ח
ואין הכל מוציאין לאתויי מאי.
ושוקלות יותר משל א"י: גמ' לאתויי
רשב"ג אומר כו': מאי בודק כדשמואל
מוסף רש"י
עבדים. היה לו עבד עברי ילך
ואם תאמר אמאי לא משני
דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים
סד ט
ג
שינוי וסת.
העבד אחריו על כרחו: ואיידי
לאתויי עבד שברח לירושלים כדרבינן
סה י כ
כתוב בספר בן סירא 2 כל ימי עני רעים
דתנא כו'. דאילו משום מנוה הרע
לעיל ואין הכל מוציאין דרישא ויש
והאיכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמר
לנוה היפה לא איצטריך כיון דאשמעינן
לומר דבירושלים ליכא למימר הכי
שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים בן
דמעלין מנוה היפה לנוה הרע כל
דאין אנו רוצים שיהיו עבדים בירושלים
סו ל מ
(סנהדרין קא.)
שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע
יותר מדאי אלא מיוחסים. ר"ת:
סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו
הוא
אומר לעלות כו'. אינו נוהג
ליפה: לעלות. מחוצה לארץ לארץ
ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר
כרמו לכרמים: מתני' ד הכל מעלין לארץ
וכן משאר גבולין לירושלים: לצאת.
בזמן הזה דאיכא סכנת
סז נ
מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה
דרכים והיה אומר רבינו חיים דעכשיו
(רשב"ם
ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין
סח ס ע
לארץ: מקולי כתובה שנו כאן. כאן
ב"ב קמו.) בשפל גגים גגו.
אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה
לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים
מצות התלויות בארץ וכמה עונשין
הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה:
ואחד הנשים נשא אשה בא"י וגרשה בארץ
קסבר כתובה דאורייתא. הילכך
דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד
עליהם: היא אומרת לצאת כופין
סט פ
ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא
בתר שיעבוד אזלינן כדין כל שטרי
❖
אותה. תימה מאי איריא בא"י
חוב: כתוב בו כסף סתם. מאה
אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה
ובמרום הרים כרמו.
אפי' בשאר ארצות נמי היאך תוכל
כסף ולא פירש אם סלעין אם דינרין
ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפוטקיא
אם פונדיונין: מה שירצה לוה מגבהו.
לדוחקו לצאת ממקומו וי"ל דהכא
תורה אור השלם
וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ
ואפילו איסרין: ואימא נסכא.
אפי' מנוה הרע לנוה היפה:
1. וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל
ישראל רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן
ואימא נסכא. מהכא משמע
חתיכות כסף היה לכך לא פירש: ואימא
הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת
לה ממעות קפוטקיא נשא אשה בקפוטקיא
בִּירוּשָׁלִָם: נחמיה יא ב
פריטי. ותאמר שיתן לו נחשת או
דנסכא עדיפא ממעות
2. כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב
(סנהדרין ק:)
וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא:
כסף שוה מאה פרוטות: וכי מי
ודינרין של כסף דאי פחותה מאי
נותן לה ממעות ארץ
גמ' הכל מעלין לאתויי מאי לאתויי
לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד:
אמר לו לדוד כן. אלא מפני שהיה
קושיא דאין ה"נ דהא קאמר מה
ה
ישראל. (לעיל
משלי טו טו
3. אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר
י.) נותן לה ממעות א"י.
עבדים ולמאן דתני עבדים בהדיא לאתויי מאי
שירצה מגבהו אלא ודאי עדיפא ואפילו
צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל
הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ
ואל אכיש: דבעי
הכי פריך ואימא נסכא כיון שכתוב
אל מלך מואב
לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל
רשב"ג אומר נותן
ו
מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ
ר' זירא למיסק. ורב יהודה מוחה
בו כסף סתמא לא משמע שהוא חייב
לה ממעות קפוטקיא.
כְּנַעַן
לִהְיוֹת
לָכֶם
מוציאין לאתויי מאי לאתויי עבד שברח
ז
לֵאלֹהִים: ויקרא כה לח
לו מטבע ואמאי מגבהו מה שירצה
בידו להכי הוה משתמיט מיניה:
מחוצה לארץ לארץ דאמרינן ליה זבניה הכא
4. וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי
דמשמע שיתן לו ממטבע הפחות פ):
בכלי
(שם) לאתויי עבדים.
הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם
וזיל משום ישיבת ארץ ישראל הכל מעלין
בבלה
יְיָ הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם
לירושלים לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה ואין הכל מוציאין
בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי
יְיָ כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ
לאתויי מאי לאתויי אפי' מנוה הרעה לנוה היפה ואיידי דתנא רישא אין מוציאין תנא סיפא נמי אין מוציאין:
(ערכין ג:) מנוה היפה.
בְּנַחֲלַת יְיָ לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד
ת"ר הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה היא
לנוה הרעה.
אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
ח
ט
❖
שמואל א כו יט
אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה היא אומרת לצאת
(שם)
מקולי כתובה שנו כאן.
והוא אומר שלא לצאת כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא בלא כתובה הוא אומר לצאת והיא אומרת
תוספות רי"ד
שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה: נשא אשה כו': הא גופא קשיא
י
(בכורות נב.) ר' זירא הוה
קמשתמיט מיניה דרב
קתני נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל אלמא בתר שיעבודא
דהאי בינונית דגבה שמעון
יהודה.
מראובן לכ"ע הוה בינונית
אזלינן אימא סיפא נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל אלמא
אין ראובן חוזר וגובה ממנה
דלגבי דידיה דלית ליה
בתר גוביינא אזלינן אמר רבה כ מקולי כתובה שנו כאן קסבר כתובה דרבנן: רבן שמעון בן גמליאל
אלא זיבורית נעשה עידית
אומר נותן לה ממעות קפוטקיא: קסבר כתובה דאורייתא תנו רבנן המוציא שטר חוב על חבירו כתוב בו
ל
(שבת מא.
ואין ב"ח גובה ממנה אלא
❖
וכעי"ז ברכות כד: בר' אבא)
מן הזיבורית ונמצא שמעון
בבל מגבהו ממעות בבל כתוב בו ארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל כתוב בו סתם הוציאו בבבל
משתכר שגבה בינונית והגבה
מגבהו ממעות בבל הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל כתוב בו כסף סתם מה שירצה
מ
זיבורית ואע"פ שבשומא הן
גובים נוח לו לאדם להיות
לוה מגבהו מה שאין כן בכתובה אהייא אמר רב משרשיא ארישא לאפוקי מדרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא:
תוספות רי"ד (המשך)
לו מעט בינונית מהרבה
כתוב בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו ואימא נסכא א"ר אלעזר דכתיב ביה מטבע ואימא
זיבורית. וכגון שאין מעות
הגוף ומעורר עליו חלאים.
נ
לראובן שאילו היה לו מעות
תוספתא ג' ארצות לנישואין
פריטי אמר רב פפא פריטי דכספא לא עבדי אינשי ת"ר ס לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי
היה מגבהו לשמעון מעות
יהודה עבר הירדן והגליל
כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל
ועוד היה חוזר וגובה אותן
במד"א בזמן שהיה מיהודה
ע
ממנו ולא היה יכול להגבותו
ואירש אשה ביהודה או בן
הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל
3
קרקע כיון שיש לו מעות
גליל שאירשה בגליל אבל בן
שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר
כדכתבינן לעיל בפ' הכותב.
יהודה שאירש אשה בגליל
ורב ששת סבר בשל עולם
כופין אותו לצאת שע"מ כן
כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים
4
הם שמין שאע"פ שאלו נעש'
נשאה. מוציאין מעיר שרובה
אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה
עידית כיון דלכ"ע חשיבא
עובדי כוכבים לעיר שרובה
בינונית ממנה גובה ראובן
ישראל ולא מעיר שרובה
העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר
דבעא למיסק לארץ ישראל דאמר רב יהודה כל
פ
ונמצא שלא הרויח כלום
ישראל לעיר שרובה עובדי
בבלה
הפוכי משרתא הוא הילכך
כוכבים. ושאל רב צמח גאון
זה יעמוד בשלו וזה יעמוד
ז"ל ראובן יש לו בית בארצו
בשלו והאי דאמרי רבנן זה גובה וזה גובה כגון שזמנו של שני לגבות הוא מאוחר מזמנו של ראשון שהראשון גובה
ועסקו וסחורתו בה ונשא אשה ממדינה אחרת ויש ביניהם מהלך ב' ימים ומחצה כשיעור יהודה וגליל ולאחר זמן אמר לאשתו
חובו בזמנו מן השני והשני ממתין עד שיגיע זמנו לגבות מן הראשון ונמצא הראשון משתכר בהמתנת זמן אבל לעולם
בואי עמי למדינתי שעסקי וסחורתי בה ואע"פ שהמדינה שלי קטנה מזו יש בה ב"ה ומרחץ וריחים וחומה ולא רצתה ללכת
היכא דזמן גבייתם שוה זה יעמוד בשלו וזה יעמוד בשלו. וקי"ל רב נחמן ורב ששת הלכה כרב נחמן בדיני והכי נמי
עמו ומה יש מן הדין והשיב שאלה זו כבר שאלתם אותה בימי גאון אבא מרי ז"ל וכך צוה וכתב לכם. שנינו ג' ארצות לנישואין
אמרינן בהלכתא קמייתא דב"ק דבשלו הן שמין: מתני' שלש ארצות לנישואין יהודה עבר הירדן והגליל אין מוציאין
יהודה ועבר הירדן והגליל מיהודה לגליל ומגליל ליהודה אין מוציאין מראש יהודה לסוף יהודה מראש הגליל לסוף הגליל
מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ומכרך לעיר מוציאין
מוציאין וכשמוציאין אין מוציאין אלא מעיר לעיר ומכרך לכרך ואם אמרה איני יוצאה אין לה כתובה אבל מעיר לכרך ומכרך
מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע רשב"ג אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה שהנוה היפה בודק.
לעיר אין מוציאין ואם אינה יוצאה יש לה כתובה. כל מקום שהוא כשיעור יהודה וגליל כך אנו עושי' ואם יש בעיר שמוליכה
פי' ג' ארצות הן בא"י חלוקות זו מזו לנשואי אשה שאם נשא אשה בא' מהן אינו יכול לכופה לצאת אחריו מארץ
מרחץ ושווקים ושכיחו בה כל מילי אם אינה יוצאה אין לה כתובתה ואם יש בין עירו לעיר אביה מהלך יום אחד צריך להוליכה
לבית אביה בכל שנה שמצאנו בפ' המדיר בדרך רחוקה שאמרו חכמים מהלך יום א': מתני' הכל מעלין לא"י ואין הכל
לארץ אין מוציאין מזו לזו לא מעיר לעיר ולא מכרך לכרך כרך גדול מעיר והוא מקום שוקים ומכל סביבותיה באים
שם לסחורה וכל דבר מצוי בו אבל באותה הארץ מוציאין מראשה ועד סופה מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר
מוציאין הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין א' אנשים א' נשים וא' עבדים. הכל לאתויי מאי לאתויי מנוה היפה לנוה הרע
לכרך ולא מכרך לעיר. בשלמא מכרך לעיר לא דבכרך שכיחי כל מילי אלא מעיר לכרך מ"ט לא מפני שישיבת כרכים
ואין הכל מוציאין לאתויי עבד כנעני שברח מח"ל לארץ פי' דכפינן לרבו וכתיב ליה גיטא דחירותא דכתיב ליה שטר אדמיה
קשה דא"ר יוסי מנין שישיבת כרכים קשה שנאמר ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים פי' ומפני זה
הכל מעלין מירושלים אפילו מנוה היפה לנוה הרע ואין הכל מוציאין לאתויי מאי דאפילו מנוה הרע לנוה היפה: ת"ר הוא אומר
ישיבתן קשה שהכל מתיישבין שם והבתים דחוקים זה לזה ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכין לבתים
לעלות והיא אומרת שלא לעלות כופין אותה לעלות ואם לא יוציא (ויתן) [בלא] כתובה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות
ואוירן יפה. רשבג"א וכו' מאי
בודק כשמואל דאמר שמואל שינוי
וסת תחילת חולי ואפילו מרעה לטובה בודק
את
כופין אותו לעלות ואם לא יוציא ויתן כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לא